התחברות
סיכום הלכות כלאי הכרם ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
סימן רצו - סעיף א
הרב ירון אליה
מקור ההלכה וביאורהמקור ההלכה וביאורה
סימן רצו - סעיף א
גדר איסור כלאי הכרם
תלמוד ירושלמי כלאים ח' א': כתיב 'לא תזרע כרמך כלאים' מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינים בכרם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אמר אפי' מין אחד. על דעתיה דרבי יונתן כתיב [ויקראיטיט] 'שדך לא תזרע כלאים' לאיזה דבר נאמר 'לא תזרע כרמך כלאים'. חברייא אמרין להחמיר עליו אפילו מין אחד. על דעתיה דרבי יאשיה 'שדך לא תזרע כלאים' לאיזה דבר נאמר 'לא תזרע כרמך כלאים'. חברייא אמרין להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה, משום כרמך לוקה.
בבלי ברכות כב.: אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כהני תלת סבי:... כרבי יאשיה בכלאים - כדכתיב לא תזרע כרמך כלאים, ירושלמי: ומדוע הקדים המילים "לא תזרע" ל"כרמך" מוכח שזורע גם את הכרם באותו מעשה עם הכלאיים ולכן רבי יאשיה אומר: לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן של ענב במפולת יד שלשתן במפולת יד, דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים : ופר"י אעפ"י שכמה משניות וברייתות וסוגיות דא דלא כרבי יאשיה... אלא שבדורות האחרונים בסוף ימיו של רב נחמן בר יצחק חזרו לנהוג קולא באלו שלשה וחברם רב נחמן בר יצחק יחד ואמר האידנא נהוג עלמא ונשתנה בהן המנהג כי עד הנה לא נהיגי כן.
והראב"דז"ל כתב הא דבעי רבי יאשיה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא לענין מלקות אבל לענין איסור לא בעינן שיזרעם במפולת יד. כדתנן המעביר עציץ נקוב בכרם קדש. ונראה לפי דעתו דהאי איסורא ליתא אלא מדרבנן כיון דלא אסרה תורה אלא ג' יחד מנלן דמיקרי כלאי הכרם אם לא עשה כן.
ולדעת ר"ינראה דאפילו איסורא דרבנן ליתליה מדפירש דהני סתם מתניתין דלא כרבי יאשיה ואי סבר רבי יאשיה דאסירי אתיין שפיר כוותיה. ואף לדעת הראב"ד ז"ל נראה דלא אסיר בחוץ לארץ אף על גב דאסיר בהנאה בארץ. כיון דלא אסיר ליה אלא מדרבנן לא עדיף מכלאי זרעים דאסירי מדאורייתא בארץ ולא גזרו עליה בחוץ לארץ.
והרמ"ה ז"ל כתב דמודה רבי יאשיה דאם זרע ביני גופני בארץ דאסור ואפילו חד מינא דזרעים אסור אבל בחוץ לארץ שרי.... אבל אם זרע שני מיני זרעים בין הגפנים גזרו ביה רבנן בחו"ל.
והרמב"ם כתב הלכות כלאים פרק ח הלכה יג: כל השיעורין האלו שמרחיקין בין הגפנים והתבואה או הירק אינן אלא בארץ ישראל או בסוריא, אבל בחוצה לארץ מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחלה, ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת ידרא"ש: משמע שמותר לכתחלה בחו"ל לזרוע שני מינים בצד הגפנים. , ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בחוצה לארץ מותר, אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל. ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ הרי אותו הירק הזרוע שם רא"ש:ואין ידוע אם נזרע במפולת יד או נזרע בצד הגפנים אסור באכילה ואפילו בחוצה לארץ, והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותררא"ש: אבל אם ידוע לו שנזרע בצד הגפנים ולא במפולת יד מותר ללקטן ולאכלן וכן לכתחלה מותר לזרוע בצד הגפנים ב' מיני זרעים ולאוכלן. ב"י: מוכח מדברי הרמבם בהלכות מאכלות אסורות שבארץ ישראל אסור מהתורה לזרוע לצד הגפנים ואפילו שלא במפולת יד ואם זרע אסורים בהנאה ובחו"ל מותר לזרוע ואסורים באכילה ולרמב"ם ר' יאשיה לא בא לחלוק על כל המשניות אלא רק לעניין מלקות.
סיכום ראשונים בדעת ר' יאשיה
ר"י – אפילו בא"י איסור כלאי הכרםהוארק כששלשתם במפולת יד. וכן דעת הרא"ש להבנת הטור והב"י. ובכל אופן אסור בשני מינים מצד כלאי זרעים.
ראב"ד - בא"י אסור מדרבנן אפילו מין אחד ובחו"ל מותר.
רמב"ם -
ע"פ הרא"ש: בא"י אסור אפילו מין אחד עם חרצן ובחו"ל דווקא שניים עם החרצן של הגפן והכל דווקא במפולת יד. ואם זרע שם לצד הגפן מותר באכילה.
ע"פ הב"י: בא"יאסור לזרוע ואפילו לצד הגפנים ואם זרע אסור בהנאה ור' יאשיה מקל רק לענין מלקות. ובחו"ל מותר לזרוע לצד הגפן אך אסור באכילה. ולזרוע שלשתם במפולת יד אסור גם בחו"ל.
רמ"ה- בא"י אסור מדרבנן אפילו מין אחד ובחו"ל דווקא שני מינים.
האיסור בא"י | האיסור בחו"ל | |
ר"י, רא"ש | רק כששלשתם במפולת יד | רק כששלשתם במפולת יד |
ראב"ד | אפילו מין אחד ומדרבנן | מותר |
רמב"ם לרא"ש | מין אחד עם חרצן במפולת יד | שלשתם במפולת יד |
רמב"ם לב"י | אפילו לצד גפן קיים | שלשתם במפולת יד |
רמ"ה | אפילו מין אחד ומדרבנן | בשני מינים ומדרבנן |
כלאי הכרם בחו"ל מדרבנן
משנה קידושין א משנה ט: כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים כלאי הכרם בחוצה לארץ מדרבנן. אך כלאי זרעים מותרין לזרעם בחוץ לארץ רבי אליעזר אומר אף מן החדש:
בבלי קידושין לט.: רב יוסף מערב ביזרני וזרע ולא בכרם. א"ל אביי, והאנן תנן: הכלאים - מדברי סופרים וקס"ד אפי' כלאי זרעים נמי אסרו ביה כי היכי דבא"י אסירי מדאורייתא ! א"ל, לא קשיא: כאן בכלאי הכרםמדברי סופרים, כאן בכלאי זרעים מותרים, כי לא כתיב בהם פן תקדש דמשדך לא תזרע כלאים נפקו., כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה - בח"ל נמי גזרו בהו רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה - בח"ל נמי לא גזרו בהו רבנן.
רא"ש קידושין פרק א: נמצא דין כלאים עכשיו בחוצה לארץ נחלק לשלש פנים הרכבת האילן מדאורייתא כלאי הכרם מדרבנן כלאי זרעים מותר.
ספק כלאיים בחו"ל
דינו כספק ערלה וראה בהרחבה בהלכות ערלה סעיף י'
משנה ערלה ג, ט: ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים:
מחלוקת רמב"ם ורא"ש בכלאי הכרם/ ערלה בחו"ל
ספק אם נטעו באיסור | רמב"ם: מותר ללקוט ביד רא"ש: קונה מהגוי |
הכרם ודאי כלאיים אך נמכר מחוץ לו | רמב"ם: מותר לקנות, כי ספק אינו ממנו. רא"ש: אסור, הכרם ודאי כלאיים -דרכי משה. |
לקחת מהגוי בכרם ודאי כלאיים | רמב"ם: יורד ולוקח מהגוי ובלבד שלא יראנו בוצר |
כלאי כרם אסורים גם בתוך בית
בבלי עירובין צג.: בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה, גפנים כאן - מותר לזרוע כאן. ואילו השוה את קרויו – אסור.
וכן הובא להלכה ברמב"ם הלכות כלאים פרק ז הלכה יח.
חזו"א שביעית כו ד: מסתבר דכלאים בעירוב קפיד רחמנא ולא אימעיט בית. ע"כ. ומשמע שלחזו"א הוא איסור תורה. אמנם בספר תורת הארץ רצה ללמוד מהפס' 'שדך לא תזרע כלאים' שאינו אסור אלא מדרבנן. והוסיף שאולי יש לחלק בין כלאי הכרם שאסורים מהתורה לכלאי זרעים שמותרים מהתורה. וכן הסתפק במשפט כהן סי מ"ט.
כלאי כרם אסורים בזריעה, קיום והנאה
משנה כלאים ח, א : כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה.
רק זרעים הדומים לכרם בכלל איסור התורה
משנה כלאים במשנה ה: היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף שמינים הללו אין התלעה וחרישה מועלת בהן, לפי שמתקיימים בארץ שלשה שנים ואינן מתליעין לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים.
בבלי מנחות טו: הכי השתא, התם קנבוס ולוף אסרה תורה, (דתנן...), שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ההלכה ג: ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס, ולוף וכיוצא בהן מזרעים שנגמרים עם תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם, וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ.
כסף משנה : ומפרש רבינו דדוקא קנבוס ולוף וכיוצא בהם ממיני זרעים שאינם נאכלים הוא שאסרה תורה שהם נגמרים עם תבואת הכרם דמדכתיב כרמך כלאים משמע דבזרעים הדומים לכרם דוקא הוא דאסור אבל שאר מיני זרעים אינם אסורים בכרם מן התורה אלא מדבריהם מיהו ה"מ בנאכלים אבל זרעים שאינם נאכלים מותרים אפילו מדבריהם.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצו : ביאור דבריו כמ"ש דתבואה וירקות אסורים מן התורה ומקדשים. מיני זרעים הנאכלים אסורין מדרבנן ואינו מקדשין. וזה שכתב דפול המצרי אינו מקדש כלומר אינו מקדש אבל אסור מדרבנן וזרעים שאין נאכלים ואילנות מותרים לגמרי וקנבוס ולוף אסרה תורה ומה שלבהמה ולרפואה אם רוב בני המדינה מקיימין אסורין ומקדשין ואם לאו אסורין ואין מקדשין [כנלע"ד בכוונתו]
ר"י קורקוס הלכות כלאים פרק ה הלכה ג: ונ"ל דמה שאמר דמיני זרעים אסורים מדרבנן היינו זרעים שהם ירק או תבואה אלא שאין נגמרין עם הכרם כקנבוס וצמר גפן דירק ותבואה זרעים מיקרי כאשר כתב פ"א והנהו אסירי מדרבנן כדאיתא בהקומץ זוטא משום דכתיב ותבואת הכרם לא גזרו אלא בתבואה או ירק שדומה לתבואה אבל שאר מיני זרעים מותרים ולוף מין ירק הוא כאשר כתב רבינו פ"ו דפאה שהוא מין ממיני הבצלים בלי ספק. וקנבוס אעפ"י שאינו ירק אסרה אותו תורה ומקדש כמו שמקדש צמר גפן וקינדס ונכללו במה שאמר וכיוצא בהם ולכך חזר רבינו והזכיר בסוף הפרק קנבוס עם צמר גפן וקנדס ואמר אסרו אותן כשאר מיני ירקות ולא הזכיר לוף דלא איצטריך כי הוא ירק בלי ספק ושאר זרעים שאינן מיני תבואה או ירקות מותרים לגמרי
השגת הראב"ד הלכות כלאים פרק ה:הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר כל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. א"א נראה לי טעות הוא זה והעיקר כך הוא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם לפי שאין מקיימין מהן וכן הוא בתוספתא.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצו : והראב"ד ז"ל יש לו דרך אחרת... כלומר דהרמב"ם מחלק בין זרעים לירקות (-שזרעים אסורים רק מדרבנן) ואינו כן דהחילוק הוא רק בין דבר שכמוהו מקיימים לדבר שאין כמוהו מקיימים דומיא דקוצים בכרם ונראה דהשגתו הוא רק אדרבנן שחילק הרמב"ם כמ"ש אבל מן התורה גם הראב"ד מודה שלא אסרה תורה רק מיני תבואה וקנבוס ולוף ולכן לא השיגו על דין זה והשיגו על מה שכתב דאין אסור וכו' אבל שאר מיני זרעים מותר וכו' ובזה השיגו דלא בזה תלוי אלא במה שכמוהו מקיימים וכמו שביאר דבריו לקמן בדין האירוס והקיסוס.
הר"ן על הרי"ף מסכת חולין דף מז עמוד א: י"ל דכי אמרינן התם קנבוס ולוף אסרה תורה לאו לאפוקי חטה ושעורה דכל חמשת המינין ודאי כלאים הן מה"ת אלא לאפוקי שאר זרעוני גנה שאין נאכלין דומיא דקנבוס ולוף שאינו כלאים בכרם כדתניא בתוספתא הארוס והקסום ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם אלא דקנבוס ולוף לפי שגדלים הרבה ואיכא ערבוביא ועושין אשכולות כגפנים אסורין משום כלאי הכרם.
מהתורה | מדרבנן | מותרים | |
כס"מ לרמב"ם | ה' מיני תבואה זרעים (וירק) הדומים לכרם כקנבוס ואפילו אם לא נאכלים. | זרעים (וירק) נאכלים שאינם דומים לכרם | זרעים שאינן נאכלים. |
ר"י קורקוס ברמב"ם | ה' מיני תבואה ירק או תבואה שדומים לכרם. | ירק שאינם דומים לכרם כקנבוס | זרעים (שאינן מיני תבואה או ירקות). |
ערוה"ש ברמב"ם | תבואה. ירקות. זרעים הדומים לכרם כקנבוס | שאר זרעים הנאכלים. | זרעים שאינם נאכלים. |
ערוה"ש בראב"ד | תבואה. ירקות. זרעים הדומים לכרם כקנבוס | שאר מיני זרעים | זרעים שאין דרך לקיימם |
דרך אמונה ברמב"ם | תבואה קנבוס ולוף | שאר ירקות | כל מיני זרעים |
אין עודרין עם העכו"ם אבל עוקרין עמו
בבלי עבודה זרה סג: אין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים, אבל עוקרין עמו להשליכן לאיבוד ואף על גב דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא, כדי למעוטי את התיפלה
סעיף א: לשון הרמב"ם פרק ה' הלכה א'- ה': הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם, הרי זה לוקה שתים, אחת משום שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט) ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים (דברים כב, ט)
ואינו לוקה משום 'לא תזרע כרמך כלאים' (דברים כב, ט) עד שיזרע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כר' יאשיה וכהסבר הב"י ברמב"ם שגם לר' יאשיה אסור מהתורה ורק פטור ממלקות.
וכן אם חפה אותם בעפר, לוקה. מכות כא. א"ר ינאי, בחבורה נמנו וגמרו: החופה בכלאים - לוקה.
וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן, או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת יד, הרי זה לוקה.
ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם וכן חמשת מיני דגן, מזרעים שנגמרים עם תבואת הכרם כלומר שעושים לג' שנים כמו גפן שניתר מערלה לאחר ג' שנים. ובר"ן לפי שגדלים הרבה ואיכא ערבוביא ועושין אשכלות כגפנים. ט"ז אבל שאר הזרעיםאסור מדבריהם. כס"מ: שאר זרעים הנאכלים. ר"י קורקוס: שאר ירקות. ד"א: כל ירקות גר"א ז: ודווקא במפולת יד. גר"א ז'.
וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץכיון שבארץ אסורים בהנאה גזרו עליהם בחו"ל. קידושין לט.
ואין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים ע"ז סג. שנהנה מהכלאיים בזה שרוצה בקיומם, אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה ולמרות שרוצה בינתיים בקיומם לשכרו. רש"י. כיון שיש מצווה בעקירתו כדלהלן סעיף ג'.
עמוד הקודםעמוד הבאואינו לוקה משום 'לא תזרע כרמך כלאים' (דברים כב, ט) עד שיזרע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כר' יאשיה וכהסבר הב"י ברמב"ם שגם לר' יאשיה אסור מהתורה ורק פטור ממלקות.
וכן אם חפה אותם בעפר, לוקה. מכות כא. א"ר ינאי, בחבורה נמנו וגמרו: החופה בכלאים - לוקה.
וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן, או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת יד, הרי זה לוקה.
ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם וכן חמשת מיני דגן, מזרעים שנגמרים עם תבואת הכרם כלומר שעושים לג' שנים כמו גפן שניתר מערלה לאחר ג' שנים. ובר"ן לפי שגדלים הרבה ואיכא ערבוביא ועושין אשכלות כגפנים. ט"ז אבל שאר הזרעיםאסור מדבריהם. כס"מ: שאר זרעים הנאכלים. ר"י קורקוס: שאר ירקות. ד"א: כל ירקות גר"א ז: ודווקא במפולת יד. גר"א ז'.
וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץכיון שבארץ אסורים בהנאה גזרו עליהם בחו"ל. קידושין לט.
ואין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים ע"ז סג. שנהנה מהכלאיים בזה שרוצה בקיומם, אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה ולמרות שרוצה בינתיים בקיומם לשכרו. רש"י. כיון שיש מצווה בעקירתו כדלהלן סעיף ג'.
