התחברות
סיכום הלכות כלאי הכרם ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצו - סעיף ד
הרב ירון אליה
סימן רצו - סעיף ד
אין* אדם אוסר תבואת חבירו
משנה כלאים ז משנה ד', ה': המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש וחייב באחריותו רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו כלאים בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
בבלי יבמות פג. : אמרי בי רב משמיה דרב: הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר: בקושי ובקידוש... קידוש, דתנן: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו - הרי זה קדש וחייב באחריותו, דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איבעיא להו:... קידוש מה לי אמר רב? אמר רב יוסף: ת"ש, דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי. אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא, דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי! אמרי בי רב מנו? רב הונא, ורב הונא אמר: אין הלכה.
רא"ש מסכת יבמות פרק ח' סימן ח': וכיון דפליג רב אדשמואל (האם גם בקידוש הלכה כר"י) קי"ל הלכתא כרב באיסורי.
חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף נט עמוד ב : ומיהו קיימא לן כמאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה... ובפרק הערל (ס"ג א') אסיקנא נמי המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דאין הלכה כר' יוסי דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ה הלכה ח : אחד הנוטע ואחד המקיים כיון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחם הרי זה קדש, ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו, לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קדש גפנו ולא נתקדשה התבואה, סכך גפן חבירו על תבואתו קדש תבואה ולא קדש גפן חבירו, סכך גפן חבירו על תבואת חבירו לא קדש אחד מהן, ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קדש. כסף משנה: ומאחר דקי"ל דהלכתא כרב באיסורי ה"ל למיפסק דאין הלכה כרבי יוסי משמע לרבינו: א. דכיון דשמואל פשיטא ליה דהלכה כר' יוסי ואיכא מ"ד דרב סובר כוותיה נקטינן הכי. ב. ועוד דבירושלמי משמע דרב סבר הלכה כר"ש. ג. ועוד דר"ע סבר כוותיה ועוד שעשה מעשה וקי"ל מעשה רב:
כיון שראה בכרמו והניחם קידש
בבלי מנחות טו. : האי הזורע דעביד איסורא קנסוה רבנן, האי בעל הכרם דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן.
ירושלמי כלאים פרק ז הלכה ג1: אמר ר' יוחנן הכל מודים בענבים שהן אסורות גם ר' יוסי ור' שמעון מודים שהענבים אסורות, שהרי שלו הן ויכול לאוסרן. אמר ליה ר' לעזר האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר בתמיה! האוסר, היינו התבואה שאוסרת את הענבים, היא עצמה אינה אסורה, הענבים שאינם יכולים לאסור את התבואה, לא כ"ש שלא ייאסרו! מה פליגין ר' יוחנן ור' אלעזר בדעת ר' שמעון? במסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. אבל המסכך את גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כל עמא מודיי שהאוסר נאסר כלומר, שהתבואה שהיא שלו תיאסר ע"י הגפנים ואף שהם עצמם אינם נאסרים, והטעם הוא כיון שעשה מעשה בגפנו של חבירו לסככו על גבי תבואתו ונראה כאילו הגפן שלו. המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו: נישמעינה מן הדא אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתתבת שהרי בשביעית הכל הפקר, ואעפ"כ ר' יוסי במשנה הקשה על חכמים מהמעשה של ר' עקיבא. משמע שגם כשהתבואה וגם הגפן אינה שלו סוברים חכמים שיכול לאסור בכלאים.:
סעיף ד לשון הרמב"ם ה' ח': אחד הנוטע ואחד המקיים, כיון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחם, הרי זה קידש משנה ה' ה'.
ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו רמב"ם. כשמואל שפסק כר' יוסי יבמות פ"ג ולא כרא"ש שפסק כרב. לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו, קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה כר' יוחנן בירושלמי ז' ג' ולמרות שהתבואה לא נאסרה ולא כר' אלעזר.
סיכך גפן חבירו על תבואתו, קידש תבואתו ולא קידש גפן חבירו ולמרות שבכלאי זרעים למדו "שדך" שהאיסור הוא רק כששני הזרעים שייכים לאדם אחד, בכלאי הכרם חמור. ערוה"ש.
סיכך גפן חבירו על תבואת חבירו, לא קידש אחד מהם, ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קידשו כמעשה דר' עקיבא במשנה ז' ה'.
ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו רמב"ם. כשמואל שפסק כר' יוסי יבמות פ"ג ולא כרא"ש שפסק כרב. לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו, קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה כר' יוחנן בירושלמי ז' ג' ולמרות שהתבואה לא נאסרה ולא כר' אלעזר.
סיכך גפן חבירו על תבואתו, קידש תבואתו ולא קידש גפן חבירו ולמרות שבכלאי זרעים למדו "שדך" שהאיסור הוא רק כששני הזרעים שייכים לאדם אחד, בכלאי הכרם חמור. ערוה"ש.
סיכך גפן חבירו על תבואת חבירו, לא קידש אחד מהם, ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קידשו כמעשה דר' עקיבא במשנה ז' ה'.
- ↩
פירוש הירושלמי בהלכות כלאי הכרם הוא מספר ידיד נפש לרב ברלב אלא אם מצויין אחרת
