התחברות
None
פרק ג - הלכות תוספת שביעית
פרק ג - הלכות תוספת שביעית
א | בזמן המקדש היתה אסורה עבודת הארץ מהתורה* ל' יום קודם שביעית. ומדרבנן מפסח לשדה אילן ומעצרת לשדה לבן. | כל עבודתהארץבשנהששיתשלשיםיוםסמוךלשביעיתאסורההלכהלמשהמסיני, מפנישהואמתקנהלשביעית, ודברזהבזמןשביתהמקדשקייםהואשנאסרמפיהשמועה. וגזרוחכמיםשלאיהיוחורשיםשדההאילןערבשביעיתבזמןהמקדשאלאעדהעצרת, ושדההלבן כלומר שדה תבואה שאין בה צלעדהפסח. ובזמןשאיןמקדש ואפילו יהיו רוב יושביה עליהמותריןבעבודתהארץעדראשהשנהכדיןתורה. | מקור דין תוספת שביעית שֵׁשֶׁתיָמִיםתַּעֲבֹדוּבַיּוֹםהַשְּׁבִיעִיתִּשְׁבֹּתבֶּחָרִישׁוּבַקָּצִירתִּשְׁבֹּת: רמב"םעלמשנהשביעיתאא:שזהשאסרחרישוקציראינומוסבעליוםהשבתמפנישהםבכללאמרו'כלמלאכה', וגםאינועלשנתהשמטהמפנישכבראסרםבהבפירושוהואאמרו'לאתזרעוולאתקצרואתספיחיה', משנהשביעיתא, ד:נאמר'בֶּחָרִישׁוּבַקָּצִירתִּשְׁבֹת'איןצריךלומרחרישוקצירשלשביעיתאלאחריששלערבשביעיתשהואנכנסבשביעיתוקצירשלשביעיתשהואיוצאלמוצאישביעית כלומר תוספת שביעית.ר' ישמעאלאומרמהחרישרשותאףקציררשותיצאקצירהעומר לענין שבת שמותר לקצור את העומר. בבלי מו"ק ד.: אלא: הלכתאלרביישמעאל תוספת שביעית היא הלכה למשה מסיני, קראילרביעקיבא. ממתי חל איסור תורה בתוספת שביעית? תוס' מו"ק ד א:מפסח ועצרת ואין פה גזירה דרבנן. רמב"ם: שלשים יום קודם שביעית מה נאסרבתוספת שביעית מהתורה? רמב"ם: כל עבודות הארץ המתקנות לשביעית. ר"ת הובא בר"ש שביעית א א: דווקא חרישה שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ורבים מהראשונים הסבירו את דעת ר"ת שחרישה היא המלאכה שמתקנת לשביעית וממילא כדעת הרמב"ם. |
|---|---|---|---|
ב | איזוהיאשדההאילן שחורשין כולה?כלשלשהאילנותגדולים לביתסאה ושהבקר יכול לעבור ביניהם בכליו. | איזוהיאשדההאילן שמותרת חרישת כולו בין פסח לעצרת ולא רק סמוך לעצים, כלשלשהאילנותלביתסאה שהוא חמישים על חמישים אמה, אחדאילןסרקואחדאילןמאכלואפילוהןשלשלשהאנשיםרואיןאותןכאילוהםתאנים כלומר מעריכים באילן כמה היה מניב אם היתה תאנה בגודלו, אםראוייןלעשותככרדבילהשלששיםמנהחורשיןכלביתסאהבשבילם עד לעצרת, והואשיהיהרחוקביןכלאחדואחדכדישיהיההבקריכוללעבורבכליו. | כמה צריכים העצים להניב להחשב שדה אילן? ר"ש, רמב"ם לחזו"א:כל אילן צריך להניב ככר דבילה של שישים מנה. ראב"ד ד': כל שלישיה שישים מנה. ואם יש ששה עצים ק"כ מנה. רמב"ם לכס"מ ד, ר"י קורקוס: כל העצים יחד צריכים להניב ככר דבילה של שישים מנה. |
ג | כשהם מעט או יש בהם שלא ראויים להניב אין חורשים להם אלא לצרכם. | היופחותמשלשהלביתסאה, אושהיושלשהואחדראוילעשותששיםמנהאויתרוהשניםאינןראוייןלעשות, אושניםראוייןלעשותאפילומאהמנהואחדאינועושהאיןחורשיןלהןאלאלצרכםוהואמלואהאורה המלקטוסלוחוצהלו כלומר חורשים תחת נופו בתוספת מקום המלקט וסלו. | |
ד | ביותר מג' חורשין להם אפילו יש בהם מי שאינו ראוי לעשות. ע"פ כס"מ ד'. | היומג' ועדתשעהוראוייןלעשותששיםמנהחורשיןכלביתסאהבשבילןואףעלפישישבהםמישאינוראוילעשות שאז חשוב כמי שאינו וממילא יש ג' שעושים. +/השגתהראב"ד/ חורשיןכלביתסאהכו' ואףעלפי. א"אנ"למןהגמראכמושצריכיםשלשאילנותשיהיומשולשיםלששיםמנהכןאמרזעיראברביחנינאשיהיותשעהמתושעיםלחשבוןששיםמנהכלאחדיהיהראוילעשותתשיעיתשלששיםמנהרבביביבשםר' חנינאדאמרמשולשיםקאיאשלשהאילנותוזעיראבר' חנינאדאמרמתושעיםקאיאתשעהוהואהדיןאחמשהוששהושבעהדבעימחומשיםומשושיםומשובעיםוכןלכולןעדשיהיועשרהוזההמחברלאכיוןיפה.+ | |
ה | בעשר אילנות או יותר חורשין כולה אפילו אינן עושין. ונטיעות צעירות עד ר"ה. | היועשרהאילנותלתוךביתסאהאויתרביןעושיןביןאינםעושיןחורשיןכלביתסאהבשבילן כיון שהיא כמות חשובה, עשרנטיעות צעירות כדלהלן ז', ולכן לא די בג' או בט'מפוזרותלתוךביתסאהחורשיןכלביתסאהבשבילןעדראשהשנהודברזההלכהלמשהמסיני. | |
ו | היו שורה אחת או מוקפות אין חורשין אלא לצרכן. | היועשויותשורהאחת[או]מוקפותעטרהאיןחורשיןלהןאלאצרכן שהוא כמלוא אורו וסלולכלאחדואחדוהדילועיןעםהנטיעותמצטרפותלעשרה. +/השגתהראב"ד/ היועשויותשורהאחתמוקפות, א"אנ"למןהגמראדאומוקפותעטרהקתניבמתניתין.+ | מוקפות עטרה פיהמ"ש: כחצי גורן. רא"ש, ר' נתן: כעגולה שלימה. ר"ש, רע"ב:מוקפות גדר סביבם. |
ז | 'נטיעה' היא כלשון בני אדם* | איזוהיאנטיעה שהחמרנו בה שאין מתירים אלא בעשר לב"סזההאילןהקטןכלזמןשקוראיןלונטיעה. | עד מתי מוגדר השתיל כנטיעה? רמב"ם: כל עוד קוראים לו כך בני אדם ר"ש, רא"ש: עד שנה. |
ח | אילן שנקצץ למטה מטפח וגדל שוב נחשב נטיעה | אילןשנקצץוהוציאחליפיןאםנקצץמטפחולמעלההריהואכאילן, מטפחולמטההריהואכנטיעה. | כמה צריך לגמום כדי שיחשב כנטיעה חדשה? רמב"ם:למטה מטפח. רשב"א:עד הארץ. וכן פסק הרמב"ם בערלה ולאדמידכאןתלויבטבעהאילןאםיכוללהתקלקלאםלאיחרושוושיערוחכמיםשאםנקצץבפחותמטפחיכוללהתקלקל. |
ט | בזמן הזה מותרים בעבודת הארץ עד ראש השנה. וגם בזמן המקדש הותרו מלאכות לפירות שישית או תולדות נצרכות. | וכלהדבריםהאלובזמןהמקדשכמושאמרנו, אבלבזמןהזהמותריןבעבודתהארץעדר"ה למעט נטיעה כדלהלן יא., אףבזמןהמקדשמותרלסקלולזבלהשדותולעדורהמקשאותוהמדלעותוביתהשלחיןעדר"ה, ומזבליןומפרקיןומאבקיןומעשניןומקרסמיןומזרדיןומפסליןומזהמיןאתהנטיעותוכורכיןוקוטמיןאותן, ועושיןלהםבתיםומשקיןאותם, וסכיןאתהפגין, ומנקביןאותן, כלעבודותאלומותרותבערבשביעיתעדר"השלשביעיתואפילובזמןהמקדש שהם לצורך פירות שישית או שהם מלאכות דרבנן שיש בהם צורך גדול. | |
י | סיכה וניקוב אסורים בשביעית ומותרים בשישית* ובשמינית | גם בזה"ז פגיערבשביעיתשנכנסולשביעית קודם שהבשילו, ושלשביעיתשיֵצאולמוצאישביעיתלאסכיןולאמנקבין בשביעית, ובזמןהמקדשאיןבוניןמדרגותע"פהגאיותערבשביעיתמשיפסקוהגשמים, מפנישהואמתקנןלשביעית. | סיכה בשישית לפירות שיחנטו בשביעית בזה"ז ר"ש:כיון שיחנטו בשביעית חל עליהם כבר בשישית איסור לסוך ולנקב, והדין מתייחס לזמן המקדש. רמב"ם:אפילו לפירות שביעית אין איסור במלאכות אלו בשישית ובשמינית. |
יא | גם בזה"ז אין נוטעים מ"ד יום קודם השביעית. | אףבזמןהזהאיןנוטעיןאילנותואיןמרכיביןואיןמבריכיןערבשביעיתאלאכדישתקלוטהנטיעהותשההאחרהקליטהל' יוםקודםר"השלשביעיתוסתםקליטהשתישבתות כלומר מ"ד יום וההיתר עד סוף ט"ו באב, ודברזהאסורלעולםמפנימראיתהעיןשמאיאמרהרואהבשביעיתנטעו כיון שחשבון שנות ערלה יצביע על זמן הנטיעה שהוא שביעית, נמצאתאומרשהנוטעאוהמבריךאוהמרכיבערבשביעיתקודםר"הבמ"דיוםיקיים, פחותמכןיעקור, ואםלאעקרהפירותמותרין, ואםמתקודםשיעקורמחייביןאתהיורשלעקור. | משנהשביעיתב, ו:איןנוטעיןואיןמבריכיןואיןמרכיביןערבשביעיתפחותמשלשיםיוםלפניר"הואםנטעאוהבריךאוהרכיביעקור. טעם איסור הנטיעה בבליגיטיןנג:מפנימהאניאומר: בשבתבשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעיתביןבשוגגביןבמזיד - יעקר? מפנישישראלמוניןלשביעיתלפישצריכיןלמנותשנותהנטיעהלערלהולרבעיכשיוצאמאיסורערלהומחלליןאותוברביעיתהרואהמונההשניםלמפרעויודעשנטעהבשביעיתואתילמשרינטיעהבשביעית,ואיןמוניןלשבתות. דבראחר: נחשדוישראלעלהשביעית, ולאנחשדועלהשבתות. רמב"ם:חוששים לטעם מונין ולכן גם בזה"ז נטיעה אסורהמ"ד יום קודם ר"ה. ר"ת ר"ה י:, ר"ן:בזה"זמותרלנטועעדט"ו אלולדלאקי"לכטעםמונין אלא בזמן המקדש. כאשר השתיל מגיע בגוש אדמה–שמספיק למחייתו שבועיים, הוא כבר קלוט וממילא די ב-ל' יום שהוא כ"ט באב. נטיעת אילנות סרק וזרעים בערב שביעית כרם ציון א' ח': אסור כעצי פרי שענין מראית העין הוא מפני צעירותו של האילן בשמיטה ולא מפני המנין . גרמ"אקטי"ש ז' ד':מותר לכתחילה עד ט"ו אלול. חזו"אכ"ב ה': מותר. גם לרמב"ם לא שייך כאן טעם מונין כיון שאין ערלה באילנות סרק וזרעים. |