התחברות
None
פרק ד - הלכות ספיחין, שמיטת פירות ומקומות החיוב
פרק ד - הלכות ספיחין, שמיטת פירות ומקומות החיוב
א | מן התורה כל שתוציא הארץ בשנה השביעית מותר באכילה. ואפילו בשדה שנעבדה. אלא שקוצר מעט ואוכל. | כלשתוציאהארץבשנהשביעית, ביןמןהזרעשנפלבהמקודםשביעית, ביןמןהעיקריםשנקצרומקודםוחזרוועשוושניהםנקראוספיח, ביןמןהעשביםוהירקותשעלומאיליהןואיןלהןזרעהכלמותרלאכלומןהתורהשנאמרוְהָיתָּהשַׁבָּתהַאָרֶץלְכָםלְאָכְלָה.ואפילושדהשנטייבהבשביעיתוצִמחה,פירותיהמותריןבאכילה מהתורה. וזהשנאמר'אֶתסְפִיחַקְצִירֵךְלֹאתִּקְצֹר'הכוונה בו אחרת והיא שלאיקצורכדרךשקוצרבכלשנה.ואםקצרכדרךהקוצריןלוקה, כגוןשקצרכלהשדהוהעמידכריודשבבקר, אושקצרלעבודתהארץכמושבארנו, אלאקוצרמעטמעטוחובטואוכל ולר"ש השינוי בצורת הבצירה כדלהלן כב'. | 'אֶתסְפִיחַקְצִירֵךְלֹאתִּקְצֹר ספראבהרפרשהאתחילתפרקא:אתספיחקצירךלאתקצור, מיכןסמכוחכמיםעלהספחיםשיהואסוריםבשביעית. ויקראפרקכה, כ:וְכִיתֹאמְרוּמַהנֹּאכַלבַּשָּׁנָההַשְּׁבִיעִתהֵןלֹאנִזְרָעוְלֹאנֶאֱסֹףאֶתתְּבוּאָתֵנוּ: בספראבהרפרשהגפרקד (ה) וכיתאמרועתידיםאתםלומרמהנאכלבשנההשביעיתהןלאנזרעולאנאסףאתתבואתינו, אםאיןאנוזורעיםמהאנואוספים?אמררביעקיבאמיכןסמכוחכמיםעלהספחיםשיהואסוריםבשביעיתוחכמיםאומריםאיןספחיםאסוריםמדבריתורהאלאמדבריסופרים. גדר איסור אכילת ספיחין יראיםמצוהקנ"ח: מהתורה. למעט כרוב שדומה לאילן שהוא מדרבנן. וכן דעת הגר"א בשנו"ארפ"טדשביעית. רמב"ם ושאר ראשונים: דרבנן. |
|---|---|---|---|
ב | מדרבנן אסרו כל הספיחין הצומחים בשביעית | ומדבריסופריםשיהיוכלהספיחים. וכ"ש הנזרע בשביעית באיסוראסוריןבאכילה אבל לא בהנאה. ויש אוסרים הנאה של כילוי. ולמהגזרועליהםמפניעובריעבירה, שלאילךויזרעתבואהוקטניותוזרעוניגנהבתוךשדהובסתר, וכשיצמחיאכלמהםויאמרספיחיםהן, לפיכךאסרוכלהספיחיםהצומחיםבשביעית. | בכלל איסור הספיחין תבלין החייב במעשראו שיש בו קדו"ש עשבי בושם |
ג | פירות האילן וכן העשבים שאין דרך רוב בנ"א לזרעם מותרים באכילה. | האלמדתשאיןאוכליןמפירותשביעיתאלאפירותהאילנות כיון שאין דרך לנטעם כל שנה לא גזרו בהםוהעשביםשאיןזורעיןאותםרובהאדםכגוןהפיגםוהירבוזיןהשוטיםוכלכיוצאבהן, אבלהירקותשדרךרובהאדםלזורעםבגנותומיניתבואהוקטניותכלהצומחמהןאסורמדבריהםוהמלקטןאפילו לא אכלן. רדב"ז. דוקא כשאכל. חזו"א. מכיןאותומכתמרדות. | אינו בכלל איסור הספיחין פירות האילן. בננות. כיון שמתחדש מגזעו ולא נזרע מחדש. כמהין ופטריות. הגדל בעציץ שאינו נקוב. עשבים שאין דרך לזרעם. עלו בשדה שאין דרך לזרעו תבן |
ד | ספיחיםהעוליםבשדהבורובשדהנירובשדהכרםובשדהזרעמותריןבאכילה. | ספיחיםהעוליםבשדהבורשדהשאינהנזרעתכללמפניתנאיםקשיםשישבהובשדהניר שדה שמניחים אותה בורה בעונה זו שתוסיף כח לזורעה בעונה הבאהובשדהכרם שאין זורעים משום כלאיםובשדהזרע שנזרעה כברמותריןבאכילה, ומפנימהלאגזרועליהםלפישאיןאדםזורעמקומותאלו, שדהבוראיןאדםנפנהלשם, ושדהניררוצההואבתיקונה, ושדהכרםאינואוסרכרמו, ושדהזרעהספיחיןמפסידיןאותה. וכןהתבןשלשביעיתמותרבכלמקוםולאגזרועליו. +/השגתהראב"ד/ ספיחיםהעוליםוכו' עדלאגזרועליו. א"אלאגזרועליו על התבןאיסורספיחיםאבלקדושתשביעיתודאיישבהלאבדהאסורושלאלעשותבהסחורה. וכן דעת הרמב"ם. כס"מ.(והרדב"ז חולק).+ | |
ה | גזרו לאסור ספיחי שביעית גם כשיצאו למוצאי שביעית | ספיחיןשלשביעיתשיצאולמוצאישביעיתאסוריןבאכילהלמרות שנלקטו בשמינית. שמא ילקוט בשביעית ויטמין למוצאי שביעית ואיןתולשיןאותןבידשמא יאכלם אלאחורשכדרכו, ובהמהרועהכדרכה במוצ"ש. שלגבי בהמה גזרו ספיחין רק בשביעית. | |
ו | ספיחי שביעית אסורים במוצאי שביעית עד חנוכה. | ועדמתיאסוריןספיחישביעיתהנלקטין במוצאישביעיתמר"הועדחנוכה.ומחנוכהואילךהןמותרין. והזורעספיחישביעיתאחרשביעיתהגידוליןמותרין. אבל הנלקט בשביעית אסור לעולם. +/השגתהראב"ד/ ועדמתיאסוריןספיחישביעיתוכו' מר"הועדחנוכה. א"אחפשתיזוהמימראולאמצאתיהלאבמשנהולאבתוספתאולאבירושלמיואוליהוציאהממהשאמרובמשנהמאימתינהניןושורפיןבתבןוקששלשביעיתמשתרדרביעהשניהולפישב"דגוזריןתעניותשניותוהןמגיעותעדחנוכהאוסמוךלהסמךעליווקבעזמןחנוכהוכלזההבלורעיוןרוחוקשהמזהשלאאמרואלאבתבןוקששבשדהמפנישאותושבשדהנסרחעםהגשמיםוהריהואכמבועראבלספיחיםאחריםמנייןלושיהאלהםהיתרואוליבשעמדובקרקעורבההחדשעלהעיקרשההיתרמעלהאתהאיסורברובאבלזמןחנוכהמאיןלו.+ | משנהשביעיתו, ד:מאימתימותראדםליקחירקבמוצאישביעיתמשיעשהכיוצאבו.עשההבכירהותרהאפיל.רביהתירליקחירקבמוצאישביעיתמיד: ספיחין וקדו"ש בירק במוצ"ש ע"פ 'שבת הארץ' ד יג. ר"ש שביעית ט א: אם התחיל צמיחתו בשביעית יש בו גם ספיחין במוצ"ש. (ואם נגמר גידולו בשביעית יש בו קדושת שביעית) ראב"ד:אין מקור להתיר ספיחי שביעית במוצ"ש. ואולי כשירבה החדש שההיתר מעלה את האיסור. רע"ב שם: אם כבר עשה כיוצ"ב בשמינית אין בו איסור ספיחין. והביאו בשם הגר"א שבירק הוא מספר ימים. פיהמ"ש שביעית ו ד:מותרים מיד כרבי במשנה.וכן כתב הרמב"ם בהלכה הבאה וראה שם החילוקים. גידולי ספיחי שביעית משנהתרומותט' ד':הטבלומעשרראשוןוספיחישביעיתותרומתחוצהלארץוהמדומעוהבכוריםגדוליהןחולין. (שלא כתרומה) |
ז | בצלים ושאר פירות אסורים עד שיעשו כיוצ"ב, וירק מותק לקחת במוצ"ש מיד. | בצליםשיצאומשביעיתלמוצאישביעיתאםעשוכיוצאבהןמותריןואםלאואסורין, וכןשארהפירותאיןלוקחיםאותםבמוצאישביעיתאלאמשיעשוכיוצאבהןמפירותמוצאישביעיתעשההבכירהותרהאפילומותרליקחירקבמוצאישביעיתמיד. לשון המשנה ו' ד'. | מה נאסר עד שיעשה כיוצ"ב ולא הותר מיד? ציץ אליעזרחי"ב סי' סא,כרם ציוןפרק יא סעי' ט: כל ירק שגידולו איטי כבצל נאסר עד שיעשה, וירק עלים מותר מיד. רש"ס פ"ט ה"א ד"ה עוד: ירקות שמתקיימים ואין זרעם כלה אסורים עד שיעשה. פאה"ש סי' כב ס"ק ט: בצלים ופירות האילן אסורים עד שיעשו, וכל הירקות מותרים מיד. (הכוונה בפירות האילן לזמן שמותר לקחת אותם מכל אדם ללא חשש) |
ח | לוף מותר במוצ"ש משירבה החדש. | מאימתימותראדםליקחלוףבמוצאישביעיתמשירבההחדש כלומר שיהיה מצוי בשווקים. | האם דווקא לוף? חזו"אסע' טו:דין לוף כדין שאר ירק . ר"י קורקוס: כבר נתבאר שלוף הוא ממיני הבצלים. (ומשמע בדעתו ששאר ירק מותר מיד) |
ט | באחדבתשריר"הלשמיטין.ותבואה, קטנית ופירות האילן* מיוחסים לשנה בה הגיעו לעונת המעשרות. | באחדבתשריר"הלשמיטיןוליובלות, פירותששיתשנכנסולשביעיתאםהיותבואהאוקטניותאופירותהאילן*והגיעולעונתהמעשרותקודםר"ההריאלומותרין, ואףעלפישאוסףאותםבשביעיתהריהןכפירותששיתלכלדבר, ואםלאבאולעונתהמעשרותאלאאחרר"ההריהןכפירותשביעית. | *ר"ה לאילן לענין פירות רמב"ם, רש"י: א' תשרי ושונה מלענין מעשר ר"ש, ר"ח: ט"ו בשבט כמו במעשר שלב הגידול הקובע לשביעית בפירות האילן רמב"ם:עונת המעשרות (שהיא חנטה לשיטתו למעט בתפוח ואתרוג שהוא שלב התעגלות הפרי, הסמדר) וכ"פ החזו"א. ר"ש, תוס': חנטה שהיא נפילת הפרח.ובזיתיםוענביםגםלדעתהתוס' הולכיןאחרעוה"מדהיינוהבאתשליש. |
י | בתבואה וקטנית שייך גם איסור ספיחין ובפירות האילן רק קדושת שביעית. | התבואה חמשת מיני דגןוהקטניות גידולים שזרעם נאכלאסוריןבאכילהמשוםספיחים, ופירותהאילןאוכליןאותןבקדושתשביעית. | |
יא | אורז, דוחן, פרגים, שומשמיןופולהמצרי מיוחסים לשנה בה נגמר גידולם. | האורזוהדוחןוהפרגיםוהשומשמיןופולהמצרישזרעולזרעהולכיןבהןאחרגמרפרי, אםנגמרפריםקודםר"ההריאלומותריןבשביעיתכפירותששית, ואםנגמרואחרר"האףעלפישהשרישוקודםר"ההריאלואסוריםמשוםספיחים. הדין בפול המצרי: לחזו"א דעת הרמב"ם בפול המצרי שהולך אחר שליש ולא גמר פרי שכן כתב בפרק א' בהלכות מעשר שני הלכה י'. ולרש"י ותוס' דינו אחר גמר פרי כד' המינים האחרים. אמנם ברדב"ז ובר"י קורקוס כאן משמע שדעת הרמב"ם כשאר ראשונים שפול המצרי אחר גמר מלאכה. | מדוע שונה הדין במיני קטנית אלו? דרךאמונה ע"פ ירו' פ"בדשביעיתוהר"ששםמ"ז:אלוהד' מיניקטניותנשתנומשארמיניקטניותשהולכיןבהםאחרעוה"מאבלבאלוהולכיןאחרגמרפריוהטעםשמיניםאלואיןמביאיןשלישבבתאחתכיבאותהשדהישערוגהשמקדמתוישערוגהשמאחרתהכללפיהזמןהמקוםוא"אלילךבהןאחרהבאתשלישלכךהוקבעבהןזמןאחרדהיינוגמרפריוהתורהמסרההדברלחכמיםלקבועהזמניםבכלא' וא' ודוקאאלוהד' מיניםאבלשארמיניזרעוניםכגוןאפוניםגמלוניםדינםכשארקטניותוירקות: |
יב | הירק והאתרוג* אחר לקיטתם. ואתרוג של שישית שיצא לשביעית מתעשר כפירות שישית לחומרה. | הירקבשעתלקיטתו, והאתרוגאפילוהיהכפול שהוא אחר חנטהקודםר"הונעשהכככרבשביעיתחייבבמעשרותכפירותששית, ואפילוהיהכככרבששיתהואילונלקטבשביעיתהריהואכפירותשביעית, ומתעשרכפירותששיתלהחמיר. סיכום הזמן הקובע לשביעית למעשה בגידולים השונים אילנות– הלכה ט'– לרמב"ם הבאת שליש לתוס' ור"ש נפילת הפרח ולמעשה הורו הרב אויערבך והגרמ"א לחשוש מספק לכל השיטות. אתרוג– הלכה יב - לרמב"ם לחומרה אחר לקיטה או תחילת גידול ולרוב הראשונים אחר חנטה ולמעשה מחמירים כרמב"ם. קטי"ש ו' ו'. אבל בשאר הדרים נוהגים אחר חנטה ולא מחמירים פעמיים. ירקות וגידולי שדה– אחר לקיטה. לרבות בננות, גרעיני דלעת ואבטיח (כשמגדלים לצורך הפרי) תפוחי אדמה (למרות שבפועל הם זרעים הנאכלים אינם מוגדרים כקטנית כיון שגדלים תחת הקרקע) ושעועית בתרמילים. וכן שיחים שאינם מעוצים או חד שנתיים. למעט אם מקובל להפסיק השקייתם בשישית וכך עשו. תבואה וקטנית - הלכה ט – שליש גידול אורז דוחן פרג ושומשום– הלכה יא – גמר גידול. | מהו הזמן הקובע לענין מעשרות בירק? רמב"ם, רמב"ן: הלקיטה. ואפילו גמרו בשישית. –וכ"פ השו"ע שלא קכ"ו. תוס':גמר גידולו. מהו הזמן הקובע לענין ספיחין בירק? רמב"ם: הלקיטה. ובלבד שגדלו קצת בשביעית. ר"ש, רמב"ן, רא"ש: אם נזרעו וצמחו קצת בשישית אין בהם איסור ספיחין. ולענין קדו"ש כלקיטה. אתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית רמב"ם: מחמירין כפרי שישית למעשרות כחנטתו ולקדושת שביעית כלקיטתו. ולענין מעשר הולכים אחר לקיטה. רמב"ם מע"ש א ה. ראב"ד, רש"י, תוס': שישית לכל ענין כחנטתו. ואין בו קדושת שביעית. אתרוג שחנט בשביעית ויצא לשמינית רז"ה: חייב במעשר. רמב"םוכל שאר הראשונים: אחר חנטה לגמרי ולכן פטור ממעשר ויש בו קדו"ש. |
יג | כל היבולים של שביעית שיצאו למוצ"ש נידונים כדינם. | וכןפירותשביעיתשיצאולמוצאישביעיתבתבואהוקטניותואילנותהולכיןאחרעונתהמעשרות שלרמב"ם היא באילן 'חנטה', והפרגיןוהשומשמיןוהאורזוהדוחןופולהמצרישזרעולזרעאחרגמרהפרי, והירקאחרלקיטתו. | |
יד | פול המצרי הולך אחר כוונתו בזריעה אם לזרע אחר גמר פרי ואם לירק אחר לקיטה. | פולהמצרישזרעולזרעבששיתונגמרפריוקודםראשהשנהשלשביעית, ביןירקשלוביןזרעשלומותרבשביעית, ואםזרעולירקונכנסהעליושביעיתביןירקוביןזרעואסורכספיחישביעית מפני חשיבות הירק נגרר אחריו הזרע לאיסור, וכןאםזרעולזרעולירקאסור. | |
טו | זרע באיסור בשביעית, אם לירק מותר* בשמינית כלקיטתו. | עברוזרעובשביעיתויצאלשמיניתאםזרעולזרעביןזרעוביןירקואסורבמוצאישביעיתכשארהספיחים כיון שגמר פריו היה בשביעית, ואםזרעולירקהואילונלקטבשמיניתביןירקוביןזרעומותר שאמנם היה חייב לעקרם אך בדיעבד אין הפירות נאסרים, זרעולזרעולירקזרעואסורמשוםספיחיםוירקומותר שאין כח בזרע לגרור את הירק לאיסור. +/השגתהראב"ד/ עברוזרעובשביעיתויצאלשמיניתוכו' עדוירקומותר. א"אלאמצינובזורעבשביעיתשוםהיתרשהריאמרוהנוטעוהמבריךפחותמל' יוםלפניר"האסורלקיימןבשביעיתוהנוטעבשביעיתבמזידיעקורואיןהולכיןלאלחנטתפריולאלגמרואלאמשהשרישבשביעיתיעקורואיןהולכיןאחרחנטהאלאבפירותהאילןהישןולאאחרגמרפריאלאבספיחיןשיצאומאליהןואימשכחתלהבנזרעולאמשכחתלהאלאבשזרעועכו"םאינמיבמקומו' שהשביעיתמדבריהםדאפשרדלאאמרינןבהויעקור.+ | 'נעבד' - ירק שנזרע בשביעית באיסור ראב"ד: אסור לעולם וחייב לעקרו אלא אם זרעו גוי או במקום ששביעית מדרבנן. רמב"ם: אם לא עקר בשביעית, מותר בשמינית כלקיטתו. אמנם גם לרמב"ם יש עדיין איסור אכילה בירק זה עד שיעשה כיוצא בו כדלעיל הלכה ד'-ה'. |
טז | פרי שחנט בשביעית והבשיל בשניה נאכל בקדו"ש. | בנותשוח תאנה שהבשלתה איטית הואילוהןנגמרותלאחרשלששנים מזמן החניטהאםבאולעונתהמעשרותלרמב"ם היא ה'חנטה' קודםר"השלשמיניתהריהןנאכלותבשנהשנייהמןהשבועבתורתפרי בקדושת שביעית. | |
יז | בצלים ופול שמנע מהם מים שיעור זמן קודם שביעית הם כפירות שישי. | הבצליםהסריסיםשצריכים להרבה מים. ופולהמצרישמנעמהםמיםל' יוםקודםר"ה, ושלבעל שמוסיפים להם השקיה ידנית לזרוזשמנעמהםג' עונותלפניר"ה של שביעית. ולכן מתקשים ונחשבים כקטנית שזרעם לזרעהריאלומפירותששית, פחותמיכןהריהםכספיחישביעית. | |
יח | כל הירקות שהוקשו בשישית מותר לקיימן בשביעית. וירק רך צריך לעקרו* למעט לוף שדרכן לשמר. | הדלועיןשקיימןלזרעאםהוקשולפניר"הונפסלומלאכולאדםוממילא פסק גידולם מותרלקיימןבשביעיתשהןמפירותששית, ואםלאואסוריןכספיחישביעית, וכןהירקותכולןשהוקשולפניר"המותרלקיימןבשביעיתואין בהם ספיחין כיון שכבר הוקשו ולא קדו"ש כיון שנפסלו לאכילה. ואםהיורכיםאסורלקיימןמשוםספיחים כיון שממשיכים לגדול בשביעית, והויכסחורהאםמשאירןלזרעואפי' איןמשאירןלזרעישכאןמראיתהעיןשיאמרושמניחןלזרע. למרות חיוב העקירה הכללי איןמחייביןאותולשרשאתהלוף, אלאמניחובארץכמותשהוא, אםצמחלמוצאישביעיתמותר, ואיןמחייביןאותולשרשאתהקנדסאלאגוזזבעליןשהרי צמחו בשביעית ואםצמחלמוצאישביעיתמותר כיון שדרכןלהניחןמשנהלשנהאיןכאןחשדוגםישהפסדבעקירתן. | ממתי יש חיוב עקירה לירק? רמב"ם: כל שנכנס לשביעית כשהוא רך וְגָדֵלקצת בשביעית בכלל ספיחין וחייב לעקרו מיד. ר"ש: אם התחיל לגדול בשישית אינו ספיחין. אבל כשנגמר גידולו בשביעית חייב לעקרו שלא יראה כמי שמשמר פירות שביעית למסחר. |
יט | מינים המשרישים לעומק מותר לעקרן בקרדום של מתכת | לוףשלערבשביעיתוכןבצליםשלערבשביעיתהקיצונים שגידולם בקיץופואהשנגמרולפנישביעית ולכן מותרים באכילה מותרלעקרןבשביעיתבקרדומותשלמתכת למרות שבמינים אלו נדרשת חפירה לעומק, ואיןבזהמשוםעבודתהארץדמעשיומוכיחיןעליושאינומתכויןלעבודתקרקע. | שינוי בעקירת לוף בצלים ופואה ר"ש:כיון שמינים אלו משרישים לעומק, נדרש שינוילעקרן בקרדום ולא במרא כדרכן. רמב"ם: אין צורך בשינוי וקרדום הוא דרכן. |
כ | בצלי היתר שגדלו מחדש בשביעית מכח הקרקע, העלים אסורים והבצל בהיתרו. | הבצלים שעקרן בשישית*שירדועליהםגשמיםבשביעיתוצמחוכלזמןשהעליןשלהןירוקיןהריאלומותרין שגדלו מכח הבצל ולא הקרקע, ואםהשחירוהריהןכנטועיןבארץואותןהעליןאסוריןמשוםספיחין, וביןכךוביןכךהבצליםעצמןבהיתרןעומדין. | דין הבצלים עצמן שגדלו קצת בשביעית: רש"י: אפילו לא רבו גידוליו כולו נאסר. רשב"אתשובות א רפ""ז: אם רבו גידוליו על עיקרו גם הבצל נאסר. רמב"ם:בהיתרן עומדים. חזו"א: רק לענין לשער כנגדן אבל באכילה אסורים כיון שמעורבים באיסור. |
כא | בצלי איסור שגדלו שוב בהיתר ורבו הגידולים על העיקר מותרים. | בצלשעקרובשביעית וממילא נאסר בספיחין לרמב"םונטעובשמיניתורבוגידוליועלעיקרוהעלוגידוליואתעיקרווהותרהכללספיחין וקדו"ש הואילושביעיתאסורהע"יקרקעכךנטילתהע"יקרקע ולכן שונה מכלאים, ערלה וטבל שבהם אין גידולי היתר מעלים את האיסור. והרא"ש חילק שאלו נאסרו ממעשה בני אדם. +/השגתהראב"ד/ בצלשעקרובשביעיתוכו' עדוהותרהכל. א"אבירושלמילאעשהר' אבהומעשהאלאבמרוכניםפירושמרוכניםהטינאכדךתרגוםארכיניכעןכלומרמעקליןהצוארשלהןשלאיגדלווכיוןשעשהכןגלהדעתודלאניחאליהבגידוליהןואםגדלואותןגדוליןמותריןומבטליןאתהאיסורואילאאסוריןדמינחניחאליהוכנטועיןלכתחלהדמו.+ | מתי מתירין ברבו גידוליו על עיקרו? ראב"ד, מאירי: רק כאשר כיפף העלים למנוע הגדילה (הכוונה שמכסה כל העלים בעפר. חזו"א) ואחרת הוא כמבטל איסור לכתחילה ואסור. רמב"ם, רש"ס: בכל אופן שרבה ההיתר ואפילו נטעו ע"מ שיגדל. |
כב | פירות שביעיתלאיאספםכדרךשאוסףבכלשנה. | הפירותשיוציאהאילן שחנטובשביעיתלאיאספםכדרךשאוסףבכלשנה שנאמרוְאֶתעִנְּבֵינְזִירֶךָלֹאתִּבְצֹר, ואםבצרלעבודתהאילןאושבצרכדרךהבוצריםלוקה*. אבל שליחים של אוצר בי"ד מותר להם לקטוף פירות שביעית בדרך הרגילה. שבת הארץ כב ב. | את ענבי נזירך לא תבצור ספראבהרפרשהאתחילתפרקא:ְאֶתעִנְּבֵינְזִירֶיךָלֹאתִּבְצֹר, מןהשמורבארץאיןאתהבוצר, אבלאתהבוצרמןהמופקר, לאתבצור, לאתבצורכדרךהבוצרים, מיכןאמרותאיניםשלשביעיתאיןקוציםאותהבמוקצה, אבלקוצהאתהבחורבה. וכן בירושלמי ח' ו'. גר"א ש"א ו' ב': אין היתר לקצור בכלי בפירות שביעית מחוברים. תלישה במחובר היא רק ביד ומענף תלוש מותר להוריד הפירות בכלי. ר"תר"ה ט': מותר רק במופקר ורק שלא בדרך בצירה ואין לבצור כלל בשמור. (כלומר שני תנאים מצטברים להתיר מופקר ובשינוי) רמב"םד כב': בין פירות השמורים ובין המופקרים מותרים בקצירה בשינוי (של כמותהקצירה) תנאי אחד קובע השינוי. ר"ש שביעית ח' ו': במשומר מותר בשינוי (בדרך הקצירה)ובמופקר כאורחיה. (כלומר שני תנאים מצטברים לאיסור שמור וכדרכו) חומרת איסור בצירה כדרכו רמב"ם: איסור תורה. ר"ש, רמב"ן: מדרבנן,שלאיהאנוהגבעלות. ואיסור נהיגת הבעלות היא מהתורה ועניינו ששומר הפירות ומפריש מהן בני אדם. ע"פ שבת הארץ כאן. גדר החיוב שלא לבצור כדרכו ד"א קס"ב. רמב"ם:להגביל עצמו בכמות הבצירה. ר"ש, רע"ב: שינוי בדרך הבצירה לבצור בכלי שאינו מיוחד לכך. |
כג | גם בפירות שביעית תלושין יעשה המלאכות בשינוי. | וכיצדעושהתאניםשלשביעיתאיןקוציןאותןבמוקצה כלומר במקום היבוש הקבועאבלמייבשןבחרבה, ולאידרוךענביםבגתאבלדורךהואבעריבה, ולאיעשהזיתיםבביתהבד, אבלכותשהואומכניסלתוךבדקטןביותרוטוחןבביתהבדובקוטבומכניסלבדקטנה, וכןבשארהדבריםכלשיכוללשנותמשנה. ובשדה אחרים או באוצר בי"ד מותר, שאין חשש בעלות. וכן מלאכותשאיןשייכותכלללבצירהכגוןטחינהואפיהובישולא"צלשנות. | |
כד | מצווה להפקיר מה שתוציא הארץ | מצותעשהלהשמיט להפקירכלמהשתוציאהארץבשביעיתשנאמרוְהַשְּׁבִיעִיתתִּשְׁמֹטְנָהוּנְטַשְׁתָּהּ, וכלהנועלכרמואוסגשדהובשביעיתביטלמצותעשה, וכןאםאסףכלפירותיולתוךביתו לרמב"ם.אלאיפקירהכלוידהכלשויןבכ"מ גם בקרקע לצורך אכילת הפירותשנאמרואכלואביוניעמך לרבות העשירים..וישלולהביאלתוךביתומעטכדרךשמביאיןמןההפקר שלא יראה כסחורה, ומלקט זיתים בכמות שנעשה מהם חמשכדישמןוענבים בכמות שנעשה מהםחמשהעשרכדייין, ואםהביאיתרמזהמותר. | שמותכגיא:וְהַשְּׁבִיעִתתִּשְׁמְטֶנָּהוּנְטַשְׁתָּהּוְאָכְלוּאֶבְיֹנֵיעַמֶּךָוְיִתְרָםתֹּאכַלחַיַּתהַשָּׂדֶהכֵּןתַּעֲשֶׂהלְכַרְמְךָלְזֵיתֶךָ: 'משומר' - דין הפירות כשלא הפקיר שדהו ר"ת: הפירות אסורים באכילה. כדלעיל שאכילה הותרה לר"ת רק במופקר ובשינוי. רמב"ם, רש"י, רמב"ן: הפירות מותרים. האם יש אפקעתה דמלכא בישראל שלא הפקיר? שו"תמבי"טחלקאסימןיאדאטויש' שגדרכרמוולאהפקירהבשנתהשמיטהיתחייבבמעשרהארחמנ' אפקרי' לארעי'. שו"תאבקתרוכלסימןכד:דאיכאלמימרבהא(ישראל שלא הפקיר)איןהכינמישהיאחייבתאףעלגבדרחמנאאפקירהכיוןדאיהולאאפקרי' ואפי' אםתמצילומרדפטורהאיכאלמימרשאניהתםדרחמנאאפקרי' מהשאיןכןבשלגויכו'. מנחתחינוךמצוהפד:ואנימסופקאיהמצוהאקרקפתאדגבראהואדרחמנאציוהולהפקירפירותיובשביעיתומחויבלקייםלהפקירואםמפקירה"זהפקראבלאםאינומפקיראינומופקרונהידעוברעלעשהמ"מאינוהפקררקעוברעלגזירתהשי"תא"כאיןאחררשאיליטלווהריהואגזלבידאחריםכ"זשלאהפקיר. |
כה | שביעית נוהגת בארץ ישראל בלבד וגם שלא בפני הבית. | איןשביעיתנוהגתאלאבארץישראלבלבד מהתורה במקומות שהחזיקו עולי בבל ומדרבנן גם במקמות שהחזיקו עולי מצריםשנאמרכיתבואואלהארץוגו', ונוהגתביןבפניהביתביןשלאבפניהבית אבל מהתורה רק כשכל יושביה עליה. ר"י קורקוס. וראה להלן לענין שמיטת כספים י' ט' שכותב בהדיא שהיא מדרבנן. | |
כו | גבול עולי בבל אסור בעבודה ובספיחין וגבול עולי מצרים אסור רק בעבודה. | כלשהחזיקובועוליבבלעדכזיבאסורבעבודהוכלהספיחיןשצומחיןבואסוריןבאכילה, וכלשלאהחזיקובואלאעולימצריםבלבדשהואמכזיבועדהנהרועדאמנה, אףעלפישהואאסורבעבודהבשביעית ובסחורה ונוהג קדו"ש*בפירות ופטור ממעשרות, הספיחיןשצומחיןבומותריםבאכילה, ומהנהרומאמנהוהלאהמותרבעבודהבשביעית. | לעניין גבולות עולי בבל ראה בהלכות תרומות פרק א' הלכה ח'. חיוב ביעור וקדו"ש בגבול עולי מצרים רמב"םלפי המשנה למלך והחזו"א: חייב בביעור. רמב"ן, ר"ן:אין חיוב ביעור בגבול עו"מ. ולדעת הגר"א בש"א לשיטה זו אין נוהג גם קדושת שביעית. והמל"מ מסתפק.שבת הארץ ד כו. מקומות מסופקים אם בכלל כיבוש עולי בבל ע"פ קטי"ש:. - נגב מערבי - ממערב לאשקלון ודרום מערב לבאר שבע. (ולפי זה אינו חופף לאשכול הישובים המכונה היום נגב מערבי שהוא מזרחית לאשקלון) - עמק בית שאן. - עמק הירדן: איזור צמח, עין גב. מדרום מזרח לכנרת. -צפון רמת הגולן והחרמון - שפלת עכו–אפשר שהוא 'הגליל המערבי' שהוא השטח המישורי בין עכו לראש הנקרא. |
כז | בסוריא נוהג איסור עבודה אך לא בעמון ומואב, מצרים ושנער. | סוריאאףעלפישאיןשביעיתנוהגתבהמןהתורהגזרועליהשתהיהאסורהבעבודהבשביעיתכארץישראל לרבות חיוב הפקרה, איסור סחורה והפסד וחיוב ביעור, כדישלאיניחוארץישראלוילכווישתקעושם, אבלעמוןומואב בחלק שלא כבשו ישראל.ומצריםושנעראףעלפישהםחייבותבמעשרותמדבריהםאיןשביעיתנוהגתבהןכדישיסמכוענייםעל מעשר עני שלהם בשביעית. משנה ידיים ד' ג'. | חיוב ביעור בסוריא רמב"ם: חייבים בביעור ר"ש: בסוריא ניתן לאכול גם אחר זמן הביעור. |
כח | בעבר הירדן נוהגת איסור עבודה. | עברהירדן כולל החלק של עמון ומואב שטיהרו בסיחון וכבשו ישראלשביעיתנוהגתבהמדבריהם כיון שעולי בבל לא כבשוה, וספיחיסוריאועברהירדןמותריןבאכילה, אך מקצתעריםשכבשוהועו"בשםגם הספיחיןאסורין, לאיהיוארצותאלוחמוריןמארץישראלשהחזיקובהעולימצרים. +/השגתהראב"ד/ עברהירדןשביעיתנוהגתבה. א"אעברהירדןמההיהצריךלהביאומק"והרילאהחזיקועוליבבלוכןסוריא.+ | |
כט | עכו"םשקנהקרקעבארץישראלוזרעהבשביעיתפירותיהמותרין. | עכו"םשקנהקרקעבארץישראלוזרעהבשביעיתפירותיהמותריןמפנישהשדהשלעכו"םוגםלאנעבדבהעבודהע"יישראל. כס"מ, שלאגזרועלהספיחיןאלאמפניעובריעבירה, והעכו"םאינןמצוויןעלהשביעיתכדישנגזורעליהם. ולכן עבודת העכו"ם קלה יותר מהמציאות של עלו מאליהם בשדה ישראל שאסור. האם יש בפירות עכו"ם קדו"ש לרמב"ם? רדב"ז: ומדיהיברבינוטעמאשלאגזרועלהספיחיםמשמעדפסקכמ"דאיןקניןלעכו"םבא"י... ומיהוכיוןשאיןקניןלעכו"םלהפקיעקדושתהארץנהידפירותיהןוספיחיהםמותריןמ"מצריךלאכלןבקדושתשביעית.הילכךישלמצואטעםעלמהסמכושאיןמדקדקיןבדברועושיןסחורהבפירותשביעיתונוהגיןבהכשארהשנים?וי"לדסמכולהםעלהגאוניםדפסקוהלכהכרבידאמרשביעיתבזמןהזהדרבנןוכיוןדעיקרומדרבנןואיכאמ"דישקניןלעכו"םלהפקיעהארץמקדושתהסמכועליובמילתאדרבנןאבלמדברירבינונראהדפסקכרבנןדאמרישביעיתבזמןהזהדאורייתאשהריכתבסתםמ"עלהשמיטוכו' ולאחילקכאשרעשהפ"אמהל' תרומותלעניןתרומותומעשרות. כס"מ: (תמצית ע"פ 'שבת הארץ' – כיון ששביעית בזה"ז דרבנן ניתן לסמוך על מי שסובר שיש קנין לגוי, לפחות כשהיא תחת ידו, להפקיע מקדושת שביעית (וכן דעת ספר התרומה הלכות א"י עמ' סג)). - דבהדיאכתברבינובפ"טובפ"ודשמיטתקרקעבזמןשאיןהיובלנוהגאינואלאמדבריהם.ומ"ש (הכפתור ופרח) "לאנפקעאותואיסורבקנינומטעםשאיןקניןלעכו"םבארץישראללהפקיעמידימעשרושביעית"אשתמיטתיהמהשכתברבינובפ"אמהלכותתרומות,שמהשאמרואיןקניןלעכו"םבארץלהפקיעמןהמצותהיינולעניןשאםחזרישראלולקחהממנואינהככיבושיחידאלאהריהיאכאילולאנמכרהלעכו"םמעולם.אבלבעודהבידעכו"םמופקעתהיא,ומהשפירותיהםחייביםבמעשראינואלאכשמירחםישראלדוקא. ומ"ש"ה"נאינםחייביםבשביעיתאבלבפירותיהםנוהגשביעיתשהריביטולגזירתספיחיםלאביטלעבודהבשביעיתוכמושכתבהואז"לשהספיחיםמותריםועבודהאסורה"ע"כ.הדברברורשאינםעניןזולזודהתםבשדהישראלשהחזיקובהעולימצריםולאעוליבבלוהכאבשדהעכו"ם. מבי"ט א יא':איןשוםחיובבארץישראלבמעשרותבשנתהשמיטהאפילומהלקוחמידגויקודםמירוחומירחוישראל. מכמה טעמים: מןהתורהאיןחיובכללבשנתהשמיטהבמעשרות.וכיוןדמדאורייתאאיןשוםחיובלישראלבשנתהשמיטהגםלגויאיןשוםחיובאפי' מדרבנן. ואימשוםדמירוחובידישראלהאמירוחישראלפירותקרקעוממשלאמיחייבדהוישנתשמיטהכלשכןמירוחפירותהגדליםבקרקעגוידמהיכאתיתיחיובייהואיןשוםחיובבשנתהשמיטה והרמב"ןז"לעלההיאברייתאשהבאתילעילכתבבפרשתבהרסיניפי' רש"יז"לעליהונתןטעםלפי' רש"יז"לדשמאאיןקניןלגויבארץישראללהפקיעדיניהשביעיתגזרועליוכישראלעכ"ל. ..משמעבהדיאדפירותגויבשביעיתשנתמרחועלידישראלפטוריםממעשרו' כפירותשלישראלוישלהםכלדינישביעיתבביעורכדאמר'. שבת הארץ: וכבר הוסכמה הלכה שאין קדו"ש נוהגת כלל בפירות של נכרי וחייבים הם בתרו"מ כשגמרם ישראל. | קרקע שבחזקת עכו"ם בארץ ישראל ירושלמישביעיתט:רבייהושעבןלויהוהמפקידלתלמידיםלאתזבוןליירקאלאמןגינתאדסיסראקםעימיהזכורלטובא"לאיזילאימאלרבךליתהדאגינתאדסיסראדיהודאיהותוקטלי' ונסביהמיניהאיןבעיתאמחמראעלנפשךאשתווי[הגרסא בדמאי ב א: אשתרי] לחברך. כסףמשנההלכותשמיטהויובלפרקדהלכהכט:לפיהאמתגםזהפירותיומותריםכיוןדבחזקתעכו"םהואועכו"םעבדוולכןלאיחמירעלעצמויותרממהשמחמיריםחביריו. פני משה בדמאי שם: ועודאמורלובשביליאםתרצהלהחמירעלנפשךתחמיראבלתתירלחבירךלפישאיןכאןביתמיחוששכברהתירולאלוהמקומות. מראההפניםמסכתשביעיתפרקוהלכה ב' ד"ה מהו לטחון:וההיאדריב"לדסוףפ"ט...ומשמעלהדיאהתםדלאובא"יהוהאלאבמקומותהסמוכיןלהכגוןביתשאןוכיוצאבהשנשנושםואח"כהתירואותןמשוםדלאחשיבאמא"יועלההואדקאמרזכורלטובזילאמורלרבךוכו' ואיןבעיתמחמראעלנפשךאישתרילחברךכמבוארשםמשוםשכברהתירולאותןהמקומות. רידב"ז:פי' תספרזאתלחברך. ומהרא"פז"למפרשדהחומראהואמשוםדעכו"םגזלאתהשדהמישראל: ידידנפש:ואםברצוןרבךלהחמירעלעצמו, שיעשהכמושעושיםחביריושאינםקוניםמגוייםבשביעיתכלל. |
ל | מותר לשמור בסְפָר פירות שביעית מפני עכום. | עיירותארץישראלהסמוכותלסְפָרמושיביםעליהםנאמןכדישלאיפוצועכו"םויבוזופירותשביעיתויפסידו את ישראלכן אסורלהאכילפירותשביעיתלגוי. |