התחברות
None
סוגי החובות שנשמטים
סוגי החובות שנשמטים
האם שמיטת כספים נוהג בזמן הזה מדאורייתא או מדרבנן ומניין למדים זאת.
במשנה גיטין ד ג: הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.
ובגמ' גיטין לו א' הלל התקין פרוסבול וכו'. תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', עמד והתקין פרוסבול;
וזה הוא גופו של פרוסבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים.
ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים;
כתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה ב: אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, ודבר זה קבלה הוא, אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ.
וכתב הב"י שהרמב"ם פסק כרבי והבנתו ששמיטת כספים תלויה ביובל (=שמיטת קרקעות) וכיון שאין היובל נוהג היום כך אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה.
והיובל אינו נוהג היום כיון שלא כל יושביה עליה ולא יושבים כל שבט בנחלתו כדברי הרמב"ם בפרק י הלכה ח.
כתב הר"י קורקוס שהשמיטה כולה היא מדרבנן וכן מצא בכתב יד של הרמב"ם וכך הוא לכל הדעות שפוסקים כרבי חוץ מבעל העיטור שסובר שהיא מהתורה כחכמים דרבי. ולשון הגמ' 'שמיטת כספים' שהיא מדרבנן כוללת את כל מצוות השמיטה. וכן מוכח בירושלמי סוף מסכת שביעית ופרק השולח 'וזה דבר השמטה שמוט' שני שמיטות הללו שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמטה נוהגת וכו' ולשון הגמ' 'שמיטת קרקע' שלא נוהגת מתייחסת לכל איסורי שביעית וגם כוונת הרמב"ם שכתב 'שמיטת כספים' כוונתו לכל איסורי שביעית שאין שמיטה למחצה. וכתב רש"י שם שהחידוש בשמיטת כספים הוא שהיא אינה נוהגת למרות שהיא חובת הגוף והיה אפשר לחשוב שאינה תלויה בקדושת הארץ.
אמנם ברש"י מובאת גם הסברא שהיא מהתורה שכתב רש"י שם: ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית אבל בת"כ ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג ואומר אני שהוא מחלוקת.
ובדרך אמונה כתב שגם העיטור סובר למסקנה שהיא מדרבנן וכן דעת הרמב"ן. אך בדעת שניהם יש מקורות סותרים.
אמנם רב נטרונאי גאון והראב"ד והרז"ה כתבו שאין שמיטת כספים נוהגת כלל בזה"ז אלא ממידת חסידות כיון שאין בתי דינים קבועים שמקדשים יובלות. אך סיים הראב"ד שנראה מתקנת הלל שהיא נוהגת, אך בכל אופן לא נהגו במקומותינו להשמיט כספים.
האם שביעית משמטת בתחילתה או בסופה ומניין למדים זאת.
בגמ' ערכין כח: שביעית בסופה, דכתיב: מקץ שבע שנים תעשה שמטה.
וכן בשו"ע חושן משפט סז סעיף ל: אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לפיכך המלוה את חבירו בשביעית עצמה, גובה חובו כל השנה בבית דין, וכשתשקע חמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב.
אמנם לדעת הרא"ש יש לחלק בין דין ההשמטה שאינו אלא בסופה לאיסור 'לא תיגוש' שקיים כבר מתחילתה. ונפק"מ שלרא"ד אסור לדרוש החזר הלוואה בשמיטה אבל אם החזיר לו במהלך השמיטה אינו צריך לומר משמט אני.
האם שביעית משמטת במקרים הבאים: מלוה בשטר, סיים לו שדהו בהלואתו, מלוה שהתנה על מנת שלא תשמטנו שביעית, התנה שלא ישמיט הוא חוב זה.
שביעית משמטת רק הלוואות שהגיע זמן פרעונן
הגמ' במכות דף ג מביאה שתי לשונות בדברי ר' יהודה בשם שמואל האם המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו דאע"ג דהשתא לא קרינא ביה לא יגוש אתי לידי לא יגוש או שאינה משמטת דאע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינא ביה לא יגוש. ולא מכריעה בעניין זה.
הרא"ש הביא דברי הריב"א ור' אליהו הזקן ששביעית משמטת אבל למעשה פסק שאינה משמטת מלווה לעשר שנים וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת שהלכה כלישנא בתרא שאין שביעית משמטתו. וכן דעת הרמב"ם והשו"ע.
מלוה בשטר
במשנה: שביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר.
ודנים בב' סוגי מלווה:
- שיש בו אחריות נכסים: כלומר שכתוב בו באופן כללי שנכסי הלווה משועבדים להחזר ההלוואה.
- סיים לו נכס: שמוגדר ספציפית איזה נכס משועבד להחזר ההלוואה.
ובגמ' גיטין דף לז א: נחלקו האמוראים איזה מלווה שביעית אינה משמטת דעת שמואל שרק מלווה בשטר שסיים לו נכס כנגדו אינה משמטת ודעת ר' יוחנן שאפילו מלווה שיש בו אחריות נכסים אינה משמטת.
הרמב"ם פסק כשמואל כי נראה שגם ר' יוחנן חזר בו למעשה. ופסק ששביעית משמטת אפילו שטר שיש בו אחריות נכסים. וכן פסק השולחן ערוך.
סיים לו שדהו בהלואתו
אינו משמט שהוא כגבוי. וי"א שאם הוא במקום שיכול לפרוע החוב בכל זמן שרוצה, משמט. – סעיף ב.
מלוה שהתנה על מנת שלא תשמטנו שביעית
משמט. שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל. – סעיף ט'
התנה שלא ישמיט הוא חוב זה
אינו משמט שרשאי אדם לקבל על עצמו מה שלא חייבה אותו התורה – שם.
האם שביעית משמטת הקפת חנות או כתובת אשה או במקרה והלוה נתן למלוה צ'יק עבור ההלואה.
האם שביעית משמטת כספים דוקא בדרך הלואה או כל חוב? הוכח!
האם השביעית משמטת: ראש כולל שלא שילם משכורות לאברכים, מי שקנה חליפה ועדיין לא שילם. מי שהתחייב תרומה לבית הכנסת
ראובן מנהל רשת חנויות למצרכי מזון וקונה ומוכר סחורה לרוב ומעסיק כ-300 פועלים, האם הוא צריך פרוזבול עבור קניית וממוכר הסחורה או לצורך פועליו?
הקפת חנות וחובות שמקורם בעסקה
במשנה שביעית י א: שביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זה משמט רבי יהודה אומר הראשון הראשון משמט שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זה משמט רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת:
בגדר 'הקפת חנות' שאינה משמטת כתב הרמב"ם בפיה"מ: 'הוא מה שדרך בני אדם להתקשר עם בעלי החנויות שיקח ממנו צרכיו עד שיתקבץ אצלו סכום וישלם לו, אין אותו הסכום הנקבץ נשמט בשביעית, לפי שאינו כדרך החובות, שלא מכר בעל החנות מה שמכר כדי שיהא חוב, ואינו אלא מוכר בדמים מועטים עד שיצטרף עם דמים אחרים ויקח את שלו' נמצא פשוט לרמב"ם שאין שביעית משמטת אלא הלוואות. ולא חובות שנוצרו בדרך מכר וממתינים לפרעון. וכ"כ הב"ח ופאת השולחן.
אמנם הכס"מ כתב על זה 'ונראה לי שטעם הדבר שמאחר שדרך להקיף זמן אחר זמן ואינו נפרע ממנו עד שיזדמנו לו מעות ואין דרך לנוגשו הוי כאילו הלוהו עד אחר שביעית שאין שביעית משמטתו' נמצא שלכס"מ אין פטור של חוב שנוצר כתוצאה ממכר אלא זה אותו פטור שאין שביעית משמטת הלוואות שלא הגיע זמן פרעונן. וכ"כ הסמ"ע ושו"ע הרב.
נפק"מ למחלוקת זו היא גם במשכורת (שכר שכיר). שלכס"מ וסיעתו אם זמן פרעונם בשביעית נשמטים ולב"ח וסיעתו אינם נשמטים.
כתובת אשה
בגמ' גיטין יח א: איתמר: מאימתי כתובה משמטת? רב אמר: משתפגום ותזקוף, ושמואל אמר: פגמה אף על פי שלא זקפה, זקפה אף על פי שלא פגמה.
והרמב"ם כתב כשמואל כיון דהלכתא כוותיה בדיני:
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה יג: המגרש את אשתו קודם השמטה אין כתובתה נשמטת, ואם פגמתה או זקפתה עליו במלוה נשמטת. וכ"כ השו"ע בסעיף י"ז.
במהות הזקיפה במלווה נחלקו הפוסקים:
- רא"ש: קבע לו זמן פרעון.
- רש"י, מרדכי: סיכם את החשבון לחוב אחד.
- ב"י ברמב"ם: העמדה בדין.
- כנסת הגדולה בשם המרדכי: כתיבת שטר חוב
צ'ק עבור ההלוואה
התלבטו הפוסקים מהו המעמד של צ'ק האם יש לראות אותו כממון וממילא החוב נחשב כגבוי ואינו משמט או שהוא כהתחייבות לתשלום וממילא הוא כשטר חוב ומשמט.
החת"ס דיבר על סוג של שטרות של המלכות ודן אותם ככסף גמור אך סייג שכך הוא רק אם חובה מדין המלכות לקחת אותם כתשלום.
כתב הגרמ"א שאין חיוב לקחת צ'קים וגם המציאות שרבים נמנעים מלקבל אותם וממילא מוכח שאינו ככסף גמור אלא כשאר חוב ושביעית משמטתו.
ואמנם היה מקום לומר שהמחזיק יכול לגבות אותו בכל רגע בבנק ותלוי רק בו וממילא יהיה נחשב כשטר גבוי, אמנם מצד שני לא בהכרח יש כיסוי לכל צ'ק.
והעלה למסקנה שיש להתייחס אליו כשטר חוב ולעשות פרוזבול לצ'קים שנמצאים ביד האדם ע"מ שניתן יהיה לגבות אותם לאחר השמיטה. וכ"כ בילקו"י שביעית עמוד תקכה. תשובות והנהגות כרך ג סימן תע. וכן דעת רוב הפוסקים.
אמנם לגר"מ פיינשטיין ולרב אלישיב הצ'ק נחשב כמו תשלום בכסף מזומן. לצ'ק יש תוקף מדין קנין סיטומתא, שכן היום, ההשתמשות בהמחאה כמו כסף מזומן, נחשב למנהג הנפוץ בין הסוחרים. ממילא לשיטה זו אין צריך לעשות פרוזבול.
יוער שאם הצ'ק בתאריך דחוי לאחר השמיטה ממילא אין הוא נשמט כיון שלא הגיע זמן פרעונו.
משכורת פועלים או ראש כולל שלא שילם משכורות לאברכים.
ראשית, אפשר שהתחייבות לתת משכורת לאברכים הינה כהתחייבות כלפי שמיים ואינה כשכר שכיר וממילא אינה נשמטת וצ"ע.
ועל הצד שדינה כשכר שכיר נאמר במשנה 'שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זה משמט'
וראה לעיל שלב"ח הטעם שאין שמיטת כספים אלא בהלוואה ולב"י כיון שדרכו להגבות לאחר השביעית.
ובמשכורת שהגיע זמן פרעונה בשביעית ונדחתה לאחר השביעית לב"ח אינה משמטת ולב"י משמטת כי הדרך היום שמשולמת בכל חודש.
למעשה נחלקו הפוסקים האם משכורת בזמננו דינה כשכר שכיר שאינו נשמט:
- אור לציון שביעית עמ' קנה כתב כב"ח שאינה נשמטת.
- ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' תמז אות ה כתב כב"י שנשמטת.
מי שקנה חליפה ועדיין לא שילם.
ראה לעיל לענין מכר שלב"ח אין שביעית משמטת מכר ולב"י משמטת.
מי שהתחייב תרומה לבית הכנסת.
נראה שתרומה לבית הכנסת לא נשמטת משתי סיבות
- החוב הוא כלפי שמיים ולא שייך בזה 'אשר יגוש את רעהו'.
- גבאי בית הכנסת הם נציגי ציבור כגבאי צדקה ואפשר שדינם כמסורים לבית דין.
ראובן קנה משמעון ריהוט לבית בסך 10,000 ₪ בראש חודש תמוז תשפ"ב ושילם (בצ'קים) ב-10 תשלומים שוים. האם שמעון צריך לכתוב פרוזבול ומדוע?
ראה לעיל מחלוקת האחרונים האם שביעית משמטת חובות הנוגעים לעסקה.
ועוד ראה לעיל מחלוקת האחרונים לעניין צ'קים.
ובכל אופן פשוט שהצ'קים הדחויים שכתובים על שנת תשפ"ג אינם נשמטים כיון שלא הגיע זמן פרעונם בתוך שנת השמיטה.
האם שביעית שמטת במקרים הבאים: הקמת חנות? הלוואה בשטר עם אחריות נכסיס? חיוב שבועה? מלווה ולווה שהתנו בניהם ההלוואה על תנאי שלא תשמיטנו שביעית?
האם שביעית משמטת במקרים הבאים: מלוה בשטר? מלוה בשטר עם אחריות נכסים? משכנתא? סיים לו שדה בהלואתו? משכון? הפקדת כסף בבנק? ומדוע?
הקמת חנות
נראה שדין חובות שנוצרו לבעלי מקצוע כתוצאה מהקמת חנות, דינה כדין הקפת חנות שלכס"מ אם סכמו על זמן תשלום בתוך שנת השמיטה נשמטים ולב"ח וסיעתו אינם נשמטים. ראה לעיל בראש השאלה הקודמת.
שטר ועם אחריות נכסים
סתם מלוה בשטר (ללא אחריות) הוא מלווה רגיל שודאי בכלל השמיטה.
בגמ' בגיטין (לז א) נחלקו האמוראים האם שטר שיש בו אחריות נכסים משמט, לדעת רב ושמואל משמט ולדעת ר' יוחנן וריש לקיש אינו משמט והטעם הוא כיון שיש לו אחריות נכסים הרי הוא כגבוי.
אמנם למעשה כשבא מעשה לפני ר' יוחנן הורה שלא ניתן לגבות את החוב והוא נשמט והסביר שלא קיבל הלכה זו מרבותיו אלא מסברא אינו יכול להציא על ידה ממון. וכן נפסק להלכה.
וכל זה כשיש על השטר אחריות כללית של נכסי הלווה, אמנם אם הגדיר לו שדה מסויים כאחראי על פרעון ההלוואה נחלקו הראשונים בדין. שלדעת הרמב"ן (שם לו, ב) גם כאן משמט והביא ראיה מגמ' בבא מציעא (סז, ב) 'האי משכנתאשדה שהמלווה מקבל מהלווה ונוהג בה מנהג בעלים בפועל עד להחזרת ההלוואה באתרא דמסלקי רש"י: נהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות שביעית משמטתה'. ולדעת הרמב"ם (ט, ו) במקרה שמסיים לו שדה אינו משמט ודינו שהוא כגבוי ודחה את הראיה ממשכנתא.
והשו"ע (סז, ב) פסק להלכה:
אחריות נכסים: 'שביעית משמטת את המלוה, ואפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים. (כהסכמת האמוראים למעשה בגיטין)
משכנתא: והמשכנתא, במקום שדרכם לסלק המלוה בכל עת שיביא מעותיו, שביעית משמטתה; ומקום שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו, אין שביעית משמטתה. (כדברי הגמ' בב"מ)
סיים לו שדה: ואם אינה משכנתא, אלא שסיים לו שדה בהלואתו, אינו משמט (כרמב"ם). וי"א דה"מ באתרא דלא מסלקי ליה; וכל שאינו יכול לסלקו, אפילו יום אחד, מקרי אתרא דלא מסלקי ליה.
מלווה על המשכון
בגמרא גיטין דף לז עמוד א: תנן התם: המלוה את חבירו מעות על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמטין. בשלמא מוסר שטרותיו לב"ד, דתפסי להו בי דינא, אלא מלוה על המשכון מאי טעמא? אמר רבא: משום דתפס ליה ואינו נוגשו ותובעו כלום. אמר ליה אביי: אלא מעתה, הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה, הכי נמי דלא משמט! אמר ליה: שאני משכון דמטלטלי, דקני ליה למלוה ואם אבד חייב באחריותו הלכך כגבוי נמי דמי לענין שביעית, מדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק. מנין לבעל חוב שקונה משכון? שנאמר: ולך תהיה צדקה, אם אינו קונה - צדקה מניןכלומר מה צדקה יש בהחזרת המשכון? מכאן לבעל חוב שקונה משכון.
וברא"ש (על המשנה י, ב) הביא בשם הירושלמי שאינו משמט הלוואה גדולה אפילו אם נתן לו משכון של מחט.
ובשו"ע (יב) כתב: 'המלוה על המשכון, אינו משמט מה שכנגד המשכון דכיוןשישבידולאשייךביהלאיגוש. ויש מי שאומר שאף היתר על המשכון אינו משמט. כיוןדמתחילהנטלהמשכוןבעדכלההלואה, ה"לכאילוישבידומשכוןשוהככלההלואה:
לענין בנקים ראה להלן.
חיוב שבועה
במשנה שבועות (ז, ח) 'והשביעית משמטת את השבועה'. ובגמ' (שם פט א) 'מנה"מ? אמר רב גידל אמר רב, דאמר קרא: וזה דבר השמטה, ואפילו דיבור משמטת'. כלומר אפילו חיוב שבועה שלא נהפך עדיין לחוב כספי השביעית משמטת ושוב אינו חייב להשבע כיון שאפילו יודה היה נשמט החוב. וכן הובא להלכה ברמב"ם (ט, ו).
שבועת היסט וכד': אמנם בהלכה הבאה (ט, ז) כתב הרמב"ם 'בד"א בשבועת הדיינין וכל כיוצא בה מדברים שאם יודה בהן שביעית משמטתן (כלומר הודאה על חוב), אבל שבועת השומרין (שלא פשע) והשותפין וכיוצא בהן משבועות שאם יודה ישלם(שאינן דרך מלווה) ה"ז ישבע אחר השמטה.
ובשו"ע (סעיף ו) פסק כרמב"ם 'כל דבר ששביעית משמטת, גם כן משמטת שבועתו. לפיכך שבועת הדיינים וכיוצא בה, שאם היה מודה בו היתה שביעית משמטתו, משמטת שבועתו. אבל שבועת השומרים והשותפים וכיוצא בהם, שאם היה מודה בו לא היתה שביעית משמטתו, לפי שהם פקדון ולא מלוה, אין שביעית משמטת שבועתו.
והוסיף הרמ"א שגם שבועה לשלם הלוואה נשמטת. הגה: מי שחייב לחבירו ונשבע לשלם לו, כל דבר שהשביעית משמטת פטור ג"כ לשלם מכח השבועה, דלא נשבע לשלם רק כל זמן שחייב לו ממון (מהרי"ק שורש פ"א ותשובת רמב"ן סימן רנ"ו)
תנאי על ההלוואה
בגמ' מכות (ג, ב) ואמר רב יהודה אמר שמואל: האומר לחבירו ע"מ שלא תשמטני שביעית - שביעית משמטת. ולמסקנת הגמ' יש לחלק בדעת שמואל 'על מנת שלא תשמטני בשביעית - אין שביעית משמטתו, ע"מ שלא תשמטני שביעית - שביעית משמטתו'
והסביר רש"י: אם אמר לו לוה הלוני 'על מנת שלא תשמטני אתה בשביעית' תנאי הוא זה ואף על פי שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים. אבל אם אמר לו 'על מנת שלא תשמטני שביעית' השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת לפיכך אין כאן תנאי.
וכן פסק הרמב"ם (ט, י) וכן פסק השו"ע (סעיף ט) : המלוה את חבירו, והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית, הרי זה נשמט. אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה, ואפילו בשביעית, תנאו קיים, שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה, שהוא חייב.
יתומים שלוו או הלוו כסף לאחרים, האם הם צריכים פרוזבול ומדוע?
האם מנהל גמ"ח או מנהל בנק צריך לכתוב פרוזבול?
יתומים צדקה וגמ"ח
בגמ' ב"ק לו ב מסופר על אדם שויתר על חצי זוז שנפסק לטובתו בבי"ד לטובת העניים ומיד רצה לחזור בו ואמר לו רב יוסף שאינו יכול לחזור בו כי בית הדין זכה בו עבור העניים אפילו שהעני לא נוכח כיון ש 'יד עניים אנן' הגמ' מדמה את החלטת רב יוסף לדין ש'יתומים לא צריכים פרוזבול'. ומחזקת הגמ' ' וכן תני רמי בר חמא: היתומים אינן צריכין פרוזבול, ר"ג ובית דינו אביהן של יתומין היו'.
והסביר רש"י 'דבלאו הכי לא משמט שביעית לחוב שלהן דאנן ידייהו דיתמי אנן ורמי עלן להפוכי בזכותייהו הלכך שטרות שלהן כמסורים לב"ד דמי ותנן המוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין במסכת גטין (דף לו) להכי נקט ר"ג דנשיא הוה ובית דינו ב"ד חשוב'.
בחידושי הרשב"א שם כתב: מהא דאמר רב יוסף אנן יד עניים אנן. דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים אינם צריכין פרוזבול שמעינן דדין העניים כדין היתומים ומי שחייב מעות לקופה של צדקה אינו משמט.
וכ"כ השו"ע בסעיף כ"ח: יתומים קטנים שיש להם מלוה ביד אחרים, אין צריכים פרוזבול. מי שחייב לקופת הצדקה, אינו משמט.
הסביר הסמ"ע: דהב"ד הוא אביהן של יתומים, ושטרותיהן וכל אשר להן כמסורין לב"ד דמי, וכן בקופה של צדקה, דהב"ד יד עניים כיד היתומים.
לגבי גמ"ח חילק הגר"מ אליהו בשלשה עניינים:
- גבאי גמ"ח או קופות צדקה - אינם צריכים פרוזבול כי אין השמיטה משמטת החובות אליהם, מפני שנחשבים כמי שמסרו שטרותיהם לבי"ד. והביא בשם הרב מזבח אדמה יו"ד סי' של"א שלמד לכל מי שחייב לפקידי הכוללות בעיה"ק ת"ו שאינו משמט.
- אדם פרטי שיש לו גמ"ח - צריך לעשות פרוזבול. כיון שפטור גבאי צדקה הוא מכח הציבור ובי"ד ולא באדם פרטי.
- אדם שמפקיד כסף בגמ"ח - אין שביעית משמטתו, ואינו צריך לעשות פרוזבול. נראה כוונתו כיון שהגמ"ח כשליח שמזכה לווים ממנו עם הקבלה, והחוב של הלווים לא נשמט כדין מסור לבית דין. ויש שחלקו בזה וחייבו לעשות.
אבל בדרך אמונה הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה כד כתב שטוב שיעשו גם הגמחים פרוזבול כיון שאפשר שיש בידם כספים שאינם כספי צדקה. ויש שכתבו טעם אחר כיון שגמ"ח מלווה גם לעשירים ולא שייך בהם הטעם שבי"ד יד עניים.
מנהל בנק
יש שכתבו שאין צריך הבנק לעשות פרוזבול משום שלבנק שהוא גוף בערבון מוגבל אין"שיעבוד הגוף"כלפי המלווה ואין בעלים שאפשר לתבוע מהם, וכן משום שהבנק סגור בזמן הקובע בערב ראש השנה לאחר חצות היום.
אמנם לרוב הפוסקים מנהל בנק צריך לעשות פרוזבול כדי שההלואות שנתן ללקוחות והגיע זמן פרעונם ולא נפרעו יוכלו להגבות לאחר השמיטה.
וכתב הגרמ"א ואין לומר שדינו כ'פקדון' שהשימוש במילה זו הוא מושאל אלא הוא מלווה.
וכתב הילקו"י שדי לו בפרוזבול אחד למרות שהבנק הוא בבעלות אנשים רבים כיון שהלוו מקופה משותפת אינו דומה לאחד שלווה מחמישה שצריך פרוזבול לכל אחד ואחד.
הלוקח הלוואה בריבית על ידי היתר עיסקה", האם השביעית משמטת חוב זה או לא?
היתר עסקה הינו דרך לאפשר הלוואה באופן שתביא לרווחים למלווה אך ללא חשש איסור ריבית. העיקרון הוא שחצי מהכספים מוגדרים כפיקדון, בו הלווה מתחייב לשתף ברווחים את המלווה. וחצי מהסכום מוגדר כהלוואה ללא ריבית. הלווה מתחייב להשבע על סכום הרווחים שהיו לו מהפיקדון ואם מסרב להשבע משלם סכום המוסכם מראש וזהו הרווח של המלווה.
לענין שמיטת כספים כתב השו"ע (סז, ג): מי שיש לו עסקא משל חבירו, שביעית משמטת פלגא שהיא מלוה.
ובאורים שם כתב ' פלגא שהיא מלוה. דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, ופלגא פקדון ברשותו ואינו נשמט, אבל פלגא מלוה קרינן ביה לא יגוש, ועיין תומים (סק"ו) שכתבתי כי הרדב"ז (ח"ד סימן ריד) חולק, ונראין דבריו, וזה התנצלות לנו כי רוב הלואות שלנו הם בעיסקא ואין משמט, ע"ש.
ובתשובת הרב יעקב אריאל הביא שפסקו האחרונים כשו"ע ולא כרדב"ז וכן הביא בשם: פאת השולחן סי' כט סעי' י; ערוך השלחן חו"מ סי' סז סעי' ד; שבת הארץ, פ"ט ה"ל (הוצ' מכון התורה והארץ, ח"ג עמ' 101); כרם ציון שביעית, הלכות פסוקות פ"כ סעי' ט; תורת השמיטה לרח"ז גרוסברג, סי' יח סעי' צה.
ונמצא למעשה שאדם שהפקיד כסף בבנק בהיתר עסקה חציו נשמט בשמיטה אם לא עשה פרוזבול.
עמוד הקודםעמוד הבא