בתורה (ויקרא כה, ה) 'את ענבי נזירך לא תבצור'. רש"י הסביר שאותם פירות שהנזרת והפרשת מהם בני אדם, אותם אינך בוצר. והסביר ברא"ם שכוונתו שאסורים בבצירה כל עוד הם שמורים אבל אם שוב הפקירם מותרים. אמנם הרמב"ן (עה"ת שם) הביא ברש"י מפירושו לגמרא (יבמותקכב, א 'עזיקא') שכתב בפירוששפירות השמורים מותרים⁴⁷ וכן הסביר בדעתו כאן. ופשט הביטוי 'ענבי נזיריך' הסביר שהם גפנים שלא עבדום כמצוי בשמיטה. ובפשט הציווי פה כתב הרמב"ן שהוא איסור כללי בשביעית לקצור את הפירות לצורך עצמך בלבד ושיהיו הפירות לך, לענייך לחיה ולבהמה.

הרמב"ם (ד, כ"ד) הביא מצות עשה להשמיט וסיים שאם הביא יותר מהמותר מותר ולא הזכיר צד איסור באכילה. ובמהרי"ק שם כתב שמשמע בדעתו שפירות השמורים מותרים.

אמנם ר"ת (תוס' סוכה לט, ב) כתב בפירוש שפירות מן המשומר אסורין כמובא בתורת כהנים 'ואין אתה בוצר מן המשומר'. וכ"כ הרז"ה (המאור סוכה יב, ב). ובתוס' רי"ד (יומא פג, א 'מאכילין') למד איסור שמור מהפסוק 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' שהאכילה מותרת רק ממקום שהיתה שביתה לארץ.

בספרא (בהרפרשהאתחילתפרקאוכן בירושלמי ח' ו') על הפסוק 'אֶת עִנְּבֵי נְזִירֶיךָ לֹא תִּבְצֹר,' הובאו שתי דרשות:

נמצא שיש שני תבחינים להיתר שימוש בפירות, אשמירה בודרך הקטיף. נחלקו הראשונים מה היחס ביניהם:

נמצא שלרוב הראשונים מותר שימוש בפירות שמורים אם אינו בוצר כדרכו ולר"ת אסור.

בערוה"ש (כא, ז) הסביר שגם לדעת המתירים יש איסור בצירה בשמור⁴⁸, אמנם אין איסור אכילה אם נבצרו על ידי אחר ונראה שגם אם הופקרו קודם בצירה מותרים בבצירה.

שמור מדרבנן: הגמ' (מנחות פד, א) מתארת שהיו מעמידים שומרים בשביעית על העומר שלא ילקח על ידי עניים, בתוס' ('שומרי') הקשה על ר"ת שסובר שפירות שמורים אסורים, והרי קרבן העומר צריך להיות ראוי לאכילה?! ומתרץ שגם לר"ת איסור שמור הוא רק מדרבנן. וכן הסביר בתוס' הרא"ש (בבא מציעא קי:ח א 'שומרי')

שמור ביבול נכרי: הגמ' ביבמות (קכב, א) שדנה בדין נאמנות נכרי כותבת 'עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזיקה הן, של נטע רבעי הן - לא אמר כלום, לא נתכוון אלא להשביח מקחו.' בגדר איסור 'עזיקה' הביא רש"י בשם רבותיו שהם פירות שמורים של שביעית. ולכאורה משמע מכאן שלשיטתם יש דין שמור גם בקרקע נכרי וכן פירש הרז"ה (המאור, סוכה יט, ב. על הרי"ף) ולפי זה נמצא שהאוסרים שמור אוסרים גם בקרקע נכרי ונמצא שכל יבול נכרי לשיטתם אסור משום שמור. אמנם דעת הראב"ד (כתוב שם, סוכה יט, ב) ששמור נאסר דווקא בקרקע ישראל.

הנאה מפירות שמורים: הערוך לנר(סוכה לט, ב) כתב שכיון שהלימוד של האוסרים הוא מהמילה 'לאכלה' משמע שגם לדבריהם אין בשמור איסור הנאה ויכול להדליק בו נר או להאכיל בהמה⁴⁹

למעשה בדין שמור כתב המהר"ם בן חביב (כפות תמרים סוכה לט, ב) שלפי המנהג שרוכשים מגוי בשביעית מוכך שלא חששו לשמור. ובדברי החזו"א קיימת סתירה שבסדר השביעית (אות א) אסר לאכלו לכל אדם וגם לתת לבהמה ובספרו (שביעית י, ו) כתב לגבי אתרוג שלמרות שמשמרים אותו ומטייבין אותו אין הפירות נאסרים ויוצאים בהם בחג (ואתרוג כשר צריך להיות ראוי לאכילה).בציץ אליעזר (ו, לט ב) ברר אצל הרב כהנא ומצא שדעתו החזו"א למסקנה להתיר. והוסיף שעלינו לדעת שרוב רובם של הראשונים מתירים משומר. וכ"כ במעדני הארץ (ליקוטים סימן ז) שהוא הכרעת האחרונים. וכ"כ באהלה של תורה (ג, מט) אמנם במנחת יצחק (ח סוף צה) כתב שמנהגם להחמיר בזה. ומקלים רק מעבר הירדן שהוא תרי דרבנן. ובילקו"י (יד, ה) סיכם שהעולם נוהגים להקל בזה והמחמיר תע"ב. והגר"מ אליהו (מאמ"ר י, יב) כתב בפשיטות שפירות שמורים שנמכרו מותרים באכילה. וכ"כ באול"צ (ד, ח) אך אסר לשלם עליהם משום מסייע.