התחברות
None
קרקע נכרי לקדושת שביעית
קרקע נכרי לקדושת שביעית
באר את שיטת הרמביים על פי הכפתור ופרח רדב"ז וכסף משנה, האם יש קנין לעכויים בארץ ישראל, ומה הנפק"מ!
האם נוהג קדושת שביעית בפירות נכרי שגדלו בשמיטה בארץ ישראל.
מקור המחלוקת לענין קנין נכרי
בגמ' (גיטין מז, א) נחלקו אמוראים האם יש קנין לנכרי להפקיע מקדושת הארץ לענין מעשר 'אמר רבה: אף על פי שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר: כי לי הארץ, לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם;
ור"א אומר: אף על פי שיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר, שנאמר: דגנך, ולא דגן עובד כוכבים, אבל אין קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר: לה' הארץ'
בהכרעת ההלכה לימינו כתב ספר התרומה (הלכות ארץ ישראל) שכיון שקדושת הארץ בזמן הזה דרבנן (לשיטתו) נוקטים שיש קנין לנכרי להפקיע מחיובי השביעית.
בדעת הרמב"ם
בדיני מעשר: כתב הרמב"ם (תרומות א, י) 'עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר.
לגבי ספיחין כתב הרמב"ם (שמיטה ד, כט): 'עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם.'
ונחלקו הפוסקים ביחס לדברי הרמב"ם ולענין קדושת שביעית בפירות נכרי:
כפתור ופרח (פרק מז, הובא בכס"מ כאן): תמה על הרמב"ם מדוע פירות שעכו"ם זרע אותם בשביעית מותרים שכן במשנה (א, ו) פירש הרמב"ם עצמו 'שאם תעבד על ידי אחר אסור לאכול ממה שתוציא'45, הרי הגם שלא גזרו על ספיחין אצל נכרי 'אבל מה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע אותו איסור בקניינו (כפי שמשמע ברמב"ם תרומה לעיל), מטעם שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ושביעית, שהרי אינם חייבין במעשר, ואפילו הכי פירותיהן חייבין הם (ר"ל כשמירחם ישראל), הכי נמי אינם חייבין בשביעית. אבל בפירותיהן נוהג שביעית'. ולכן סובר שבגבול עולי בבל הפירות שזרע הנכרי אסורים מדרבנן ובתחום עולי מצרים הם מותרים. והוסיף שבשניהם יש דין ביעור בפירות וממילא סובר שיש קדושת שביעית בפירות נכרי אפילו בגבול עלי מצרים.
רדב"ז: יש מקום למנהג שלא מקפידים על קדו"ש בנכרי. אבל לרמב"ם יש חיוב קדו"ש בפירות נכרי:
- בהלכות שמיטת כספים כתב הרמב"ם 'מצוות עשה להשמיט', משמע שסובר ששביעית מהתורה, ממילא אינו מסכים עם סברת ספר התרומה שניתן להקל בזמן הזה במחלוקת 'האם יש קנין לעכו"ם להפקיע' מצד ששביעית בזמן הזה דרבנן אלא יש להחמיר ולכן אינו מפקיע קדושתה ויש קדו"ש.
- אמנם שלא בדעת הרמב"ם הרדב"ז מסביר את המנהג לא לשמור קדו"ש בפירות עכו"ם בסברת סה"ת שכיון ששביעית דרבנן מכריעים לקולא את המחלוקת אם יש קנין לנכרי להפקיע.
- הפטור מספיחין הוסבר בכך שהנכרי לא צווה, ממילא בקדו"ש שאינה תלויה בו חייבת.
כס"מ: אין לרמב"ם קדו"ש בפירות נכרי בזה"ז:
- הרמב"ם כתב בפ"ט ובפ"ו דשמיטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם.
- מה שכתב הרמב"ם בהלכות תרומות לגבי נכרי ש'הארץ בקדושתה' כוונתו דווקא לענין 'אם חזר ישראל ולקחה ממנו' כמובא שם אבל כשביד הנכרי הקנין מפקיע את קדושת הקרקע.
נקדים ונומר שהמחלוקת בקדושת שביעית היא הפכית למחלוקת לחיוב במעשרות, דעת הב"י שהנכרי מפקיע מקדושתה בעודה בידו ולכן דין הקרקע בשמיטה כדין שאר שנים וממילא חייבת במעשר כשנתמרחה ע"י ישראל. וכן כתב בשמו הרמ"א בסימן של"א. ועל נקודה זו חולק המבי"ט.
מבי"ט(איא)': יש קדו"ש לרמב"ם בקרקע של גוי בשמיטה והוא פטור ממעשר. ואין שום חיוב בארץ ישראל במעשרות בשנת השמיטה אפילו מהלקוח מיד גוי קודם מירוח ומירחו ישראל. מכמה טעמים:
- מן התורה אין חיוב כלל בשנת השמיטה במעשרות. וכיון שמהתורה אין שום חיוב לישראל בשנת השמיטה גם לגוי אין שום חיוב אפי' מדרבנן.
- אי אפשר לחייב מצד מירוח ישראל שהרי אפילו אם מירח ישראל פירות קרקעו ממש לא יתחייב דהוי שנת שמיטה, כל שכן מירוח פירות הגדלים בקרקע גוי.
- וכן הרמב"ן ז"ל כתב בפרשת בהר סיני פי' רש"י ז"ל דשמא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית גזרו עליו כישראל.
והחיד"א העיד שהמנהג בארץ ישראל היה כדעת הב"י ועוד שבית דינו של הב"י גזרו נידוי וחרם על מי שינהג כמבי"ט. וכ"כ בשבת הארץ: 'וכבר הוסכמה הלכה שאין קדו"ש נוהגת כלל בפירות של נכרי וחייבים הם בתרו"מ כשגמרם ישראל'.
אמנם החזו"א הנהיג במקומו להחמיר בקדושת שביעית מיבול נכרי כסברת המבי"ט.
- ↩
אמנם לא מצאתי לשון זו בפירוש הרמב"ם שם