התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכד - סעיף י
הרב ירון אליה
הלכות חלה - סימן שכד - סעיף י
שְׂאוֹר חיטים בעיסת אורז החיוב ע"פ הטעם ואפילו שאין* שיעור בשאור
משנה חלה ג משנה י: הנוטל שְׂאוֹר מעיסת חטים שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסת אורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה דאין הטבל אוסרה, כיון דליכא טעם אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא?! מין במינו. ושלא במינו בנותן טעם דטעמא דטבל בכל שהוא. משום דְכְּהֶיתֵּרוֹ דחטה אחת פוטרת את הכרי כך איסורו, והאי טעמא לא שייך אלא מין במינו::
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ג : גמ' מתניתא [דלא] כדרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת [בחלה] עד שיהא בה דגן כשיעור. רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. א"ר הילא בין כרבנין דהכא בין כרבנין דהתם אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן. רב הונא אמר טעמה דגן אף על פי שאין רובה דגן.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה יא : המערב קמח חטין וקמח אורז ועשה מהן עיסה אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה, אפי' היה השאור חטים לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה.
מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ה: ורבינו כתב אם יש בה טעם דגן וממילא שאם אין בה אינו יוצא. ובהשגות א"א נראה לי והוא שיש בה דגן וכו'. אבל מדברי הרמב"ן ז"ל נראה שאפילו אין שם כזית בכדי אכילת פרס יוצא בה לפי שמדין גרירה הוא שהחטין גוררין את האורז וזהו שהזכירו חטים ואורז בדוקא וכן מבואר בירושלמי והאריך בזה בהלכות בכורות וגם רבינו פרק ו' מהלכות בכורים עם שאר מתנות כהונה כתב משנתנו בדין החלה בקמח חטים וקמח אורז ומשמע דדוקא באלו וכן עיקר:
השגת הראב"ד: המערב קמח חטים וכו'. א"א נראה מן הירושלמי דבעינן שיהא בה דגן כשיעור כרשב"ג דהכי פסיק הלכה כוותיה מיהו לא בעינן רוב דגן.
פסקי חלה לרשב"א שער א : אבל בירושלמי (פ"ג הל' ה') אמרו מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אמר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור ר' יעקב בר אידי בשם ר' שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרב ר' אברהם ז"ל והכין מסתברא כיון דפסקו כן בירושלמי.
סעיף י: נתן שאור מעיסת חטים לרמב"ם נראה אפילו שלא התחייבה אך לר"ש ולראב"ד דווקט מעיסה שהתחייבה, ערוה"ש כ"ט.23 לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה. כיון שהוא מין בשאינו מינו דינו בטעם ולא בכלשהו. משנה ג' י'. כרמב"ם ורמב"ן וכמשנה ולא כראב"ד ורשב"א שפסקו כרשב"ג בירושלמי שצריכים שיעור חלה מהדגן.
- ↩
וכתב עוד שם 'אבל א"א לפרש שהחיוב הוא משום דשאור הוא דבר המעמיד (ולפי זה התערובת תתחייב גם אם השאור לא נתן טעם בעיסה) דזהו רק מדרבנן ואפשר דמדרבנן באמת מודה הראב"ד וכל הפוסקים דחייב בכל ענין והפוסקים קיצרו מאד בזה'
