סיכום הלכות כלאי זרעים

שיתוף

סיכום הלכות כלאי זרעים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.

טבלת סיכום להלכות

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

טבלת סיכום להלכותטבלת סיכום להלכות

טבלת סיכום להלכות

סעיף

נושא

שו"ע

הרחבה ופוסקים נוספים

א

כמות זרעים מכל מין לעניין כלאי זרעים

אפילו זרע אחד מכל מין כת"ק במשנה א' ט'

זרע בסמוך לזרע קיים ממין אחר:

רש"י, ר"ש, ראב"ד, כס"מ, גר"א: דרבנן.

תוס', רמב"ם, חזו"א: דאוריתא.

מנכש ומחפה בכלאיים

לוקה בבלי מכות כא:

ולא כר"ע שם שגם המקיים לוקה

כלאיים בעציץ

נקוב: דאוריתא

שאינו נקוב: דרבנן מנחות ע.

ולרוה"פ איסור דרבנן באינו נקוב דווקא כשזורע שני הזרעים באותו עציץ אבל בשני עציצים או עציץ וקרקע מותר.

ולחזו"א העציץ כמי שאינו והוא כ'תל עפר' וצריך כל ההרחקות.

ב

כלאי זרעים בנכרי

אסור לישראל לזרוע לנכרי בארץ.

מותר לומר לנכרי לזרוע.

לכס"מ דווקא בשדה נכרי ולערוה"ש אפילו בשדה ישראל ומוכר קודם שישריש כל שאין בעייית קיום.

אמירה לנכרי בכלאים

רמב"ם: מותר אפילו בארץ

ראב"ד: רק בחו"ל ויש איסור אמירה בלאוים

קיום בכלאי זרעים

אסור.

וכלאי זרעים מותרים בהנאה.

ג

סוגי זרעים באיסור כלאיים

תבואה – חמשת מיני דגן

קטנית – זרעונים שנאכלים

זרעוני גינה – זרעונים שפירותיהם נאכלים לרבות פשתן.

עשבים מרים לרפואה

אין בהם כלאים

במה יש איסור כלאיים?

כס"מ: כל מה שדרך לרצות בקיומו.

חזו"א: מאכל אדם או בהמה.

רדב"ז: רק במאכל אדם.

ד

שני סוגים בזרעוני גינה

מיני זרעים – דרך לזרוע מהם שדות כגון פשתן וחרדל

מיני ירקות – דרך לזרוע מהם ערוגות כלפת וצנון

ה

תערובת זרעי תבואה או קטנית

אם יחס החלקים אחד לכ"ד לא יזרע עד שימעט או יוסיף

מינים המצטרפים לשיעור כל שכלאיים עם המין הראשי כחכמים במשנה ב' א'

גדר ההיתר לרמב"ם הוא דווקא שנתערב מעצמו בזמן כינוס התבואה. וראה סעיף ז'.

ו

זרעוני גינה שנתערבו

שעורן אחד מכ"ד ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין

תבואה שנזרעת פחות מקב לבית סאה

תבואה וקטנית לעולם באחד מכ"ד כרמב"ם

רמב"ם: תבואה לעולם משערים באחד מכ"ד

ר"ש: משערים כדרך זריעתם, כירק.

ז

ערב בכוונה

אסור לזרוע בכל יחס

ערב לצורך אכילה ונמלך לזרוע

רמב"ם: אסור לזרוע

ראב"ד: מותר לזרוע עד אחד בכ"ד כיון שערב בהיתר.

ח

שדה זרועה מעורבת

חייב למעטה מפני מראית העין

האם צריך לעקור כולה או די במיעוט

רמב"ם, תוס', ראב"ד: די למעט

רא"ש: חייב לעקור כולה

ט

ניכר שעלו מאליהם

אינו חייב למעט

האם יכול לקיימם לתמיד

רמב"ם, תוס': יכול לקיימם כיון שמזיקים ועלו מאליהם

רש"י, רע"ב: לא חייבו לעקור מזיק כי ממילא יעקור מעצמו אך לא ניתן להשאיר אותם בשדה.

הסיר מקצתן

עוקר הכל חוץ ממין אחד

האם יכול להשאיר אחד מכ"ד משאר מינים

ערוה"ש: יכול להשאיר אחד מכ"ד.

תוי"ט: חייב לעקור הכל כיון שכאן עקר מרצונו ולא מחיוב מגלה דעתו שנח לו בנשארים.

י

ירק בסדן של שקמה

אסור לנטוע

רע"ב, רדב"ז ושא"פ: כיון שהוא ירק באילן

ד"א: מדובר שזרע שני מיני זרעים וקמ"ל שדין סדן כדין קרקע לכלאי זרעים. וכן פירש ר' נתן על המשנה.

יא

טומן לפת וצנון תחת האילן

מותר בשני תנאים כרמב"ם:

א. טמן באגודה – שאין דרך לזרוע כך

ב. העלים מגולים – מוכיח שמתכוין למשכם

והראב"ד מקל אפילו בתנאי אחד.

יב

זריעה בשדה קצורה

לא יזרע עד שיעקור העיקרין

זריעה בשדה שלא הצמיחה

ר"ש, רע"ב: לא יזרע ויכול לחרוש ולזרוע רק לאחר ג' שנים.

ראב"ד: לא יזרע אך יכול לחרוש ולזרוע מיד.

יג

נמלך לזרוע שעורים בשדה חיטים טרם צמיחה

ממתין שיפסדו ויתליעו כמו ג' ימים ואז יהפוך במחרשה חרישה גסה ויזרע כרמב"ם.

ראב"ד: חרישה מועילה במקום התלעה

נמלך לזרוע שעורים בשדה חיטים שצמחו

יהפוך במחרשה ויזרע

הוריד בהמתו וקרסמה החיטין

מותר לזרוע שעורים

יד

מין אחד נפרד לצורות הרבה

אינו כלאים זב"ז

מיני שונים הדומים קצת בעלים או בפירות

הרי אלו כלאים

ובתנאי והדמיון אינו גדול או שטעם הפירות רחוק. ר"י קורקוס כדלהלן

טו

לפת וצנון, דמיון בפרי

אינם כלאיים בגלל דמיון הפרי. כרמב"ם.

ודוקא שהדמיון גדול והטעמים אינם רחוקים

רמב"ם: אם אין ריחוק גדול בטעמים די בדמיון הפירות או העלים ואם הטעם רחוק אסורים בכל אופן. ע"פ ר"י קורקוס בהסבר הרמב"ם.

ר"ש, ראב"ד: צריך דמיון גם בפרי גם בעלים וגם בטעם. ולכן הם כלאיים.

לפת ונפוס, דמיון בעלים

אינם כלאיים בגלל דמיון העלים. כרמב"ם. ודוקא שהדמיון גדול והטעמים אינם רחוקים

ר"ש, ראב"ד: כלאיים, כדלעיל שצריך דמיון גם בפרי גם בעלים וגם בטעם.

טז

שיעור הרחקה בין שדות תבואה

מרחיק בית רובע מרובע שהוא עשר אמות וחומש.

ובשאר מיצר והולך. ד"א.

שדה חבושה

כס"מ: לא תהיה חבושה מד' רוחותיה.

ד"א: וחומרא זו דווקא בתבואה.

ערוה"ש: אין לרמב"ם דין חבוש.

שיעור מלקות בין שדות תבואה

בתבואה לוקה מששה טפחים

יז

שיעור הרחקה בין שדות ירק

מרחיק ו' טפחים על ו' טפחים

ובשאר מיצר והולך. ד"א.

שיעור מלקות בין שדות ירק

בירק לוקה מטפח

ראב"ד: לוקים בששה טפחים גם בירק

יח

הרחקה בין שדה תבואה לשדה ירק

בית רובע

ולענין מלקות נראה שהוא ג' טפחים וחצי שיניקת תבואה ג' ויניקת ירק חצי. ערוה"ש.

הרחקה בין שדה תבואה לדלעת יונית יחידית

בית רובע

יט

הרחקה בין שדה ירק לשורת ירק או בין שתי שורות ירק

מרחיק תלם אחד ארכו ו' טפחים ורחבו כעמקו

רוחב התלם

רמב"ם: כעמקו ולפחות טפח

ר"ש, רע"ב: ששה טפחים

ערוה"ש: ד' טפחים

סמ"ג: טפח

גר"א: כלשהו

פתרונות נוספים להרחקת שורות ירק - פיהמ"ש ג' א'

גבול גבוה טפח ורחב טפח

הרחקה טפח ומחצה

יטה עלי הצמח לצדדים שונים

כ

הרחקה בין שדה תבואה לשורת ירק

מרחיק ו' טפחים באורך עשר אמות ומחצה. רדב"ז.

נמשכו העלים של דלעת ונכנסו לתבואה

יעקור מן התבואה שלפני הדלעת או מעלי הדלעת.

כא

הרחיק כראוי בזריעה ונטו זה על זה בצימוח

הכל מותר בתבואה ובירק למעט בדלעת יוונית שיעקור

כב

סוגי קרקע המועילות להרחקה

כל קרקע ואפילו בּוּר או ניר

סוגי הבדלה המועילות ללא שיעור הרחק

גדר עשרה טפחים, דרך רחבה ד' אמות, חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה

לזרוע שדהו שעורים בסמוך לשדה חבירו הזרועה חיטים

מותר שנאמר שדך לא תזרע כלאיים

ובכלאי הכרם אסור

לזרוע חיטים בהמשך לשדה חיטים של חבירו ובסמוך לשדה שעורים שלו

מותר שנראה שהשעורים שלו הם המשך שדה חבירו

ערוה"ש כתב שההיתר בדיעבד אמנם בר"ש ובכס"מ משמע שהוא לכתחילה ובלבד שלא יזרע החיטים והשעורים באותו זמן. ראה הערה בחלק העיון.

לזרוע תלם פשתן בין שדהו לשדה חבירו

מותר שאין דרך לזרוע תלם אחד לתועלת ומוכח שהוא לבדיקה.

בד"א כתב שאסור להותירו בשדה, אלא שאינו חייב לעקרו מיד.

לזרוע תלם ירק בין שדהו לשדה חבירו

אסור עד שירחיק בתוך שלו כי דרך לזרוע מהם תלם ומוכח שהוא לקיום

כד

לסמוך חרדל וחריע לשדות תבואה

אסור כי דרך לזרוע מהם תלם אחד ואינם מזיקים את התבואה

ברע"ב הסביר הפוך, שהאיסור הוא כיון שמזיקים את התבואה וממילא לא יתכן שזרעו שם אם לא מרצונו של בעה"ב.

לסמוך חרדל וחריע לשדות ירק

מותר כיון שמזיקים לירק

כה

שדות הנושקות כ"ראש תור"

מותר כיון שנראים כסוף שדהו

כו

לסמוך שורות של מינים המסתבכים קישואים דלועים ופול המצרי

מותר לסמוך שורות כפולות מכל מין עם תלם ביניהם אך לא שורות בודדות שנראה כערבוביא.

כז

רוחב ערוגת ירק בין שורות דלועין

לפחות י"ב אמה מן הירק בין שני שורות הדלועים

הרחקה בשאר מינים המסתבכים

רדב"ז: אין צריך הרחקה מיוחדת.

חזו"א: גם בין שורות של קישואים או דלועים צריך י"ב אמה ירק.

כח

בא לזרוע תבואה לצד דלעת קיימת

מרחיק בית רובע ואפילו לדלעת יחידית

בא לזרוע דלעת לצד תבואה קיימת

ר"י קורקוס: די בו' טפחים כיון שאין התבואה מתפשטת

חזו"א: מרחיק בית רובע כדין זריעת תבואה לצד דלעת קיימת

כט

הרחקה ע"י שטחים שאינם ראויים לזריעה כגון קבר וסלעים

מועיל למידת בין רובע

קרקע שאינה ראויה לזריעה לענין הרחק ו' טפחים

ערוה"ש: לא מועיל שאין בזה היכר

חזו"א: מועיל ולשון השו"ע בית רובע לאו דווקא.

ל

זריעה על תלם עמוק טפח

זורע שלשה מיני זרעים שניים בצדיו ואחד בתוכו

לרמב"ם רוחב התלם טפח ולר"ש ורע"ב ששה טפחים ולשיטתם ממלא את התלם עד שמגיע טפח וחצי סמוך לזרוע בצד ולא חוששים שהם חבושים בעומק התלם.

לא

ליטוע ד' מינים בגומא אחת

מותר ואפילו קישות ודלעת ודוקא כשכל מין נוטה על שפת הגומא לצד אחר.

הטיה בכלאיים דאוריתא כגון בתוך טפח או במפולת יד

כס"מ ד' ט"ז: לא מועילה הטיה במפולת יד שהיא דאוריתא.

חזו"א: מועיל גם בדאוריתא.

לב

הרחקה בין תבואה וקטנית בערוגות

שני אמות על שני אמות ומיצר והולך עד כלשהו

גדר ערוגה: ארכה גדול מרחבה. ורוחב ערוגה צ"ל בין ו' טפחים לי' אמות וחֹמש פחות מכך נידון כיחידי ויותר מכך כשדה. ד"א

לג

ניצול בית סאה לריבוי ערוגות של תבואה וקטנית

Table image 16זורע תשע ערוגות

ולא סומכים על ראש תור לזרוע שניים בשורות השניה והרביעית. שמחמירים במקום ריבוי מינים. ערוה"ש.

ההרחקה המתקבלת בין הערוגות

ר"ש, רא"ש: בית רובע (עשר אמות וחומש מרובע)

רמב"ם, שו"ע: עשר אמות פחות רביע

לד

ניצול ערוגה של ו' על ו' לריבוי מיני ירק

Table image 17זורע חמישה מיני ירק. ד' ברוחות הערוגה ואחת באמצע.

ראה ציורים נוספים בחלק העיון

לה

הרחקה בין ערוגות סמוכות

מרחיק תלם או מטה את העלים שיראו מובדלים

לו

זריעה בערוגה סמוכה ללא הבדלה אך בסמוך לקרן שאינה זרועה

אסור. גזירה שמא יזרע הקרנות

לז

ניצול ערוגה עם גבול לריבוי מיני ירק

Table image 18זורע בה שמונה עשר מינים. ג' על כל גבול וששה בערוגה.

ויכול גם אחת גדולה באמצע במקום הששה. ר"י קורקוס.

גבול: היקף הערוגה שגבוה טפח ורחב טפח

וכיצד התיר המחבר ו' בערוגה?

ד"א: ששטח הגבול נחשב גם להגדלת גודל הערוגה

ערוה"ש: כיון שיש היכר גדול מקלים.

לח

גבול שנזרע כשהיה גבוה טפח ונתמעט

מה שנזרע קודם המיעוט מותר כיון שהיה כשר מתחילתו.

לט

ניצול גינה לזרוע כולה במיני ירק

א. מחלק הגינה לערוגות אפילו ו' על ו'

ב. בכל ערוגה עושה ה' עיגולים

ג. בקצותיה עושה ד' ריבועים.

ד. את כל אלה זורע שתי ואת המרווחים בית הערוגות זורע ערב.

Table image 19

מ

כללי הפרדה ומראית עין

כשיש מרחק שמונע יניקה או שנראים מובדלים. הזרעים מותרים

יש מרחק – ואפילו נטו אח"כ שנראים סמוכים (למעט דלעת יונית).

נראים מובדלים - כראש תור למרות שהזרעים סמוכים.

הכל מותר.

עמוד הקודםעמוד הבא