התחברות
None
פרק ז - ביעור פירות שביעית
פרק ז - ביעור פירות שביעית
א | פירותשביעיתאיןאוכליןמהןאלאכ"זשאותוהמיןמצויבשדה. ואז חייב לבער. | פירותשביעיתאיןאוכליןמהןאלאכ"זשאותוהמיןמצויבשדה מתבואת השנה השביעיתשנאמרוְלִבְהֶמְתְּךָשבביתוְלַחַיָּהאֲשֶׁרבְּאַרְצֶךָתִּהְיֶהכָּלתְּבוּאָתָהּלֶאֱכֹל, כ"זשחיהאוכלתממיןזהמןהשדהאתהאוכלממהשבבית, כלהלחיהמןהשדהחייבלבעראותוהמיןמןהביתוזהוביעורשלפירותשביעית. | האם ביעור פירות שביעית מהתורה? רמב"ם ורוב הראשונים: חובת ביעור מהתורה. רמב"ן: ביעור מדרבנן. קרא אסמכתא בלבד. |
|---|---|---|---|
ב | היולוגרוגרותשביעיתבתוךביתואוכלמהןכלזמןשהתאניםבשדה. | כיצדהרישהיולוגרוגרותשביעיתבתוךביתואוכלמהןכלזמןשהתאניםבאילנותבשדה וכן אם נשרו אל בין העשבים או במאוּרות החיות, כלוהתאניםמןהשדהאסורלאכולמאותןשבביתאלאמבעראותן. | ביעור בפירות גוי רש"סספ"ט משביעית: חייבים בביעור. ר"ש הזקן: הגדלבידגויפטורמביעור מובא בתשובת המביט בשות אבקת רוכל. |
ג | קודם הביעור יכול לחלק מזון ג' סעודות לכל אחד. והשאר מאבד* | היולופירותמרוביןמחלקןמזוןשלשסעודותלכלאחדואחד, ואסורלאכולאחרהביעורביןלענייםביןלעשירים, ואםלאמצאאוֹכְלִיןבשעתהביעורשורףבאשאומשליךליםהמלחומאבדןלכלדברשמאבד. +/השגתהראב"ד/ ואסורלאכוללאחרהביעור. א"אבחייראשילאהאירולאהצהירמהוהביעורהאוסרעלכלאדםואוליהואסוברכיהחילוקשלג' סעודותהואגמרהביעורואינוכןאלאבשיכלופירותהעירותחומיהמוציאיןכלאדםמהשבבתיהםומביאיןאותםלאוצרלידב"דוהםמחלקיםלכלאדםשלשסעודותכדילשבתוכןבכליוםויוםעדשיכלוואםאיןשםאוצרולאב"דמחלקיןמוציאןלשוקומפקירןואףהואיכוללחזורלזכותבהןככלאדםואוכלהזוכהבהןעדשיכלואותםהפירותמכלהארץביהודהמכלארץיהודהובגלילמכלהגלילואחרשיכלומכלהארץאזיתבערולגמרילשריפהאולאיבודומאותוהביעורואילךאינואוסרבמשהולפישאיןלושוםהיתראבללביעורהראשוןכיוןשישלוהיתראכילתג' סעודותאוסרבמשהווחייבלבערביעורומןהביתזהדעתר"שוהואשאמרכלהירקאחדלביעורשכלהמיניםשנכבשובחביתכיוןשכלהאחדמהםבשדהיבעראתכולםמפנישהואאוסרבמשהולזההביעוראבלר"אורבייהושעסבריהכלבנותןטעםומרסברהראשוןנותןטעםבאחרוןומרסברהאחרוןנותןטעםבראשוןור"גסבראיןהולכיםבזהאחרנותןטעםשאיןכאןאיסוראכיל' אלאמצותביעורבלבדהילכךדיושיבעראותוהמיןבלבדוזהועיקרשלדבריםהללו.+ | כיצד מבערים פירות שביעית? רמב"ם: שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן. ראב"ד:משיכלו פירות העיר מוסר לבי"ד או מפקיר, ומשיכלו פירות הארץ מבער בשריפה. תוס' סמ"ג, רמב"ן, ר"ש: כשכלה בשדה מוציא לשוק ומפקיר בפני ג'. ויכול לזכות בהם בעצמו. וכן כתב הראב"ד והוסיף שיש ביעור שני כשכלה מכל חבל הארץ מבער לגמרי לשריפה. |
ד | כלה הפרי לחיה מן השדה, חייב לבער אפילו מצויין בחצרות. | היולוצמוקיןשלשביעית, וכלוהענביםמןהשדהמןהגגותוהפרדסיםשהןהפקראףעלפישעדייןישענביםבגפניםשבתוךהחצרותאינואוכלמןהצמוקיןמפניענביםאלושבחצר, לפישאינןמצוייןלחיה, אבלאםישענביםקשיםביותרשאינןנגמריןאלאבסוףהשנההריזהאוכלמןהצמוקיןבשבילןוכןכלכיוצאבזה. | |
ה | היו לו פירות מתנובה ראשונה של העץ אוכל גם אם נמצאים בשדה פירות מתנובה שניה של אותו מין. | אילןשעושהפירותשתיפעמיםבשנהוהיולומפירותיוהראשונותה"זאוכלמהןכלזמןשפירותשניותמצויותבשדה, שהרימאותוהמיןבשדה, אבלפירותהסתיו סתווניות שזהו זן שאינו גדל בקיץ כלל רק בסתיואיןאוכליםבשבילן את ענבי הקיץ, מפנישדומיןלפירותשלשנהאחרת. | |
ו | אין חייב לבער טעם שביעית שנבלע* במאכל ולא מה שהתחיל באכילתו. | הכובששלשהכבשיםבחביתאחת, כלשכלהמינומןהשדהיבערמינומןהחביתאבלהטעםהבלועבמיניםהאחריםא"צלבער, ואםהתחיל לאכולבההריהכלכמבוער שאי אפשר להשהותו הרבה. וכן תבשיל שהחל באכילתו.רא"ש שביעית ה ו.וכשםשמבעראוכליאדםכךמבעראוכליבהמהמןהביתואינומאכילןלבהמהאםכלהאותוהמיןמןהשדה. | (ראה הלכות כא' כב' שם מוכח שכאשר מתכוין לתת טעם, גם מקבל הטעם חייב בביעור כנותן הטעם. ואפשר שבכבשים אין כוונה שיעבירו טעם מירק לירק אלא רק שיוחמצו מהחומץ ולכן אינם חייבים בביעור. אמנם ראיתי ששאלה זו שאל בהוןעשירמסכתשביעיתפרקט משנה ה וענה שבא ללמד שאין היין מתבער כחרובין אלא כיין של שביעית וכעין זה כתב ברשימותשיעורים (רי"דסולובייצ'יק) מסכתבבאקמאדףקבעמודא: וצ"לשהרמב"םמחלקביןפירותשביעיתשנתערבוטעמיהםזהבזהשהטעםאינואוסר (הל"ו) לביןתערובתפירותשביעיתבייןחוליןשהטעםאוסר (הלכ"ב). והביאורשטעםאוסרבשביעיתכמובאיסוריםאחרים, ולכןייןהחוליןנאסרמחמתטעםפירותשביעית, אבללעניןקביעתזמןהביעור, הקובעהואגוףהפריעצמוולאטעמו) |
ז | בזמןשמבעריןאתהפירות הראשוניםמבעריןאתהדמים שלהם או הנקנה בהם לאחרונה. | וכשםשמבעריןאתהפירותכךמבעריןאתהדמים. כיצדהרישמכררמוניםשלשביעיתוהריהואאוכלבדמיהן, וכלוהרמוניםמןהאילנותשבשדהונשאראצלומןהדמיםשמכרבהןחייבלבערןדזמןביעורהדמיםכזמןביעורהפירותשנלקחועבורן. | |
ח | קונה בדמים מאכלות ומחלקן מזון ג' סעודות לכל אחד או משליך* הדמים לים המלח. | כיצדעושה?קונהבהןמאכלותומחלקןמזוןשלשסעודותלכלאחדואחד, אוישליכםליםהמלח את המעותאםלאמצאאוכְלִין. ולרוב הראשונים פשוט מפקיר ויכול לזכות בהם חזרה. | |
ט | שלש ארצות לביעור. יהודהוגלילועברהירדן. | שלשארצותלביעור כיון שדרך החיה להלוך בתוך אותו חבל הארץ לביעור, ארץיהודהכולהההרוהשפלהוהעמקארץאחת, עברהירדןכולושפלתלודוהרשפלתלודומביתחורוןעדהיםארץאחת, והגלילכולוהעליוןוהתחתוןותחוםטבריאארץאחת עבר הירדן ולוד ארץ אחת? צ"עדלודוביתחורוןבא"יהואוצ"לדתריהוו.וי"אדכונתרבנולעה"יהמערבישיששםחלקארץשנקראכן.ודעתהגר"אדארץבנימיןנקראתכאןעה"י. ד"א כאן., | כמה ארצות לשביעית? תוס', רשב"א, ר"ן רא"ש:תשע ארצות שההר והשפילה הם ארצות נפרדות שאין החיה עוברת ביניהם וכן בכולם. רמב"ם, רש"י: שלש ארצות שההר השפילה והעמק הם ארץ אחת לשביעית. |
י | היולופירותבארץיהודה, אוכלמהןכלזמןשישמאותוהמיןבארץיהודהכולה. | כיצדהיולופירותבארץיהודה, אוכלמהןכלזמןשישמאותוהמיןבכלארץיהודהכולה, וכןאםהיולופירותגלילוכןבעברהירדן. | |
יא | לחרוביןולזיתיםולתמרים כל השלשחשובותכאחת. | ושלשארצותאלוכולןחשובותכארץאחתלחרוביןולזיתיםולתמרים כיון שדרך החיות שמוכנות לאכול מאלו גם משל ארץ אחרת, ואוכליןבתמריםעדשיכלההאחרוןשבצוער, ואימתיהואכלה, עדהפורים של שמינית, ואוכליןבזיתיםובשמנן עדהעצרת, ובענביםוביין עדהפסחשלמוצאישביעית, ובגרוגרותעדהחנוכה.ואףעלגבדבתאניםוענביםישג'ארצותהכאבמאוחרותקאמרדעדהזמןהזה.גםאפשרדכשאינויודעסתמאיכוללסמוךעלזמניםאלובכלהארצות. | |
יב | המוליךפירותשביעית,נותניןעליוחומרימקוםשיצא*משםוחומרימקוםשהלךלשם. | המוליךפירותשביעיתממקוםשכלולמקוםשלאכלו, אוממקוםשלאכלולמקוםשכלוחייבלבער, לפישנותניןעליוחומרימקוםשיצאמשםוחומרימקוםשהלךלשם אך רשאי להחזיר למקומם הראשון ולאכול, ופירותהארץשיצאולחוצהלארץמתבעריםכפי המקום שגדלובמקומןולאיעבירםממקוםלמקום שכל העברה כהוצאה לחול האסורה. | ביעור למוליך פירות שביעית רמב"ם: מבער כחומרת שני המקומות. רש"י: אזלינן כמקום שהן עתה. |
יג | כלשהואמאכלאדםאומאכלבהמהאוממיןהצובעיןישלוולדמיושביעיתואםאינומתקייםבארץחייב גםבביעור. | כללגדולאמרובשביעיתכלשהואמאכלאדםאומאכלבהמהאוממיןהצובעיןאםאינומתקייםבארץישלוולדמיושביעיתוחייבבביעורהואודמיו, כגוןעליהלוףהשוטהועליהדנדנהנענה והעולשיןמאוכלאדם, וכגוןהחוחיםוהדרדריןמאוכלהבהמה, וכגוןאסטסוקוצהממיןהצובעין, ואםהיהמתקייםבארץכגוןהפואהוהרכפהממיןהצובעיןאףעלפישישלושביעיתולדמיושביעיתאיןלהםביעורולאלדמיהםשהרימתקייםבארץאלאנהניןוצובעיןבועדר"ה. +/השגתהראב"ד/שהרימתקייםבארץוכו'. א"אזודבריר"מאףעלפישאינםכליםלדמיהםישביעורבסוףהשנהשמחמירבדמיםיותרמהןאבלחכמיםאומריםלהןאיןביעורקלוחומרלדמיהןומ"שלאכרבימאירולאכחכמים.+ כס"מ: לראב"ד היתה גרסה אחרת ברמב"ם, אבל לפי גרסתנו הרמב"ם כחכמים. | משנהשביעיתז, א:כללגדולאמרובשביעיתכלשהואמאכלאדםומאכלבהמהוממיןהצובעיםואינומתקייםבארץישלושביעיתולדמיושביעיתישלוביעורולדמיוביעורואיזהזהעלההלוףהשוטהועלההדנדנההעולשיןוהכרישיןוהרגילהונץהחלבומאכלבהמההחוחיםוהדרדריםוממיןהצובעיםספיחיאיסטיסוקוצהישלהםשביעיתולדמיהןשביעיתישלהםביעורולדמיהןביעור: |
יד | מה שאינו מיוחד למאכל או לצבע אך אינו לעצים יש בו קדו"ש ואין* בו ביעור | וכלשאינומיוחדלאלמאכלאדםולאלמאכלבהמהאלא ע"י הדחק. חזו"א ואינוממיןהצובעים, הואילואינולעציםישלוולדמיושביעיתאבלאיןלהםביעוראףעלפישאינומתקייםבארץ, אלאנהניןבואובדמיועדראשהשנה חזו"א: כוונתו אפילו אחריכגוןעיקריהלוףהשוטהועיקרהדנדנהוהערקבנין. +/השגתהראב"ד/וכלשאינומיוחדוכו' עדהואילואינולעציםישלוולדמיושביעית. א"אאיאפשרלזהבלאשיבוששאםאינוממאכלאדםולאממאכלבהמהולאממיןהצבעיםואינולעציםהריהואתלויבמחשבהחשבעליונותניןעליוחומריאדםוחומריבהמהחומריאדםשישלהםשביעיתחומריבהמהשאסורלשלקןוהםהסיאהוהאזובוהקורניתולאנתפרשבאלואםישלהםביעוראםלאוכללושלדברכלשאינומתקייםבארץישלוביעורולדמיוביעורוישמיןהמתקייםבארץשנחלקועליו (ר"י) ר"מוחכמיםשר"מאומרישלדמיהםביעורבסוףשנהשמחמיריןבדמיהןיותרמהןוהטעםמפנישפעמיםשאינםמתקיימיןוהולכיןבדמיםלהחמיר.+ | מתי מחשבה קובע לקדושת שביעית רמב"ם– מחשבה קובעת רק במה שמיוחד לעצים. מה שאינו לעצים יש בו קדו"ש אפילו שאינו מיוחד למאכל. ראב"ד– מחשבה קובעת גם בדבר שלא מיוחד לעצים אם גם לא מיוחד למאכל. ביעור בדבר שלא מיוחד למאכל ראב"ד, ר"ש, רא"ש, ורוה"ר: כל שאין מתקיים יש לו ביעור אפילו נאכל רק ע"י הדחק. ומסווג לפי מחשבתו. רמב"ם: יש לו שביעית ואין לו ביעור. |
טו | דוגמאות לגידולים | קליפירמון. ראויין לצביעה.והנץשלו. ראוי לבהמה.קליפיאגוזים. הקליפה החיצונית שראויה לצביעה.והגרעינין.הרכים שניתן למוצצם בפירות שונים. ישלהםשביעיתולדמיהםשביעיתאבלאיןלהםביעורולאלדמיהם.הטעםבגרעיניןלפישאינןעיקרמאכלולכןאיןלהםביעורוהטעםבקליפיןהראויןלצביעהאפשרשאינןכליןלעולם, לולביזרדיםשפעמיםכובשיןאותןכשהןירוקיןונאכלין. פיה"מ.והחרוביםר"ללולביהחרוביםוהואראשהענףהפורחישלהםולדמיהםשביעיתוביעור, לולביהאלהוהבוטנהוהאטדיןישלהןולדמיהןשביעיתאבלאיןלהםביעורמפנישמתקשיןונעשיןענפים, אבללעליםשלהןישביעור מפני שנושרים מהאילן (וכלים בשדה). | |
טז | העלים יש להם ביעור אם וכאשר הם נושרים וכלים. | איזוהיאשעתביעורהעלין?בעתשיבולוונושריןמאילנותיהן, עליזיתיםועליקניםועליחרוביןאיןלהםביעורלפישאינןנובלותוכלות. | |
יז | עשבי אדם מלקט עד שיבש המתוק ועשבי בהמה עד רביעה שניה. | ועדמתייהיהאדםרשאיללקטעשביםלחיןבשביעיתלאכילת אדם עדשייבשהמתוקנתנוחז"לסימןשכשייבשמיןזהאזהזמןשכלוהעשביםהלחים. פיה"מ. עדשייבשלחלוחיתהקרקעהממתקאתהפירות. ר"ש. רא"ש., ויגבבעשביםיבשים לאכילת בהמהעדשתרדרביעהשנייההגשם השני במוצאישביעיתשאזמתקלקליםגםהיבשיםמחמתהגשמים. | |
יח | נכנסים לאסוף פירות שביעית עד רביעה שנייה. | ועדמתייהיוהענייםמותריןלהכנסבפרדסותבמוצאישביעיתלאסוףפירותשביעית, עדשתרדרביעהשנייה.דמסתמאכברכלופירותשביעית. ר"י קורקוס. ומאז הדריכה מקלקלת את הזריעה החדשה. חזו"א. | אבל לשאר ראשונים עניין כניסה עד רביעה שנייה נאמר לעניין לקט שכחה פאה ולא לעניין שביעית. |
יט | הוורדוהכופרוהלוטם יש להם שביעית וביעור. באילן מאכל לשרף היוצא מהם אין שביעית, אלא כשיוצא מהפרי עצמו. | הוורדוהכופרוהלוטםמיני בושםישלהןולדמיהןשביעית כאשר גם העלים ראויין לאכילה אך אין זה עיקר שימושם. הקטףוהואשרףהיוצאמהאילנותמןהעליםומהעיקריםאיןלושביעיתדבטלאגבהעץ,ועציםאיןבהןקדו"ש, והיוצאמןהפגיםכמוחלבששותתויוצאמעוקציהפגיםקודםבישולםישלוולדמיושביעית. | משנהשביעיתז, ו:הוורדוהכפרוהקטףוהלוטםישלהםשביעיתולדמיהןשביעיתוה"הדישלהןביעורולדמיהןביעורואףעלפישלאנזכרבמשנה.ר' שמעון אומר איןלקטףשביעיתמפנישאינופרי רע"ב: ות"קסברדקטפוזהופריו. והלכהכר"ש. צמחים המיועדים לריח ירושלמישביעיתפרקזהלכהא:בשמיםמהושיהאעליהןקדושתשביעית?נשמיענאמןהדאהפרחלבןוהאורזאיןעליהןקדושתשביעית.חברייאאמרידר"שהיאדר"שאמראיןלקטףשביעיתמפנישאינופרי.רבישמואלבשםרביאבהותפתרדבריהכלהיאבהדאנסורתאלאבפרחעצמואלאבמהשנושרמהפרח, ובזהכולםמודיםשאיןבוקדושתשביעית. (ונמצא שלגבי הפרח עצמו נשארה הגמ' בספק) שבט הלויב רב, גרמ"א:יש להחמיר מספק. ציץ אליעזרו' לג':ישמקוםלומרדמכיוןדבבבלילאהוזכרהבעיאזאתשלהירושלמי, וכןברמב"םלאהוזכרלחושלה, ש"מדלאחיישינןלהוס"לבפשיטותדלאנהגיבהקדושתשביעיתמה"טדלאהוישוהלכלנפשואינוסוגמאכלמעיקרו. |
כ | באילןסרקאףהיוצאמןהעליןומןהעיקריםכפרישלהןוישלוולדמיושביעית. | בד"אבאילןמאכל, אבלבאילןסרקכיוןשאיןלופירותאמרי' דקטפוזהופריו ולכןאףהיוצאמןהעליןומןהעיקריםכפרישלהןוישלוולדמיושביעית. | |
כא | ורד ישן בשמן חדש נותן טעם וחייב לבער השמן. | הכובשורדשביעיתבשמןשלששיתילקטאתהוורדוהשמןמותרמפנישלאיכנסכלהוורדיםוטעמםבשמן. פיה"מ., כבשובשמןשלמוצאישביעיתיכנסבוכחהורדוטעמומיד. שם.חייבלבערהשמןשהריהוורדיבשהואוכברנתחייבבביעור. . | פירוש:כיהורדהישןנותןכחוטעםיותרמהרמןהחדשוהשמןהחדשנוחלקלוטטעםיותרמהישן. כס"מ. |
כב | בחרובין יש נתינת טעם גם ביין חדש וגם בישן ולכן חייב תמיד לבער היין. | חרוביןשלשביעיתשכבשןאפילובייןששיתאובייןמוצאישביעיתחייבלבערהיין, שהריטעםפירותשביעיתבו, זההכללפירותשביעיתשנתערבובפירותאחרותמיןבמינובכלשהואושלאבמינובנותןטעם. | פירותשביעיתשנתערבובשוקבפירותששיתאושלמוצאישביעיתיבשביבשהולכיןאחרהרוב. מל"מבשםהתוספתא. |