ובספר אמונת ישראל לרב ישראל שוורץ הקשה מדברי התפארת ישראל על משנה (ט, א) שהסביר בקולת הפיגם והירבוזין 'ספיחי שביעית שגדלו בהפקר מותרים, מיהו קדושת שביעית יש בהן' ומשמע שאין איסור ספיחין בהפקר. והעמיד שם שאפשר שכוונתו שסוגי הגידלים הללו דרכם לגדול בהפקר.

כתב במנחת חינוך פרשת בהר מצוה שכח-שכט אות א: כמו שלמדו מהמילים 'לכם', 'שדך', 'קצירך' למעוטי עכו"ם והקדש ממילא ניתן לכאורה למעט גם הפקר.

גם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר חלק ב' סימן נו דף נח ד"ה ומעתה כתב דלפי הבית יוסף בתשובת אבקת רוכל סימן כד שהכריע דבשדה של עכו"ם בארץ ישראל אין נוהג שביעית ומקורו הוא מהא דדרש בספרא ייקרא כה ו' לכם ולא לאחרים אם כן הוא הדין דבשדה הפקר לא נוהג שביעית דאינו בכלל לכם.

לא גרע מגבול עולי מצרים שיש איסור עבודה מדרבנן ואין ספיחין.

ועוד יש לדון בקניה מנכרים מצד חיוב רכישה מיהודי המובא בשו"ת הרמ"א סימן י' ומצד איסור לא תשים דמים בביתך שיש בקניה מאויבים. והראי"ה קוק (אגרות הראיה א, שט"ז) כתב על העדפת אויבים בשמיטה: 'אֵין לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַחֶרְפָּה וְחִלּוּל הַשֵּׁם וְעֹצֶם הָרְשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה'. ובכל אופן לא הארכנו בזה למעלה מצד שלרבים נח להתחבר לדיונים הלכתיים פרטיים יותר משיקולים כלל ישראלים. והוא רחום יכפר.

אמנם בניר (פירושו של רבי מאיר מארים שפיט על הירושלמי. מעשרות ה, ג 'ופשתן') סובר שיש בו קדושת שביעית כיון שהוא ממיני הצובעים.

והחילוק בזה הוא בין תבלינים שלא ניכרים באוכל אלא רק מטעימים וגם לא נאכלים מצד עצמם שפטורים ממעשר פלפל שחור, כרכום וכמון. לבין אלו שניכרים בו כגון קצח, בצל, פטרוזיליה וכו' שחייבים. ראה במשנה עוקצין (ג' ו') דעת בית הלל שהקצח חייב בתרו"מ. וכ"כ בחזו"א (מעשרות סי' א ס"ק כד). וכן בחזו"ע (תרו"מ עמ' ק).