בבריתא (מ"ק ו ב) שמרביצין שדה לבן בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית. רש"י במקום כתב שהשקאת שדה לבן לצורך השביעית עצמה אסורה.

בסיבת האיסור כתב החזו"א (טז, ד) שהוא מחשש גידולי ספיחין. ומזה למד שהשקאת עצי פרי לצורך יציאת פירות בשביעית מותרת שכן אין בהם איסור ספיחין.

ובאג"מ הסביר מכאן יסוד בדיני השקאה שהיא שונה משאר מלאכות כגון חרישה שהאיסור נעשה כבר בזמן הפעולה אלא היא נידונה לפי הזמן בא מתקבלת התוצאה, וכיון שהתוצאה מתקבלת במוצאי שביעית בה כבר לא שייך איסור השקאה זו מותרת.

במשנה (ג, ח) : 'אין בונין מדרגות על פי הגאיותשלא יחליקו בירידתן לקחת המים ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעיתדנראה כמתקנן להשקות בהן שדותיו בשביעית. רע"ב אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעיתוכבר אין ירק בשדות שיש לחשוש שיגידו שעושה להשקותו. משנה אחרונה.

בירושלמי (ד, ד) אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ אבל בודקין אותן בגללים בעציץ ושורין אותן בשביעית למוצאי שביעית.

והסביר בפני משה בטעם ההיתר 'שיהיו יפין לזריעה למוצאי שביעית דאין זה עבודה'.

וכן פסק הרמב"ם (א, ו) 'ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים, ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית'

אמנם לראב"ד (שם) היתה גרסה אחרת בגמ' והגיה 'נ"א ומשיירין את הזרעים משביעית למוצאי שביעית' והסביר מהר"י קורקוס שלראב"ד ההיתר הוא להשאירם בקרקע שיתקשו ויהיו ראויים לזריעה ולא חוששים שיאמרו שזרעם בשביעית.

ראה לעיל בפרק המלאכות מחלוקת הפוסקים בדין מלאכה שנעשית לאוקומי פירא. וטעם האוסרים שפירות שביעית הופקרו על ידי התורה מידי הבעלים וממילא לא שייך לעשות מלאכה כדי לא להפסידם. אך גם לשיטה זו לעשות מלאכה שבלעדיה יפסד העץ מלתת פירות בשנה השמינית יהיה מותר והוא בכלל ההיתר 'שלא תעשה הארץ מלחה'.