טבלת סיכום להלכות

סעיף

נושא

שו"ע

הרחבה ופוסקים נוספים

א

אופן איסור כלאי הכרם

לוקה בג' במפולת יד כרמב"ם לב"י.

אך בא"י אסור אפילו לזרוע לצד הגפן. סעיף ג'.

ובחו"ל דווקא ג' מינים ובמפולת יד

סעיף סט וראה שם שאסורים באכילה גם כשנזרעו בהיתר.

ר"י – דווקא שני זרעים וחרצן ובמפולת יד ואפילו בא"י.

רמב"ם לרא"ש – בא"י אסור אפילו מין אחד עם חרצן במפולת יד ובחו"ל שני מינים עם חרצן ובמפולת יד.

רמב"ם לב"י – בא"י אסור אפילו לזרוע לצד גפן ורק פטור ממלקות, בחו"ל מותר כשאינו ג' במפולת יד ובכל אופן אפילו רק זרע לצד הגפן נאסר באכילה.

רמ"ה – בא"י איסורו מדרבנן אפילו במין אחד בין גפנים ובחו"ל דווקא בשני מינים.

כלאי הכרם בחו"ל

כיון שבארץ אסורים בהנאה בחו"ל אסורים מדרבנן קידושין לט.

ספק כלאיים בחו"ל

בשלשה מקרים הרמב"ם מקל והרא"ש מחמיר בחו"ל:

כרם שהוא ספק איסור – ללקוט בידיים.

מחוץ לכרם ודאי כלאיים – לקנות מהגוי.

בתוך כרם ודאי כלאיים – לקחת מגוי כשלא ראהו בוצר. חת"ס: שיש לתלות שמא הונח בכרם ממקום אחר והרמב"ן חולק.

כלאי כרם בתוך בית

אסורים.

בבלי עירובין צג. בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה, גפנים כאן - מותר לזרוע כאן. ואילו השוה את קרויו – אסור.

חזו"א: מהתורה. תורת הארץ: אפשר שמדרבנן 'שדך לא תזרע כלאים'.

קיום בכלאי הכרם

אסור משנה ח, א

גידולים האסורים בכלאי הכרם מהתורה

תבואה, ירקות וקנבוס ולוף וכיוצ"ב הנגמרים עם תבואת הכרם. כרמב"ם. ודדוקא מה שרוב בני האדם מקיימים הוא מקדש. ערוה"ש.

הגדרת קנבוס ולוף וכיוצ"ב "אינן עושים אלא לג' שנים"

רמב"ם: אם נכרת ונשארו שרשיו באדמה צומח אחרי שלש שנים.

ר"ש, רא"ש, רע"ב: עומדים בקרקע ג' שנים ואין מתליעין.

תוספות יו"ט שם: משמע שמוציא פירות אחת לג' שנים.

רש"י, ר"ן: לפי שגדלים הרבה ואיכא ערבוביא ועושין אשכולות כגפנים.

ירקות האסורים בכלאי הכרם מדרבנן

שאר זרעים הנאכלים.

אבל שאינם נאכלים מותרים. רמב"ם וכס"מ.

סיכום סוגי גידולים לרמב"ם:

אסורים מהתורה: תבואה, ירקות וכן זרעים הדומים לקנבוס ולוף.

אסורים מדרבנן: שאר זרעים הנאכלים.

מותרים: זרעים שאין דרך לקיימם. ולרמב"ם גם זרעים שאינם נאכלים. ערוה"ש

סיוע לעכו"ם בכלאיים

אין עודרים אבל עוקריםע"ז סג:

ב

מינים האסורים בכה"כ

תבואה וירקות בלבד

ג

חיוב ביעור והנאה

חייב לבער ואפילו כשזרע מין אחד לצד הגפן

רא"ש – איסור אכילה רק כשזרע במפולת יד.

ר"ן- נאסר דווקא בשני מינין וכרם ואפילו לא נזרעו יחדיו. ר"ן על הרי"ף חולין דף מז א

חיוב שריפה בקש

חייב ולא כערלה שם האיסור רק על הפירות

ולאחר השריפה האפר מותר. גר"א.

ד

הנוטע או מקיים

כיון שראה כלאיים והניחם קידש

לאסור תבואת חבירו

אין אדם מקדש דבר שאינו שלו כרמב"ם.

רמב"ם: כשמואל ור' יוסי במשנה – אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.

רא"ש, רשב"א: כרב ות"ק במשנה – אדם אוסר דבר שאינו שלו

המסכך גפנו על תבואת חבירו

קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה ר' יוחנן בירושלמי

ולא כר' אליעזר שם שסובר שאם התבואה לא נאסרת אי אפשר לגפן להאסר.

סיכך גפן חבירו על תבואתו

קידש תבואתו ולא נתקדש הגפן שם

סיכך גפן חבירו על על תבואת חבירו

לא קידש אחד מהם כמעשה דר' עקיבא במשנה שלא התקדשו כה"כ בשביעית.

ה

המקיים כלאיים בכרם חבירו

המקיים אסור בהנאתם לכס"מ אפילו בזר.

קיום של בעה"ב: לעולם אוסר על כולם.

קיום פועל: לראב"ד דינו כבעה"ב לאסור. לרמב"ם כשעוסק בליקוט ואמר 'כשאחזור' אוסר על כולם כשאינו עוסק בליקוט אוסר רק על עצמו כזר.

קיום של זר: לכס"מ ברמב"ם אוסר על עצמו. לט"ז ולערוה"ש אפילו על עצמו אינו אוסר.

ו

אנס שזרע כלאיים בכרם ונשתקע שֵם הבעלים

קידש מהתורה.

דאנן סברי דמייאשי. תוס'

נתייאשו אך טרם נשתקע שמם.

קידש מדרבנן

כסף משנה: אם לא נשתקעו ולא נתייאשו אינו מקדש כלל. ספר הבתים.

ז

רוח שעקרה פארות הגפן ושלחה אותם על התבואה

יגדור מיד. כלומר יחתוך

התעכב באונס מלגדור

מותרים

ח

בעלים שחזרו לכרמם הזרוּע

יקצרו ואפילו בחוה"מ ואפילו יוסיפו שליש בשכר הפועלים

כר' הונא שמוסיף שליש לשכר הפועלים ולא כר' חרנא שליש משווי הכרם.

נשתהה והגיע לעונה שמקדש

קידש.

כשלא היה אנוס. גר"א

ט

שלב התקדשות הגידולים מהתורה

תבואה, ירק: משירשו ועד שיבשו.

ענבים: מפול הלבן ועד שיעשו כל צרכם.

שאז נקראים "מלאת זרע" ו- "תבואת הכרם"

לקדש אחרים:

רמב"ם: משיבשו/ נעשו כל צרכם גם לא מקדשים.

ר"ש: עדיין מקדשים.

י

קנס לאסור הזרעים גם קודם שנעשו הענבים כפול הלבן

אוסרים הזרע

קנס לאסור קודם הבשלה:

רמב"ם: גם כשלא מתקדש קונסין אותו ואוסר הזרע (כס"מ: כלו' אם לא עקר עד שנעשו כפול הלבן אוסרים למפרע)

ראב"ד: מותר בהנאה

מקצתן עשו כפול הלבן

אלו שעשו נתקדשו תוספתא ד' יב'

יא

עקר הזרע קודם שהשריש

מותר בהנאה

ולראב"ד גם באכילה ובכס"מ מפקפק.

יב

גפן שנשרו עליה

אם יבשה רק כגפן בשלכת אסור עדיין לזרוע סמוך לה מפני מראית העין אך אינה מתקדשת משנה ז, ב

זורע בעציץ המונח בכרם

אסור גם באינו נקוב אך מקדש רק בנקוב.

יג

זריעה ללא כוונה

לא נתקדש שנאמר "אשר תזרע"

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם

דין הצמחים שנאסרו

חייב לעקור ואסורים בהנאה בכל שלב גידול. כר' יוחנן בירושלמי

יד

סוג הזרעים המקדשים בכרם

דווקא אלו שדרך בני אדם באותו מקום לזרוע כחכמים במשנה ה' ח'

מיני דשאים שעולים מאליהם

מקדשים. רמב"ם.

רמב"ן, ר"ן: דשאים אינם מקדשים. כיון שאין דרך לזורעם ואפילו שדרך לקיימם.

טו

גדר ירק לעניין כלאיים

כל המוציא עלין מעיקרו תוספתא ד' טו'. וכן הצלף כב"ה

דעות הראשונים בגדר אילן בברכות

רש"י –שהענף יהיה רב שנתי.

גאונים –שהגזע יהיה רב שנתי.

רא"ש – כל שאין צורך לזרוע אותו כל שנה ואפילו מתחדש מעצמו מהשורש.

גידולים הכלים או מתמעטים לג' שנים/ נותנים פרי בשנה ראשונה

דעות אחרונים בגדר ירק

נותן פרי תוך שנה (חציל, פאפיה, פאסיפלורה) – רדב"ז, ברכ"י, רב פעלים, יחוו"ד, גרמ"א. אך לא לחזו"א.

גזע חלול (חציל, פאפיה)- מהר"י חאגיז.

אינו מתקיים ג' שנים (חציל) - חזון איש שאין סברא שיהיו אסורים לעולם והרדב"ז חולק

כמות ואיכות הפירות מתמעטת עם השנים (חציל) – מהר"ם אלשיך

ונראה לדינא דכל שהגרעין מגדל פרי בשנה ראשונה וגם הגזע אין מתקיים יותר מג' שנה אין בו משום ערלה. ד"א

טז

המקיים בכרם: - כשאגיע אלקטנו

מותר משנה ה' ו'

- הגיע ואמר כשאחזור אלקטנו

אם הוסיף אחד במאתיים קידש

יז

להעביר עציץ נקוב בכרם

אסור מדרבנן. ואם הוסיף אחד ממאתיים לגר"א אסור רק באכילה ולחזו"א אף בהנאה.

לזרוע בעציץ נקוב בכרם הרי הוא כקרקע וחיובו מהתורה כזריעה בכרם. רמב"ם ה' טז'.

לזרוע בעציץ שאינו נקובהמונח בכרם אסור מדרבנן. שם.

הניח עציץ נקוב תחת הגפן.

אם הוסיף קידש. ולכן אסור בהנאה.

יח

גידולי היתר שהוסיפו מאתיים על האיסור

חלק האיסור נשאר באיסורו. כר' זעירא בירושלמי לענין בצל איסור שעקרו ושתלו בהיתר והוסיף

גר"א: והתוספת מותרת כרא"ש בסימן רצ"ד כ"ב ולא כר"ן שם.

יט

זורע בתוך כרם

מקדש ט"ז אמה. משנה ה' ה'

כ

ד' אמות נוספות מחוץ לט"ז אמה

נאסרים כך שטווח האיסור נעשה מ' אמה. כרמב"ם.

רמב"ם: אסור בזריעה ומתקדשת כאילו כל הט"ז אמה מלאים ירק.

ראב"ד: חוץ לט"ז אמה לא תאסר כלום.

כא

זורע לצד כרם

צריך להרחיק ד' אמות. משנה ו' א'

הזורע סמוך לכרם מבחוץ

מקדש שתי שורות חיצוניותובטווח של ד' אמות מרוחב הזרע כב"ה במשנה ד' ה'.

וכרמב"ם שהשורה השניה נאסרת כיון שרחוקה ד' אמות מהשטח שנאסר. כס"מ.

משנה כלאים ד' ה': בה"א אינו כרם עד שיהו שם שתי שורות לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת ובית הלל אומרים קידש שתי שורות. כיון שלב"ה רק שתי שורות נחשבות כרם. שם.

גפן יחידית

ו' טפחים. שם וכרבי עקיבא

כב

כרם קטן של ילדות הפחותות מטפח

אינה מקדשת את הזרעים

רע"ב, רש"י: כי מהתורה נאסר רק לוף וקנבוס ושאר זרעים מדרבנן ולא גזרו בשאר זרעים בגפן הפחותה מטפח.

כס"מ: לא נראה לחלק בזה בסוג הזרע. אלא זוהי הל"מ.

רדב"ז: א. כרם קטן מדרבנן ואינו אלא בגבוהות.

ב. גפן ננס מדרבנן ולא גזרו אלא בכרם גדולה.

כג

שתי גינות זו ע"ג זו והכרם בתחתונה

זורע העליונה ואת השיפוע עד שמגיע לאויר י' טפחים של הכרם. ירושלמי ו' ב' שמא הזרעים יסוככו על הכרם.

שתי גינות זו ע"ג זו והכרם בעליונה

זורע התחתונה ואת השיפוע עד ג' טפחים מעיקר הגפנים

כד

זרועה ונמלך לנוטעה

הופך את הזרעים ואח"כ נוטע משנה ב' ד'

כה

נטועה ונמלך לזורעה

משרש את הגפנים ואח"כ נוטע

לחלופין: קוצץ עד פחות מטפח וזורע ואז משרש. שם

לא חששו שמא לא ישרש מפני שהוא יהיה מוכרח לזה אחרי שקצצן דאל"כ אין הקרקע ראוי לא לגפנים ולא לתבואה. ערוה"ש.

כו

המבריך ג' גפנים ועיקריהם נראים

אם יש בין עיקריהם ד'-ח' אמות. נחשבים כשלשה ומצטרפים לאחרים להיות כרם, אחרת אינם מצטרפים ודינם כיחידית. כהסבר הרמב"ם במשנה ז' ב'.

רמב"ם: ראה בשו"ע

ר"ש, ראב"ד: נחשבים כשישה והם כרם בעצמם.

כז

הזורע תחת השריגים שמתפשטים מעיקר הגפן

כל הגפן נאסרת ואפילו מאה אמה תוספתא ד' י'

הדלה הגפן על אפיפרות/ סרק

לא יזרע תחת המותר, ובדיעבד לא מקדש. ואם התפשטו עליו השריגים קידש משנה ו' ג'

הדלה על אילן מאכל

מותר לכתחילה לזרוע תחת המותר ואם התפשטו מסיט חזרה ודי משנה ו' ד'

שאין אדם מבטל אילן מאכל

כח

זרע תחת מותר הסרק ונמשכו עליהם השריגים

חייב לעקור הזרע ואסור לקיימו

רמב"ם: אפילו לא הוסיף אחד ממאתיים תחת השריגים קדש. (אפשר שהוא כיון שמלכתחילה זרע באיסור)

רע"ב: דווקא כשהוסיף חייב לעקור.

חזו"א: גם הגפן נאסרת ולא רק הזרע.

כט

קנים העודפים מהעריס

אם אין כוונתו להדלות עליהם, מותר לזרוע תחתיהם.

אם כוונתו להדלות אסור לזרוע תחתם אפילו קודם שידלה. משנה ו' ח'

ל

גפן הבולט מהעריס

אסור לזרוע תחתיו.

מתח חבל מהזמורה לאילן

אם נועד שהגפן יהלך עליו אסור לזרוע תחתיו. משנה ו' ט'

לא

הרחקה מצד הכרם

מרחיק ד' אמות

מחיצה וצוה"פ בכרם

מתירה לזרוע ממנה והלאה ואפילו אין ד' אמות מהכרם. ערובין צ"ג, הגהות סמ"ק קסח.

חזו"א: דווקא כשצוה"פ מד' צדדים

מנחת שלמה: גם מצד אחד.

הרחקה מגפן יחידית

ששה טפחים

לב

זרע כנגד הגפן האמצעית בשורה

ב"ה: אוסר ג' סמוכות וג' בשורה שאחריה, שרק ב' שורות הם כרם.

ב"ש: אוסר השורה הסמוכה שהיא כרם. ירושלמי ד'

מרחק מירבי בין עיקרים להחשב כרם

שמונה אמות משנה ד' ח'

מרחק הקטן ביותר בין עיקרים להחשב כרם

ארבע אמות וכר' שמעון במשנה ה' ב'

שורה של מאה גפנים

אינה כרם ומרחיק ו' טפחים כב"ה שכרם הוא בשתי שורות לפחות

לג

ג' שורות צפופות מד' אמות

כרם. ורואים האמצעיות כמי שאינן

לד

ג' שורות מרווחות מח' עד ט"ז: לזרוע בתוכו

מותר לזרוע בין השורות כרמב"ם

אמנם אם בתחילה היה שורות צפופות כנדרש ונחרבה שורה אמצעית צריך ט"ז אמה כדין קרחת הכרם.

ר"מ, ר' שמעון משנה ד' ט', רמב"ם: אין להם דין כרם ומרחיק כגפן יחידית.

חכמים משנה ד' ח', ראב"ד: דינם כקרחת הכרם שאסור בט"ז אמה.

ג' שורות מרווחות מח' עד ט"ז: לזרוע לצידם

מרחיק ד' אמות כרמב"ם

רמב"ם: מרחיק ד' אמותמקצה הכרם משום מראית העיןכיון שאינו ניכר מבחוץ שיש בינהם ח' אמות.כס"מ.

ראב"ד: כשהמרחק בין השורות גדול מד' אמות לא חייב להרחיק מבחוץ.

לה

שורה בשדהו ושורה בשדה חבירו

אם אין ביניהם גדר עשרה או דרך שמונה מצטרפים. משנה ד' ז'.

ולא ככלאי זרעים ששיכים רק בשל אותו אדם.

לו

שורה בארץ ושורה במדרגה

במדרגה למטה מעשרה טפחים מצטרפים

לז

גדר כרם קטן

שתיים כנגד שתיים ואת יוצאת זנב

ר"ש, רא"ש: שורה של ג' ושורה של ב' כנגד שתיים מהן. : : .

רמב"ם: שתי שורות של שתיים וגפן כזנב בהמשכם וביניהם.

: : ·

חמש גפנים שאינן כרם

ואחת בינתיים:

: . :

ואחתבאמצע:

: · :

לח

כרם שחרב/ כרם דל

אם

יש בו י' גפנים לבית סאה (נ' אמה על נ' אמה)

ויש שמסודרות ככרם קטן

אסור לזרוע בכולו. כרמב"ם

גדר נטועות כהלכתן

רמב"ם: עומדות שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב

ר"ש, רא"ש: גם המרחק בין חמשת הגפנים צ"ל בין ד' לח' אמות.

לט

כרם שנטוע ערבוביה

אם יש בו חמישה שעיקריהם מכוונים ככרם קטן הרי הוא כולו כרם לענין הרחקות. משנה ה' א'

מ

כיוון הגפנים דווקא בעיקרם

אבל מכוונות רק בנוף אינו כרם ירושלמי ה' א'

מא

כיצד יודע שמכוונות

מביא חוט המידה ומותח ירושלמי ה' א'

מב

קרחת הכרם – כרם שחרב באמצעו

אם יש ט"ז אמה יכול להרחיק ד' אמות ולזרוע לכתחילה.

ואם אין ט"ז והרחיק ד' אמות וזרע לא קידש.

מבנה הכרם בקרחת:

רמב"ם: נשאר שלם מכל סביבות הקרחת – שו"ע

רע"ב, גר"א ע"פ תוספתא: אפילו נשאר כרם רק מב' צדדי הקרחת.

מג

מחול הכרם - מקום פנוי בין קצה הכרם לגדר.

אם יש בו י"ב אמה מרחיק ד' אמות וזורע. משנה ד' ב'.

ואם אין י"ב לא יזרע ובדיעבד אם הרחיק וזרע לא מקדש.

מחול בכרם קטן

אבל לכרם קטן אין מחול ירושלמי ד' א' ומרחיק תמיד ד' אמות וזורע.

גדר כרם גדול

לרוה"פ הוא ג' שורות של ג'. כס"מ ורה"פ

ואחרים פרשו ב' שורות של ג'. ר"י קורקוס

מד

גָדר פחותה מי' טפחים או צרה מד' טפחים

אין ממנה דין מחול הכרם ודי שעומדת ד' אמות מהכרם. ע"פ תוספתא ד' א'

מה

מחיצה בין כרם לירק

מחיצה גבוהה או עמוקה עשרה ואפילו קנים דקים ובלבוד מועילה להפריד לעניין כלאיים.

לגבי אורך המחיצה

ר"ש, רע"ב: ד' טפחים לפחות

ריטב"א: ג' טפחים לפחות

רמב"ם: לא הזכיר

מו

מחיצה שנפרצה עד ג' טפחים

עד ג' טפחים היא כלבוד. משנה ד' ד'

מחיצה שנפרצה עד י' אמות

הפרצה כפתח ומותר לזרוע כנגד הפרצה. וצריך שיהיה בה לפחות עומד כפרוץ. שם

מחיצה שנפרצה יותר מי' אמות או שאין בה עומד כפרוץ.

יכול לזרוע כנגד העומדשם

לגבי אורך העומד המנימאלי לזרוע כגדו ראה לעיל סע' מה

מז

מחיצה שנפרצה באופן האוסר

חייב לגדור. נתייאש ולא גדר והוסיף הזרע -קידש. בבא קמא ק.

מח

פי תקרה כמחיצה

מועיל להפריד בין כרם לירק

ואפילו לשיטות המחמירות לעניין שבת להקל רק בדופן רביעית כאן מתירים בכל אופן כפי שהתירו צוה"פ מהצד לכלאיים. תוס' ערובין צג.

מט

חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והיו גפנים בגדולה

אסור לזרוע את הקטנה.

זרע בקטנה הזרעים אסורים והגפן מותרת. כיון שהפסין מבדילים את הגדולה מהקטנה והקטנה פרוצה לגמרי לגדולה.

כי דיורי גדולה מושלין בקטנה ולא להפך –רש"י

כי מכח הגדולה נעשה שם כרם על הקטנה, והיא בכלל כרמך לא תזרע- תוס'

היו גפנים בקטנה

מותר לזרוע את הגדולה.

שהפרצה כפתח והוא שאין ברוחב הפרצה י' אמות. ערוה"ש עב.

נ

לזרוע בחריץ שעובר בכרם

מותר אך בג' תנאים:

שיהיה עמוק י' ורחב ד' טפחים.

שיהיה מפולש על כל הכרם.

שלא יהיו הגפנים מסככים עליו. כפי שנכתב בשומרה.

משנה ה' ג'. כר' אליעזר בן יעקב. כיון שאז הוא כרשות אחרת ומפסיק.

חסר אחד מהתנאים

דינו כגת ומותר רק בט"ז אמה כקרחת הכרם. חכמים במשנה שם.

נא

שביל בין הכרמים

הריהו ככרם שחרב וצריך ט"ז אמה משנה ד' ג' וכת"ק.

נב

שומרה שבכרם

מותר לזרוע על גבה בתנאים הבאים:

שתהא גבוהה י' ורחבה ד' .

אם גגה מעוגל שיהיה בחללה ד' ועליו עפר ג'. ירושלמי ה'.

שלא יהיו השריגים נוגעים בה. כרמב"ם.

וקל מגת שאסורה לחכמים, כי גבוהה ואין אויר הכרם מקיפה.

המרחק המותר בין השריגים לשומרה:

רמב"ם: שלא יהיו השריגים נוגעים בשומרה.

ר"ש: שלא יהיו השריגים מתערבים ע"ג השומרה.

נג

בית שבכרם

זורעים בתוכו ובלבד שמידותיו הפנימיים ג' טפחים על ג' טפחים לפחות. כהבנת הרמב"ם בירושלמי ה' ג'.

גודל מינימאלי של בית לזרוע בתוכו:

רמב"ם: ג' טפחים כירושלמי

ר"ש: ד' טפחים ככל מקום חשוב והירושלמי מדבר על גת ונקע.

נד

גפן יחידית בחריץ שאינו עמוק ורחב

זורע שאר החריץ בהרחק ו' טפחים כמישור כת"ק במשנה ה' ד'

גפן בחריץ עמוק י' ושפתה רחבה ד'

לא די בו' טפחים לזרוע בחריץ.

אלא מרחיק ד' אמות. שדינה כמוקפת גדר כבסעיף הבא. ד"א.

נה

גפן המוקפת גדר גבוהה י' ורחבה ד'

מרחיק ד' אמות וזורע. כתקנת רבן גמליאל בתוספתא.

ואם הרחיק ו"ט וזרע לא קידש.

נו

הגדרת עריס

העושה כמו מטה או כמו שבכה גבוהה מעל הארץ כדי שיהיו האשכולות והשריגים נמשכים עליה. וכן כשמדלה על חריץ חשוב כדלהלן.

נז

הרחקה מעריס

ד' אמות ככרם ואפילו בשורה אחת של חמישה גפנים. ואפילו לב"ה שאין כרם אלא בב' שורות.

וה"ה כשמדלה על חריץ עמוק י' ורחב ד'.

נח

זורע מעבר לגדר העריס

מרחיק מהגדר ד' אמות וזורע כהבנת הרמב"ם וכגרסה דידן בדעת ב"ה בירושלמי ו' א'.

רמב"ם: מרחיק ד' אמות מהגדר.

ראב"ד: הגדר מפרידה בין הזרעים לגפן ואין צורך להרחיק.

זורע בצד עיקרי הגפנים

מרחיק מעיקרי הגפנים ד' אמות

רמב"ם: מרחיק מעיקרי הגפנים ד' אמות. פני משה: שלא מסתבר שב"ה יקלו לזרוע פחות מד' אמות מהגפנים.

ראב"ד: די שמרחיק ד' אמות מהגדר וזו קולא בעריס לב"ה.

הקדים הגדר לגפנים או להפך

דינו כעריס בכל אופן ירושלמי ו' ד'

נהרס הגדר או נסתם החריץ

הרי הם כגפן יחידי שם.

ומרחיק ו' טפחים וזורע בשו"ע ס'.

ס

פסקי עריס

צריך ביניהם ח' אמות ועוד אחד משישים באמה. כרמב"ם. ולראב"ד ורוה"פ אחד משש שהוא טפח.ואז מרחיק ו' טפחים וזורע אך לא תחת האפיפרות.

הגדרת פסקי עריס:

רמב"ם: מדובר בשני עריסים שביניהם היתה שורת גפנים שחרבה ומקלים שלא צריכים להרחיק ד' אמות מהעריסים הנותרים כדין עריס אלא אם יש ח' אמות די בהרחקה של ו' טפחים.

ר"ש, ברטנורא: מדובר שהיה עריס של אחת עשר גפנים בשורה וחרבה הגפן האמצעית כך שנותר עריס של חמישה גפנים בכל צד. ומקלים שדי במרחק של ד' אמות מכל צד ולא ט"ז אמה כדין קרחת הכרם.

ראה ציורים בחלק העיון

סא

גינה שהיא מוקפת עריס

אם היא גדולה שיש בה מלא בוצר וסלו מכל צד שהוא ד' אמות על ד' אמות זורעים בתוכה.

כיצד העריס מקיף וכמה מרחיקים?

רמב"ם: גָדֵר העריס נמצאת לצד הגינה ואין צורך להרחיק כלל.

ר"י קורקוס: כיון שהזרעים מוקפים מחיצה מכל סביבהם אין כאן חומרת עריס לב"ה.

ערוה"ש: כיון שהגדר הוקמה לצורך הגינה ולא העריס אין כאן עריס (!)

ראב"ד: הגפנים לצד הגינה ומקלים להרחיק ו"ט כגפן יחידית. ומיירי שאין בו ה' גפנים ולכן נפטר מדין עריס.רש"ש.

סב

גפנים במדרגה גבוהה

אם עומד בארץ ובוצר את כולו אוסר גם ד' אמות משפת העריס החוצה, אחרת אוסר רק תחת העריס.

מה גובה המדרגה?

ודוקא גבוהה מג״ט עד ד״ט אבל אם היא פחות מג״ט הרי היא כקרקע. ואם היא גבוהה יותר מד״ט מסתמא עולה על המדרגה ובוצר ואינו עומד על הארץ ובוצר מיהו אס גבוהה י״ט אפי׳ ידוע ודאי שעומד בארץ ובוצר מותר. ואפשר דגם בד״ט אפי׳ ידעי׳ בודאי שעומד בארץ ובוצר בטלה דעתו ומותר לזרוע למטה. דרך אמונה על רמב"ם ח' ח'.

סג

עריס היוצא מהכותל

גפנים נטועים בזוית הכתלים מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע ולא צריך להרחיק משארית הגדר

ציור עריס היוצא ושיעור ההרחקה

רמב"ם: גפנים נטועות לאורך פינה של שני כתלים מרחיק ד' אמות מהגפנים לזרוע בהמשך הכתלים.

ר"ש, ברטנורא: נטועות לאורך כותל ישר בשתי קצותיו וריקן באמצע ומרחיק ו' טפחים כגפן יחידית לזרוע במרכז הכותל.

ראה ציורים בחלק העיון

סד

גפן שנמשך על הארץ ומשם עלה כמו ארכובה

מודדין מסוף הארכובה ולא מעיקר הראשון. משנה ז' א' כפרוש הרמב"ם

ולר"ש המשנה עוסקת ביחור דק שמורכב על כנה רחבה שמקלים למדוד מהיחור הדק כשאין העבה נכרת.

ראה ציורים בחלק העיון

סה

שלא יסככו הגפן והזרע

אע"פ שמרחיק כשיעור צריך להקפיד גם שלא יסכך הגפן על הזרע תוספתא ד' י'

סו

זרע בהיתר וסיכך עליו גפנים

הקשין מותרים כי הזריעה היתה בהיתר והדגן ידלקשגדל באיסור. ירושלמי ה' ו' וכר' יעקב בר אידי. ובמקום שהקשין גדלו באיסור גם הם יאסרו כר' יוחנן וכסעיף י"ג.

והגפן – כל שכן שנאסרת. ד"א.

ברכי יוסף: כשהגפן למעלה מי' טפחים מהזרעים אינה אוסרת.

סז

שרשי גפן שיצאו לתוך ד' אמות של זרע

יעקר תוספתא ד' י'.

ומדובר שהשרשיםגלויים על הארץ כי ההרחקה היא תמיד מעיקרי הגפנים נמצא שהשורשים מתפשטים תמיד תוך ד' אמות לזרע. ד"א.

שרשי תבואה יוצאים לד' אמות של של גפן

מותר תוספתא ד' י'

ודווקא תחת הקרקע ועמוק מג' טפחים . גר"א.

וכן מוכח בסעיף כ"ג בדין שתי גינות. ד"א.

ובערוה"ש כתב שדרך שרשי הגפן להפשט מהר ולכן אסרו אותם כבר כשנכנסו לד' אמות שלא יתערבו משא"כ בשרשי התבואה.

סח

כל ההרחקות בטפחים שוחקות

וברמב"ם סיים שהוא לחומרא.

סט

אמירה לנכרי

מותר בתינוק עכו"ם. שבת קלט.

כלאי הכרם בחו"ל

שו"ע: מותר לזרוע לכתחילה בצד הכרם אבל נאסר באכילה אם רואהו לוקט ומוכר. ושני מינים וחרצן במפולת יד אסור אף לזרוע. כרמב"ם

רמ"א: לא נאסר באכילה אלא כשיש חשש שזרעו שני מינים וחרצן במפולת יד, ונהגו להקל שאינו מצוי כבר שזורעים חרצן. רא"ש.

א. רמב"ם – מותר לזרוע כשאינו ג' במפולת יד, אך הזריעה נאסרת באכילה (ר"ן וכס"מ) וכ"פ בשו"ע.

ב. רא"ש בהבנת הרמב"ם – מה שזרע שלא במפולת יד מותר, ומה שנאסר הוא מה שנמצא ויש עליו ספק מפולת יד. וכן כתב בתה"ד והוסיף שהיום הכל מותר כיון שלא שכיח כלל לזרוע חרצנים.

ג. רמ"ה, נימוק"י – כאשר זורע ב' מינים נאסרים ואפילו לא במפולת יד.

ד. ראב"ד, ר"י, רא"ש, מרדכי – מה שמותר לזרוע מותר גם באכילה ולא נאסר בחו"ל אלא ב' מינים וחרצן ובמפולת יד וכ"פ הרמ"א.