התחברות
סיכום הלכות כלאי הכרם ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצו - סעיף ה
הרב ירון אליה
סימן רצו - סעיף ה
בעה"ב אוסר לכל אדם והרואה אוסר^ לעצמו
משנה כלאים ה, ו: הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור:
תוספתא מסכת כלאים פרק ג הלכה יב: בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ואסור לכל אדם. אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדן.
ירושלמי כלאים פרק ההלכה ה פני משה: רבי יוסי בר חנינא אמר בפועל שנו הא דתנן דבאומר 'כשאגיע לו אלקטנו מותר' בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי. בעל הבית שהוא עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורין בין לו בין לאחר, פועלשקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם ולפי גירסא דהכא לרבותא קתני 'פועל' דאע"ג דבשביל הבעה"ב הוא מקיים אפ"ה כאחר מיקרי ואינו אוסר אלא לו ומותר אפי' לבעל הבית.וקשיא אם אסור לו יהא אסור לכל אדם? אם מותר לכל אדם יהא מותר לו?. אלא כרבי שמעון דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. אף על גב דרבי שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא שאסור לו.הא דקתני בברייתא דפועל כאחר דמי (שאינו אוסר לבעה"ב) בלקטן אחרהיינו בשראה הכלאיםוקיים ולא עקר אבל אם ליקט הואאסור בין לו בין לכל אדם אבל אם ליקט הוא בכרם בשביל הבעה"ב וקיים הכלאים כשהגיע לו וכדתנן בסיפא דמתני' אסור בין לו בין לכל אדם דהואיל ועושה עכשיו בשביל הבעה"ב כבעל הבית דמי לענין שאוסר על כל אדם.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ה הלכה ט : הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן הרי זה הרואה אסור בהנייתן וכל אדם מותרין בהן, ואילו קיימן בעל הכרם היה מקדש אותן לכל אדם כמו שבארנו.
השגת הראב"ד: א"א ירושלמי בפועל שנו ובעל הבית שעושה במלאכתו עשו אותו כפועל.
כסף משנה : ורבינו כשכתב לקמן בפרק זה דין הרואה ירק בכרם לא חשש לבאר דדוקא בעוסק במלאכה מיירי משום דמלישנא דכשאגיע לו אלקטנו משמע שהוא מעוכב מלילך מיד לעקרו מפני שהוא עסוק במלאכה. זה נ"ל לדחוק בדעת רבינו שהשמיט הירושלמי הזה:
רמב"ם הלכות כלאים פרק ההלכה כא: הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר, הגיע לו ועבר מעליו ואמר כשאחזור לו אלקטנו אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש.
האם בעה"ב אוסר לעצמו כשטרוד במלאכתו
כסף משנה: כלומר הא דקתני שאם אמר כשאגיע לו אלקטנו מותר ה"מ בפועל שהוא עסוק במלאכה ומש"ה כשאומר כשאגיע לו אלקטנו לא הוה יאוש אבל אם אינו עסוק במלאכה ואמר כשאגיע לו אלקטנו כיון שלא הלך מיד ללקטו הוי יאוש ואם הוסיף במאתים אסור לו. והדר מפרש דפועל שאמרו לאו דוקא פועל דה"ה לבעה"ב אם הוא עוסק במלאכתו אם אמר כשאגיע לו אלקטנו מותר שפירוש פועל כאן עוסק בין שהוא בעה"ב בין שהוא אחר ולא הוציאוהו בלשון פועל אלא לאשמועינן דאפי' שאינו שלו אם נתייאש ממנו אסור לו.
ט"ז יורה דעה סימן רצו ס"ק ג : ונ"ל דהך פועל היינו אפילו אינו עוסק במלאכתו מ"מ יש לו שייכות לילך בכרם ע"כ יכול לילך שם לעקור הכלאים וכיון שלא עשה כן אסור לו מטעם קנס ולא לאחרים ואח"כ אמר דב"ה בשעה שהוא עוסק במלאכתו וטרוד בה הוה דינו כמו פועל שאינו אוסר לאחרים כשאומר לכשאחזור אלקוט אבל בשעה שאין עוסק ואינו טרוד אסור גם לאחרים. ומ"מ יש חילוק בין לכשאגיע או לכשאחזור כמ"ש סעיף ט"ז ובירושל' שם מסיים הך חילוק דבין פועל לב"ה לענין אוסר לאחרים ונראה הסיפא הוא פירושא לרישא לפרש למאי עשאוהו כפועל כנ"ל ועכ"פ משמע דאחד הרואה בכרם חבירו אין בו שום קנס לפי הירושלמי
מראה הפנים מסכת כלאים פרק ה הלכה ה : א"כ סיפא דקתני כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור נמי בפועל או בבעה"ב מיירי ומדקתני סתם אסור משמע שאסור לכל אדם ולפ"ז היה לו להרמב"ם לחלק בין פועל ובין אדם אחר דהא מהסוגיא שמעינן דאחר דקתני בתוספתא היינו אדם אחר ממש דהוא אינו אוסר אלא לעצמו בלבד אבל הפועל דינו כבעה"ב כדמוכח מהמתני' לפי אוקימתא דהש"ס דבפועל שנו וכו' זהו כוונת הראב"ד בהשגה. וליישב דעת הרמב"ם נראה דזה החילוק בחילוף הנוסחאות בהתוספתא תלי' דגי' הראב"ד היא כמו שכתוב לפנינו בהתוספתא בהסיפא כמו שהבאתי בפנים "אחר מ"מ שקיים וכו'" והלכך פי' דהאי אחר אינו כולל גם להפועל אלא דהפועל דינו כבעה"ב עצמו ואוסר גם לכל אדם כדנראה לכאורה מאוקימתא דמוקי להמתני' כדאמרן אבל הרמב"ם סמיך על הגי' דהכא דגריס בסיפא דהתוספתא "פועל שקיים" וכו' וא"כ דין פועל כאדם אחר הוא ואחר הוא דקתני בהתוספתא כולל גם להפועל ומתני' לא קשיא דהרי בפועל שליקט בכרם מיירי ובהדיא מחלק הכא לענין אם אוסר לכל אדם או לא בין פועל שראה הכלאים בשעה שאינו מתעסק במלאכת הכרם דאז כאחר דמי ובין פועל שליקט דאז כבעה"ב דמי כדפרישית בפנים להא דלקמן אבל אם ליקט הוא וכו' דא"א לפרש דעל הבעה"ב קאי דהא כבר תנינן לעיל בעל הבית שקיים וכו' וע"כ דאפועל קאי ולחלק כדמחלקינן והשתא תרתי פיסקי דהרמב"ם עולין יפה הן דבהלכה ט' לא מיירי אלא ברואה ובזה דין פועל כדין אחר והלכך סתם וכתב הרואה כלאים בכרם חבירו וכו' דגם לפועל בכרם חבירו הדין כן הוא וכשאינו מלקטו ובהל' כ"א שכתב לדינא דהמתני' ובמלקט בכרם מיירי דהא קאמר כשאגיע לו וכו' וזה פשוט הוא והלכך מי סתם דבריו גם כאן דדין פועל שליקט כבעה"ב הוא ובין לקולא דרישא ובין לחומרא דסיפא דכשלוקט בשביל הבעה"ב ומתייאש הוא ומקיים אוסר הוא ג"כ לכל אדם:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצו : ולענ"ד ה"פ בפועל שנו כלומר דוודאי אחר שאינו שייך לכרם כלל לא שייך לומר שבהעדר ביטולו יהיה אסור אף לו אלא בפועל שנו ואח"כ קאמר דגם בעה"ב דינו כפועל בזה כדין המשנה ואח"כ הביא התוספתא שהבאנו וחידש בה דגם שם במה שאמרה "אחר" הכוונה על פועל ולא אחר לגמרי ואח"כ אמר דאפילו פועל אימתי מותר לאחרים כשלקט אחר בעדו אבל מה שלקט בעצמו הירק אסור לכל אדם וממילא דגם הרמב"ם שנקיט לשון המשנה והתוספתא ג"כ כוונתו על פועל ובוודאי פשטא דלישנא כן הוא דאל"כ מה שייך על איש זר לומר כשאגיע אלקטנו וכן בתוספתא מה שייך אחר שקיים ולכן לא חש הרמב"ם לבאר זה רק תמיהני למה לא העתיק סוף הירושלמי דבליקט בעצמו אסורין לכל אדם.
סיכום הבנות האחרונים:
בעה"ב | פועל | אחר | |
פני משה בהבנת הראב"ד: | אוסר על אחרים | אוסר על אחרים שדינו כבעה"ב | אוסר על עצמו |
פני משה וכסף משנה בהבנת הרמב"ם: | אוסר על אחרים | אם הוא במלאכתו - דינו כבעה"ב לאסור על כולם. ואם אינו בתפקיד - אוסר רק על עצמו. | אוסר על עצמו |
ט"ז, ערוה"ש: | אוסר על אחרים | מה שליקט בעצמו לאחר שקיים – אסור לכולם. מה שליקטו אחרים – מותר לאחרים. | אינו אוסר |
סעיף ה לשון הרמב"ם ה' ט': הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן, הרי זה הרואה אסור בהנייתה כסף משנה: ואפילו זר. ט"ז, ערוה"ש: דווקא אם הוא פועל שם ויש לו רשות להלך וללקוט וכל אדם מותרים בהם. ואלו קיימן בעל הכרם היה מקדיש אותם לכל אדם, כמו שביארנו.
אין לחשוש בשוק לכלאי הכרם ואפילו בשכיח^
ברכי יוסף יורה דעה סימן רצו אות א: וכל אדם מותרים וכו'. אין חוששין לסתם ירק הנמכר בשוק בארץ ישראל שמא מכלאי הכרם הוא, דאחזוקי איסורא לא מחזקינן, ובפרט במידי דלא שכיח. ועיין מהרשד"ם סימן קצ"ג. ולי נראה אף במקום דשכיח, כמו בעירנו עה"ק חברון ת"ו, שבכל שנה נוטעים קשואין בכרם, כי כן דרכם, עם כל זה נראה להתיר הקישואין הנמכרים בשוק, לפי דאזלינן בתר רובא, ורוב הקישואין באין מחוץ לעיר, שאין בהם חשש כלאים. אבל אם העכו"ם מסל"ת שהם מהכרם, בודאי אסורים, ולא אמרינן להשביח מקחו מכוין, כיון שהוא מסל"ת. ועיין לעיל סימן רצ"ד דין כ"ח. ועוד יש להתיר, שכל הכרמים שזורעין בהם הקשואין הם ילדות ואינם עושין פירות.
עמוד הקודםעמוד הבא