התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצז - סעיף ב
הרב ירון אליה
סימן רצז - סעיף ב
אין עושין עם הגוי בכלאים אבל עוקרין
בבלי עבודה זרה סג: שכרו לשבור ביין נסך, מהו? מי אמרינן: כיון דרוצה בקיומו אסור, או דלמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי? אר"נ: ישבור ותבא עליו ברכה. לימא מסייע ליה: אין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים, אבל עוקרין עמו, כדי למעוטי את התיפלה.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ערלה פרק ג הלכה ז: תני אין עושין עם הגוי בכלאים בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים בא"י מיירי כדמסיים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה ובחברותיה עושין עמהן בכלאים ומכ"ש בח"ל דשרי לסייע את הגוי בשדה שלו.
מותר* לומר לנכרי לזרוע לו בכלאים
רמב"ם: ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים.
ראב"ד: ואם אמרו בחוצה לארץ יאמרו בארץ? והלא אף המקיים לוקה ואיך אפשר שלא ינכש אותם ולא ישקה אותם והלא הוא מקיים בידיו?! ועוד אמירה לנכרי באיסור לאו, בעיא ולא איפשיטא ולחומרא! בבבא מציעא.
סרוס ע"י נכרי עבור ישראל נאסר
אמנם לא נפשט אם האיסור מצד איסור אמירה לנכרי וממילא מוכח שהוא שייך גם באיסורי לאוים או מצד שסרוס אסור גם לנכרי וממילא הוא מצד לפני עיוור:
בבלי בבא מציעא צ. : איבעיא להו: מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה, מי אמרינן: כי אמרינן אמירה לנכרי שבות - הני מילי לענין שבת, דאיסור סקילה, אבל חסימה דאיסור לאו - לא. או דלמא לא שנא? דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון ומסרסין אותם, ואחר כך מחזירין לבעלים, ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו, ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה, מהו? - שלח להו: הערמה אתעביד בהו, אערימו עלייהו ויזדבנון ולא יהנה ישראל בעבירה, הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש - לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו, אלמא: באיסור דלאו נמי אסורה אמירה לנכרי. אמר רב פפא: בני מערבא סברי לה כרבי חידקא, דאמר: בני נח מצווין על הסירוס, וקא עברי משום ולפני עור לא תתן מכשל אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו - אימא לך שרי.
ראב"ד, ר"ן: נוקטים בזה לחומרא ויש איסור אמירה גם באיסורי לאוים.
ב"י – עיון בדעת הרמב"ם שמתיר אמירה: אי אפשר לומר שהרמב"ם לומד מסוגיית סרוס היתר אמירה כי משמע בגמ' שלדידן אין איסור סירוס לנכרי וממילא יותר מוכח שקיים איסור אמירה.
בבלי שבת קלט. : שלחו ליה בני בשכר ללוי: ... כשותא בכרמא מהו? ...אדאזיל, נח נפשיה דלוי. אמר שמואל לרב מנשיא: אי חכימת - שלח להו. שלח להו: ... כשותא בכרמא - עירבובא. ולישלח להו כדרבי טרפון? דתניא: כישות, רבי טרפון אומר: אין כלאים בכרם, וחכמים אומרים: כלאים בכרם. וקיימא לן: כל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוץ לארץ? - לפי שאינן בני תורה. מכריז רב: האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא - ליזרע. רב עמרם חסידא מנגיד עילויה, רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי וזרע ליה קסבר בחוץ לארץ שרי, ומיהו, כל כמה דאפשר - משני, שלא ילמדו להקל. וליתן ליה לתינוק ישראל! - אתי למיסרך. - וליתן ליה לגדול נכרי! - אתי לאיחלופי בישראל.
ב"י – ואמנם אפשר ללמוד שהיתר הרמב"ם נלמד מכאן כיון שאמנם קולת ר' משרשיא מובאת לגבי חו"ל אבל אם מצד זה לא היה צריך נכרי כי יש קולא בכשותא. וממילא יוצא שהקולא היא מצד אמירה שמותרת. מצד שני אם כך מדוע התיר הרמב"ם אמירה רק בכלאי זרעים ולא בכלאי הכרם?! אלא יש להסביר כר"י קורקוס שמדובר באמירה לנכרי לזרוע בשדהו של הנכרי ואפילו לצורך ישראל וקושיית הראב"ד שממילא אסור לקיים ומה יועיל?! נשיב שיתכן שחידוש רב משרשיא הוא להתיר קיום בחו"ל לכישות מכח קולת ר' טרפון. ולגבי כלאי זרעים בא"י גם בלי קיום יכול למכור אותה עכשיו לנכרי אחר בדמים מרובים יותר ונמצא שהאמירה הועילה.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצז: ונ"ל דס"ל להרמב"ם דעד כאן לא קמיבעי ליה באמירה לעכו"ם אלא בדבר שהאיסור נעשה מיד כמו סירוס וחסימת פי פרה אבל בזריעת כלאים אין האיסור נגמר עד לאחר ... ולכן מותר לומר לעכו"ם לזרוע לו.
כלאי זרעים אסורים בקיום אך מותרים באכילה
משנה כלאים ח, א : כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ב הלכה טז: בראשונה היו עוקרין ומשליכין והיו בעלי בתים שמחים שמנקין להן שדותיהן התקינו שיהיו מפקירין את כל השדה שימצאו בו כלאים, והוא שימצאו בה מין אחר אחד מארבעה ועשרים אבל פחות מיכן לא יגעו בה. ולפי זה כתב באהלה של תורה ד' כז ו' שמועיל הפקר במקום קיום למנוע אסור התבואה.
כלאי זרעים מותרים בחו"ל
משנה קידושין א משנה ט: כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים כלאי הכרם בחוצה לארץ מדרבנן. אך כלאי זרעים מותרין לזרעם בחוץ לארץ רבי אליעזר אומר אף מן החדש:
בבלי קידושין לט.: ואלא הכתיב: שדך המיוחד לך וח"ל לא הקנו לך מן השמים! ההוא, למעוטי זרעים שבח"ל דכלאי הכרם בח"ל דמשום דאפקיה בלשון זריעה כתב שדך... רב יוסף מערב ביזרני וזרע ולא בכרם. א"ל אביי, והאנן תנן: הכלאים - מדברי סופרים וקס"ד אפי' כלאי זרעים נמי אסרו ביה כי היכי דבא"י אסירי מדאורייתא ! א"ל, לא קשיא: כאן בכלאי הכרם אסורים מדברי סופרים, כאן בכלאי זרעים, כי לא כתיב בהם פן תקדש דמשדך לא תזרע כלאים נפקו. כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה - בח"ל נמי גזרו בהו רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה - בח"ל נמי לא גזרו בהו רבנן.
רא"ש קידושין פרק א: נמצא דין כלאים עכשיו בחוצה לארץ נחלק לשלש פנים הרכבת האילן מדאורייתא כלאי הכרם מדרבנן כלאי זרעים מותר.
סעיף ב: לשון הרמב"ם פרק א' הלכה ג': אסור לזרוע כלאים לעובד כוכבים ואפילו בשדה נכרי כיון שאין לו קנין בארץ. ר"י קורקוס.,
ומותר לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כלאי זרעים בשדה הנכרי ולכן לא קיים איסור אמירה אפילו לצורך ישראל. ר"י קורקוס. כס"מ. אמנם לערוה"ש אפילו בשדה ישראל ומוכר קודם שהשריש כיון שלא נעשה איסור מיד בזריעה אלא בהשרשה. ולראב"ד מותר רק בחו"ל, ואסור לקיים בשדהו משנה ח' א'. והועילה אמירה למכירה לנכרי אחר. כס"מ., אלא עוקרן.
ואם קיימן, אינו לוקה. כת"ק במכות כא: שרק המנכש והמחפה לוקה ולא כר"ע שגם המקיים. וכרבא שם שר"ע חולק. כס"מ.
ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים, בידו, בח"ל, ואפילו לערב הזרעים לכתחלה ולזרעם בח"ל, מותר. ודברים אלו דברי קבלה. כיון שבא"י לא נאסר בהנאה, בחו"ל מותר לכתחילה.
עמוד הקודםעמוד הבאומותר לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כלאי זרעים בשדה הנכרי ולכן לא קיים איסור אמירה אפילו לצורך ישראל. ר"י קורקוס. כס"מ. אמנם לערוה"ש אפילו בשדה ישראל ומוכר קודם שהשריש כיון שלא נעשה איסור מיד בזריעה אלא בהשרשה. ולראב"ד מותר רק בחו"ל, ואסור לקיים בשדהו משנה ח' א'. והועילה אמירה למכירה לנכרי אחר. כס"מ., אלא עוקרן.
ואם קיימן, אינו לוקה. כת"ק במכות כא: שרק המנכש והמחפה לוקה ולא כר"ע שגם המקיים. וכרבא שם שר"ע חולק. כס"מ.
ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים, בידו, בח"ל, ואפילו לערב הזרעים לכתחלה ולזרעם בח"ל, מותר. ודברים אלו דברי קבלה. כיון שבא"י לא נאסר בהנאה, בחו"ל מותר לכתחילה.
