התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצז - סעיף א
הרב ירון אליה
מקור ההלכה וביאורהמקור ההלכה וביאורה
עמוד הקודםעמוד הבא
סימן רצז - סעיף א
איסור כלאים אפילו בזרע אחד מכל מין
משנה כלאים א משנה ט: ...הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים רבי יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה או חטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת:
כלאי זרעים אסורים מהתורה*
לרמב"ם כלאי זרעים מהתורה:
רמב"ם כלאיים פרק א' הלכה א': הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל, לוקה.
לרש"י כלאי זרעים עיקרם מדרבנן:
בבלי שבת פד: מנין לערוגה, שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמשה זרעונין, ארבעה על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, זרעה לא נאמר, אלא זרועיה.
רש"י מסכת שבת דף פד עמוד ב: ואף על פי שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה, ואין ביניהם הרחקה שלשה טפחים, ויונקים זה מזה - אין כאן בית מיחוש, דגבי כלאים היכרא הוא דבעינן דלא להוי עירבוב, דהא אכלאים קפיד קרא, אבל ליניקה לא חיישינן אפילו בכלאי הכרם דאורייתא, כדתנן (בבא בתרא כו, א): זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן, ואף על גב דינקו מתתאי, וכל שכן כלאי זרעים דרבנן דלא חיישינן ליניקה, כדתנן גבי ראש תור לקמן בשמעתין, וגבי שתי שורות, והרי יש כאן היכר גדול;
- בערוה"ש רצז ב, ג' הסביר את רש"י ככס"מ שרק במפולת יד הוא דאוריתא.
- בישועות מלכו כלאים א א הסביר ברש"י שכלאי זרעים מהתורה רק בתבואה ומדרבנן בשאר זרעים.
מפולת יד כתנאי לאיסור תורה
רמב"ם הלכות כלאים פרק ג הלכה ט: כיצד שדהו שהיתה זרועה מין תבואה ובקש לזרוע בצדה מין תבואה אחרת בשדה אחת מרחיק ביניהן... ואינו לוקה עד שיהיו קרובין בתוך ששה טפחים.
ספר המאורות1 ברכות כב א: נהוג עלמא בכלאים לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, פירוש וחייב שתים, אחת משום כלאי זרעים ואחת משום כלאי הכרם. ואם אין שלשתן במפולת יד, אם זרע חטה ושעורה חייב משום כלאי זרעים ואם חטה וחרצן פטור מכלאים.
שיטה מקובצת בשם תוספות שאנץ מסכת בבא קמא דף נה עמוד א: אי נמי לרבי יאשיה מיבעיא ליה דלית ליה זריעת כלאים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דאף על גב דלא בעי כל הני אלא משום חיוב דכלאי הכרם כדפרישנא בפרק אמר רבי עקיבא מכל מקום בכלאי זרעים נמי הוה בעי חטה ושעורה במפולת יד. וכן בפירושו למשנה (ר"ש) כלאים א' ז'.
חידושי הרשב"א מסכת חולין דף פב עמוד ב: והראב"ד ז"ל כתב.. לענין מלקות כל תרי מיני זרעים נמי עם חרצן חייב במפולת יד משום כלאי הכרם ומשום כלאי זרעים כל תרי מיני נמי חייב, ודוקא במפולת יד כר' יאשיה דהא כתיב שדך לא תזרע כלאים בעי' כלאים בשעת זריעה, מיהו לענין איסור הפירות דכלאי הכרם בקנבוס ולוף וחרצן אף על פי שלא נזרעו במפולת יד אסורים כדדרשינן (קט"ז א') כתיב המלאה וכתיב הזרע ומתרצינן זרוע ובא בתוספת זרוע מעיקרא בהשרשה.
כסף משנה הלכות כלאים פרק ד הלכה טז: קים להו לרבנן דלא אסרה תורה אלא כשזרע ב' מינים במפולת יד דהכי הוי משמעות דקרא 'דשדך לא תזרע כלאים' וכדאמרינן גבי כלאי הכרם. דרבנן אסרו אפילו שלא במפולת יד.2
כלאים בזמן הזה דאוריתא*
לרמב"ם כלאי זרעים מהתורה:
רמב"ם כלאיים פרק א' הלכה א': הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל, לוקה.
לרמב"ם קדושת עזרא קדשה לעת"ל ולכן החיוב מהתורה בעינו של המצוות התלויות בארץ כמובא ברמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה.
אמנם בנושאים שתלויים בביאת כולכם שהם חלה, תרו"מ ושמיטת כספים אין חיובם היום אלא מדרבנן. (כמובא לענין חלה ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ה הלכה ו. לענין תרו"מ בהלכות תרומות פרק א הלכה כו. לענין שמיטת כספים בהלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה ב'. ולדעת ר"י קורקוס שם כן דעת הרמב"ם לענין כל דיני שמיטה).
שו"ת ישועות מלכו חלק יורה דעה סימן סז: החיוב אינו תלוי בשאלה אם קדשה לעת"ל אלא ברגע שנכנסו אליה ישראל חייבים דבר תורה לעולם בכל גבול עו"מ. חוקות הארץ עמ' 29.
תורת הארץ ח"ב "פ"ב אות נו, נז: גם בעבר הירדן המזרחי החובה מהתורה. שם.
לתוס' בזה"ז כלאי הכרם דרבנן:
בבלי יבמות פא. : אנדרוגינוס - אמר ר"ל: מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק, רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק. ולריש לקיש, מאי שנא חזה ושוק? דאורייתא, תרומה נמי דאורייתא! הכא במאי עסקינן - בתרומה בזמן הזה, דרבנן. אבל בזמן שבהמ"ק קיים, מאי? לא, ...א"ל ר' יוחנן לר"ל: מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן? א"ל: אין, שאני שונה: עיגול בעגולים עולה.
תוספות מסכת יבמות דף פא עמוד א: מאי היא - וא"ת לר"ל כיון דתרומה בזמן הזה דרבנן אלמא בטלה קדושת הארץ, א"כ כלאי הכרם נמי דרבנן. ואמאי תני 'כל שדרכו' להמנות שנינו, שאינו בטל הא בדרבנן אין אוסר כל שדרכו? ... וי"ל דכלאי הכרם חדא דרבנן דבזמן בהמ"ק הוי דאורייתא. אבל עיגול תרתי דרבנן חדא דבטלה קדושת הארץ ועוד דאפילו בזמן בית המקדש תרומת תאנים דרבנן. אי נמי...
למשנה למלך בזה"ז גם חדש וערלה דרבנן
משנה למלך הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה יא: ספק ערלה וכלאי הכרם בא"י אסור. אליבא דמאן דאית ליה דתרומה בזמה"ז מדרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וס"ל ג"כ דעזרא לא קידש לעתיד לבא, כלאי הכרם בזמן הזה אף בא"י אין איסורו כ"א מדרבנן. דכי היכי דבטלה קדושת הארץ לגבי תרומה, ה"נ בטלה לגבי כלאי הכרם. כ"כ התוס' בפ' הערל (דף פ"א) ד"ה מאי יע"ש. ונראה דה"ה לחדש אליבא דמאן דאית ליה דחדש בח"ל מדרבנן דה"ה בזמה"ז אף בא"י לא אסור כי אם מדרבנן וכן ערלה דקי"ל דבח"ל ספיקה מותר משום דכך נאמרה הלכה למשה בסיני בזמה"ז אף בא"י ספקה מותר משום דבטלה קדושת הארץ:
לסבורים שכלאים דאוריתא הדין בגבול עולי מצרים
הגאון מקרלין בספר יד דוד, דף יד ע"ג: דוקא תרומות ומעשרות שתלויות במספר שנות שמטה ויובל וכן שביעית התלויה ביובל, אינם נוהגים בזה"ז אלא מדרבנן וכו', אבל ערלה וכלאי הכרם שלא נזכר בהם קדושת הארץ, ותיכף ומיד שנכנסו לארץ נתחייבו בהם, לכן אף במקומות שכבשום רק עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל נוהג דין ערלה וכלאי הכרם מה"ת. ואפי' אם ירצה מי שהוא להתעקש ולומר שבגלות בבל נתבטלה קדושת א"י גם לענין ערלה וכלאי הכרם, אף שזהו רחוק מאד לדעתי, עכ"ז בקדושה שקידש עזרא נתקדשה א"י שוב, דלא בעינן לזה ביאת כולם, וקדושת עזרא לא נתבטלה, כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תרומות, לכן עכ"פ במקומות שכבשו עולי בבל נוהג דין ערלה וכלאי הכרם מן התורה. מתוך שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן כד.
כלאי זרעים אסורים גם בבית
ישועות מלכו הלכות כלאים פרק א: ועיין מנחות דף פ"ד ע"ב גבי ביכורים דדרשינן בשדה אין לי אלא שגדל בשדה שבגג ובחורבה מניין? ת"ל 'ביכורי כל אשר בארצך' אלמא דמשדה אימעט נמי חורבה [ביש לה תקרה כמו בית] אלא דמארץ נתרבו דהיא בכלל ארץ. א"כ בכלאים דלא כתיב 'ארץ' אלא 'שדה' ס"ל לר"י דפטור ולא מיתסר רק מדרבנן. ורבינו השמיט איבעיא זו ואולי י"ל דס"ל דכיון דמבואר שם במנחות דעציץ נקוב נמי לאו בכלל שדה וגרע מחורבה ומגג כמבואר שם במנחות וכיון דקיי"ל דהזורע בעציץ נקוב חייב כמבואר בספ"ז דכלאים לכן דחה דברים הללו מהלכה. וממילא אסורים מהתורה.
שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן מט: ומה שהקשה מהא דעירו' צ"ג דיש בבית מקורה איסור כלאי הכרם, והי' ראוי לומר כשם שאינו שדה ה"נ אינו כרם? - הנה לדעת הרמב"ם דגם לגבי מעשר חייב מדבריהם. ניחא בפשיטות שיש איסור כלאי הכרם מדבריהם, ואפילו לדעת הראב"ד דגבי מעשר פטור לגמרי, אין כ"כ תימא אם החמירו בכלאי הכרם שיש בו איסור הנאה לאסור מדבריהם גם בבית, כמו שהחמירו בו יותר מבמעשר לאסור גם בחו"ל, כדאי' בקדושין ל"ט.
המנכש והמחפה בכלאיים לוקה ולא המקיים
בבלי מכות כא: תניא: המנכש והמחפה בכלאים - לוקה, רבי עקיבא אומר: אף המקיים ובגמרא דעת רבא שת"ק חולק במקיים וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.
עציץ נקוב מקדש שאינו נקוב אסור מדרבנן
משנה כלאים ז משנה ח: עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש ור"ש אומר זה וזה אוסרין ולא מקדשין:
בבלי מנחות ע. :אמר רב טביומי בר קיסנא אמר שמואל: הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב - אסור. אמר אביי: בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן - שפיר, אלא אסור מאי קמ"ל? דמדרבנן הויא זריעה.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ה טז: וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם לא קדש ומכין אותו מכת מרדות, אבל עציץ נקוב הרי הוא כארץ.
כסף משנה הלכות כלאים פרק ה הלכה טז: גם זה שם במשנה ומדקתני בעציץ שאינו נקוב לא קידש ולא קתני מותר למד רבינו דאיסורא מיהא איכא מדרבנן ומכין אותו מכת מרדות. וכ"כ הרדב"ז אך בשו"ת הר צבי זרעים כלאים כד ג נטה שאיסורו בכלאי הכרם מהתורה.
הרחקה בין עציצים
חזו"א כלאים סימן יג אות טז ד"ה ואם הן זרועים : כללו של דבר דחשבינן את העציץ כתל עפר בשדה. ואם גבוהין י"ט וביניהן ד"ט אין בהן כלאים בשום צד דהוי כמחיצה י"ט ביניהן.
הר צבי כלאים כד ג: ונמצא דדינו של הרמב"ם בפ"ה דכלאים לאו מילף הוא ממימרא של שמואל במנחות, דשם מיירי ששני מיני הכלאיים שניהם נזרעו בתוך העציץ, ודינו של הרמב"ם מיירי שהגפנים הם בארץ, ורק הזרעים נזרעו בתוך העציץ (שאינו נקוב) דבכה"ג בכלאי זרעים שרי.
שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קסו: והנה כל מעיין ישר יראה דהש"ס ורמב"ם מדברים מזורע הב' מינים בעציץ אחד, וגזרו זורע כלאים בעציץ שא"נ אטו עציץ נקוב, אבל בזורע ב' מינים כל אחד בעציץ מיוחד זה על יד זה לא מבעיא בעציץ שאינו נקוב דמותר, אלא גם בעציץ נקוב אין ראוי' לאסור וזה עצמו שאין אדמה ביניהם ועומדים גלוי כ"א בפני עצמו אין לך היכר כלאים גדול מזה.... אלא דראיתי לגאון ישראל החזון איש... ולדידי צע"ג דפשוטם של דברים שחשבינן את העציץ כיונק מן הארץ במקום שהוא עומד, אבל לא חשבינן העפר שבתוך העציץ כתל עפר בלי מחיצות העציץ, אלא כעפר שנתון בתוך הכלי אלא שבנקוב יונק מלמטה, ובאינו נקוב גזרינן אטו נקוב, וא"כ כיון שאין אדמה מפסקת מלמעלה כלל וניכר כל כלי היטב בפ"ע, מנ"ל לחדש חומרא זו שאינה כלל במשמעות הש"ס דמנחות, ולא במשמעות לשון הרמב"ם כלל?!
וכן דעת רוה"פ: דפנות העציץ מהוות היכר להרחקה ואין צורך להוסיף הרחקות עליהם וה"ה בין עציץ לזרוע באדמה. הלכות הארץ 175 בשם הר צבי, ארץ חמדה, שבט הלוי והרב אלישיב.
סיכום כלאי זרעים בעציצים
- שני מינים בעציץ אפילו שאינו נקוב - אסור.
- שני עציצים שאינם נקובים צמודים - לרוה"פ מותר לחזו"א אסור. וה"ה אחד באדמה ואחד בעציץ.
- שני עציצים נקובים – לרוה"פ אסור ולשבט הלוי מותר.
סעיף א: לשון הרמב"ם פרק א' הלכה א'- ב': הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל, לוקה אבל להסמיך מין למין אחר שכבר זרוע איסורו לרש"י ולכס"מ מדרבנן אך לתוס' ורמב"ם דאוריתא. ערוה"ש ב' , שנאמר: שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט)
ואחד הזורע (או המנכש) או המחפה, כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת כת"ק במשנה א' ט'. או פול אחד ועדשה אחת מונחים על הארץ וחיפה אותם בעפר בין בידו בין ברגלו בין בכלי, לוקה מכות כא:.
ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב בשיעור שיצא ממנו שרש קטן. משנה עקצין ב' י'. אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות מנחות ע.. ולרוה"פ דווקא כשזורע שני הזרעים באותו העציץ. הר צבי. שבט הלוי. אמנם לחזו"א העציץ כתל עפר.
ואחד הזורע (או המנכש) או המחפה, כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת כת"ק במשנה א' ט'. או פול אחד ועדשה אחת מונחים על הארץ וחיפה אותם בעפר בין בידו בין ברגלו בין בכלי, לוקה מכות כא:.
ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב בשיעור שיצא ממנו שרש קטן. משנה עקצין ב' י'. אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות מנחות ע.. ולרוה"פ דווקא כשזורע שני הזרעים באותו העציץ. הר צבי. שבט הלוי. אמנם לחזו"א העציץ כתל עפר.
