התחברות
None
פרוזבול
פרוזבול
מהו גופו של פרוזבול?
משנה שביעית י, ג-ד: פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין הלל לפרוזבול:
זהו גופו של פרוזבול 'מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה' והדיינים חותמין למטה או העדים:
במהרה בימינו יבנה המקדש ונזכה לקיים דיני יובל ודיני שמיטת כספים מדאורייתא. האם יהיה מותר לכתוב פרוזבול כדי שלא ישמט החוב? הוכח!
בגמ' בגיטין (דף לו) נחלקו האמוראים במהות תקנת הפרוזבול ומאיזה כח הוא נעשה?
- רבא: הפקר בית דין הפקר
- אביי: שביעית בזמן הזה דרבנן
והרמב"ם (ט, טז) פסק כאביי: 'ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים, אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה'
ובראב"ד (שם) כתב ' א"א זה אינו מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר בית דין הפקר והלכך נוהג בכל זמן'
ונמצא שכשישובו בע"ה דיני שמיטת כספים להיות איסור תורה, לראב"ד ניתן יהיה לעשות פרוזבול, ולרמב"ם אסור.
מהי מהות תקנת הפרוזבול?
האם יש נפק״מ לדינא בין פרוזבול לבין מוסר שטרותיו לבית דין?
מדוע מועיל פרוזבול הרי בפועל המלווה נושה מהלוה את החוב?
כשראה הלל שנמנעים להלוות זה את זה תיקן את הפרוזבול כדי שלא ימנעו להלוות מחשש לשמיטת החוב בשמיטה.
בספרי: את אחיך תשמט ידך ולא המוסר שטרותיו לבית דין.
בהסבר תקנת הפרוזבול נחלקו הראשונים:
- תוס' (גיטין לו. ד"ה מי): כבר מדין תורה מסירת שטרות לבית דין פוטרת. ובפרוזבול לימד הלל לעשות זאת לכל אדם על מנת לשמר את החוב.
- רש"י (מכות ג, ב'מוסר') : מדין תורה שטרות המסורים לבי"ד נשמטים ככל חוב והלל תיקן שלא ישמטו והיא תקנת הפרוזבול.
- ריטב"א (מכות ג, ב 'ובמוסר'), ר"ן (גיטין יט): כל שמוסר שטרותיו ממש לב"ד מדאורייתא אינו משמט דהא נגוש ועומד הוא, והלל תקן פרוזבול שלא יהא צריך למסור שטרותיו.
- רמב"ם בפיהמ"ש (י, ד): 'המסירה' היא אמירה , עדות על הרצון לגבות את החוב בכל זמן שירצה. אך בהלכות כתב ' א.המוסר שטרותיו לבית דין ב.ואמר להם אתם גבו לי חובי זה' וקצת משמע שצריך מסירת שטרות ממש בנוסף לאמירה.
נמצא שלתוס' ולרש"י אין נפק"מ בין פרוזבול למסירת שטרות. אמנם לריטב"א וסיעתו יש נפק"מ שבפרוזבול יש תוספת תקנה שדי בהודעה ואין צריך מסירה (וכן בדברי פיהמ"ש).
בפני איזה דיינים אפשר לעשות פרוזבול?
בירושלמי שביעית י ב: ר' חזקיה בשם רבי ירמיה ואפילו נתונים ברומי.
מי נתון ברומי בזמן עשיית הפרוזבול?
מרדכי: הדיינים, כלומר יכול לומר בפני עדים שהוא מוסר השטרות אפילו כשהדיינים רחוקים ממנו הרבה. וכ"כ הרמ"א (סעיף כ) : 'ואין חילוק בין אם המלוה בעיר הדיינים או לא, כי יכול לומר אפילו שלא בפניהם: אני מוסר שטרותי לבית דין פלוני שבעיר פ''.
וכן נראה דעת השו"ע(סז, כא) שכתב 'הולך המלוה אצל שלשה עדים'.
אבל לר' יחיאל מפריז המלוה חייב חייב להופיע בפני הדיינים. וכ"כ בפאת השולחן.
וכן הרמב"ן והר"ן הסבירו שהשטרות רחוקים מהמלווה, ולשיטתם אין מקור שהדיינים יהיו רחוקים ממנו.
איזה בית דין מועיל לפרוזבול
בבלי גיטין לו: אמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא.
- ר"ת, רמב"ם: בית דין חשוב ביותר, חכמים גדולים ביותר. כשמואל.
- שו"ע (סז, יח): בי"ד חשוב והמחום עליהם באותה העיר.
- רמב"ן רשב"א, רא"ש: בכל בית דין. שלא כשמואל שרצה גם לבטל את הפרוזבול. וכ"כ הרמ"א (סעיף יח שם): 'וי"א דכותבין פרוזבול בכל בית דין, ונראה לי דיש להקל בזמן הזה'
באר מהו פרוזבול המוקדם והמאוחר? והאם הוא כשר? ומדוע?
במשנה פרק י משנה ה: 'פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים'
והסביר שם רע"ב: פרוזבול המוקדם - שזמנו מוקדם שנכתב בכסליו וזמנו הכתוב בתוכו מתשרי קודם, כשר, מפני שהורע כחו של מלוה בכך, דפרוזבול אינו מועיל אלא להלואות שלפניו, דמשנמסרו לבית דין הרי הן כגבויות ושוב אין משמיטות, הלכך הלואות הבאות אחריו שלא נמסרו לבית דין משמיטות נמצא דמפסיד במה שהקדים זמנו,
אבל פרוזבול המאוחר פסול, שאיחר זמנו והוא הלוה בינתים, וכשמוציא פרוזבול זה ורואים ב"ד הזמן סבורים שאותן הלואות קדמו לפרוזבול ונמצא גובה שלא כדין:
נמצא שפרוזבול המוקדם נושא עליו תאריך מוקדם מזמן הביצוע שלו והוא כשר כיון שמועיל ללווים נוספים שבכך ישמט חובם. ואילו פרוזבול המאוחר פסול כיון שמפסיד את הלווים שגורם שחובם לא ישמט למרות שהיה נשמט בפרוזבול בתאריך נכון כיון שלא היו כלולים בו.
וכ"פ השו"ע (סעיף לב) : פרוזבול המוקדם, כשר; והמאוחר, פסול.
מדוע צריך שיהיה ללוה קרקע לכתוב עליו פרוזבול, והאם עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות נחשב קרקע לענין זה. ומה יעשו אם יש ללוה קרקע פחות מסכום ההלואה או במקרה ואין לו קרקע כלל.
מדוע אין כותבים פרוזבול אלא על הקרקע. ומה הדין אם יש ללוה קלח של כרוב או שדה ממושכנת. או שאין לו כלל קרקע אולם לערב יש קרקע.
יצחק ויעקב בחורי ישיבה הלומדים בארץ ישראל והוריהם גרים בארצות הברית. במהלך השמיטה יצחק הלווה סכום כסף ליעקב. האם יצחק יכול לכתוב פרוזבול אע"פ שאין לו ולחבירו קרקע?
האם ניתן לכתוב פרוזבול כשאין למלוה או ללוה קרקע? יש להם כוורת המחוברת לקרקע? יש להם עציץ המונח על גבי יתדות? ומדוע?
במשנה שביעית י ו: אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. אם אין לו מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא. היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול. רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו וליתומים על נכסי אפוטרופין:
וכ"כ השו"ע סעיף כב: אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע,
ובטעם הדבר הסבירו הראשונים:
- רש"י: משום דלא תיקנו פרוזבול כי אם אסתם הלואה, וסתם הלואה אינו כי אם למי שיש לו קרקע וסמוך עליה בגביות חובו.
- ר"ש: דכשיש לו קרקע מחשב טפי כגבוי ועומד ביד הב"ד.
בפרטי הדין כתב השו"ע:
סעיף כב: ואפילו קרקע כל שהוא סגי, ואפילו אין לו אלא עציץ נקוב מונח על גבי יתידות באויר, אף על פי שאין מקום היתידות שלו, סגי;
אפילו אין ללוה כלל, ויש לחייב לוסמ"ע: פירושמישחייבלהלוה, דהיאמשועבדתלהמלוהמדרבינתן או לערב, או למי שחייב לו, כותבין. ואפילו אין לזה ולא לזה, ויש למלוה או למי שחייב לו, מזכהו אפילו על ידי אחר, ואפילו שלא בפניו.דאע"גדאיןחביןלאדםשלאבפניו, מ"מכיוןדבזיכוישםזכותהואלו, אףעלגבדיבואלוע"יהזיכויחובה, הולכיןאחרשםזיכוידמעיקרא, והטעםדקילהואשמיטתכספיםבפרטבזמןהזה.
הגה: מיהו אם הלוה לפנינו וצווח: איני רוצה לזכות בקרקע של אחרים, אין מזכין לו לאדם בעל כרחו (ר"ן פ' השולח).
סעיף כג: השאילו מקום לתנור או לכירים, כותבים עליו פרוזבול (כ"כ בעיטור מאמר ג'). והוא הדין אם השכירו לו למרות שבשכירות אין לו אחריות באונסין נחשב כשלו לענין פרוזבול.
סעיף כד: היתה לו ללווה שדה ממושכנת ביד אחרים שהלוו לו, כותבין עליה פרוזבול כאילו היא ברשותו.
סעיף כה: כותבים לאיש על נכסי אשתוהיינונכסימלוגשלהשהואאוכלפירות, ולאשה על נכסי בעלהדכיוןשחייבבמזונותיההויכישלהקרקע, וליתומים על נכסי אפוטרופוס. אפטרופיןשלוויןלצורךהיתומיםואיןליתומיםקרקעשכיוןשהאפטרופוסלוהכותביןפרוזבולעלקרקעשלו. ר"ש.
ונראה שדין כוורת כדין תנור המונח על הקרקע שכל עוד הוא מונח ברשות בין בשאילה ובין בשכירות ניתן לכתוב עליו פרוזבול.
תלמידי חכמים שהלוו זה לזה האם צריכים פרוזבול
בגמ' גיטין דף לז עמוד א: 'רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי. רבי יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא, אמר ליה: צריכנא מידי אחרינא? אמר ליה: לא צריכת.'
וברש"י שם: מסרי מילייהו - בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמר לחברים הרי אתם בית דין וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה.
וכן כתב הרמב"ם (ט, כז) : 'תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים, ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית'
והסביר בכס"מ 'ותלמידים שכתב היינו תלמידים מב"ד חשוב'. ובשו"ע (סז, כ) הביא לשון הרמב"ם להלכה.
ונמצא שתלמידי חכמים שהלוו זה את זה צריכים מסירה בכתב של פרוזבול לבית דין ודי להם במסירה בעל פה, מטעם שיודעים שהשמטת כספים בזה"ז מדרבנן. (ולרמ"א בשם הטורכל אדם יכול למסור בע"פ).
לרגל השנה החדשה שהיא גם שנת שמיטה, התקשר ראש העיר לרב העיר לאחל לו שנה טובה ומבורכת. במהלך השיחה שאל ראש העיר את הרב... האם צריך לעשות פרוזבול לכל עובדי העירייה או למי שעדיין לא שילם ארנונה? כיצד יפסוק לו רב העיר
בספר נטעי גבריאל (יב, ו) הביא בשם הגר"ח נאה לחלק בסוג בחוב של העירייה.
- חובות כתוצאה מהלוואה הרי הם ככל אדם ומשמטים ללא פרוזבול.
- חובות מיסים אינן נשמטים.
והסביר טעם החילוק 'משום שאם יש להם כח להטיל חובת תשלומים ולהוציא ממון יש להם כח להטיל אותו החוב גם אחר שביעית אבל חוב פשוט שמגיע להם כגון ההלואות שמוסדות משרד הממשלה והעיריה נותנים לזקוקים נראה שלגבי זה דינם כשאר אדם דעלמא וצריכים פרוזבול ואע"פ שקופות צדקה אין צריכות פרוזבול התם היינו טעמא דב"ד יד עניים הן והוי כמסור כבר החוב לב"ד לגבותו והוה דוגמא דפרוזבול אבל במוסדות ממשלה ועיריה ידוע שאין לב"ד שום יד בהן וממילא שביעית משמטת בהן אלא אם יעשו כתקנת הלל פרוזבול בבי"ד של חכמי תורה דוקא'.
לגבי עובדי העירייה – ראה לעיל מחלוקת אחרונים לגבי שמיטת כספי משכורת.
ראבן תובע את שמעון בבית דין על מלווה על פה ומוציא שטר פרוזבול. לעומתו שמעון טוען שהלוואה זו נעשתה לאחר כתיבת פרוזבול, האם ראובן נאמן במיגו פרוזבול היה לי ונאבד. האם אומרים מיגו להוציא ממון ומדוע?
כתב הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה כה: 'הוציא פרוזבול וטען הנתבע ואמר מלוה זו שהוא תובע אחר פרוזבול זה היתה והתובע אומר קודם פרוזבול היתה התובע נאמן, שאילו אמר היה לי ואבד נאמן ואף ע"פ שאין אנו יודעין זמן הפרוזבול שאבד.'
והביא הב"י בשם ספר התרומות שהוא קשה כיון שלא אומרים מיגו להוציא ממון ותירץ 'דשאני הכא דמסייע לתובע חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא'. כלומר כיון שחז"ל תיקנו לו דרך היתר לקבל את הכסף חזקה שאדם ילך בדרך ההיתר ולכן מסתמא עשה פרוזבול.
וכן כתב השו"ע (לה) 'הוציא פרוזבול, וטוען הנתבע ואמר: מלוה זו שהוא תובע, אחר פרוזבול זה היתה, התובע נאמן, שאלו אמר: פרוזבול היה לי ואבד, נאמן, ואף על פי שאין אנו יודעים זמן הפרוזבול שאבד'.
עמוד הקודם