סיכום הלכות כלאי הכרם

שיתוף

סיכום הלכות כלאי הכרם ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.

סימן רצו - סעיף טו

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

סימן רצו - סעיף טו

כל המוציא עלין מעיקרו הוא ירק

תוספתא מסכת כלאים (ליברמן) פרק גהלכה טו: הקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן.
משנה כלאים ה משנה ח: המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין הארוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם הקנבס רבי טרפון אומר אינו כלאים וחכמים אומרים כלאים והקינרס כלאים בכרם:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ה הלכה ז : האירוס אירסיה. הקיסוס קיסוסא. ושושנת המלך קרינטון. הקני' והאגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. השיפה (והחיטין) והאיטן והגמי ושאר כל הגדלים באפר מין דשאים ואינן כלאים בכרם. והתני רבי הושעיה אילו הן מיני דשאים הקינרס והחלמה והדמוע והאטד. תמן לברכה מה שר' הושעיא דיבר זה לענין ברכה, וכיון שאין אוכלים מהאטד אלא את התמרות, מברך עליהם בורא מיני דשאים כי אין הם עיקר העץ וכאן לכלאים אבל לענין כלאים עיקר האטד הוא מין אילן. אמר ר' יוסי הדא אמרה אתרוג אף על פי שאתה אומר עליו בורא פרי העץ את אמר על התמורות שלו בורא מיני דשאים. הצלף בית שמאי אומרי' כלאים בכרם (ואינו כלאים) [ו]בזרעים שמא מין זרעים הוא. בית הלל אומרים אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים כי ברור להם שהוא מין אילן. הכל מודין שהוא חייב בערלה לב"ה הוא מין אילן, ולב"ש הוא ספק אילן, וספיקא דאורייתא לחומרא. תני רבי חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו - מין אילן הגזע שמתקיים משנה לשנה, מה שיוצא ממנו דין אילן יש לו. משרשיו אותם עצים שהגזע מתחלף בכל שנה, מה שעולה מן השורשים - מין ירק. התיבון הרי הכרוב הרי הוא עולה מגזעו?! כאן בודאי כאן בספק אם יש ספק אם הוא מין אילן או מין ירק אז את שהוא עולה מגזעו מין אילן, משרשיו מין ירק. אבל ברור שיש שעולה מהגזע והוא מין ירק כמו הכרוב. פני משה: אף על פי שתמצא לפעמים שנראה שעלין שלו מן גזעו הן עולין מ"מ על הרוב הן מן שרשיו והרי הן ספק לעניין כלאיים ולהחמיר.
בבלי ברכות מ.: היכא מברכינן בורא פרי העץ - היכא דכי שקלת ליה לפירי אִיתיה לגווזא והדר מפיק, אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק - לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה.
דעות הראשונים בהבנת ההגדרה, מהי הגווזא שצריכה להמשיך להתקיים:
  • דעת רש"י – גווזא הוא הענף של העץ כך שצריך שהענף יהיה רב שנתי.
  • שיטת הגאונים – גווזא היא גזע ולכן די שהגזע יהיה רב שנתי ואפילו אם הענפים מתחדשים משנה לשנה עדיין דינו כעץ.
  • שיטת הרא"ש – כל שאין צורך לזרוע אותו כל שנה הוא עץ ואפילו מתחדש מעצמו מהשורש.
  • הרמב"ם כתב 'כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק וכל שאינו מוציא עלין הרי זה אילן' ונחלקו הפרשנים לאיזו דעה דבריו מתאימים.
סעיף טו:לשון הרמב"ם פרק ה' הלכה י"ט ע"פ תוספתא שם: הקנים והורד והאטדין (פי' ערוך מין הדס), מיני אילן הם ואינם כלאים בכרם.
זה הכלל: כל המוציא עלין מעיקרו, הרי זה ירק. וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו, הרי זה אילן. והצלף, אילן לכל דבר כבית הלל שאינו כלאים. ירושלמי ה' .

גזע שאינו מתקיים ג' שנים או שהולך ומתקלקל וכן נותן פרי מיד - כירק^

דרך אמונה הלכות כלאים פרק ה הלכה כ: וגזע המתקיים שנתים או ג' שנים ואח"כ הגזע כלה והשרש קיים ומוציא גזע אחר או שגם השרש כלה וחוזר וצומח מזרע הנופל כל שאין מתקיים עד אחר שנות ערלה ורבעי ודאי לאו אילן הוא דאין סברא שיהא אילן שפירותיו לעולם אסורין.
ובאדינגא"ן [שקורין היום חצילים] שנחלקו בזה האחרונים מוציאין העלין והפירות מהגזע והגזע מתקיים עד ג' שנה ומסקנת האחרונים שהוא ירק משום שמשנה ראשונה ואילך הולך ומתקלקל ואין טעם זה עיקר אלא העיקר שאין מתקיים שנים הרבה ולפמש"כ כל שאין מתקיים יותר מג' שנה מקרי שאין הגזע מתקיים בין שחוזר השרש ומוציא גזע אחר ובין כשהשרש ג"כ כלה וצריך לזרוע מחדש.
והרדב"ז כתב עוד טעם דכל שהגרעין מוציא פרי בשנה ראשונה ודאי הוא ירק ואין לזה מקור ואולי פירש כן בירושלמי. ונראה לדינא דכל שהגרעין מגדל פרי בשנה ראשונה וגם הגזע אין מתקיים יותר מג' שנה אין בו משום ערלה ואף שפירותיו כעין עץ ומוציא מהגזע:
דעות האחרונים לגדר ירק:
  • נותן פרי תוך שנה (חציל, פאפיה, פאסיפלורה) – רדב"ז, ברכ"י, רב פעלים, יחוו"ד, גרמ"א. אך לא לחזו"א.
  • גזע חלול (חציל, פאפיה) - מהר"י חאגיז.
  • אינו מתקיים ג' שנים (חציל) - חזון איש והרדב"ז חולק
  • כמות ואיכות הפירות מתמעטת עם השנים (חציל)– מהר"ם אלשיך
  • עמוד הקודםעמוד הבא