התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף ד
הרב ירון אליה
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף ד
עיסה שנעשתה לחלוקה נפטרה מחלה ואינה* מצטרפת אח"כ לשיעור
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ג : שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר היתה להן שעת חובה ונפטרו.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ז הלכה ט: אבל שני ישראלים שעשו כך וחזר כל אחד אחר שחלקו והוסיף על חלקו עד שהשלימו לשיעור הרי זו פטורה, שכבר היתה לה שעת חובה והן היו פטורין באותה שעה מפני שעשאוה לחלק.
השגת הראב"ד: א"א אין דבר זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור? ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהן חייבין? ואף על פי שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקי"ל אין דחוי אצל מצות34 ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב.
בית יוסף יורה דעה סימן של: ונ"ל דהרמב"ם סבר דאין לדחות הירושלמי בגילא דחיטאתא כדדחי ליה הראב"ד וע"כ יש לנו למצוא טעם לדברי הירושלמי דלא תיקשי ליה מהעושה עיסתו קבין והשיכן בסל או צרפן דחייב וי"ל דשאני התם דעדיין לא היתה לה שעת חובה מעולם הילכך כל שהגיעה לה שעת חובה חייבת אבל הכא שכבר היתה לה שעת חובה שהרי היה בה כשיעור ונפטרה מפני שעשאוה לחלק שוב אינה חוזרת להתחייב דהוי ליה כאילו הורמה ממנה חלתה באותה שעה והרי זו דומה לאותה ששנינו בפרק ג' דחלה (מ"ג) הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואחר כך פדאתה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה ואין זה ענין אצל דיחוי דמצות.
ערוך השולחן יורה דעה סימן שכו סעיף יב: ואינו מובן דסוף סוף לא היה עליה חיוב בשעת עריכה ומה לי אם הפטור הוא מפני שאין בה כשיעור מצד עצמה או מצד חלוקה והרי עכ"פ לא היה על עיסה זו שום חיוב וצ"ע'... ועוד הקשה על לשון הירושלמי: ותרתי ק"ל דהא וודאי שעשו על מנת לחלקה דאח"כ לא מהני החלוקה כמ"ש וא"כ איזה לשון הוא שעשו וחלקו וכך ה"ל לומר שעשו לחלוק ועוד מאי האי דקאמר שכבר היה להן שעת חובה אימתי היתה שעת חובה?! ולכן נ"ל דה"פ דאלו השנים אדרבה כשלקחו הקמח רצו להשתתף כדי לחייבה בחלה ועירבו הקמח ביחד ושפכו המים ותיכף קודם עירוס נתחרטו מאיזה טעם ואמרו שרוצים לעקרה מחלה ועל מנת כן לשים שיחלוקו ונמצא דדחיוה בידים ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה וגם כוונת הרמב"ם כן הוא:
סעיף ד: שנים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה בעודה בצק בענין שלא היה שיעור בשום חלק. ש"ך ז'. כרשב"א, ואח"כ הוסיף כל אחד על חלקו עד שהשלימו לכשיעור, ה"ז פטורה. והואיל ונפטרה עיסה זו בעוד היה בו שיעור הוה כאילו הופרש ממנו חלה. ש"ך ח'. וערוה"ש כתב שמדובר דווקא שהתכוונו להשתתף וחזרו בהם לאחר נתינת מים וקודם לישה 'ונראה ונדחה אינו חוזר'. שכבר היתה להם שעת חובה, והם היו פטורים באותה שעה מפני שעשאוה לחלק. כרמב"ם וירושלמי. ודעת הראב"ד שמתחייבים בהוספה כי אין דחוי למצוות.
הגה: וה"ה באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו לחלקם, וחלקם שנפטרו ולא מצטרפים אח"כ לשיעור. ש"ך ט'. אבל אם לא עשאם ע"מ לחלקם, לא מהני החלוקה אח"כ. נ"ל דאף שיחלוק אח"כ אין צריכא ליטול כי אם חלה אחת. ט"ז ג'. (טור וכתב עליו בב"י 'דברים ברורים הם'). וה"ה בשני בני אדם אם אינם מקפידים ולא עשאום ע"מ לחלקם לא מהני החלוקה אח"כ. ש"ך י'.
הגה: וה"ה באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו לחלקם, וחלקם שנפטרו ולא מצטרפים אח"כ לשיעור. ש"ך ט'. אבל אם לא עשאם ע"מ לחלקם, לא מהני החלוקה אח"כ. נ"ל דאף שיחלוק אח"כ אין צריכא ליטול כי אם חלה אחת. ט"ז ג'. (טור וכתב עליו בב"י 'דברים ברורים הם'). וה"ה בשני בני אדם אם אינם מקפידים ולא עשאום ע"מ לחלקם לא מהני החלוקה אח"כ. ש"ך י'.
- ↩
אם יש דחוי אצל מצוות זהו ספק בסוכה לג. ובעוד מקומות והסביר רש"י שם ד"ה 'דחוי אצל מצוות': 'כלומר, נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות, דאם נראה ונדחת משנשחטה - אמרת ידחה, דתו לא הדר חזי, הכא נמי, הואיל ונדחה כשנקטם - תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה'. (וראה באנציקלופדיה תלמודית ערך דחוי הערה 247 שכתב בשם הט"ז במצוות כיסוי שגם הרמב"ם סובר כרב פפא שאין דחוי אצל מצוות)
