התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצז - סעיף ג
הרב ירון אליה
סימן רצז - סעיף ג
תבואה, קטנית וזרעונים הראויים למאכל אסורים בכלאיים
משנה כלאים ב משנה ב: במשנה הקודמת דובר שתערובת זרעים שיש בה שני מינים ביחס של אחד לעשרים וארבע (רובע הקב לסאה) אסורה בזריעה במה דברים אמורים תבואה בתבואה וקטנית בקטנית וכן תבואה בקטנית וקטנית בתבואה לעומת זאת באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה כלומר כיון שזורעים פחות זרעים לבית סאה נאסרים ביחס מחמיר יותר רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל: הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה:
ומתוך שהמשנה דנה ביחסים האוסרים דווקא בזרעים של תבואה, קטנית וזרעוני גינה, למדנו שדווקא זרעים אלה אסורים משום כלאיים.
אין כלאים זרעים אלא בראויין למאכל אדם או בהמה*
רמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ד: אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם. ולא כתב 'אוכל אדם' כמו בתרו"מ וכתבו בשם הרב אלישיב שזה בא לרבות עלי תבלין ותה ששייכים בכלאיים. הלכות הארץ.
כסף משנה הלכות כלאים פרק א הלכה ד: יש לתמוה על זה דהא תנן בספ"ה (משנה ח') המקיים קוצים ר' אליעזר אומר קידש וחכ"א לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין... לכן נ"ל דלאו דוקא נקט רבינו מאכל אדם אלא כל דבר שרוצה בקיומו אסור זה בזה ואפי' אם רוצה בקיומו למאכל בהמה ולא נתכוון רבינו לשלול אלא העשבים המרים בלבד.
חזו"א כלאים א יד: כלאי זרעים נהוגים מה״ת בכל המינים בין תבואה בין זרעים בין ירק ודוקא ברוב זורעין ומקיימין מין זה, אבל אם אחד מן המינים אין מקיימין איתו אין בו משום כלאים, וכן אם אחד מן המינים אין ראוי לא לאדם ולא לבהמה אף אם מקיימין אותו לריח ולרפואה ולמוגמר [ואפשר שאם אין ראוי לאדם ע״י תיקון] אין בו משום כלאים [מיהו במאכל בהמה אין להקל כלל כיון דמפירש בירו' דזונין הן כלאים משום דמקיימין אותו ליונים] ואם ב׳ המינים אינן ראוין לאדם אלא לבהמה אינן כלאים זה בזה ואפשר אף אם ראויין ע״י תיקון כיון שאין עומדין לתקנן.
רדב"ז הלכות כלאים פרק ב ט: ואיכא למידק והלא ספיחי אסטיס אינם כלאים שאין כלאים נוהג אלא בדברים שזורעין אותם לאכילה ותלתן שעלו בו עשבים נמי לא משמע דאיירי בעשבים שהם ראויים למאכל אדם וצריך לומר דספיחי אסטיס הירק שלו ראוי למאכל אדם.
שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רנג: כיון שהדבר תלוי בזריעה מה לי שיזרע לאכילה או למראית העין. ותו מי שרואה אותם כלום יודע אם הם לאכילה או למראית העין? ...והרוצה לעשות כן יזרע מיני דשאים שאינם מאכל אדם... לאו דוקא מרים אלא אף על גב שאינם מרים מותר כיון שאינם ראויים למאכל אדם ומה לי אם זרען לרפואה ומה לי אם זרען ליהנות בראייתן ואפשר דכ"ש הוא דאם זרען לרפואה דסוף סוף למאכל אדם זרע להו מותר כ"ש אם זרען ליהנות מראייתן וזה ברור אצלי:
העולה לרדב"ז: כשראויים למאכל אדם אסור לזרוע כלאים גם לנוי. וכשלא ראויים אין בהם כלאים כלל.
סיכום במה יש איסור כלאיים?
כס"מ: כל מה שדרך לרצות בקיומו.
חזו"א: מאכל אדם או בהמה.
רדב"ז: רק במאכל אדם.
אבל ב'הלכות הארץ' כתבו שאם אחד המינים הוא מאכל אדם והשני דרך לזרוע ממנו שדות שלמים כגון פרחי נוי או כותנה שייך בו כלאיים. אמנם הוסיפו שלחזון איש איסור כלאים קיים רק כששדה אחד הוא מאכל אדם והשדה השני מאכל אדם או בהמה (ולא נוי או כותנה) – חזו"א כלאים א יד ד"ה כלאי.
סעיף ג: לשון הרמב"ם פרק א' הלכה ד': אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם לאו דווקא אלא כל שדרך לקיימו ואפילו לבהמה. כס"מ. אבל הרדב"ז ב' ט' אסר רק במאכל אדם. וכן דעת הרמב"ן והר"ן, אבל עשבים המרים וכיוצא בהם, מן העיקרים שאינם ראויים אלא לרפואה וכיוצא בהן, אין בהן משום כלאי זרעים ע"כ לשון הרמב"ם מכאן מבוסס על דבריו בהלכה ח'.
הזרעונים מתחלקים לג' חלקים ע"פ משנה ב' ב',
האחד נקרא תבואה והם חמשת מיני דגן.
והשני נקרא קטנית צמחים שהזרעים שלהם נאכלים3, כגון הפול והאפונים4 והעדשים והאורז והדוחן והשומשמין והפרגין והספיר (פי' פרגין כעין רמון מלא זרעים פשאור"ו בלעז ופירוש ספיר מין קטנית ציצירק"ל בלע"ז) וכיוצא בהן,
והג' נקרא זרעוני גנה, והם שאר זרעים שאינם ראויים למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר וזרע לפת וכיוצא בהן. וזרע הפשתן הרי הוא בכלל זרעוני גנה.
הזרעונים מתחלקים לג' חלקים ע"פ משנה ב' ב',
האחד נקרא תבואה והם חמשת מיני דגן.
והשני נקרא קטנית צמחים שהזרעים שלהם נאכלים3, כגון הפול והאפונים4 והעדשים והאורז והדוחן והשומשמין והפרגין והספיר (פי' פרגין כעין רמון מלא זרעים פשאור"ו בלעז ופירוש ספיר מין קטנית ציצירק"ל בלע"ז) וכיוצא בהן,
והג' נקרא זרעוני גנה, והם שאר זרעים שאינם ראויים למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר וזרע לפת וכיוצא בהן. וזרע הפשתן הרי הוא בכלל זרעוני גנה.
- ↩
למרות שההגדרה המדעית שונה מההלכתית ומאופיינת בגידול בתרמיל. ממילא אינה כוללת אורז, דוחן וכו'
- ↩
בירושלמי ג' ב': 'האפונין הגמלונין ופול המצרי שזרען לזרע אין נותנין אותן על גבי ערוגה. זרען לירק נותנין אותן על גבי ערוגה. ושאר זירעוני גינה שאין נאכלין אף על פי שזרען לזרע נותנין אותן על גבי ערוגה' ויוצא שיש מינים שעשויים להזרע לשימושים שונים ודינם משתנה בהתאם ויש שמותרים בערוגה אפילו כשזרען לזרע. ערוה"ש.:
