התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצז - סעיף לב
הרב ירון אליה
סימן רצז - סעיף לב
במשר מרחיק בין מיני תבואה ב' על ב' אמות ומצר והולך
משנה כלאים ב משנה ו: הרוצה לעשות שדהו משר משר ערוגות ערוגות וכל ערוגה ממין אחד לבדו מכל מין ב"ש אומרים שלשה תלמים כלומר מניח בין משר למשר ריוח שלשה תלמים של מחרישה מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיה כח) ובירושלמי מפרש שהם שתי אמות רוחב על שתי אמות אורך, ואח"כ מיצר והולך אם ירצה עד שלא ישאר ביניהן בסוף המצר אלא כל שהו, שהרי בכך הן נראים שלא נזרעו בערבוביא: של פתיח. ובה"א מלא העול השרוני כמלוא רוחב העול שחורשים בו בשרון, דהיינו בבקעה, שהוא רחב מן העול שחורשים בו בהר: וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ב הלכה ד: רבי זעירא רבי לעזר בשם רבי חייה רובה הגדול עושה שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך אפילו כל שהוא. אמר רבי יונה הדא דתימר בעשויה משרין משרין אבל בעשויה משר אחד אם זרע שורה בצד שדה, והשדה לא הייתה מחולקת לשורות, אם ירצה לזרוע בתוך השדה שני מינים לא בדא וצריך להרחיק ביניהם בית רובע . ואתיא כיי דאמר רבי ינאי יכיל אנא זרע חקלי חמשין מינין עשרי' וחמשה מיכא ועשרין וחמש' מיכא. סעיף לב: לשון הרמב"ם פרק ד' הלכה ו': הרוצה לזרוע שדהו תבואה. ולרוה"פ קטניות כתבואה להרחקות. חזו"א. משר משר (פי' ערוגות ערוגות) שארכה גדול מרחבה ורוחב ערוגה צ"ל בין ו' טפחים לי' אמות וחֹמש, פחות מכך נידון כיחידי ויותר מכך כשדה. ד"א. מכל מין ומין, מרחיק בין כל משר ומשר שני אמות על שני אמות ומיצר והולך, עד שלא ישאר ביניהם בסוף המשר אלא כל שהוא, שהרי הם נראים שלא נזרעו בערבוביא.
עמוד הקודםעמוד הבא