התחברות
סיכום הלכות כלאי הכרם ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצו - סעיף יד
הרב ירון אליה
סימן רצו - סעיף יד
מה שדרך לזורעו באותו מקום מקדש
משנה כלאים המשנה ח: המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש שכן בערביאמקיימין קוצים בכרם כדי שירעו גמליהם, ומאחר שמקצת בני אדם מקיימים אותם בשדותיהם הוו כלאים בכל מקוםוחכ"א לא קדש אלא באותן מקומות שמקיימין אותן. כירושלמי להלן אלא דבר שכמוהו מקיימין באותו מקום.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק א : אמר רבי בא בר זבדא כרבי ליעזר דתנינן תמן המקיים קוצים בכרם רבי ליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש. אמר רבי אבהו טעמא דרבי ליעזר שכן מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא. מה דרבנין סברין מימר אין מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא וחולקין במציאות?. ויבדקו!. רבנין אמרין מקום שמקיימין אותן אסורין ומקום שאין מקיימין אותן מותרין. מה טעמא דרבי ליעזר מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסור מינן בכל מקום שהוא.
דשאים שעולים מאליהם מקדשים* בכרם
תוספתא מסכת כלאים פרק ג: הלכה יג: האירוס והקיסום ושושנת המלך מיני זרעים ואינן כלאים בכרם ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מיני דשאים הן כלאים. הלכה יד: החשיפה והאיטן והגמי וכל הגדילין באפר מיני דשאים הרי הן כלאים בכרם. (זוהי גרסת הרמב"ם, אך הר"ן והרשב"א גרסו כאן: 'מין דשאים, ואינם כלאים בכרם' – ונמצא לגרסה זו שהלכה זו כחכמים והם חולקים על ר' דוסתאי בן יהודה בהלכה הקודמת.)
רמב"ם הלכות כלאים פרק ה הלכה יט: הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר מיני זרעים אינן כלאים בכרם, הקנבוס והקנרס וצמר גפן הרי הן כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם, וכן כל מיני דשאים שעולין מאיליהן בשדה הרי הן מקדשין בכרם, ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש, הקנים והוורד והאטדין מיני אילן הן ואינן כלאים בכרם.
השגת הראב"ד:א"א נראה לי טעות הוא זה והעיקר כך הוא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם לפי שאין מקיימין מהן וכן הוא בתוספתא.
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף ס עמוד א: 'הרכיב שני דשאים כאחד לר' חנינא בר פפא מהו' - איכא דקשיא ליה והא כלאי זרעים נינהו ובארץ מדאורייתא כדכתיבי קראי וכדמפורש בפ"ק דקידושין (ל"טא')?!, ואין זו קושיא שאינו אסור משום כלאים לרבנן אלא מיני תבואה וקטנית וזרעוני גינה אבל דשאים לא.
חזו"א כלאים סימן א ס"ק יב: אבל הגר״א סי׳ רצ״ו סק״ז הסכים שאין בדשאים משום כלאים ונראה דיש להקל כהגר״א, אף שמקיימין איתו לבהמה אחרי שכן דעת רמב״ן ור״ן והיא בדרבנן אי שאר ירקות חוץ מקנבוס ולוף דרבנן, ועוד דלדעת תו׳ מין אחד בכרם שרי.
צמחים שאינם ראויין אלא לרפואה אינם כלאים
רמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ד: אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם או בהמה. כס"מ., אבל עשבים המרים וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה וכיוצא בהן אין בהן משום כלאי זרעים.
כסף משנה הלכות כלאים פרק א הלכה ד: נ"ל דלאו דוקא נקט רבינו מאכל אדם אלא כל דבר שרוצה בקיומו אסור זה בזה ואפי' אם רוצה בקיומו למאכל בהמה ולא נתכוון רבינו לשלול אלא העשבים המרים בלבד.
וכן פרחי נוי מותרים. הלכות הארץ 186 ע"פ החזו"א בדשאים.
סעיף יד:לשון הרמב"ם פרק ה' הלכה י"ח-יט: הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזרעה, אף על פי שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה, הרי זה לא קידש עד שיקיים דבר שכמותו מקיימים רוב העם באותו מקוםכחכמים במשנה ה' ח'. כיצד, המקיים קוצים בכרם, בעַרב שרוצים בקוצים לגמליהם, הרי זה קידש.
האירוס והקיסום ושושנת המלך ושאר מיני זרעים, אינם כלאים בכרם כתנא קמא בתוספתא.
הקינדוס וצמר גפן, הרי הם כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם.
וכן כל מיני דשאים שעולים מאליהם בשדה, הרי הם מקדשים בכרם וכתב הראב"ד שאם אין מקיימים אותם אינם כלאיים וכן כתב הרמב"ם עצמו בתחילת ההלכה כאן. ודעת הרמב"ן והר"ן דמיני דשאים אינם כלאים. וכן דעת הגר"א. והסבירו בדעתם כיון שאין דרך לזרעם מותרים ואפילו אם מקיימין אותן לאדם או לבהמה. דרך אמונה. וכ"פ להקל בהלכות הארץ עמ' 183 ע"פ החזו"א.
ולכן בזריעת גפן ליד דשא כתב שבט הלוי להקל בצירוף שיטת הגר"א וכן שהדשא נזרע לנוי ולא למאכל, והגרמ"א מחמיר. שם.
ופול המצרי, מין זרעים הוא ואינו מקדש. והסיבה לרדב"ז כאן היא שזרעים אינם בכלל איסור כלאי הכרם וכן דעת ר"י קורוקוס וד"א לעיל סעיף ב. אמנם לכס"מ שם יש לומר שזרעי הפול המצרי אינם נאכלים ולכן אינם כלאים בכרם.
עמוד הקודםעמוד הבאהאירוס והקיסום ושושנת המלך ושאר מיני זרעים, אינם כלאים בכרם כתנא קמא בתוספתא.
הקינדוס וצמר גפן, הרי הם כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם.
וכן כל מיני דשאים שעולים מאליהם בשדה, הרי הם מקדשים בכרם וכתב הראב"ד שאם אין מקיימים אותם אינם כלאיים וכן כתב הרמב"ם עצמו בתחילת ההלכה כאן. ודעת הרמב"ן והר"ן דמיני דשאים אינם כלאים. וכן דעת הגר"א. והסבירו בדעתם כיון שאין דרך לזרעם מותרים ואפילו אם מקיימין אותן לאדם או לבהמה. דרך אמונה. וכ"פ להקל בהלכות הארץ עמ' 183 ע"פ החזו"א.
ולכן בזריעת גפן ליד דשא כתב שבט הלוי להקל בצירוף שיטת הגר"א וכן שהדשא נזרע לנוי ולא למאכל, והגרמ"א מחמיר. שם.
ופול המצרי, מין זרעים הוא ואינו מקדש. והסיבה לרדב"ז כאן היא שזרעים אינם בכלל איסור כלאי הכרם וכן דעת ר"י קורוקוס וד"א לעיל סעיף ב. אמנם לכס"מ שם יש לומר שזרעי הפול המצרי אינם נאכלים ולכן אינם כלאים בכרם.
