התחברות
None
דין נעבד בשביעית
דין נעבד בשביעית
אילן שנעבד באיסור בשמיטה האם פירותיו מותרים באכילה או בהנאה או לקחת ממנו לצורך מצוה כגון אתרוגים?
נעבד באיסור
כתב הרמב"ם ד א: ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה, פירותיה מותרין באכילה.
וכן בסעיף טו: 'עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית... אם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר'. נמצא שלרמב"ם למרות שיש חיוב עקירה בירק שנזרע בשביעית, אם לא עקר הירק מותר. אמנם בירק צריך להמתין עד שיעשה כיוצ"ב כמובא שם הלכה ד-ה'.
והראב"ד שם כתב שלא מצינו היתר לזורע בשביעית אלא אם זרעו גוי או שנזרע במקום ששביעית מדרבנן. וכן אוסר הרמב"ן ביבמות קכב א. והסביר החזו"א סימן י' ס"ק ה שנראה שחומרת הראב"ד היא דווקא בנזרעה ונטעה אבל בשדה שנטייבה מודה לרמב"ם להתיר.
בחזו"א שביעית סי' י' סוסק"ו כותב להתיר שמור ונעבד שאין הפירות נאסרים באכילה, אך בסי' כ"ו סק"ד בסדר השביעית אות א' אוסר הפירות שהבעלים לא הפקירום. והגרשז"א כתב שבזמן הזה נוהגים להקל באיסור משומר ונעבד לאחרים.
וכתב באול"צ שביעית עמ' לה שבכל אופן בתשלום על הפירות הנעבדים יש להביא בחשבון גם בעיה של מסייע ואסור. אמנם אם מקבל במתנה ואפשר שגם בהבלעה, יועיל. ובחזו"א כתב שאסור לקנותם מצד מסירת דמי שביעית לעם הארץ.
באתרוג יש לנו כלל שצריך שהאתרוג יהיה מותר באכילה ע"מ שניתן יהיה לברך עליו, ולכן פה יש מחלוקת ראשונים אם מותר באכילה וממילא אם יוצאים ידי חובת המצווה ולכן כתבו הפוסקים שנכון להמנע מלצאת בו.
האם קונסים אדם שעשה מלאכת איסור בשדהו כגון: חרישה, נטיעת אילן, זמירה, וזיבול.
א. הנוטע אילן בשביעית או בתוספת שביעית, האם קונסים אותו לעקור את האילן? ב. החורש את שדהו או זיבלה או העביר קוצים ממנה בשביעית, האם קונסים אותו במוצאי שביעית!
השבחת הקרקע - חרישה וזיבול
במשנה שביעית פרק ד משנה ב: שדה שנתקוצה תזרע במוצאי שביעית שנטייבה או שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית.
נחלקו הראשונים על איזו חרישה קנסו אותו:
- הר"ש (שם) הביא משם הירושלמי 'תמן אמרי כשניטלו קוציה' כלומר יש חרישה ראשונה שרק נוטלת את הקוצים ובזה אין קונסין אותו ויש חרישה שניה שמכינה את הקרקע לזריעה ורק בזה קונסין אותו.
- אמנם הרמב"ם (א יג) לא חילק בזה וכתב 'החורש את שדהו או נרה או זִבלה בשביעית כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית, ואין חוכרין אותה ממנו כדי לזורעה אלא תהי בורה לפניו, ואם מת יזרענה בנו.' והסביר אותו בדרך אמונה 'היינו שחרש חרישה ראשונה שהיא רק להמית הקוצים ומ"מ כיון שחרש קנסי' לי''
ובשבת הארץ הסביר כוונתו שאם על ידי חרישה ראשונה יכולה כבר להזרע, קונסין אותו גם בזה.
נטיעת אילן
רמב"ם פרק ג' הלכה יא:. ..'נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה במ"ד יום יקיים, פחות מכן יעקור, ואם לא עקר הפירות מותרין, ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור.'
ולגבי הפירות כתב מהר"י קורקוס: אבל הרמב"ן וקצת מהראשונים נראה שסוברין שהפירות אסורים כיון שעל ידי איסור באו והיה חייב לעקור.
ולגבי היורשין כתב בשבת הארץ שגרסת הגר"א בירושלמי שאין מחייבין אותם לעקור.
זמירה
לא מצינו קנס בזמירה, והצד השוה בכל הקנסות הוא איסור הזריעה שלא שייך בזומר שהעץ נטוע.
זיבול
במשנה שביעית ד משנה ב: 'שדה שנתקוצה תזרע במוצאי שביעית, שנטייבה או שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית'
שדה שנדיירה היא שדה שזיבלו אותה ונמצא שקנסו חז"ל שלא לזרוע אותה כדלעיל בלשון הרמב"ם.
קנסות נוספים בשביעית
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ו הלכה יג: החמרים העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יותר מדאי הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם, ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפועל, מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו.
ברמב"ם ו י מי שעשה דברים האסורים בפירות שביעית מחייבים אותו לאכול כנגדן חולין בקדו"ש.
מקומות שלא קנסו
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל א יד: המעביר קוצים מארצו בשביעית כדי לתקנה למוצאי שביעית, או שסקל ממנה אבנים אף על פי שאינו רשאי לא קנסו אותו ומותר לו לזורעה במוצאי שביעית. ע"כ. וכתב בדרך אמונה שכיון שלא חרש עדיין אלא רק עשה הכשר לחרישה לא קנסוהו.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ו הלכה יב: האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית, ואם אמר לו לקט לי בו היום ירק, ה"ז כדמי שביעית ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ח הלכה ח: מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו, מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ אבל לא יסעדנו ביד, ומותר לרדות עמהן הכוורת וחוכרין מהן נירין לפי שאינן בני חיוב כדי לקנוס אותן.
עמוד הקודםעמוד הבא