התחברות
סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצז - סעיף כב
הרב ירון אליה
סימן רצז - סעיף כב
סוגי הפרדה בין שדות המועיל ללא הרחקה
משנה כלאים ב משנה ח: וסומך לבּוּר אם יש בתוך שדה של תבואה מקום בור שאינו חרוש וזרוע בית רובע או יותר, סומך שם זרע אחר ולניר, וכן סומך אצל ניר והוא מקום חרוש ולגפה דר אבנים סדורות כעין חומה בלא טיט ולדרך אם דרך היחיד מפסקת בין שתי שדות מותר לזרוע מין א' בזו ומין א' בזו ולגדר גבוה עשרה טפחים ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה ולאילן שהוא מיסך על הארץ שאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, אם יש תחתיו זרע מותר לסמוך מבחוץ זרע אחד דכגדר דמי ולסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה לא אצטריך למתנייה דאין לך מחיצה גדולה מזו, אלא לאשמועינן דאפילו סלע בעינן ארבעה רוחב דבפחות מכאן אין שמה מחיצה להפסיק.
זרע מין חבירו בקצה שדהו בסמוך למין אחר שלו מותר
משנה כלאים ב משנה ז: ...שלו חטים ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו המין של שדה חבירו (!) ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חבירו. רא"ש: מותר לסמוך בעל החטים מאותו המין הזרוע בשדהו דהיינו חטים, ומרישא לא שמעינן ליה דהתם הוי סוף שדהו ראש תור ואיכא היכרא אבל הכא זה זרוע בזה וליכא היכירא ואפ"ה שרי דחלוק כל שדה מחבירו, ומיהו מאותו המין לא משמע כפירוש זה, ויש מפרשים בעל החטים מותר לסמוך לשדה חבירו ממין זרע חבירו ואינו כלאים עם חטים הזרועים במקצת שדהו מפני שנראה כסוף שדה חבירו:
רמב"ם הלכות כלאים פרק ג הלכה ט"ז: ולא עוד אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חבירו שהיא זרועה שעורים הרי זה מותר, מפני שנראו השעורים שבתוך שדהו שהן סוף שדה חבירו.
השגת הראב"ד: א"א לי נראה מן הגמרא ומן המשנה שאינו מותר לעשות כך לכתחלה אלא לדעת ר"ש דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו בכרם וכן אין אדם חורש דבר שאינו שלו בזרעים אבל לרבנן אינו רשאי לחרוש אבל מותר להמשיך בשדות זרועות כמו שמפורש בסוף וכן המשנה בשדות זרועות היא שנויה ובהמשכה כשבתחלה בהיתר נזרעו ולבסוף נראים כסוף שדה.
כסף משנה הלכות כלאים פרק ג הלכה טז: ואני אומר שגם רבינו לא התיר אלא כשבתחלה נזרעו שתי השדות בהיתר ואחר כך בתוך שדהו הזרועה חטים זרע שעורים והמשיכם עד שדה חבירו הזרועה שעורים וזה מבואר בלשונו:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצז : פשוט הוא דזה אינו רשאי לכתחלה לזרוע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים אף כששדה חבירו זרועה שעורים אלא דבדיעבד אם עשה כן מותר8 [ובזה סרה השגת הראב"ד כמ"ש הכ"מ ע"ש]:
סעיף כב: לשון הרמב"ם פרק ג' הלכה טו' – טז': היה בין שני המינים הרחק ד' אמות. . הלכה"א ע"פ רדב"ז. בּוּר שאינו חרוש וזרוע או ניר מקום חרוש. או שלא היה מרחק כשיעור אך היה גפה (פירוש גדר אבנים סדורות זו על גב זו בלא טיט) או דרך רחבה ד' אמות. רדב"ז. ד"א. ע"פ תי"ט. או גדר שהוא גבוה עשרה טפחים ואפילו עבה כלשהו. ויכול לעשות הגדר ע"י ד' חוטין זה למעלה מזה לבודין ולא צריך שתי וערב בכלאים. וכן יכול בצוה"פ ואפילו מהצד כשהיא עד י' אמות.ד"א (או חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים והוא בשדה אבל בין שורות ירק מועיל תלם טפח על טפח כדלעל סעיף כ') ורחב ארבעה או אילן שהוא מיסך על הארץ אילן שנופו לבוד לארץ כמחיצה ומין אחד זרוע תחתיו. רע"ב. או סלע שהוא גבוה י' טפחים ורחב ארבעה, ה"ז מותר לסמוך לצד א' מאלו, והמין האחר לצד השני, הואיל ואחד מכל אלו מבדיל ביניהם הרי הם נראים מובדלים זה מזה ואפילו שבפועל היניקות מתערבות.
בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל, כשזרע בתוך שדהו. אבל אם היתה שדהו זרועה חטים, מותר לחבירו לזרוע בצדה שעורים ק"ו מההיתר במשנה ב' ז' כדלהלן. וזהו בשדה אבל שורות של אנשים שונים אסור לסמוך. ד"א. שנאמר: שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט) אין האיסור אלא כשיזרע שדהו כלאים, שלא נאמר: הארץ לא תזרע כלאים אבל בכלאי הכרם אסור כדלעיל רצו לה.
ולא עוד, אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים, ומשך זרע שעורים עד שסמכו לשדה חבירו שהיא זרועה שעורים, הרי זה מותר בדיעבד. ערוה"ש. וראה הערה, מפני שנראו השעורים שבתוך שדהו שהם סוף שדה חבירו משנה ב' ז'.
בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל, כשזרע בתוך שדהו. אבל אם היתה שדהו זרועה חטים, מותר לחבירו לזרוע בצדה שעורים ק"ו מההיתר במשנה ב' ז' כדלהלן. וזהו בשדה אבל שורות של אנשים שונים אסור לסמוך. ד"א. שנאמר: שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט) אין האיסור אלא כשיזרע שדהו כלאים, שלא נאמר: הארץ לא תזרע כלאים אבל בכלאי הכרם אסור כדלעיל רצו לה.
ולא עוד, אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים, ומשך זרע שעורים עד שסמכו לשדה חבירו שהיא זרועה שעורים, הרי זה מותר בדיעבד. ערוה"ש. וראה הערה, מפני שנראו השעורים שבתוך שדהו שהם סוף שדה חבירו משנה ב' ז'.
- ↩
ואמנם מלשון המשנה "מותר לסמוך" משמע שהוא לכתחילה. וכן בר"ש שכתב: 'ויותר נראה לפרש דמותר לסמוך אצל שדה חטים שלו מאותו המין של שדה חברו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חברו' וגם בכס"מ אפשר להבין שאמנם מסתייג מההיתר לזרוע בשדהו חיטים ושעורים יחד בו זמנית אבל אם שדהו כבר זרועה חיטים בהיתר יכול לכתחילה לזרוע בה אח"כ שעורים בהמשך לשדה השעורים של חבירו ועד החיטים שלו. ואמנם הרמב"ם כתב "זרע... הרי זה מותר" שמשמע קצת בדיעבד, אבל בהקשר בתוך ההלכה משמע שהוא לכתחילה שכן במקרה הראשון כתב 'מותר לחבירו לזרוע' שהוא ודאי לכתחילה והמשיך 'ולא עוד אלא אפילו... הרי זה מותר' ומשמע שהוא אותו היתר והוא לכתחילה וכמשנה.
