סימן רצז - סעיף ח
שדה זרועה מעורבת חייב למעטה*
בבלי מועד קטן ו. : ויוצאין אף על הכלאים בחול המועד למעט שדות מעורבים: ואכלאים בחולו של מועד נפקינן? ורמינהו: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים, ויוצאין לקווץ את הדרכים, ולתקן הרחובות, ולמוד המקואות, ועושין כל צרכי רבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין על הכלאים! ומוכח שמקדימים לטפל קודם פסח בכלאיים ולא בחול המועד רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא; חד אמר: כאן - בבכיר, כאן - באפיל. על הבכירות יוצאים בחמשה עשר באדר, על האפילות - בחולו של מועד דפסח. וחד אמר: כאן – בזרעים על התבואה יוצאין בחמשה עשר באדר, שקודמין לירקות, כאן – בירקות שיוצאין בפסח. ... ועד כמה הוי כלאים דחייב לבטלו? אמר רב שמואל בר יצחק: כאותה ששנינו: כל סאה שיש בה רובע הקב, אחד מעשרים וארבעה בסאה זרע ממין אחר – ימעט.
תוספות מסכת מועד קטן דף ו עמוד א : שיש בה רובע - פירוש כשרוצה לזרוע דהא קתני סיפא ר' יוסי אומר יבור והא לא שייך בנזרע כבר ובפרק המוכר פירות (ב"ב דף צד. ושם) מייתי לה מיהו בשמעתין דאיירי בנזרע כבר יש לומר דלא פליגי. משמע לתוס' שאין חילוק בכללי המיעוט בין קודם זריעה לאחריה וגם בשדה זרוע מותר שיהיה אחד בכ"ד.
תוספות הרא"ש מסכת מועד קטן דף ו עמוד א : ולי נראה שצריך לעקור את הכל דכיון שהתחיל לעקור את הכל אם היה משייר מקצת הי' נראה כמקיים כלאים, וכיוצא בו שנינו בפ"ב דכלאים 'תבואה שעלו בה ספיחי סטיס וכן מקום הגרנות שעלו בה מינין הרבה וכן תלתן שעלה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש ואם נכש או כסח אומר לו עקור הכל חוץ ממין אחד' פי' אין מחייבין אותו לנכש הסטיס מתוך התבואה לפי שהוא מכחיש את התבואה וסופו לעקור הילכך אם אינו מנכש מיד אינו נראה כמקיים כלאים וכן מקום גרנות קשה בעיניו שעולים בו זרעים כי הם מלחלחים את הקרקע ומקלקלים אותו לדישה אבל אם התחיל במקום הגרנות לנכש עשבים רעים צריך לעקור את הכל כיון דגלי דעתיה דניחא ליה בהו אם לא יעקור את הכל נראה כמקיים כלאים, והכי נמי קאמר בפ' המוכר פירות (צ"ד ב') דר' יוסי מודה דבפחות מרובע אין צריך למעט אבל ברובע דצריך למעט כיון שהתחיל צריך להסיר הכל דאם היה מסיר קצת ומשייר קצת היה נראה כמקיים כלאים. ואמנם אפשר לישב לרוב הראשונים שכוונת המשנה שם היא שצריך לעקור את כל שאר המינים הנוספים ולא להסתפק רק בעקירת אותו המין שמזיק לו, אבל עדיין מכל אחד מהמינים הנעקרים רשאי להשאיר מיעוטם כמובא במו"ק ו. ועיקר החידוש של המשנה הוא בהיתר שלא למעט אפילו כשכמות הכלאיים גדולה כיון שמוכח שאין זה לדעתו כמובא בסעיף הבא.
סעיף ח: לשון הרמב"ם פרק ב' הלכה ז': הזורע מין מן המינים, וכשצמח ראה בו כלאים, או היה המין האחר אחד מכ"ד בשדהמועד קטן ו., ה"ז ילקט עד שימעטנו ודי בזה וכן בתוס' ובראב"ד ולא כרא"ש שאם התחיל למעט צריך לעקור הכל, מפני מראית העין, שמא יאמרו: כלאים זרע בכוונה,
בין שהיה המין האחר שצמח תבואה וקטניות בתבואה (וקטניות), או זרעוני גנה בתבואה וקטניות ובזרעוני גנה..
ואם היה הצומח פחות מכאן, אינו צריך למעטו כלל ואפילו יש מקום לחשדו שערב בכוונה, כיון שלא ערב וגם הוא פחות משיעור מותר. ערוה"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא
