התחברות
None
פרק ה - אופן השימוש בפירות שביעית
פרק ה - אופן השימוש בפירות שביעית
א | פירות שביעית מותרים באכילה, סיכה, הדלקת הנר והצביעה. | פירותשביעיתניתנולאכילהולשתייה 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה'ולסיכהכשעומדין לכך ולהדלקתהנרולצביעה, מפיהשמועהלמדותהיהאףלהדלקתנרולצבועבהצבעמשוםדכתיב'לכםלאכלה'ודרשינן'לכם'-לכלצרכיכם,אבלדומיאדלאכלה,שהנאתןוביעורןשוה.וצביעהוהדלקתהנרהנאתןוביעורןשוה. | ד"א: איןפירותקדושיןבקדו"שאלאהמיוחדיםלמאכלאדםאולמאכלבהמהאולצביעתאדם.אולעשותמטאטאות [וכלאלואסוריןבהסקה] אבלהמיוחדלהסקהאולצביעתבהמהאיןקדו"שחלעליהןואפי' לקטןלדברהקדוש, ודברהמיוחדלדברהקדושולדברשאיןקדושהולכיןאחרמחשבתלקיטהכדלקמןהי"א האם יש מצוה באכילת פירות שביעית מגילת אסתר בדעת הרמב"ן: יש מצווה באכילת פירות שביעית. חזו"א: אין מצווה סיכום תנאים לקדו"ש בפירות מין שקדושת שביעית נוהגת בו. כדלהלן שהיהי ראוי למאכל אדם או בהמה או צבע לאדם וכליו ועוד שלב הגידול הקובע היה בשביעית. הקרקע שייכת ליהודי. ויש מחמירים בזה כדלעיל ד כט. |
|---|---|---|---|
ב | אכילה ושתיה הותרו רק כשדרכן בכך. | לאכילהולשתייהכיצד, לאכולדברשדרכולאכול, ולשתותדברשדרכולשתות, כדיןתרומהומעשרשני.אבלדברשאיןדרכולאכולכגוןשמןבפני עצמואסורלשתות בפ"ע אלא במאכל. | סחיטת פירות שביעית חזו"א:מותר דוקא בפירות העומדין לסחיטה במקום שבו הוא נמצא כגון תפוז.ואיןלסחוטמיץמגזרמרוסקאףשאוכליןאתהרסקהנשאר. |
ג | צריך לאכל הפירות כדרכן תמיד אם חי אם מבושל. ואין אוכלין פרי שכבר נפסד. | ולאישנהפירותמברייתןכדרךשאינומשנהבתרומהומע"ש, דברשדרכוליאכלחילאיאכלנומבושל, ודברשדרכולהאכלמבושלאיןאוכליןאותוחי לכן אסור לכוס חיטין, לפיכךאיןשולקיןאוכליבהמהואינומטפלמכריח עצמו לאכולתבשילשנפסדולר"ש אפילו אם רק עבר עליו לילה והפתשעפשה,כדרךשאינואוכלבתרומהומעשר. | הפסד פירות שביעית בגרמא: מהרי"טשו"תסי' פ"ג: איסור הפסד הוא דוקא בידיים ולא בגרמא. |
ד | ואיןמבשליןירקשלשביעיתבשמןתרומה | ואיןמבשליןירקשלשביעיתבשמןתרומהשלאיביאנולידיפסולשמאתטמאותלךלשרפהמפניהתרומה, ואםבישלמעטואכלומידמותרשהרילאהניחןכדילבואלידיפסול. | |
ה | פירותהמיוחדיןלמאכלאדםאיןמאכיליןאותןלבהמה | פירותהמיוחדיןלמאכלאדםאיןמאכיליןאותןלבהמהלחיהולעופות אלא לאחר שנפסדו לאכילת אדם, הלכההבהמהמאליהלתחתהתאנהואכלהאיןמחייביןאותולהחזירהשנאמרולבהמתךולחיהאשרבארצךתהיהכלתבואתהלאכול. | להאכיל לאדם פירות המיוחדים לבהמה יראיםמצוהקנ"חסמ"גמ"עקמ"ז: אסור להאכיל לאדם פירות המיוחדים לבהמה. וכ"כ החזו"א יד' י'. |
ו | מותר לסוך דבר שדרכו לסוך. | לסיכהכיצד, לסוךדברשדרכולסוך, לאיסוךייןוחומץ דהוי הפסדאבלסךהואאתהשמן בגופו ולא בכלים., ולאיפטםאתהשמןלשוםבותבליןמפנישהואמוציאומכללמאכלותועושהושמןמשחה, ולאיסוךבמרחץשהוא בזיון קדשים אבלסךהואמבחוץונכנס. | |
ז | מותר לסוך אדם ולא על כלים ישירות. | שמןשלשביעיתאיןחוסמיןבותנורוכירים שהותר רק לסיכת אדם, ואיןסכיןבומנעלוסנדל, ואיןסכיןאותובידיםטמאותמפנישמפסידומלאכוללטהורים, נפלעלבשרומשפשפובידיםטמאות שכבר לא יאכל, ולאיסוךרגלובתוךהמנעל כיון שיסוך גם המנעל, אבלסךהוארגלוולובשהמנעל שכבר בטל על גופו, וסךגופוומתעגלעלגביקטבליא. ספת עור שהשמן מועיל לה. | |
ח | מותר להדליק נר בשמן שביעית אך לא בדמי שביעית. | להדלקתהנרכיצד, שמדליקאתהנרבשמןשביעיתעצמו, מכרוולקחבושמןאחראושהחליףשמןבשמןשניהםאסוריםבהדלקהשלאיבואולהתחלףזהבזה, שאיןמדליקיןבדמישביעיתבדמיםחששושאםיתירולהדליקיבואולעשותבוסחורה, ולאיתןהשמןלתוךהמדורה דהוי כהפסד,שאיןניכרהתועלתבזהאלאמדליקובנר. | הדלקת נרות חנוכה ושבת בשמן שביעית חזו"א ורוה"פ:חנוכה אסור שאינו להנאה (רידבז) ושבת מותר (תורת הארץ) וכן דעת רוב בפוסקים. גרמ"א מאמרמרדכי - שביעיתמאמריםסימןיד : מותר להדליק נר חנוכה בשמן שביעית כשאין לו שמן אחר, וכמו שנראה בדעת הרמב"ם שמותר להדליק נ"ח בשמן שריפה וכל שהוא למצוה אין בו האיסור של לאכלה ולא לשריפה. כיון שהרמב"ם הסביר שאין עושים בכור מבהמה של דמי שביעית מחשש סחורה ולא איסור שריפה כגמרא דידן. והוסיף הרב שמואל אליהו"גםבגללשאפשרליהנותמאורהַשַּׁמָּשׁ, וגםבגללשכלדברשישלךבוהנאהכלשהי, איןלךאיסורבהדלקתו. ואיןלךאדםשלאנהנהבהדלקתנרותחנוכהאע"פשהואלאיכוללהשתמששימוששלחולבאורם. |
ט | מותר לצבוע לאדם בדברים שדרכן לצבוע בהם. | לצביעהכיצד, דבריםשדרכןלצבועבהןאףע"פשהןמאכליאדםצובעיןבהןלאדם. כגוןצביעתגופוושערואובגדיווכליתשמישו. וצ"ע אם חייב בביעור, אבלאיןצובעיןלבהמהמפירותשביעיתאפילומאכליבהמה, שאיןקדושתשביעיתחלהעלצבעיבהמה. | האם מותר לצבוע כלי אדם בפירות שביעית? רש"יב"קק"א::נראהדס"לדצביעתבגדיואסור. מאירי שם: מותר. כך כתב בד"א ציון הלכהס"ק (קיא). אך זה לשונם בכתובים: רש"י: אבלמיניצבעיםבשעתרתיחתהיורהכלההשורשוקולטהצבענמצאוהנאתןוביעורןשוההלכךחיילאעלייהושביעית. מאירי: סטיםוקוצהמיניצבעיםהםוצובעיןבהםעדזמןהביעורומשםואילךאסורמפנישישלהםשביעיתולדמיהןשביעיתוכןישלהםביעורולדמיהןביעור. |
י | גידולים המיוחדים לכביסה,קדושתשביעיתחלהעליהןומכבסיןבהן. | מיניכבוסיםכגוןבוריתואהלקדושתשביעיתחלהעליהןשהנאתם וביעורם שווה. ושונה מעצי הסקה שבהם ההיסק הוא הכשר להנאה שבאה אח"כ. ומכבסיןבהןשנאמרוהיתהשבתהארץלכםלכלצרכיכם, אבלאיןמכבסיןבפירותשביעית כגון להסיר כתם במיץ לימוןואיןעושיןמהםמלוגמאשלועסיןהמאכלונותניןאותוע"גהמכהשנאמרוהיתהשבתהארץלכםלאכלהולאלמלוגמאולאלזילוףולאלהקיאולאלמשרה לפשתןולאלכביסה. | קדושת שביעית במינים המיוחדים לכביסה בבליסוכהמ.איןמוסריןפירותשביעיתלאלמשרהולאלכבוסה, רבייוסיאומר: מוסרין. מאיטעמאדתנאקמא - דאמרקראלאכלה - ולאלמשרה, ולאלכבוסה. מאיטעמאדרבייוסי - אמרקראלכם - לכםלכלצרכיכם, ואפילולמשרהולכבוסה. רמב"ם: קדושת שביעית חלה עליהם.ופסקרבינוכרבנןדרביםנינהווסובררבינודע"כלאאפליגואלאבפירותוכדדייקלישנאדברייתאולישנאדקראדלאכלהאבלבמיניכבוסיםשאינםפירותאףלרבנןמכבסיםבהם. כס"מ. (ונראה שסובר שמתבערים תוך כדי הניקיון שהיא ההנאה ולכן הנאתם וביעורם שוים.) רש"י: אין קדו"ש. כיון שהנאתןאחרביעורן, שמשעהששורההבגדיםאוהפשתןבייןשעהאחתנתבערואבדלו, והנאתואינהעדשילבשהבגדים. ומפה משמע לכאורה בדעתו שההנאה היא בלבישה אבל זה ק"ק בלשון ואמנם בב"ק קב. כתב שמשעהשמטיליןפשתןאובגדבייןנתקלקלונבער,והנאתואינואלאעדשלשהימיםוד' עדשיהאהפשתןשרויוכןהבגד. ומשמע שהביעור מיידי וההנאה היא בניקיון אלא שהוא לאחר זמן ולכן אין הנאתו וביעורו שוים. |
יא | כל שהוא מיוחד למאכל אדם אין עושים מלוגמא. | כללגדולאמרובפירותשביעית, כלשהואמיוחדלמאכלאדםכגוןחיטיםתאניםוענביםוכיוצאבהןאיןעושיןממנומלוגמאאורטייהוכיוצאבואפילולאדםדכיוןשאינודברהשווהלכלנפשהויהפסדשנאמרלכםלאכלהכלשהואמיוחדלכםיהיהלאכלהולאלרפואה, | |
כל שמיוחד למאכל בהמה עושים מלוגמא לאדם. | וכלשאינומיוחדלמאכלאדם והוא מאכל בהמהכגוןקוציןודרדריןהרכיםעושיןמהןמלוגמאלאדםאבללאלבהמה, | ||
אינו מיוחד, הולכים אחר מחשבתו בלקיטה לחומרא. | וכלשאינומיוחדלאלזהולאלזהכגוןהסיאהוהאזובוהקורנסהריהואתלויבמחשבתו בשעת לקיטה. רא"ש. ר"ש., חשבעליולעציםהריהואכעצים שאין בהם קדו"ש, לאכילההריהואכפירות, למאכלאדםולמאכלבהמהנותניןעליוחומרימאכלאדםשאיןעושיןמהןמלוגמא, וחומרימאכלבהמהשאיןשולקיןאותו. | קדושת שביעית בעצים בבליסוכהמ.:דאמרקראלכםלאכלהלכםדומיאדלאכלה - מישהנאתווביעורושוהכלומר, שהנאתווביעורושמתבערמןהעולםבאיןכאחד, כגוןסיכהושתיהוהדלקתהנר, יצאועציםשהנאתןאחרביעורןמשנעשוגחליםאופיןבהן. - והאיכאעציםדמשחןעץשמן, שהעץעצמומדליקיןבולהאירכמובאבוקות, דהנאתןוביעורןשוה! - אמררבא: סתםעציםולהסקההןעומדיןהלכך, לאנחתאבהוקדושתשביעיתמעיקראואפילולקטןלהאיר. (ובהמשך הגמ' מובאת מחלוקת תנאים האם עצים דמשחן יש בהם קדושת שביעית או שדינם כסתם עצים.) | |
יב | איןמוכריןאוכליבהמהליקחבהםאוכליבהמהאחרת. | מותרלמכור מעטאוכליאדםואוכליבהמהוליקחבהםאוכליאדם, אבלאיןמוכריןאוכליבהמהליקחבהםאוכליבהמהאחרת, ואיןצריךלומרשאיןמוכריןאוכליאדםליקחבהםאוכליבהמה, ואםלקחבהןאוהחליףבהןאוכליאדםבאוכליבהמההריהןכאוכליאדםשאיןעושיןמהןמלוגמאלאדםשהדמיםנתפסיןתמידכחומריהפריהראשון. | |
יג | אין מוציאין פירות שביעית לחו"ל ואין מאכילין לעכו"ם. | פירותשביעיתאיןמוציאיןאותןמהארץלחוצהלארץ ויש שאין אוסרים אלא למכירה ולא לאכילה. חזו"א.ונמצא שאין שולחים אתרוגי שביעית לחו"ל. ואפילולסוריא. אבל למקומות שכבשו עו"מ מותר, ואיןמאכיליןאותןלאלעכו"ם.מדרבנן כיון שאין נוהגים בהם קדו"ש והסמיכובתו"כ'לכםלאכלה'ולאלגויםולאלשכיר. שהוא גוי, ואםהיהשכירשבתאושכירשנהאושכירחדשאושקצץמזונותיועליוהריהואכאנשיביתוומאכיליןאותו, ומאכיליןאתהאכסניאחילהמלךגויםשהטילהמלךעליהםלפרנסםפירותשביעית. | האכלת פירות שביעית בפועל שקצץ שכרו ובאכסניא ר"ש: אסור שהוא כסחורה או פריעת חוב בפירות שביעית. רמב"ם: מותר. |
יד | איןב"דפוסקיןלאשהפירותשביעית. | איןב"דפוסקיןלאשה מזונות מ-פירותשביעית, מפנישזהכמשלםחובמפירותשביעית ונראה כסחורה, אבלניזונתהיאמשלבעלה.דלאמינכרפרעוןבזה. | |
טו | איןאוספיןפירותשביעיתכשהןבוסר אבל אוכל* מעט בשדה אם הבשילו קצת. | איןאוספיןפירותשביעיתכשהןבוסר שהוא כעין הפסד. ר"ש.שנא' תאכלואתתבואתהאינהנאכלתעדשתעשהתבואה, אבלאוכלמהןמעטבשדהכשהםכבר נהיו פגיןכדרךשאוכלבשארשנישבוע, ולאיכניסלאכולבתוךביתועדשיגיעולעונתהמעשרות שזה תחילת זמן ההכנסה בכל השנים. | אילו פירות בוסר מותר לאכול מעט בשדה? ר"ש, רא"ש:דווקא זיתים וענבים. ושאר פירות לכשיגיעו לעונת המעשרות. רמב"ם: כל הפירות. |
טז | שלב הבשלה לאכילת שדה. | ומאימתייהיהמותרלאכולפירותהאילןבשדהבשביעית, הפגיןשלתאניםמשיזריחומשיהפכו חלקים וי"מ משיאדימו קצת אוכלבהןפתובשדהוכןכלכיוצאבהן, הבוסר של ענביםמשיוציאמיםבסחיטה ואוכלובשדהוכןכלכיוצאבו, הזיתיםמשיכנסוסאהשלזיתיםרביעיתשמןפוצעואוכלבשדה, הכניסוחצילוגכותשוסךבשדה, הכניסשלישמותרלהכניסלביתושהריהגיעולעונתהמעשרות. | זמן עונת המעשרות בפירות תאנים: כשפיהםהתחתוןמאדיםוראשןהעליוןמלבין. ענבים: כשהגרעיניןשבתוךהגרגריםנראיןבחוץלרובצחותהגרגירכשיכנסלתוכומים. זיתים: משהגיעו לשליש הבישול בגודלו שהוא מניב אז תשיעית השמן. רא"ש.. וי"מ כשיביא שליש השמן שהוא שלב מאוחר יותר. ראב"ד. ראה רע"ב מעשרות א ג. ופני משה שם. |
יז | לקוץ עץ פרי לעצים, מותר כשאינו מפסיד פירות. | מותרלקוץאילנות מאכללעציםבשביעית,קודםשיהיהבהןפרי, אבלמשיתחיללעשותפרילאיקוץאותושהרימפסידהאוכלונאמרלכםלאכלהולאלהפסיד וגם גוזל הפירות מאחרים. פיהמ"ש., ואםהוציאפירותוהגיעולעונתהמעשרותמותרלקוץאותושהריהוציאפירותיוובטלדיןשביעיתממנו מהעצים. | ויקראפרקכה, ו:וְהָיְתָהשַׁבַּתהָאָרֶץלָכֶםלְאָכְלָה– ולא להפסד. |
יח | השלב בפרי שאין לקוץ לעצים בשביעית. | ומאימתיאיןקוצציןהאילןבשביעית, החרוביןמשישלשלו יעשו הענפים כבדים, והגפניםמשיגרעו שיעשו גרעינים, והזיתיםמשינצו, ושארכלהאילנותמשיוציאובוסר, ואיןקוצציןאתעץ התמר כאשר הפירות במצב סמדר ונקרא הכפניותבשביעיתמפנישהואהפסדפרי, ואםאיןדרכןלהעשותתמריםאלאשיציץמותרלקוץאותןכפניות. | |
יט | אין שורפין תבן וקש אבל מסיקין בגפת וזגין. | איןשורפיןתבןוקששלשביעיתמפנישהואראוילמאכלבהמה, אבלמסיקיןבגפתובזגיןשלשביעיתשאינם ראויין לאכילה.. | חלקי התבואה: תבן וקש תבן:החלק העליון של הגבעול הנקצר עם השיבולת. קש:החלקהתחתון של הגבעול הנשאר בשדה לאחר הקצירה. כן כתב בד"א ע"פ ר"י בתוס' שבת לו: אמנם בפסיקתאזוטרתא (לקחטוב) פרשתשמותה' ז' כתב עה"פ 'לאתאספוןלתתתבןלעם' הםילכווקוששולהםתבן. יקבצוהקשויעשוממנותבןומרחואותובמוריגון: - ומשמע שהתבן הוא קש מעובד. וכן משמע מהפסוק וַיָּפֶץהָעָםבְּכָלאֶרֶץמִצְרָיִםלְקֹשֵׁשׁקַשׁלַתֶּבֶן. ולרש"י בשבת ל"ו:, ק"מ.: מה שנשאר בשדה נקרא גבבא, והנקצר נקרא קש ולאחר שהקש נקצץ נקרא תבן. |
כ | מרחץשהוסקהבתבןובקששלשביעיתמותרלאדם רגיל לרחוץבהבשכר*. | מרחץשהוסקהבתבןובקששלשביעיתמותרבדיעבד לרחוץבהאפילו בשכר שכבר כלתה התשמיש של שביעית והרחצה היא דבר חדש. אמנם צריך לאכול כנגדן כדלקמן ו' י' כלומר קנסוהו שיקנהבדמיהןפירותשאינןפירותשביעיתויאכלםבקדושתשביעית, ואםאדםחשובהוא,אסור.שמאיסיקובהדבריםאחריםבשבילוכדישיהיהריחהנודף, ונמצאומפסידיןפירותשביעית. +/השגתהראב"ד/ מרחץשהוסקהבקששלשביעיתוכו' עדמותרלרחוץבה. א"אהמשנהלאאמרהאלאמותרלרחוץבהואםמתחשבהואלאירחוץופירשובגמראאםאדםחשובהואלאירחוץונ"לדמותרלרחוץדקתניברישאבחנםקאמראבלבשכרלאדהויכסחורהואםאדםחשובהואלאירחוץדחנםדידיהכשכרדמיואםכדבריואדםחשובלאירחוץבשוםמרחץבשביעיתומאיאיריאכשהוסקבתבןוקששלשביעית.+ | רחיצה בשכר במרחץ שהוסק בקש שביעית ראב"ד:מותר רק בחינם, ובשכר אסור שהוא כסחורה. רמב"ם: מותר אפילו בשכר. |
כא | קלפין שמותרים לזרים בתרומה אין בהם קדושת שביעית. | הקליפיןוהגרעיניןשמותריןבתרומהלזריםכגון קליפי אגוזים ורימונים שאינם אוכל איןקדושתשביעיתחלהעליהםוהריהןכעציםאא"כראוייןלצביעה.והקורדבררךהנוסףעלהדקלבכלשנה וראוי למאכל עד שמתקשהקדושתשביעי' חלהעליו. | |
כב | תבלין שניתן לתבשיל בקדושתו עד שבטל טעמו. | הצוררתבליןשלשביעיתונותןלתוךהתבשיל, אםבטלטעמןהריאלומותריןלכלדבר, ואםנשארבהןטעםעדייןהםבקדושתשביעית. | |
כג | אין נותנים תבן וקש של שביעית לכר וטיט ואם הסיקו בהם תנור יוצן. | איןנותניןתבןוקששלשביעיתלאלתוךהכרולאלתוךהטיט שלאניתנואלאלאכילהולצביעהוהדלקה, ואםנתןה"זכמבוער ואין מחייבים להוציאו, תנורשהסיקוהובתבןובקששלשביעיתיוצן אבל אם עבר ואפה בו מותר לאכול הפת, ומשתרדרביעהשנייהבמוצאישביעיתנהניןושורפיןבתבןובקששלשביעית שכברנסרחונתקלקלמהשבשדהואיןראוישובלבהמה. +/השגתהראב"ד/ ואםנתןהריהואכמבוער. א"אוהואשיישןעליווהכיאיתאבירושלמי.+ | חובת הוצאה לתבן וקש שניתנו בטיט ובכר רמב"ם:אין צריך להוציא אפילו לא גבלו ולא ישן עליו. ר"ש, ראב"ד: איןבטלבטיטאא"ככבר גבלוואיןבטלבכראא"ככבר ישןעליודאזכבראיןדרךלהוציאומשם. |