התחברות
None
פרק א - חיוב השביתה מעבודת הארץ והאילן ופרטי המלאכות
פרק א - חיוב השביתה מעבודת הארץ והאילן ופרטי המלאכות
א | מצותעשהלשבותמעבודותהארץוהאילןבשנהשביעית | מצותעשהלשבותמעבודתהארץועבודתהאילןבשנהשביעיתשנאמר'ושבתההארץשבתליי' ונאמרבחרישובקצירתשבות, | שמיטת קרקע בזמן הזה עיטור אות פ, רמב"ן: שביעית בזה"ז מהתורה ואינה תלויה ביובל כרבנן דרבי. בית הלוי ג א: חיובו עתה מכח תקנה שתקנו עולי בבל אע"פ שאין יובל. ואינו נקרא שמיטה דרבנן רק הוא דברי קבלה ויש לו כל חומר איסור תורה. ספר התרומה: מדרבנן כיון שבטלה הקדושה. רמב"ם בכתב יד.: קדושה שניה לא בטלה אמנם שביעית מדרבנן, כי לומדים 'כל יושביה' של יובל לשמיטת כספים ואין שמיטה לחצאין וממילא היא בשמיטת קרקע. ע"פ ר"י קורקוס שמיטה ויובל ט' ב'. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומה א כו. "אין לך תרומה אלא בא"י ובזמן שכל ישראל שם"וכן בשמיטת כספים להלן ט' ב' "איןשמיטתכספיםנוהגתמןהתורהאלאבזמןשהיובלנוהג" רז"המובא בסה"ת מה ד', ראב"ד מובא ברמבן : השמיטות בטלו עם היובלות בטלה גמורה ועוד שהשמיטה צריכה קדוש בית דין ואין לנו. שבת הארץ: נראה שאפילו לדבריהם כבר קבלו אבותינו לחוש ולהנהיג שביעית. האם יש איסור תורה על הבעלים כשגוי עובד בשדהו? תוס' רבנואלחנן:גםע"יגויישאיסורדאורייתאשהבעליםמצוויןעלשביתתשדהו.וכ"הבתוס' רי"דע"זט"וב' וכ"כהמנ"חמצוהקי"ב. וכן העלו בקטיף שביעית א יד'. משמע מהרמב"ם:שהציווי הוא על העובד ומהתורהיכוללזרועע"יגויואיןבזהאלאאיסורדרבנן. של אמירה לעכו"ם. קונט"א לראי"ה א א.. וראה במנחת שלמה א' נא ג נפק"מ לענין משכיר ביתו בשביעית אם צריך להפקיר או למחות. בקטיף שביעית 43 הבינו שדן לקולא, ושם נראה שנשאר בצ"ע. |
|---|---|---|---|
העושהמלאכהביטלמצותעשהועברעללאתעשה | וכלהעושהמלאכהמעבודתהארץאוהאילנותבשנהזוביטלמצותעשה של ושבתה הארץועברעללאתעשהשנאמר'שָׂדְךָלֹאתִּזְרַעוְכַרְמְךָלֹאתִּזְמוֹר". | האם מותר לישראל לעבוד בשדה גוי? ויש בזה נפק"מ למקומות שעושים היתר מכירה אך ממשיך הישראל לעבוד בשדה. בבליסנהדריןכו.: רביחייאברזרנוקיורבישמעוןבןיהוצדקהווקאזלילעברשנהבעסיא. פגעבהורישלקיש, איטפילבהדייהו, אמר: איזילאיחזיהיכיעבדיעובדא. חזייהלההואגבראדקאכריב. אמרלהן: כהןוחורש? זהכהןהואשחורשבשביעית, דאמרינןלקמןנחשדוכהניםעלהשביעית.אמרולו: יכוללומר: אגיסטוןאניבתוכושכיר, וקרקעשלנכריהוא, אינמי: משוםארנונאשכרובעלהביתלחרוש. תוחזייהלההואגבראדהוהכסחבכרמי, אמרלהן: כהןוזמר?אמרלו: יכוללומרלעקלביתהבדאניצריך. אמרלהם: הלביודעאםלעקלאםלעקלקלות. תוספותגיטיןסבא: 'איןעודריןעםהעכו"םבשביעית' -והאדקאמרבפרקזהבורר(סנהדריןדףכו.)גביכהןוחורשיכוללומרלואגיסטוןאניבתוכהלאכמושפי' בקונטרסשכירלנכרידהאמשמעהכאדאסורולאמסתברלחלקביןחנםלבשכר. רש"י סנהדרין כו.: מתרוץ ראשון משמע שמותר להיות שכיר בשדה נכרי. | |
ב | לוקים רק בזריעה, זמירה, קצירה ובצירה. | אינולוקהמןהתורהאלאעלהזריעהאועלהזמירהועלהקצירה כשהיא לעבודת הקרקע, אבל קצירה לאכילה מותרת כשאינה דרך בעלות כדלהלן ד' א'.אועלהבצירה כשהיא לעבודת האילן. להלן ד' כב', ואחדהכרםואחדשארהאילנות. | ויקראפרקכה ד: וּבַשָּׁנָההַשְּׁבִיעִתשַׁבַּתשַׁבָּתוֹןיִהְיֶהלָאָרֶץשַׁבָּתלַה' שָׂדְךָלֹאתִזְרָעוְכַרְמְךָלֹאתִזְמֹר: אֵתסְפִיחַקְצִירְךָלֹאתִקְצוֹרוְאֶתעִנְּבֵינְזִירֶךָלֹאתִבְצֹרשְׁנַתשַׁבָּתוֹןיִהְיֶהלָאָרֶץ. וראה הלכה ד' לענין חרישה באיזה צמחים קיים איסור זמירה מהתורה? תוי"טשביעית ד': בכל צמח קטיף שביעית:גם בצמחים אחרים ובתנאי שגורם להצמחת ענפי פרי חדשים שבת הארץ. וי"א שדווקא מהענף הנגזם וי"א שדווקא באותה שנה מהריט"ץ ברמב"ם. הרב קרליץ. ומימלא גיזום עצי סרק הוא מדרבנן. חזו"א: דווקא גפןשדורש מומחיות |
ג | שאר התולדות והאבות איסורם מדרבנן | וזמירהבכללזריעהובצירהבכללקצירה, ולמהפרטןהכתובלומרלךעלשתיתולדותאלובלבדהואחייבועלשארהתולדותשבעבודתהארץעםשארהאבותשלאנתפרשובעניןזהאבל נתפרשו לענין שבת אינולוקהעליהן, אבלמכיןאותומכתמרדות. | עבודה באילנות בתוך הבית ירושלמיערלהפרקאהלכהב: רבייוחנןבשםרביינאיאילןשנטעובתוךהביתחייבבערלהופטורמןהמעשרותדכתיב[דבריםידכב]עשרתעשראתכלתבואתזרעךהיוצאהשדה פני משה: לעניןערלהחייבדלאכתיבשדהבערלהאלאהארץונטעתםבכלמקוםאשריהיהנטועבארץ.אבללעניןמעשרותפטורדכתיבביההיוצאהשדהולאהיוצאבתוךהבית. ובשביעיתצריכ' דכתיב[ויקראכהב]ושבתההארץשבתלה' וכתיב [שםד]שדךלאתזרעוכרמךלאתזמורולעניןשביעיתמספקאלןוצריכהלמיבעימשוםדכתובאחדאומרושבתההארץמשמעדבכלמקוםשהואבארץנוהגבושביעיתוכתובא' אומרשדךלאתזרעוגו' דמשמעדוקאאםהואבשדךולאבתוךהביתומסתבראדמספיקאלחומרא. חזו"א כא ב: אסור, זהו ספק שעיקרו מהתורה, ובכל אופן ספק הירושלמי הוא לאיסור תורה ומדרבנן אסור בלאו הכי. פאת השולחן כ נב, גרע"י שביעית והלכותיה כב ה:מותר, כיון ששביעית בזה"ז דרבנן מדובר בספק דרבנן וניתן להכריע בו לקולא. מצעים מנותקים - עבודה בעציץ שאינו נקוב גרשז"א מנחת שלמה מא' ד', חזו"אכ' ה': אין בענין זה גמ' מפורשות אך נראה לאסור. אפשר שלא גזרו בעציץ שאינו נקוב כיון ששמטה אינה שכיחה. אבל ממה שהעמידו הראשונים את היתר טמינת לוף בעציץ שאינו נקוב משמע שזריעה אסורה מנח"ש. וכן משמע מרדב"ז על הרמב"ם א' ו'. חזו"א. אבל עציץ שאינו נקוב וגם בתוך בית המקל יש לו על מה לסמוך כלומר פה"ש בבית בצירוף הספק באינו נקוב. וזהו מצעים מנותקים הנתונים בחממות. |
ד | פירוט מלאכות בקרקע במכת מרדות. | כיצד?החופראוהחורשלצורךהקרקעאוהמסקלאוהמזבלוכיוצאבהןמשארעבודתהארץ, וכןהמבריךאוהמרכיבאוהנוטעוכיוצאבהןמעבודתהאילנותמכיןאותומכתמרדותמדבריהן. ודוקא חורש לצורך הקרקע אבל לצורך הבור מותר כדלהלן ב, יד. | חרישה - האם אסורה מהתורה? ר"ש שביעית ב ב: אסורים מהתורה חזו"אשביעיתסי' י"ז ברמב"ם: ישבחרישהאיסור תורה מהלכהלמשהמסינידאפי' בתוספתשביעיתאסורכ"שבשביעיתוכןנטיעהאסורמה"תבק"ומזמירה. אלא שאין לוקים עליו כיון שאין עליו לאו. מהר"י קורקוס א דברמב"ם: שנימיניחרישותהםהחורשלצורךהאילנותכדישיגדלוזוהיאהחרישהשאסורהמןהתורה.אבלהחרישהשאינהלצורךהאילנותאלאלצורךהקרקעפי' שלאיפסדויתקלקלהקרקעאינהאסורהמןהתורהוהריהיאכחופרבעלמאאומסקלשאינםאסורותמןהתורה. נטיעה – האם אסורה מהתורה? ר"ש א, א: נטיעה אסורה מהתורה ק"ו מזמירה. וחזו"א יט כ, גרמ"אקטיף שביעית עמ' 40: אסורה מהתורה. ואפי' זרעדברשאיןרובבנ"אמקיימיןאותואסורמה"ת. ר"תהובאה בר"ש ב ,ו:נטיעה אסורה מדרבנן. רמב"ם לכס"מ:דרבנן. מירושלמיפ"דדשביעית(הלכהד')'רשב"גאומרנוטעיןאילןסרקבשביעית'. משמעדרבנןאסרי. מהר"י קורקוס ברמב"ם: מדרבנן, כיוןשהוצרךהכתובלפרטזריעהוזמירהובצירהוקצירהנראהשאיןלךאלאמהשנתפרשבכתוב.א"כנוטעַדלאאתפרשלאילפינןליה. וכן פסק הראי"ה אגרות ב ת. נטיעה בגוש אדמה גר"א שפירא, גר"מ אליהו: אסורה מהתורה כדינה בשבת. גר"ש ישראלי: אסורה רק מדרבנן שהיא דומה לערלה. |
ה | מלאכות באילן במכת מרדות | איןנוטעין*בשביעיתאפילואילןסרק, ולאיחתוךהיבולתמןהאילנות מומין שבגזע, ולאיפרקהעליןוהבדיםהיבשים, ולאיאבקאתצמרתובאבקשרשיםהמגוליםמכסיןאותםבאבקועפר. ולאיעשןתחתיוכדישימותהתולעת, ולאיסוךאתהנטיעותבדברשישלוזוהמאכדישלאיאכלאותוהעוףכשהוארך, ולאיסוךאתהפגין של התאנים בשמן או חלב למהר בישולם, ולאינקובאותן, ולאיכרוךאתהנטיעות, ולאיקטוםאותם, ולאיפסגאתהאילנותכשהאילןהוארךהרבהויראיםשמאישברסומכיןאותו. כס"מ.וכןשארכלעבודתהאילן, ואםעשהאחתמאלובשביעיתמכיןאותומכתמרדות. | ריסוס נגד מזיקים פאת השולחן כ, יא:לא התירו לצורך הפסד פעולות בגוף האילן אלא בקרקע. ולכן אומרת המשנה"אין מזהמים את הנטיעות" הרב קוקקונ"א י': מותר ומה שהמשנה אסרה היא כשהתולעים מונעות התפתחות נוספת של העץ אבל לא פוגעות בו. או לצורך הפירות שלא התירו אוקומי בפירות. אבל כשפוגעות בעץ מותר. וכן פסק הרב אלישיב במשפטי ארץ לענין ריסוס. חזו"א יז' יט':"זיהום הנטיעות פעמים שנעשה להשבחה ולכן אסרו בגוף העץ, שאר מלאכות לאוקומי מותר בגוף העץ, ואפילו לצורך הפירות. |
ו | לתכלית של הניית הקרקע אסורה אפילו פעולה בצמחיה. | איןמציתיןאתהאורבאישתהקניםמפנישהיאעבודתקרקע. כשכוונתו לפנות מקום לזריעה. אבל להרחקת נחשים מותר. חזו"א., | ירושלמישבתפרקזהלכהב:לכלדברשהואלהנייתקרקעחייבמשוםחורש:החופר,החורץ,הנועץ,המדייר,המעדר,המזבל,המכבד,המרבץ,המפעפעגושים. המברהבחרשים. המציתאתהאורבחישתקניםובאגדתמריםוכרביזעירא.אמתהמיםשהיאמכשרתצדדיהלזריעה. המסקל. הבונהמדריגות. הממלאאתהנקעיםשתחתהזיתים. והעושהעוגיותלגפנים. וכלדברשהואלהנייתקרקעחייבמשוםחורש. |
לתכלית מותרת מותר אם המלאכה אינה כדרכה. | ואיןמלמדיןאתהפרהלחרושאלאבחול. שאין החול צריך לחרישה. ר"י קורקוס., ואיןבודקיןאתהזרעיםבעציץמלאעפר. למרות שמתכוין לעוקרםאבלבודקיןאותןבעציץמלאגללים. גסים שאין דרך לזרוע בו, ושוריןאתהזרעים במיםבשביעיתכדילזורעןבמוצאישביעית שאין זה עבודת קרקע, ומקיימיןהאלוייבראשהגגאבלאיןמשקיןאותו.אףעלפישירקותרכיןאיןמקיימיןאותןכמושיתבארבפרקד' מפנימראיתהעיןשיבאולומרשנזרעובשביעיתאבלהעוליםבראשהגגאףעלפישהםרכיםמותרלקיימםדליכאלמיחששיאמרושנזרעובשביעיתשאיןדרךלזרועבגגאלאמאליועולה. +/השגתהראב"ד/ איןמציתיןאתהאורוכו' עדאבלאיןמשקיןאותו. א"אנ"אומשייריןאתהזרעיםמשביעיתלמוצאישביעיתומקיימיןאתהעליןשבגגאבלאיןמשקיןאותו.+ | ||
ז | אוקומי - מלאכות דרבנן* לצורך חיות האילן מותרות | סוקריןאתהאילןבסקרא.צובעאילן שמשירפירותיוכדישיראואנשיםויבקשועליורחמים, וטועניןאותובאבניםשיכחישכחוולאישירפירותיו. כיון שהם אוקמי אילנא. ולחזו"א גם שלא ישרו הפירות מותר אבל לאברויי שירבו הפירות אסור לכו"ע.ועודריןתחתהגפנים קשקוש מועט, והמקשקשבזיתיםאםלהברותאתהאילןאסורואםלסתוםאתהפצימיםשסותםבקעיםשלאילןאושהשרשיםמגוליןוצריךלכסותןשלאיבשהאילן.מותר. | מועדקטןג.:לאיקשקשתחתהזיתים, ולאיעדרתחתהגפניםואםתקשי: האאסרעידורלעיל, קאתריץלקמןבעוגיות, הא - בחדתי, והא - בעתיקי, והואהדיןלעידור, ...וקשקושבשביעיתמישרי? והאכתיבוהשביעיתתשמטנהונטשתה. תשמטנה - מלקשקש, ונטשתה - מלסקל! - אמררבעוקבאברחמא: תריקשקושיהוו; חד - אברוייאילני, וחד - סתומיפילידאיתביהמשוםפסידא. אברוייאילן–אסור דהוימשוםרווחא., סתומיפילי–שרי. אוקומי במלאכות דאוריתא שבת הארץ א' ה': לא מצינוהיתרלאוקמיאילנאכ״אבתולדותשהןאסורותרקמדרבנן, אבלעצםזמירהשהיאאסורהמןהתורה, ישלומרשאפילולאוקמיאילנאג"כאסור. וכן לשון הרמב"ם להלן בהלכה י"הואיל ואיסור דברים אלו הוא מדבריהם, לא גזרו" שו"תמנחתשלמהחלקאסימןנא:ועייןבשבתהארץפ"אה"כובהל' שביעיתלהגרי"מטוקצינסקיז"לשכתבודמותרלאוקומיאףבזימורדאורייתא...אבלמ"מנראהכדבריהם, משוםדמסתברשגםאביידסוברשגםתולדותאסירימדאורייתאג"כסוברהךכללאדלאוקמישרי. עדירה במקום שלא היתה חפירה קודם רש"י –ההיתר רק בתיקון של עידור ישן. רמב"ם, מאירי ורוב הראשונים–כל שהוא לאוקומי מותר בקשקוש מועט. |
ח | השקיה לצורך חיות האילן מותרת | משקיןביתהשלחיןבשביעיתוהיאשדההזריעהשאיןדילהבמיגשמיםוצריךלהשקותהשצמאהביותר ההשקיה תולדה של זורע ואסורה מדרבנן והתירו במקום הפסד, וכןשדההאילנותאםהיומרוחקיןזהמזהיתרמעשרלביתסאהמושכיןאתהמיםמאילןלאילן, אבללאישקואתכלהשדה, ואםהיומקורביןזהלזהעשרלביתסאהמשקיןכלהשדהבשבילןובפרדסיםשלנואיןכ"זנוגעלמעשהכיהםרצופיםיותרמי' לביתסאהומותרלהשקותכלהשדה:, וכןעפרהלבן אילנות הנטועים יותר מעשר לבית סאה שאסור להשקות כולהמרביציןאותובמיםבשביעית השקיה מועטת בכל השדהבשבילהאילנותשלאיפסדו. | |
ט | הכשר בקרקע לקבלת מים מותרת | ועושיןעוגיותלגפנים, ועושיןאתאמתהמיםכתחלה שהם הכשר למים ולא לצורך הקרקעוממלאיןאתהנקעים שבצד השדהמים כדי שיקחו משם מים להשקיה. | |
י | לא גזרו במקום הפסד | ומפנימההתירוכלאלה, שאםלאישקהתעשההארץמלחהוימותכלעץשבה, והואילואיסורהדבריםהאלווכיוצאבהםמדבריהםלאגזרועלאלושאיןאסורמןהתורהאלאאותןשניאבותושתיתולדותשלהםכמושביארנו. קטי"ש ב ו,ז: והכוונה לנזקים שקשה יהיה לתקן אותם לאחר השמיטה. ואפילו אם הנזק לא ודאי, מותר אם כך מעריך מומחה נאמן. | ההיתר הוא במלאכות דרבנן ודוקא בנזק משמעותי. קטי"ש ב ב. מלאכה למניעת הפסד בפירות הרב קוקשבת הארץ א' ה' טז': ההיתר הוא בפעולה הבאה למנוע נזק לשנים הבאות דדוקא ולא בפירות שביעית. גר"ש ישראלי, גרמ"א קטי"ש ב' ג': הפעולות המותרות הם לשימור פירות קיימים ואפילו קטנים אבל לא להצמחת פירות שטרם צמחו. והורו למעשה לסמוך על קולת חזו"א ועדיף בצירוף היתר מכירה. חזו"אכא יד: איןהכונהדיתייבשהעץולאיעשהפרילעולם, רקהפסדהפירותבשנההשביעיתומשוםזההתירו. ובדעתו אמר הרב משה פלס (נתיבה) שמותרות פעולות כדי להביא את העץ לרמת יבול רגילה ואפילו הפירות לא יצאו עדיין. |
יא | התירו לזרוע בשביעית מפני אנסים | משרבוהאנסיןוהטילומלכיעכו"םעלישראללעשותמחנותלחיילותיהןהתירולזרועבשביעי' דבריםשצריכיןלהםעבדיהמלךבלבד, וכןמישכפאואנסלעשותבשביעיתבחנםכמועבודתהמלךוכיוצאבהןהריזהעושה. +/השגתהראב"ד/ משרבוהאנסיםוכו'. א"אאנוקבלנוהאנסיםארנונאשנוטלהמלךחומשמפירותהארץומישאינועובדהגוזליןאותהממנווהמקומותשלאהחזיקובהםעוליבבלולאהיתהשביעיתנוהגתבהםאלאמדבריהםבהםהתירולעבודמפניהאונסאבללאבמהשהחזיקו.+ | בבליסנהדריןכו.:כדמכריזרביינאי: פוקווזרעובשביעית, משוםארנונא. חידושיהר"ן:פוקווזרעובשביעתאמשוםארנונאפירוששהאונסלאהיהלהעביראלאלהנאתעצמןשלאיפסידוהארנוניותוכללהנאתעצמןיעבורואליהרגואףעלפישהואבפרהסיאוכדאיתאלקמןפרקבןסוררוהכיאיתאבהדיאבירושלמיבמס' שביעיתפרקד' לאלוהחורשיןבשביעיתלמהאיןאומריםשיהרגואליעבורכדיןבפרהסיאמפנישאיןעושיןאלאלמיגביארנוניותע"כ ראב"ד:מדובר במס אך ההיתר רק בגבול עו"מ. תוספות:משרבוהאנסיןומאינינהוארנונא - וא"תומשוםארנונאהתירולחרושולזרועדהויאאיסוראמדאורייתא?!וי"לדמייריבשביעיתבזמןהזהדרבנן.אינמיי"לדפקוחנפשהואששואללהםהמלךמסואיןלהםמהיפרענוומתיםבתפיסתהמלךוהכיאיתמרבירושלמימשוםחיינפש. (בכמה מקומות הובא התוס' כראיה שרק במקום פיקו"נ התירו זריעה אך אפשר גם להסביר לענ"ד ששני התירוצים אינם חלוקים אלא שבימנו שהאיסור מדרבנן הותר אפילו משום הפסד ובימיהם שהיה מהתורה הותר רק לפיקו"נ. וכן נראה מסיכום מהר"י קורקוס שכתב 'ממילאדבזמןהזההואוכאשרכתבתיאואפשרשישכחבידחכמיםלעקורדברמןהתורהמפניהאונסכיוןשהיאמלאכהלאחריםוגםאפשרלבואלידיצערקרובלידיסכנה') רש"י: מסשגובההמלךמןהתבואותכךוכךכוריןמןהשדהלשנה. |
יב | הנוטע בשביעית יעקור. ואפילו בשוגג. | הנוטעבשביעיתביןבשוגגביןבמזידיעקור, מפנישישראלחשודיןעלהשביעית, אםתאמרבשוגגיקייםיאמרהמזידשוגגהייתי. ואם לא עקר, הפירות מותרים (כדין נעבד לרמב"ם). חזו"א. | |
יג | עבד בקרקע להכנה לזריעה, אפילו באיסורי דרבנן, קונסים אותו שלא יזרע בה במוצ"ש. | החורשאתשדהואונרהאוזִבלהבשביעיתכדישתהיהיפהלזריעהבמוצאישביעיתקונסיןאותוולאיזרענהבמוצאישביעית, ואיןחוכריןאותהממנוכדילזורעהאלאתהיבורהלפניו, ואםמתיזרענהבנו. | (ועד מתי הוא נאסר? אפשר שהוא כמלאכת שבת שבמזיד יהיה אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצאי שביעית באופן שהוא לא נהנה בזה כמובא בשו"ע אור"ח שיח א. ובשוגג יותר גם לו במוצ"ש. אך לא ראיתי מי שפירט בזה כאן) |
יד | כשעשה הכנה שאינה בקרקע עצמה לא קנסו. | המעבירקוציםמארצובשביעיתכדילתקנהלמוצאישביעית, אושסקלממנהאבניםאףעלפישאינורשאילאקנסואותוומותרלולזורעהבמוצאישביעית. שאינו אלא הכשר לחרישה אך לא חרש. | |
טו | מותר להטמין באדמה לשמירה שלא כדרך זריעה. | הטומןלפתוצנונותוכיוצאבהןבשביעית במטרה לשמור אתם בקרקעאםהיומקצתהעליןמגולין ולכן ניכר שמתכוין לשולפןאינוחושש.ואםלאואסור משום זורע.הטומןאתהלוףוכיוצאבהןלאיפחותמארבעקביםעלגובהטפחוטפחעפרעלגביו שאין דרך לזרוע בצפיפות כזו, וטומנובמקוםדריסתהאדםכדישלאיצמח. | |
מותר לעשות מלאכה קלה בקרקע המקובלת למניעת הפסד. | ומותרלמרסבאורזבשביעיתשמשקיןעפרהאורזומערבביןהמיםבעפרשכןדרךלעשותבאורזואםלאיעשהכןיפסדהאורזאבללאיכסח עלי האורז שאיןבזהפסידאגמורהאלאהרווחהולאהתירו. | ||
טז | ללקוט אבנים לבנין מותר רק משדה חבירו* | בראשונההיואומריםמלקטאדםעציםואבניםועשביםמתוךשדהוכאשר צריך אותם לבנין או למטרה אחרת, והואשיטולהגסהגסכדישלאיתכויןלנקותהארץ, אבלמשדהחבירונוטלביןדקביןגס כיון שברור שלא אכפת לו בתיקון השדה, משרבועובריעבירהשמתכווניןלנקותואומריןהגסהגסאנונוטלין, אסרוליטולאדםמשדהואלאמתוךשדהחבירו ואפילו דקין ולא כר"ש והרא"שוהואשלאילקטבטובה, שלאיאמרלוראהכמהטובעשיתילךשהרינקיתישדךשאזודאימכויןלתקןהשדה. | אבל לר"ש היתה גזירה נוספת בה אסרו גם משדה חבירו והתירו רק מההפקר. ואבני כתף התירו גם משדהו כדלהלן. |
יז | כשניכר שמלקט לבהמה או לכירה סמוכים - מותר. | היתהבהמתועומדתבתוךשדהומלקטומביאלפניה, שבהמתומוכחתעליו, וכןאםהיתהשםכירתומלקטהכלומדליקשכירתומוכחתעליו. | |
יח | קציצה לעצים בשטחו מותר לשרש עץ אחד או שניים. | הקוצץאילןאושניםלעציםה"זמותרלשרשןדכיוןשהואמקוםקטןלאיחשדוהושעוקרןכדילזרועשם, קצץשלשהאויתרזהבצדזהלאישרש, שהרימתקןאתהארץ.אלאקוצץמעלהארץומניחשרשיובארץואףאםישתועלתבצמיחתהנשאריםעי"זכיוןדעבודתולשרשולאלקצוץמעםהארץמותר, בד"אמתוךשלואבלמשדהחבירומותרלשרש אפילו שטח גדול. | |
יט | לא יחפה בעפר מיקום הביקוע כיון שמגדל העץ. | המבקיעבזיתליטולעציםלהסקהלאיחפהמקוםהבקועבעפרמפנישהיאעבודהשהעפרנעשהטיטוהיאגדלהמחמתה. ירושלמי. רא"ש.אבלמכסהבאבניםאובקש. +/השגתהראב"ד/ המבקעבזיתיוליטולעצים. וכןהקוצץקורתשקמה.+ | |
כ | הקוצץ לעצים קוצץ כדרכו ללא שינוי | המזנבבגפנים שכורת קצת מפני שצריך לעצים ולא מדקדק כזמירה,והקוצץקנים לעציםה"זקוצץכדרכובקרדוםובמגלובמגירהובכלמהשירצה. | |
כא | קציצה ראשונה של בתולת שקמה אסורה בשביעית. | איןקוצציןבתולתשקמהבשביעית בפעם הראשונהכדרךשקוצציןבשארהשנים אלא רק בדרך המובאת בהלכה הבאה.מפנישקציצתהעבודתאילן, שבקציצהזותגדלותוסיף, ואםצריךלעציהקוצץאותהשלאכדרךעבודתה. | איןקוצציןבתולתשקמה. שקמההואמיןתאנהיעריתובתולתשקמהנקראכ"זשלאנקצצהמימיהובפעםראשונהכשנקצצהבמקוםעוביהמוציאהענפיםהרבהבמקוםהחתךומתגדלתומתעבהבכך,אבלאח"כנקראתסדןהשקמהוקוצציןאותהכלשנהאבלאזאיןקציצתהתועלתלצמיחהלכןבפעםראשונהאסורלקוצצהאפי' מכויןרקלעציםואפי' בשלאחריםאסורדכיוןשאיןקוצץסמוךלארץשזהיותרטובלעציםנראהכעושהלעבודתהאילןואיסורקציצתבתולתשקמהלכו"עמדרבנן: |
כב | קוצצה לעצים סמוך לקרקע או מעל עשרה. | כיצדקוצצה?מעםהארץאולמעלהמעשרהטפחים, באופן זה לא משביח אותה בקציצה. | |
אילן סדוק מותר לקושרו רק ע"מ שלא יוסיף להסדק. | אילןשנפשח שנסדק ונבקעקושריןאותובשביעיתלאשיעלהשיתחבר מה שנפשח אלאשלאיוסיףלהבקע עוד. |