התחברות
None
עציץ נקוב ושאינו נקוב
עציץ נקוב ושאינו נקוב
כיצד מתייחסת ההלכה לעציץ שאינו נקוב או נקוב לעומת קרקע (בשאר הלכות)
בדין כלאים המשנה (כלאים ז, ו) מביאה מחלוקת ר' שמעון וחכמים האם לעציץ נקוב יש דין קרקע ממש, שדעת ר' שמעון שרק לענין הכשר טומאה יש לו דין קרקע ובגמ' (שבת צה א) מוסבר שלדעת ר' שמעון דין הכשר לטומאה שונה כיון שהתורה ריבתה בפירוש, אמנם לענין שאר דברים אין דין עציץ נקוב כקרקע מדין תורה. ובתוס' (שם 'ורמינהו') הסביר את שיטת ר' שמעון שלגבי מצוות התלויות בארץ צריך 'שדה' או 'כרם' משא"כ לענין הכשר טומאה ודין תולש בשבת אינו תלוי בשדה אלא בתלוש ובמחובר.
להלכה נפסק כרבנן שעציץ נקוב דינו כקרקע (למעט ביכורים כדלהלן), אמנם דין עציץ שאינו נקוב פעמים שקל יותר כדלהלן:
הלכות שעציץ שאינו נקוב חיובו מדרבנן:
- מעשר: במשנה דמאי (ה, י) התורם מעציץ שאינו נקוב על נקוב יחזור ויתרום והטעם כיון שחיובו של האינו נקוב רק מדרבנן ושל הנקוב מהתורה (ירושלמי כלאים ז, ו, רמב"ם תרומות ה, טז ומהרי"ק שם)
- ערלה: והנוטע בספינה, או בעציץ אף על פי שאינו נקוב, חייב.(שו"ע רצ"ד, כו) וחיוב שאינו נקוב מדרבנן (חזו"א ערלה לב. כשאר ראשונים ולא כרמב"ם מעשר שני י,ח שהוא מהתורה. ובחרס נחשב נקוב ובעץ נחלקו הראשונים ובמתכת וזכוכית נחשב שאינו נקוב לכו"ע, ולחזו"א שם גם בפלסטיק)
- כלאי הכרם: הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם, לא קידש, ומכין אותו מכת מרדות. אבל עציץ נקוב, הרי הוא כארץ.(שו"ע רצו, יב)
- כלאי זרעים: ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב. אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות. (שו"ע רצז, א).
- חדש: עציץ נקובדינו כחו"ל כיון שאינו יונק מקדושת הארץ (שו"ת דובב מישרים א, קי. ולשו"ע רצ"ג חדש נוהג בחו"ל ונחלקו אם הוא מהתורה).
עציץ שאינו נקוב אינו כנקוב וקרקע כלל:
- הכשר לקבלת טומאה: שאינו נקובדינו כתלוש ומקבל טומאה (רמב"ם טומאת אוכלין ב, י)
- פרוזבול: אין כותבים פרוזבול אלא על קרקע ובכלל זה עציץ נקוב דווקא (שו"ע חו"מ סז, כב)
- גט: אין כותבין גט במחובר לרבות על עלה הזרוע בעציץ נקוב ובשאינו נקוב לשו"ע מותר (אבהע"ז קכד ד)והרמ"א מסתפק.
עציץ אינו כקרקע ואפילו נקוב:
- ביכורים: עציץ פטור מביכורים בין נקוב וביו שאינו נקוב (רמב"ם ביכורים ב, ט)
- שבת לענין הגבהה: אפילו אינו נקוב, יש ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות (שו"ע אור"ח שלו, ח) . ואיסורו מדרבנן (משנ"ב מ"ג. וכן בנקוב הוא דרבנן. שעה"צ לז)
עציץ דינו כקרקע ואפילו אינו נקוב:
- כלאי אילן: נראה שחייב גם באינו נקוב כיון שהוא חובת הגוף ולא תלוי בארץ. (מעדני ארץ כלאים עמ' עז. וסיים בצ"ע)
מהו דין 'עציץ שאינו נקוב' לענין מלאכות בשביעית
לענין שביעית מובא בירושלמי (ד,ד) וברמב"ם (א, ו) להתיר בדיקת זרעים בעציץ כשאינו מלא עפר אלא גללים.
וברדב"ז (על הרמב"ם שם) כתב שמסתבר שהיתר זה הוא גם בעציץ נקוב 'שלא החמירו כל כך'. מלשון זו משמע שעציץ נקוב קל מארץ (שהרי בארץ לא התירו בדיקת זרעים) ולכן למד הגרשז"א (מנחת שלמה א מ) שדין עציץ נקוב בשביעית הוא מדרבנן והביא מספר מעשה רוקח שכתב כך והסביר ''דיניקה מן הקרקע לא נאסרה דלאו עבודת קרקע היא' וכן בספר השמיטה (עמ' ט"ז הערה 1) העלה אפשרות זו ולא הכריע.
לגבי זריעה באינו נקוב כתב בשו"ת נחפה בכסף (א' יו"ד ד) שיש לאסור. וכפי שבמעשר חייבנו מדרבנן מחשש שיתירו בעציץ נקוב הוא הדין בשביעית. והגם ששמיטה בזה"ז מדרבנן, אין זו גזירה לגזירה כיון שחיוב השמיטה בזה"ז אינו מכח גדר אלא כדי שלא תשתכח תורת שביעית.
וכן במנחת שלמה (א, מא , ד) לאחר שהסתפק שאולי גזרו בעציץ שאינו נקוב רק לענין מעשר וכלאים ולא בשמיטה כיון שאינה שכיחה כמעשר, הכריע 'אמנם מדברי כל הראשונים (במס' גיטין ז' ע"ב) שפירשו את התוספתא דהטומן את הלוף בשביעית דמיירי דוקא בעציץ שאינו נקוב משמע שרק הטמנה (שאינה לצורך גידול) הוא דשרי הא זריעה אסור'.
ובחזו"א (כב, א) הביא את דברי הרדב"ז (א, ו) שהחמיר בעציץ שאינו נקוב וכתב עליו שלא מצינו מקור לזה בגמ' לגבי שביעית. וכתב עליו בשבט הלוי (ח, רמו) שאין צורך במקור לזה כיון שבכל התורה גזרו באינו נקוב, אם בשביעית היה הדין שונה היו צריכים לפרש זאת.
האם יש איסור ספיחין בעציץ שאינו נקוב
לגבי ספיחים כתב במנחת שלמה (תניינא קכג) שלאור הספק שיש לגבי דין העציץ בזריעה כך שאפילו בנקוב אפשר שאיסורו רק מדרבנן, לגבי ספיחין יש להקל יותר ולומר שיהיה חיובו רק כדין עולי מצרים שפטורים מהספיחין (שאפשר שגם שם חיובם בשמיטה מדרבנן) ועוד שכיון שגודלו קטן, פחות קיים טעם הגזירה שישקרו אנשים לומר שעלה מעצמו ולא זרעו.
וכן כתב בספר השמיטה (פרק ו, ו) שניתן להקל באיסור ספיחין שעיקרו מדרבנן בעציץ שאינו נקוב (וכן בנקוב בתוך בית). וכן הקלהגר"מ אליהו (יא, כה).
מהו שיעור הנקב שנותן לעציץ דין נקוב
לענין שיעור הנקב שהופכו לנקוב במשנה עוקצין (ב, י) לגבי הכשר טומאה כתוב ששיעור הנקב הוא כדי שיצא בו שרש קטן. ובשבת (צה, ב) מובא שלמעשה גודלו בין כונס משקה לכזית.ברמב"ם תרומות (ה, טו) כתב שהוא פחות מכזית, ובמאירי (שבת צה א) דייק שהוא רק מעט פחות מכזית.
בדרך אמונה (תרומה א, כה ציון הלכה) כתב שאין אנו בקיאים בשיעור זהוהביא משם החזו"א שהוא כשתי סנטימר על שני סנטימטר. וסיים וצ"ע. בתשובות והנהגות (ד, רנח) חישב שמשיעור הזית משמע שדי בסנטימטר אחד וכן מסקנת הרב רווח ביבולי השדה (חוברת א עמ' קעג) והוסיף בתשובות והנהגות שיש לחשוש שחורים קטנים מצטרפים לשיעור וכ"כ בקטיף שביעית (עמ' 107) בשם הרב אליהו והגר"ש ישראלי. בדרך אמונה (שמיטה א, ו ציון הלכה)כתב בשם הרב אלישיבשמגודל מילימטר דינו כנקוב. אך הרב רווח (שם) כתב שאין להחמיר יותר מחצי ס"מ. וכ"כ הגר"מ אליהו (ט, ב).
האם יש גודל מירבי לקולת עציץ שאינו נקוב
הרא"ש (שו"ת ב, ד) לגבי כרם הנטוע על הגג כתב שאין דינו כעציץ שאינו נקוב לענין תרומה וערלה כיון שגדר עציץ הוא דווקא אדבר המטלטל בואין דרך לנטוע בו.
באגלי טל (קוצר סימן ג) הביא מהרמב"ם לעניין טומאה שכלי הגדול מארבעין סאה אין דינו ככלי לקבל טומאה וכתב שהוא הדין שעציץ גדול במידה זו יחשב כמחובר לקרקע18. אמנם הרב עמאר (יבולי שדה א' עמ' קמו) כתב שדברי הרא"ש בדין הנוטע בגג נתקבלו להלכה בשו"ע (רצ"ד, כו) דווקא לערלה ולא לעניין מעשר ושביעית. וכן דווקא בגג ועליה אבל לא בכל עציץ שאינו נקוב כמוכח בתשובת הרא"ש שם שהגדיר ספינה כעציץ שאינו נקוב והרי מצוי בה שתהיה יותר מארבעים סאה. וכן כתב הרב רווח בחלקת השדה (שביעית ו) והוסיף שדברי הרא"ש הם דווקא לבניין שהוא עשוי ממין הקרקע, אבל אם עושים מצעים מנותקים כמקובל שמבודדים מהקרקע בחומרי פלסטיק, אין לחשוש לגודל המשטחים ובכל אופן יהיה דינם כעציץ שאינו נקוב.
האם החומר ממנו עשוי העציץ משפיע על מעמדו ההלכתי בשביעית
הגמ' במנחות (פד, ב) מחלקת לגבי חיוב הקריאה בהבאת ביכורים מיבול שגדל בספינה בין ספינה של עץ לספינה של חרס. והסביר רש"י שבשל חרס מביא וקורא 'משום דשל ארץ היא' אבל מעץ אינו קורא. וכן דעת הרא"ש (מנחות הלכות ערלה) שבשל חרס דינו לעולם כנקוב ובעץ בעי נקיבה. אמנם דעת ר"ת (תוס' שם 'כאן בספינה') שבשל חרס מועיל נקיבה אבל בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי ועוד כתב שתחילה היה רגיל ר"ת לפרש דבשל עץ אפי' נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס (וכן מקובל בפוסקים להציג את דעת ר"ת). ולדעת הרמב"ם (מעשר שני י, ח.) אין לחלק בחומר העציץ וכל עציץ שאינו נקוב חייב בערלה. והסביר הגר"א (על שו"ע רצד. סד) שלשיטתו חילוק החומר קיים רק בספינה שהמים מלחלחים אותה ולא בכל עציץ.
ונמצא לסיכום:
- לרש"י ולרא"ש כל כלי חרס דינו כנקוב.
- ולר"ת מתחילה כל כלי עץ דינו כנקוב וחרס צריך נקיבה.
- ולרמב"ם: בעציץ אין חילוק בסוג החומר.
- ולר"ת דווקא כלי חרס נקוב דינו כנקוב ובעץ לא מועילה נקיבה.
אמנם בשפת אמת (מנחות שם) מעמיד גם את דברי רש"י שדין חרס כנקוב דווקא בספינה כיון שהמים מחלחלים בחרס אבל בעציץ העמיד בדעת רש"י שאין חילוק בין עץ לחרס.
כלי גללים ואדמה לעומת כלי אבן: במשנה (עוקצין ב, י) מובא שדין הגידולים בכלי גללים ואדמה הם כמחוברים לקרקע לענין הכשר טומאה. והסביר הר"ש (שם)שיוצא השורש ונוקב את הגלל. והוסיף שכלי אבן ודאי דינם כתלוש שאין השורש נוקב אותן.
כלי מתכת וזכוכית: הרב עוזיאל(שמיטה סימן ח) סבר שמתכת דינה ככלי חרס שלרש"י הוא כנקוב 'שהרי הם עפר מן האדמה (כלומר מחצב) וראיה שהם קרים בטבעם'. אמנם הסכמת רוב הפוסקים שמתכת דינה כעציץ שאינו נקוב וכן כתב בחוות בנימין (סימן ב' תשובה לגרשז"א אות ג') וכתב שכן דעת החזו"א (ערלה ב, יג. הלכות ערלה לב). וכ"כ במשנה הלכות (טו, קצ) שפלסטיק, נחושת, ברזל ואלומיניום לכולי עלמא לא הוי נקוב.
ובספר ארחות שבת (א, עמ' תפ"ה) כתבשמסתבר שהוא הדין לזכוכית שמפסקת היניקה.
כלי פלסטיק: במנחת יצחק (ח,צב) הסתפק במינים הנעשים מ'שרפים מלאכותיים'. ובדרך אמונה (א, ו ציון הלכה קז) הביא בשם הרב אלישיב שיש מחמירים מספק להחשיבו כנקוב כיון שאין לנו אפשרות להכריע בחומרים שלא דברו בהם חז"ל. אמנם לעיל במשנה הלכות כתב שדינו כאינו נקוב. וכן בתשובות והנהגות (ד, רנ"ח) כתב שכיון שהמומחים אומרים שמים לא עוברים דרכם אפילו לאחר כמה שנים וכיון שאינו בולע 'שפיר חוצץ, ואין לנו לבדות מדעתנו חשש שמא יחלחל'. וכ"כ להקל במשפטי ארץ (ז הערה 12) בשם הרב קרליץ.
ובשבט הלוי (ו, קסז) כתב שאחרי שכתב החזו"א (להלן) שבזרעים ניתן להקל אפילו בחרס, מסתבר שפלסטיק לא גרע ממנו.
האם חומרת כלי חרס (לסוברים) שייכת בכל סוגי הגידולים
הר"ש(חלה ב,ב) כותב שגם לגבי עציץ חרס יש לחלק, שבאילנות לא צריך נקיבה ולגבי זרעים צריך נקיבה ומקור חילוק זה בירושלמי (ערלה א, ב) ששורשי האילן מפעפעים בכלי חרס19 אבל לא שרשי זרעים לבדם. ובחזו"א לגבי שביעית (כב, א) כתב כן להלכה שדוקא לאילן חשוב חרס כנקוב אבל לא לזרעים וכל שכן בעומד על רצפה של אבן שאינו יונק מן הארץ.
וכ"כ בקטיף שביעית (פרק יח הערה 13)בשם הרב אליהו להתיר לגבי ירקות גם בחומרים קלים כגון, עץ, קלקר, קרטון ובלוקים (ונפק"מ למצעים מנותקים).
מה דינו של עציץ נקוב המונח על ריצוף ביתי
החזו"א (כב, א) כתב לגבי 'רצפה של אבן' שאינו יונק מן הארץ20. במנחת שלמה (תניינא (ב - ג) סימן קטו) למד מתשובת הרא"ש שחִיֵיב בערלה בנטיעות על גג, 'דכל שהוא קבוע ממש לארץ תורתו כמחובר'. וממילא לא תהיה הרצפה חוצץ לעציץ אע"פ שלמעשה אינו יונק מן הארץ. ובמקום אחר (שם א, מא, ב) הסביר הטעם שהוא כעפר המונח על גבי סלע בשדה שדינו כשדה וכתב להחמיר בזה דווקא בקומת קרקע. אך בשבט הלוי (ו, קסז) כתב לגבי 'בלאטות' הנמצאות בבתים שבתחילה חשב שדינה כאבן ומפסיק מן הארץ ולבסוף נוכח שקיימת יניקה דרכם מן הארץ כפי שאמר לו החזו"א, ובמקום אחר (ז, קפד) הסביר הטעם 'דדוקא אבן ממש כגזית וכו' מפסיק אבל באלאטען אלה ובפרט המין הגרוע הם תערובת עפר וחצץ ורק שכבה קטנה מלמעלה שדומה קצת לאבן'. והוסיף 'המדובר עם החזון איש הי' גם בקומה למעלה היות כי עצם המרצפות אלה הם רובם עפר וגם כרגיל עושים שכבת עפר פשוטה למטה מן הרצפה הזאת'
בקטיף שביעית (פרק יח הערה 13)כתבו לחלק בין האריחים שהיו בזמן החזון איש לאריחים שבימינו שאטומים למים שהתברר שכך הם אריחים עם תו תקן וכן הביאו להיתר בשם הגרי"ב זילבר (שו"ת משנת בנימין סי' ד). וכן התיר לענין שבת באול"צ (ב, כו ט) אך בשם הגר"מ אליהו כתבו שם (קטי"ש) לאסור אפילו בקומה שניה.
מה דינו של עציץ שאינו נקוב כשנוף הצמח מאהיל על הקרקע
נוף הצמח היוצא מגוף עציץ שאינו נקוב: במשנה עוקצין (ב,ט) 'קשות שנטעה בעציץ (שאינו נקוב) והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה' ומוכח ממשנה זו שנוף הצמח מועיל לענין טומאה להחשיב את הצמח כמחובר לקרקע, 'ופרחה לה טומאה' (ברטנורא).
במשנה למלך (ביכורים ב, ט) האריך לבאר גדרי עציץ ובתוך דבריו למד שדין זה של יציאת ענפים חוץ לעציץ דינו כנקוב לכל ענין. אבל בשו"ת בית דוד (סימן א) כתב אשאין ללמוד מדיני טומאת אוכלין לשאר דברים בועוד שחידוש זה של יציאת ענפים לעניינים אחרים לא הובא בשום פוסק למרות שדין עציץ שאינו נקוב נידון בהרחבה במקומות רבים גועוד שהרמב"ם מסביר משנה זו בעציץ נקוב ובא לומר שאין ליציאת הענפים דין תלוש מהעציץ. ולפיו ודאי אין משם ראיה.
אמנם החזון איש (כב, א) חשש למשנה למלך וכתב להזהר שלא יצאו הנופות חוץ לעציץ שאז דינו כמחובר. וכ"כ הגר"מ אליהו (ט, ד) וכ"כ הרב אלישיב (קובץ תשובות - חלק ג סימן רלב) והביא מהאגלי טל שהוכיח כמשנה למלך מהתוס' בגיטין (כב) שכתבו שעציץ בחו"ל שנופו בארץ ישראל חייב במעשרות. והוסיף שאפשר שחיובו מדרבנן ולכן למעשה התיר באופן שיש רצפת pvc שמונעת יניקה (למרות שלעיל נטה להחמיר בפלסטיק) וכן העלה למעשה בתשובות והנהגות (ד, רנח).
האם מותר לטלטל עציץ בשביעית או להסיר מעליו את התקרה
האם מותר להעביר עציצים ממקום למקום? להשקותם? לזבלם? להוריד עלים יבשים?
הגמ' בשבת (פא ב) כתבה לגבי עציץ נקוב שאם הגביהה בשבת מהקרקע על גבי יתדות חייב משום תולש ואם הורידה מיתדות לקרקע חייב משום נוטע. והובא להלכה בשו"ע (שלו, ח)בלשון יש להזהר ואפילו באינו נקוב21.
הגרשז"א (מנחת שלמה א, מא א) בתחילה כתב להשוות דין שביעית לדין שבת לפחות לשיטת הרמב"ם ששינוי ביניקה הוא מהתורה. ולא כפי שכתבו בשם החזו"א. ובהמשך (אות ג) הסתפק מדברי המאירי שכתב לגבי שבת שהעתקת עציץ נקוב למקום יניקה הוא כנוטע ולכן כתב שיוציא למעלה מעשרה טפחים וכן כתב שהרוצה להדר יסתום הנקב. אמנם במילואים כתב לחלק בין שבת לשביעית כיון שבשביעית נאסרה רק 'עבודת שדה וכרם' כלומר עבודות שדרך לעשותם לצורך השבחת הגידולים וכיון שפעולת ההגבהה או ההורדה וכן הוצאת העציץ מהבית המרוצף לקרקע, אין דרך לעשותם לצורך הגידולים וגם אין כוונתו לכך אין להחמיר.
בספר השמיטה כתב שיש לחלק בין דיני שבת לשביעית שכן אין בשביעית איסור תולש וגם פעולת הזריעה נאסרה דווקא כשעושה פעולה בארץ. וגם לערלה וכלאים אין להשוות דין עציץ כיון ששביעית בזה"ז דרבנן. ולכן התיר להוציא עציץ מבית לחצר בשביעית וכן להסיר אותו מדבר המפסיק יניקתו ולתיתו ע"ג יתדות וכן אין להחמיר מלהסיר את הגג שע"ג זרעים. ובהמשך כתב שכדי לצאת מספק איסור דרבנן כדאי לעשות מכירה לנכרי גם לעציצים.
הגר"מ אליהו (ט, ח) כתב שבכדי להעביר עציץ ממקום למקום כגון הוצאה למרפסת או לחצר יש לעטוף אותו בנילון או בנייר כסף. ובקטיף שביעית (נב, יא) הקלו מהדין בהעברה מבית לבית והחמירו בהוצאה. ובילקו"י (ד, כז) כתב שמותר להעביר עציץ מבית לבית והוסיף 'ומכל מקום טוב ליתן תחת העציץ פח קודם שמוציאו כדי להפסיק בינו לבין הקרקע בעת ההעברה'
הסרת תקרה: והחזו"א (כב, א) כתב שגם המקלים לזרוע בבית אין להם להסיר את התקרה מעל הזרעים בשביעית שהוא תולדת זורע ומשמע בשיטתו שאפילו שאינו מתכוין לתועלת. ועל זה כתב במנחת שלמה (שם) שגם בשבת אין אנו אוסרים פתיחת חלון למרות שמועילה לצמח כיון שאין כוונתו להשבחת הזרעים והוא הדין לשביעית. ובתשובות והנהגות (ד, רנח) כתב שדברי החזו"א הם חידוש פלא ולא צריך שהתקרה תהיה קבועה לעולם אלא די שהיא קבוע לקיץ או לחורף. והרב שיינברג (אוריתא ט קכז) כתב שאפילו אם יש בהסרת התקרה תועלת לצמח אפשר שהיא כהשקאה שאיסורה מדרבנן ולא אסרו כשנדרשת לצמח. ולמעשה כתבו בקטיף שביעית להקל בהסרת התקרה כשאינה לצורך הגידולים כגון לצורך החלפת היריעות.
לגבי מלאכות בעציצים שבשאלה ראה להלן לגבי השיטות בהיתר מלאכה בתוך בית ובעציץ שאינו נקוב.
האם למחמירים בהיתר מכירה מותר למכור לנכרי עציצים או חממות
הרב לאו(תחומין י' עמ' 105) כתב שע"מ אלחוש למחמירים בחממות וכן במחשש שמא ניקבו יריעות הפלסטיק שמתחת לזרעים וכן גמחשש שחממות מועילות להיתר עבודה אבל לא פוטרת מקדושת שביעית יש שהציעו למכור את החממות לנכרי. במנחת שלמה (א, מ) כתב שאין איסור לא תחונם במכירה של עציצים כיון שהם מטלטלים ואפילו שהם נקובים ויונקים מהקרקע. ולגבי גמירות דעת כתב הרב אפרתי (הליכות שדה 78 עמ' 23) שבעציץ אין את בעיית גמירות הדעת שיש שחששו לה בהיתר מכירה כיון שאין לאדם התנגדות למכור באמת את העציצים שלו תמורת הסכום המתאים. אך בשם החזו"א הובא (הרב ליברמן מוריה תשנ"ד קכ"ג) שהתנגד גם לזאת מחשש שיראה כהסכמה להיתר מכירה גם בשדות.
האם מותר לזרוע בשביעית על גג בית*
הרא"ש (שו"ת ב, ד) כתב שקולת עציץ שאינו נקוב וספינה יסודה בכך שהם אדבר המטלטל בואין דרך לזרוע בהם. אבל בכרם הנטוע על הגג יש לומר שדינו כמחובר לעניין ערלה, מעשר, הכשר טומאה ושבת. וכן יש להוכיח ממשנה במעשרות (ה, ב) שבצלים שהיו בגג ונפלה עליהם מפולת 'הרי הם כנטועים בשדה'.
הגר"א (רצ"ד, סג) העיר על דברי הרא"ש מפירוש הר"ש למשנה ולתוספתא מקבילה שדברי המשנה נאמרו דוקא לגבי הכשר טומאה ולא לגבי ערלה ומעשרות שהרי כתבה ברישא 'טהרו מלטמא'. והוסיף שמה שכתוב בה 'נפלה עליהם מפולת' אינה מתייחסת לבצלים שהיו בגג אלא נושא חדש בבצלים שהיו על הארץ. בבית דוד (סימן א) הסביר שהגר"א חולק על הרא"ש רק לענין מעשרות כיון שתלוי בדין 'שדה' שאין בגג. אבל לענין ערלה ושבת שתלוי רק בחיבור לארץ מסכים שדינם כמחובר.
במנחת שלמה (תניינא ב-ג, קכג) למד מכאן לענין שביעית שלרא"ש יהיה בגג חיובי שביעית שהרי יש לו בנוסף לחיבור לארץ גם דין שדה. ולגר"א שהוא חיבור לארץ ואינו 'שדה' יהיה דינו כבית שבו מסתפק הירושלמי (ערלה א, ב) ולא הכריע האם שביעית תלויה בשדה או בארץ. החזו"א (כ, ו) פסק כרא"ש שיש חיוב שביעית על הגג וכן העמיד את דעת הגר"א להקל דווקא כשאין כוונתו שישריש. אמנם בשו"ת הר צבי (זרעים ב סימן לו עמוד צ) דחה את חילוקו בדעת הגר"א וכתב שהוא חולק גם בכוונתו להשריש.
הרב אלישיב (קובץ תשובות חלק ג סימן רלב) דן בעציץ נקוב המונח על גג המכוסה בחומר שלא מאפשר יניקה והעלה שהעיקר כיון שהעציץ מטלטל אינו בכלל חיובו של הרא"ש ופטור מן השביעית וכן הוכיח מנשמת אדם (קנא).
מה דינם של אדניות קבועות שאינן נקובות לגבי מלאכות שביעית
הרב רובין (מוריה תשס"א עמוד ר) כתב שאדניות כיון שהם קבועות ומחוברות לבית דינם כגג שחייב בשביעית. והסתפק האם יש להחמיר גם במקום מקורה. וכ"כ בקטיף שביעית (נב, ג) 'אדנית הקבועה בקיר או בקרקע נחשבת למחוברת'.
- ↩
האגלי טל כתב 'כלי גדולה שאינה מטלטלת' ומידה זו היא כל שכבידה שאין דרך לטלטלה ובזה די בעשרות ק"ג וכו הובא בקטיף שביעית (עמ' 110) בשם הגר"מ אליהו. ובביאורים הביא האג"ט את הרמב"ם (טומאת מת יב, ב) בדין כלי אדמה 'הבאים במדה' שדינם כאהלים ומשמע ארבעים סאה (כהסבר הר"ש כלים י, א).
- ↩
לפירושו של ר' יוסי שם השורשים יונקים מהארץ מבעד לכלי החרס (וכ"כ הר"ש חלב ב,ב) ולר' יונה שם השורשים חודרים בפועל על מנת לינוק.
- ↩
אמנם הנידון שם היה בעציץ חרס לגבי זרעים ואפשר שלגבי אילנות דינו כנקוב גם באבן, שהרי גם קולת הר"ש באבן נכתבה על זרעים.
- ↩
ברש"י בסוגיה כתב שהמילה 'חייב' לאו דווקא כי אחרת לא היה מותר להרים צרור לקינוח. ודעת הרמב"ם שחייב כפשוטו. המשנ"ב שם (מד) כתב בשם הב"י שבנקוב הוא מהתורה כרמב"ם ובאינו נקוב מדרבנן. אמנם בשעה"צ (לז) כתב שגם בנקוב הוא מדרבנן. הכה"ח (נב) כתב שמכך שהמחבר (שיב ג) התיר בצרור משמע שסובר כרש"י שהוא מדרבנן.