התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן ו
הרב יעקב חיים סופר
סימן ו
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בכל דבר התלוש שוחטין. דילפינן מקרא דכתיב ויקח את המאכלת לשחוט דדבר הנלקח בעינן דהיינו תלוש. לבוש. והוא מגמ' חולין ט"ז ע"א ותו' שם. ועיין לקמן סעי' ב'
סעיף קטן ב
ב) שם. בין בסכין בין בצור וכו' ולכתחלה ישחוט בשל מתכת שהוא כלי והוא קודם לדבר אחר ולכן נקט בין בסכין בין בצור וכו' לאורויי דסכין קודם לצור וצור לזכיכית לזכוכית לקנה כסדר שנשנו בברייתא. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או' א' והפר"ח או' א' כתב דא"צ לדקדק בזה. וכ"כ הפר"ת או' א' דאפי' אית ליה סכין רשאי לשחוט בצור וכו' ודלא כהב"ח. וכ"ה דעת התב"ש או' א' זב"ש או' ב' אבל הכריתי או' א' כתב דיש לחוש לדברי הב"ח כי בשאר דברים אין פגימות נכרות כל כך. וכן הסכים המחב"ר או' א' וכ"כ השפ"ד או' ב' דהאידנא אין לשחוט אלא בסכין. וכ"כ ביה"ל או' א' דעכשיו בזה"ז נהגו לשחוט דוקא בסכין ולא בדבר אחר. וכ"כ השו"ג או' ג' חכ"א כלל ג' או' א' מנחת יוסף או' א'. זב"צ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) והברזל יהיה ניקח מהיותר טוב שיכול לימצא כי בדוק ומנוסה הוא שכל מה שיהיה הברזל יותר טוב כך יהיה הסכין יותר טוב ויותר חלק וגם יהיה חזק שלא יתקלקל בשחיטה שיכול לשחוט כמה בהמות בסכין א' בלי תיקון ואין חכם כבעל הנסיון ואני יודע ועד וכותב זאת להזהיר לכל השוחטים. בית אברהם בא"ז או' ב' וכ"כ אהל יצחק בזב"ת או' י"ב שצריך שיהיה הסכין עשוי מברזל הטוב וכל המרבה לחזור אחר סכין הטוב הר"ז משובח ותע"ב. והב"ד דר"ת או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. בין בקרומית של קנה האגם וכו' עשב הגדל באגמי מים וקרי לושק"א וכשהוא יבש חדוד וחותך ואין קסמין נבדלין הימנו. רש"י חולין ט"ז ע"ב והביאו ב"י.
סעיף קטן ה
ה) שם הגה. ושן וצפורן יחידי. אבל שנים שחיטתו פסולה כדבסעיף ג' ש"ך סק"א. ומה שכתבו כאן הרמ"א אגב שכתב הש"ע דברים השוחטין בהם.
סעיף קטן ו
ו) שם בהגה. או זכוכית. ט"ס הוא וצ"ל לעיל בדברי הש"ע בין בצור בין בזכוכית בין בקרומות של קנה וכו' כמו שהוא בטור. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' תב"ש או' א' שפ"ד או' ב' ברכ"י או' ב' וכתב להשי'. על הפר"ת יעו"ש.
סעיף קטן ז
ז) שם בהג"ה. שקסמים נבדלין מהם וכו' ואם בדיעבד שחט בשאר קנים פסולה. ט"ז שם. פר"ח או' ד' שמ"ח או' א' כריתי או' ד' מחב"ר או' ד' ער"ה או' א' ומיהו האידנא אפי' אם שחט בקנה של אגם פסולה דאין אנחנו בקיאים בדבר. פר"ת סוף או' ד' תב"ש או' ב' וכן עיקר דבשום קנה פסולה אפי' בדיעבד. זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ח
ח) שם. סכין שצדו א' מגל וכו' ואפי' עשה היכר בצד המגל ע"י דבר מה ואפי' בשעת הדחק לא מהני דכיון דכל צורתו כך לעולם חיישינן שמא יבא לשחוט במגל בצדו היפה בלא היכר ויטעה וישחוט בצד המגל או שלא ישגיח פעם א' על ההיכר. שמ"ח או' ב' זב"צ או' ד' ואפי' ביו"ט לא מהני היכרא. כנה"ג בהגב"י או' י"ד.
סעיף קטן ט
ט) ואם הוחלק צד המגל שוחט במקום ההוא אפי' לכתחלה ולא גזרינן אטו לא הוחלק דלא טעו בהכי. שמ"ח שם. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן י
י) וה"ה סכין שיש לה שתי פיות וצד אחד בדוק וצד אחד אינו בדוק לא ישחוט בצד הבדוק לכתחלה משום דאתי למטעי וישחוט בצד שאינו בדוק. פר"ת או' ב' שמ"ח או' ג' חכ"א כלל ג' או' ב' והוא מדברי הטור בסי' זה והביאו מור"ם ז"ל בהגה לקמן סי' י"ח סעי' יו"ד יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. ואם שחט בו ואמר ברי שלא נגעתי וכו' ודוקא שידע שהיתה פגימה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן. ט"ז סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. פר"ח או' ה' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ה' שמ"ח או' ג' מש"ז או' ג' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' ח' זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה שחיטתו כשרה. וה"ד כשאוחז הפגימה בידו אבל כשלא אחז הפגימה בידו אפי' בדיעבד פסולה. כנה"ג בהגב"י או' ז' דלא כב"ח. מש"ז או' ג' ולכתחלה אסור לשחוט ע"י אחיזת הפגימה בידו אבל בדיעבד מותר. בל"י או' ד' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה. וביו"ט שא"א להשחיז הסכין וכו' סכין שיש לה עוקץ חד בראשה אין שוחטין בה שלא יעבור הסכין ויעשה חלדה ומ"מ בשעת הדחק כגון שהוא בדרך נוהגין לתחוב ראש העוקץ בקיסם שלא יעשה חלדה. יש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ד. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. פר"ח או' ו' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' ו' שמ"ח או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א שם. זב"ת או' יו"ד. ועוקץ פשיטא שלא יהיה שם בסוף הסכין כמו בראשו. דע"ק או' א' זב"צ או' י"ח. ועיין לקמן סי' ח' או' ג'.
סעיף קטן יד
יד) ולא יתחוב דבר כבד שיכביד על הצואר ויעשה דרסה. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ט. ואם שחט בסכין שיש לו עוקץ שחיטתו כשרה. חכ"א שם. וכ"מ מדברי הפר"ח שם שכתב שאין זה מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא יעו"ש.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. וכן בחול בשעת הדחק וכו' והרב מהר"ל מפראג בההגהו' קפסיק ותני דדוקא ביו"ט אבל בחול אסור עכ"פ וכ"ש אותם הנוהגין להדביק עץ על מקום הפגם שהוא איסור גמור שהעץ נדחה על חוד הסכין ממקום הפגימה בהולכה ובהובאה עכ"ל מחב"ר או' ה' יא"פ.
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' וצריכים ליזהר שלא יהיה כרוך צד העב דסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בחוד במקום כשנגדו כרוך המטלית למעלה והו"ל חלדה. שמ"ח סי' כ"ד או' י"ג. חי' רע"ק בסי' זה. ועיין עוד לקמן סי' כ"ד או' ל"ה.
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' וה"ד כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא פגימה ואע"ג דק"ל בסי' ח' ובסי' כ"ד סעי' ב' דכשמוליך ומביא סגי בסכין כל שהוא הכא בעינן שיעור מלא צואר חוץ לצואר כמו שוחט בהולכה או בהובאה לבד דחיישינן אם יוליך ויביא אילך ואילך שמא ע"י כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' ח' פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ז' שמ"ח או' ג' שפ"ד או' ה' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' יו"ד. זב"צ או' יו"ד. וזה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד וראה שלא ניתק המטלית ממקומה שרי. פר"ח שם. זב"ת שם. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן יח
חי) ואם שחט בהולכה או בהובאה לחוד בעינן ב' צוארין ממקום המטלית ואילך ולא מהני ממקום הפגימה ואי לאו פסולה אפי' בדיעבד ולא תלינן להקל שניתק המטלית קצת. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יט
יט) ואפי' איכא ב' פגימות ונשאר מקום שחיטה בין הפגימות יכרוך ב' מטליתין וישחוט בשעת הדחק והדין בכל זה כמו בפגימה א' רק בדיעבד ששחט בלא כריכה ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימות בעינן מלא ב' צוארים בין הפגימות אפי' שחט בהולכה והבאה. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כ
ך) אבל סכין שיש בה פגימה א ואומר ברי לי שלא שחטתי בפגימה אפי' אין בה מלא ב' צוארים כשרה. תב"ש או' ז' שש"א או' א' זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' ולא בעינן מטלית עב שלא יוכל הסכין לעבור עליו אלא אפי' מטלית דק או חוט רק שיהיה ניכר אותו מקום לנגד עיניו. תב"ש או' ה' ער"ה או' ג' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. ולכתחלה יש ליזהר אפי' אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין וכו' ואם בין קתא לסכין כשיעור גודל עב וגס כגב הסכין לית לן בה. דבר שמואל סי' שס"ח. לה"פ או' ד' כריתי או' ח' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' י"א. זב"צ או' ך' ומ"מ סיים שם הדב"ש דאם אפשר לתקוני ולצאת מחשש המחמירין שפיר דמי יעו"ש.
סעיף קטן כג
כג) וכן צד ראש הסכין צריך שלא יהיה פגום לכתחלה דשמא יעבור הסכין שם וישחוט בפגימה. שמ"ח או' ד' זב"צ או' כ"א. ומיהו בזה"ז אין נוהגין לשחוט בסכינין כאלו שיש בהם חשש לשחוט בצד הראש או בין הקתא לסכין. ועיין עוד לקמן סי' י"ח סעי' יו"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ב'] השוחט בדבר המחובר וכו' פיסול מחובר הוי מה"ת מויקח את המאכלת ותלוש ולבסוף חברו אסור מדרבנן גזירה אטו מחובר מעיקרו. פר"ח או' ז' ועיין לעיל או' א'.
סעיף קטן כה
כה) שם. ובתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע לא ישחוט. ואפי' לא בטלו ולכתחלה לא ישחוט. פר"ח או' ח' פר"ת או' ה' זב"ת או' י"ד.
סעיף קטן כו
כו) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה ואפי' לא בטלו. זהו דעת הרי"ף והרמב"ם ובעל העיטור אבל דעת הרא"ש לאסור אם בטלו אפי' בדיעבד כמ"ש בטור וב"י יעו"ש וכ"ה דעת היש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ד כדברי הרא"ש וכ"כ רי"ו שרוב הפו' חילקו בין בטלו דלא בטלו כדברי הרא"ש. והב"ד הב"ח והט"ז סק"ה. ש"ך סק"ו' לה"פ או' ו' שמ"ח או' ה' אמנם הפר"ח שם הסכים לדברי הש"ע. וכ"ה דעת הפר"ת שם. כריתי או' יו"ד. ער"ה או' ד' זב"ת או' ט"ו. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן כז
כז) שם. והוא שלא יהא נשרש בארץ וכו' אורחא דמילתא נקט אבל באמת נשרש ולא בטלו ג"כ אסור. ט"ז סק"ו. פר"ח או' ט' פר"ת או' ו' לה"פ או' ז' שמ"ח או' ה' מש"ז או' ו' ביאור הגר"א או' י"ג. זב"ת או' ט"ז. זב"צ או' כ"ג יד אליהו או' יו"ד.
סעיף קטן כח
כח) ואם בסתמא שחברו ולא אסיק אדעתיה אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין בדבר שחיבר אם דרך העולם שלא להניחו כגון נעץ סכין בכותל סתמא לא בטלו עד שיבטלנו בדעתיה. ואם הוא דבר שדרכו להניחו כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמיה בטל אלא א"כ כיון שלא להניחו. שמ"ח שם.
סעיף ג'
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ג'] חתך מבהמה לחי שיש בו שינים וכו' ואם שחט בלחי שיש בו ב' שינים אפי' הלחי תלושה פסולה אף בדיעבד. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן ל
ל) שם. שחיטתו פסולה מפני שהם כמגל. שיש בו פגימה בין כל שן ושן. לבוש. שמ"ח או' ו'.
סעיף קטן לא
לא) שם. אבל בשן א' הקבוע בלחי וכו' והטעם משום דלא מיקרי מחובר אלא כשהוא מחובר לגוף אבל אם אינו מחובר לגוף אעפ"י שהוא מחובר ללחי לא מיקרי מחובר דהו"ל לחי כבית יד. ב"י. ש"ך סק"ז. שמ"ח שם.
סעיף קטן לב
לב) שם. אבל בשן א' הקבוע בלחי וכו' ואם עדיין מחובר לדבר המסויים כגון שן המחובר לראש שלם וכ"ש לגוף שלם אע"ג דמת הו"ל מחובר ופסול דיעבד דאו' שמ"ח שם. שפ"ד או' ז' זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לג
לג) שם. שוחט בו לכתחלה. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם כמ"ש סעי' א'.
סעיף ד'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ד'] נעץ סכין בכותל וכו' ואם הסכין תלושה שלא נעצו בשום דבר אפי' צואר בהמה למעלה מותר בדיעבד דכל שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס ולכתחלה מיהת אסור וגם בעוף יש לחוש לכתחלה בצוארו למעלה אפי' כשהסכין תלושה בידו. ש"ך סק"ח. כריתי או' י"ד. שמ"ח או' ח' שש"א או' ד' זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לה
לה) ואפי' הסכין בידו אם שוחט ע"י העברת צואר הבהמה עליה דינו כנעץ ופסולה. שמ"ח או' ז' זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לו
לו) ואפ' מעביר הסכין מתחת לצואר הבהמה לא שרי רק כשראש הבהמה קשורה למעלה דאז אין לחוש שתכביד על הסכין אבל אם עומדת כדרכה או מונחת יש לאסור בדיעבד מטעם דרסה. שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לז
לז) ואין לשחוט לכתחלה בין בהמה בין עוף כ"א שהצואר יהיה למטה או בצדדים והסכין בידו ומעבירו על הצואר או שהבהמה וכ"ש עוף ראשם קשור למעלה באופן שא"א להכביד על הסכין כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצואר. שמ"ח או' ח' ומיהו עיין בקומץ סי' ג' או' ו' שכתב דגם בקשר ראש הבהמה למעלה אין להתיר לשחוט מלמטה בצואר הבהמה אלא בשעת הדחק יעו"ש. ועיין לקמן סי' כ"ד או' כ"ו.
סעיף קטן לח
לח) שם. ואפי' אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה. דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת. ט"ז ססק"ז ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' יו"ד. זב"ת או' כ"א.
סעיף קטן לט
טל) שם. לפיכך אם היה עוף וכו' ובכל עוף שחיטתו כשרה ובכל בהמה שחיטתו פסולה דלא כהרשב"א שמחלק בין עוף הקל כתרנגולים ובין עוף הכבד כאווזין. ב"י. ב"ח. ש"ך סק"י. לה"פ או' י"א. בל"י או' ו' וכ"כ השמ"ח או' ט' דבכל מקום שנזכר כאן בהמה אין חילוק בין גסה לדקה שבדקות ובכ"מ שנזכר עוף אין חילוק בין עוף לעוף דכל העופות קלים בטבעם עכ"ל. מיהו הפר"ח או' י"ג כתב דטוב לחוש לדברי הרשב"א. וכ"כ הפר"ת או' יו"ד דלכתחלה יש לחוש לדברי הרשב"א ואם שחט גדולים למעלה מתרנגולים צ"ל ברי לי שלא דרסתי. וכ"כ הזב"ת או' כ"ב.
סעיף קטן מ
מ) ופשוט דחיה בכלל בהמה לענין זה. שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ט.
עמוד הקודםעמוד הבא