התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
תשובות למבחנים - כלאי זרעים
הרב ירון אליה
תשובות למבחני הרבנותתשובות למבחני הרבנות
במשנה כלאים ג משנה א: ...היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גבול וגבול ואחד באמצע... רבי יהודה אומר ששה באמצע:
תשובות למבחנים - כלאי זרעים
האם מותר לזרוע ב' מיני ירקות סמוכים זה לזה כשמפריד ביניהם דרך או גדר או חריץ או אילן המסך על הארץ.
במשנה כלאים: וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך ולגדר גבוה עשרה טפחים ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה ולאילן שהוא מיסך על הארץ ולסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה:
משנה זו הובאה להלכה ברמב"ם ובשו"ע רצ"ז סעיף כ"ב.
בדין גדר היא נחשבת חציצה כשהיא גבוהה עשרה טפחים ועמקה כלשהו. לגבי רחבה (כלומר אורכה) דעת החזו"א שהיא בארבעה טפחים של מקום חשוב וי"א שלשה טפחים להוציא מלבוד.
חריץ בקרקע להרחיק בין שדות תבואה עומקו עשרה ורחבו ד' אבל בין ירק יחידי או משר די בתלם אורכו ששה ורוחב מילואו כר' עקיבה במשנה ג ג. לגבי ההגדרה של 'רוחב מלואו' לרמב"ם צ"ל עמקו ורוחבו טפח לפחות. לר"ש רחבו ו' טפחים ולגר"א כלשהו.
אילן המסך על הארץ הכוונה שהוא לבוד לקרקע בגובה ג' טפחים. וממילא כאילו הזרע מוקף כולו בתוך נוף האילן.
בהסבר דין זה כתבו הפוסקים שבכלאי זרעים יש שני יסודות, הראשון הוא יניקת השורשים והשני הוא מראית העין, במספר מקומות התירו חז"ל זריעה ללא הרחקה כיון שאין בעיה של מראית העין. בכלל זה הפרדה ע"י גדר, תלם, ואפילו כשהמחיצה היא רק הלכתית כגון בצורת הפתח או בפי תקרה יורד וסותם.
הכס"מ הקשה כיצד ניתן להקל במחיצה הרי עדיין יש חשש ליניקת השורשים? ! וענה שמדין תורה גם בכלאי זרעים האיסור הוא רק במפולת יד כר' יאשיה. וכיון שזריעה בסמוך היא דרבנן לא חששו במקום שלא קיימת בעיית מראית עין. וכן דעת הראב"ד שהובא ברשב"א וברמב"ן. אמנם הרמב"ם כתב שלוקה על זריעה במרחק ו' טפחים ומוכח שגם כשאינו במפולת יד איסורו מהתורה.
לגבי דרך כתב החזו"א שמדובר דווקא שהיא רחבה ד' אמות.
כמה מיני ירקות מותר לזרוע בערוגה בת ו' טפחים על ו' טפחים שיש לה גבול גבוה טפח ורחב טפח, ומה הדין אם נתמעט הגבול לאחר הזריעה.
במשנה כלאים ג משנה א: ...היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גבול וגבול ואחד באמצע... רבי יהודה אומר ששה באמצע:הרמב"ם בפיה"מ כתב שת"ק מסכים עם ר' יהודה שיכול לזרוע ששה זרעים באמצע אלא שהוסיפו שאפילו ערוגה אחת באמצע מותרת ולמרות שהיא ערוגה גדולה לא חוששים שיראה ככלאים.
וכן כתב השו"ע בסעיף ל"ז היתה הערוגה ששה על ששה, והיה לה גבול גבוה טפח ורחב טפח סביב, מותר לזרוע בה אפילו שמונה עשר מינים ג' על כל גבול וששה באמצע וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה.
נמצא שהערוגה נראית כבציור, ויכול לזרוע בה שמונה עשרה מינים. ואפשר במקום הששה שבמרכז לזרוע מין אחד בשטח מעויין גדול.
האם כלאי זרעים נוהגים בארץ ובחו"ל באכילה ובהנאה?
במשנה בקידושין: כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים.
בכלאי זרעים נאמר 'שדך לא תזרע כלאיים' מכאן למדו בגמ' בקידושין ל"ט שכלאי זרעים נוהגים רק בקרקע שהוקנתה לעם ישראל ע"י הקב"ה שהיא בארץ ישראל.
אמנם במקום שקיים איסור הנאה גזרו חז"ל כלאים גם בחו"ל. בכלאי הכרם נאמר "פן תוקדש" ומכאן למדו תוקד-אש שכלאי הכרם אסורים בהנאה ולכן כלאי הכרם אסורים מחו"ל מדרבנן. אמנם בכלאי זרעים מותרים בהנאה ובאכילה כמשנה ח א: 'כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה.' ולכן לא גזרו עליהם בחו"ל.
הרא"ש מסכם שכלאים בחו"ל נחלקים לשלשה חלקים. כלאי בהמה שהיא חובת הגוף אסורים מהתורה. כלאי הכרם שיש בהם איסור הנאה בא"י אסורים בחו"ל מדרבנן. וכלאי זרעים מותרים בחו"ל.
הסבר והרחב בכל אחד מהשאלות דלהלן.
מה הם כלאי הכרם, ומה הם כלאי זרעים?
כלאי הכרם הם מציאות של זריעה של תבואה, קטנית או ירק בסמוך או יחד עם גפן.
כלאי זרעים הוא זריעה של מינים שונים של תבואה ירק או קטנית בסמוך או ביחד.
באיזה מינים חל האיסור?
בכלאי זרעים מדובר במינים שונים של תבואה קטנית או ירק.
בגדר מין זהה לכלאי זרעים נאמר בירושלמי 'א"ר יונתן יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין. הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי. הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין. התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה והעלין דומין ותימר כלאים? !. א"ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי' הר"ש הסביר ' אחר פרי להחמיר וכן אחר העלין להחמיר וכן אחר הטעם להחמיר' כלומר שמין אחד נחשב מה שזהה במראה הפרי והעלים וגם בטעם הפרי אמנם הרמב"ם הסביר שדי שטעם הפירות אינו מרוחק וכן יש דמיון גדול במראה הפרי או העלים. וכן הביא השו"ע.
כלאי הכרם הם כשאחד מהמינים הכלולים בכלאי זרעים נזרע יחד או בסמוך לגפן.
- כס"מ ברמב"ם: מהתורה נאסרים תבואה וקנבוס ולוף והדומה להם. שאר זרעים אם נאכלים אסורים מדרבנן ואם לא מותרים.
- ד"א ברמב"ם: מהתורה נאסרים תבואה וקנבוס ולוף בלבד. ירקות אסורים מדרבנן. וזרעים מותרים.
- ראב"ד: כל שדרך לקיימו אסור ואפילו שאינו נאכל (ע"פ ערוה"ש)
מהם הבדלי הדינים עיקריים שיש בניהם (לפחות שלש (
- כלאי הכרם אסורים בהנאה ואילו כלאי זרעים מותרים אפילו באכילה.
- כלאי הכרם אסורים בחו"ל מדרבנן וכלאי זרעים מותרים בחו"ל.
- כלאי הכרם אסור לזרוע אפילו בסמוך לשדה חבירו. כגון שלחבירו כרם לא יכול לזרוע בסמוך לו שדה תבואה. ואילו איסור כלאי זרעים שייך רק כששני המינים שייכים לאותו אדם.
- לרמב"ם מותרת אמירה לנכרי בכלאי זרעים ואסורים בכלאי הכרם (ואמנם הכס"מ סייג ההיתר לזריעה בשדה של נכרי. וערוה"ש הגביל לשדה ישראל אבל על מנת למכור קודם השרשה)
- פשט דעת רש"י בשבת פ"ד הוא שדין כלאי זרעים יסודו מדרבנן ואילו כלאי הכרם מהתורה. (ויש שהעמידו ברש"י שכוונתו דרבנן כשאינו במפולת יד או כשאינו בתבואה)
- בכלאי זרעים התרנו זריעה בגומה עמוקה טפח בתוך שדה ואפילו ארבעה זרעים מוטים לארבע רוחות. בכרם אסרנו לזרוע בתוך חריץ כל שאינו עמוק י' טפחים ומפולש.
- להרבה פוסקים איסור דרבנן בעציץ שאינו נקוב שייך רק בכרם. אבל עציץ שאינו נקוב המונח סמוך למין זרע אחר מותר כיון שיש היכר – הר צבי, שבט הלוי. אמנם לחזו"א עציץ הוא 'כְּתֵל עָפָר' ואסור בכל אופן לזרוע בסמוך.
