התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכג - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן שכ"ג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין, ובו סעיף אחד.סימן שכ"ג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין, ובו סעיף אחד.
עמוד הקודםעמוד הבא
הלכות חלה - סימן שכג - סעיף א
חלת חו"ל רשאי לאכלה עם זר בשולחן אחד וניתנת לכהן עם הארץ
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד הלכה ד: מתני': ...ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. גמ': וניתנת לכל כהן - בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ:
בבלי חולין קד. בסוף העמוד: דתנן: חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן, וניתנת לכל כהן שירצה אפילו לעם הארץ שאין משמרה בטהרה מה שאין כן בחלת הארץ דכתיב (דה"ב לא) לתת מנת לכהנים למחזיקים בתורת ה' מחזיקים יש להם מנת ולא שאין מחזיקין אלמא בדרבנן לא גזרינן העלאה אטו אכילה.
חלת חו"ל ניתנת לע"ה במקום צורך וחלת א"י לא. ניתנת
תוספות מסכת חולין דף קד עמוד ב : וניתנת לכל כהן שירצה - פירש בקונטרס דאפילו אינו מחזיק בתורת ה' יתנו לו חלת חוצה לארץ ואין נראה לר"י דהא הוו דומיא דהנהו ששונֶה אחַר משנה זאת ואלו ניתנין לכל כהן שירצה כו' וחשיב בהדייהו הזרוע והלחיים והקבה ואמרינן לקמן בפרק הזרוע (דף קל:) שאינן ניתנות למי שאינו מחזיק בתורת ה'. לכך נראה לרבינו יצחק דהכא בחלת חו"ל מיירי בדליכא כהן חבר אי נמי איכא כהן חבר שהוא עשיר ואינו רוצה לקבל ואפילו רוצה לקבל כיון דאין צריך וזה ע"ה עני וצריך שמצווים להחיותו שאם לא יתנו לו יצטרכו לתת לו חולין וקמ"ל דיכול ליתן אף על פי שאין בקי בטומאה וטהרה ולא חיישינן שמא יאכלנו בימי טומאתו. אבל חלת הארץ אינה ניתנת אלא לכהן חבר שישמרנה בטהרה אפי' ליכא עתה כהן חבר אל יתננה לכהן ע"ה אלא ימתין עד שיזדמן לו כהן חבר.
חלת חו"ל אין בהם משום כהן המסייע
בבלי בכורות כז. : אמר רבא: תרומת חוצה לארץ דרבנן היא ויכול ליתנם לכהן המסייע אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות רב חמא יהיב ליה לשמעיה כהן.
חלת ארץ ישראל בטלה במינה במאה ושלא במינה בנותן טעם
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת נדרים פרק ו : זה הכלל שהיה ר"ש אומר משם ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וְהֶחָדָשׁ לא נתנו להן חכמים שיעור, אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם. וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו להן חכמים שיעור מין במינו כל שהוא פני משה: האי כל שהוא לאו משהו קאמר אלא לפי מה שהוא, תרומה וחלה בא' ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים מפני שכפל איסורן שאסורין בהנאה כפלו בשיעורן: שלא במינו בנותן טעם. דהא דבעינן בתרומה א' ומאה ובערלה וכלאי הכרם א' ומאתים דוקא במינן אבל שלא במינן בנ"ט כדתנן פ"ב דערלה.
חלת חו"ל בטלה לכהן טמא בשווה ויש סוברים ברוב
אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה כהן היה מבטלה ברוב לאוכלה לזר ולא בעינן אחד ומאה ולאחר שעירבה ברוב חולין יכול לאכול זר או כהן בימי טומאה ואוכל לה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע, כי מתרמי ליה חמרא דתרומה, הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה, ושקיל חד, מיכן ואילך - רמי חדא של תרומה ושקיל חדא מהתערובת. כיון שהתרומה שבתערובת בטלה כבר, החולין רבים על התרומה החדשה ומבטלים אותה ואין אומרים חוזר ונעור. חדושי הגרי"ז.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד הלכה ד: הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב. אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד. דתנינן ונאכלת עם הזר על השלחן.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה: מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה כר' זעירא בירושלמי.
פסקי חלה לרשב"א שער ד : חלת חוצה לארץ אף על פי שאסורה למי שטומאה יוצאה עליו מגופו לא אסורה אלא לאכלה בפני עצמה אבל אם רצה מערבה בחולין ומבטלה ברוב ואוכל דגרסינן בפרק עד כמה (שם) אמר שמואל חלת [חו"ל בטילה ברוב רבה] מבטלה ליה ברוב ואוכלה בימי טומאתו, ורבה כהן הוה כדאמרינן (ר"ה י"ח א') דבי אבוה דשמואל מדבית עלי, רב הונא בריה [דרב יהושע] כי מתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולי' וחדא דתרומה מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא.
חלת חו"ל קל ביטולה אפילו לזר ויש סוברים רק לכהן טמא
גם לזר ובטלה בשווה
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה: מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה כר' זעירא בירושלמי.
רק לכהן ובטלה ברוב
תוספות מסכת בכורות דף כז עמוד א: תרומת חוצה לארץ בטלה ברוב - להתירה לכהן טמא קאמר כדקאמר רבה מבטל לה ברוב (ואפילו) בימי טומאתו ולא כמו שפירש הקונטרס לאוכלה זר ולא בעיא אחד ומאה דבהדיא מוכח במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז.) דאסורות לזר גבי חלת עובד כוכבים בארץ ותרומתו בחוצה לארץ מודיעין אותו שהוא פטור חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת דדייק התם הא דישראל מדמעת משמע דאינה עולה לאכול לזרים אלא באחד ומאה. גר"א ג': ולתוס' דברי ר' זעירא בירושלמי שבטילה לשווה בזרים הם דווקא לחלה שניה.
טור: כן הוא מסקנת א"א הרא"ש.
רא"ש מסכת חולין פרק ח סימן ד : איכא למישמע מינה דלא גזרינן העלאה אטו אכילה אלא (בחלת) חוצה לארץ משום דליכא למיגזר הוא.
ב"י: מדכתב שם אמתניתין דונאכלת עם הזר על השלחן 'ולא גזרינן העלאה אטו אכילה' משמע דסבירא ליה דלא שריא מתניתין אלא בכי האי גוונא אבל אם נתערב כדשרי הרמב"ם לא.
ש"ך א': אין להוכיח מכאן בדעת הרא"ש כיון שהוא לשון הגמ' אלא הוא דין מיוחד בלחם כיון ששכיח בו תערובת.
חלת חו"ל מותר לבטלה ברוב לכתחילה וי"א רק בדיעבד
ההיתר לערב לכתחילה
פסקי חלה לרשב"א שער ד: והא דקאמר שמואל בטלה סתמה קאמר בין לכהן לאכלה בימי טומאתו בין לאוכלה זר לאח' שטבלה עד כאן, ומשמע נמי דאפילו לכתחלה נוטל ומבטל וכדאמרינן דרב הונא בריה דרב יהושע מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא דאלמא לכתחלה שקיל ורמי. ומיהו דוקא ברוב אבל שוה בשוה לא. הש"ך י' כתב שדעת הרשב"א שלא מערבין לכתחילה לזר, ולא ידעתי מקורו.
רמב"ם הלכות תרומות פרק יג הלכה יא : תרומת חו"ל מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת ח"ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין ונמצא הכל שלשה ואח"כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלשה ומגביה מארבעתן לוג ושותה, וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר וחוזר ונוטל לוג ושותה, וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובת עד שיכלה כל היין של תרומה, ונמצא שנטל כמה לוגין בשני לוגין של חולין.
ר"ן: ההיתר רק להוסיף על תערובת אקראית
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף יד עמוד ב : ואמרי' התם רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ואפשר דטעמא דמילתא לפי שאין איסורה שוה בכ"מ אלא במקומות הסמוכים לא"י וכיון שבחו"ל יש מקומות שנוהגת ויש מקומות שאינה נוהגת כלל ראוי להקל עליה אף במקומות שנוהגת הלכך יכול הוא לקרות לה שם ולבטלה ולאפותה אבל הרמב"ן ז"ל כתב ...דאפשר דכי אמרינן מבטלה ברוב היינו לומר שאם נתערב בכמותה או בפחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה כדאמרינן בפ"ק דביצה (דף ד ב) דמדרבנן מבטלין איסורא כי האי גונא אבל לבטל בעירוב לכתחלה לא דלערב בשאר איסורים של דבריהם אין לנו:
חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש
בבלי בכורות כז. : ואמר שמואל: תרומת חוצה לארץ - אוכל והולך הטבל וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה ואח"כ מפריש.
רא"ש מסכת ביצה פרק א: 'אמר שמואל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש' פרש"י אוכל כל הפת ומשייר בה כדי חלה ומפרישה באחרונה. ולא נהירא דא"כ הוה ליה למימר ומשייר כדי חלה. אלא משמע צריך לשייר יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו חלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים. כדתנן פ"ק דחלה (משנה ט) האומר כל גורני תרומה כל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשריא אוכל והולך ואח"כ מפריש.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה: ואם רצה לאכול תחלה ואח"כ יפריש החלה בחוץ לארץ מותר שאין עיקרה אלא מדבריהם.
המפריש תרו"מ וניחם מתירים לו כנדר ותחזור לחולין
בבלי עירובין ל: הגמרא דנה באפשרות לעשות ערוב לנזיר ביין ולישראל בתרומה שלכאורה לא ראויים להם באותו יום סומכוס אומר שאפשר לערב לנזיר ביין אבל לישראל רק בחולין ולא בתרומה . ואילו לנזיר ביין לא פליג, מאי טעמא - אפשר דמתשיל אנזירותיה ישאל לחכם ויתיר לו נדרו, ויהא יין ראוי לו. - אי הכי, תרומה נמי אפשר דמיתשיל עילויה! ויפתח בחרטה לא נתכוונתי לכך, ותנן (נזיר לא, א): הקדש טעות אינו הקדש - אי מתשיל עלה - הדרא לטיבלא וטבל לא חזי.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ד הלכה יז : המפריש תרומה על תנאי אם נתקיים התנאי הרי היא תרומה, ואם לאו אינה תרומה, וכן המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.
סעיף א : חלת חוצה לארץ שעיקרה מדרבנן. אבל חלת א"י שעיקרה מהתורה אין מקלים בה אפילו שהיום היא דרבנן. ב"י, ש"ך א'. שמותרת לכהן טהור מקֶרי, רשאי לאכלה עם זר על שלחן אחד, לפי שאינה מדמעת (פירוש ענין דמוע הוא תרומה שנפלה בחולין). ואפילו נתערבה שוה בשוה. מותרת לזר. רמב"ם כר' זעירא בירושלמי. הטור כתב בדעת הרמב"ם 'ומותר לזר לערבה עם חולין שווה בשווה ולאכלה' אבל הגר"א ב' כתב שהיתר 'שוה' הוא רק בנתערב אך לערב לכתחילה צריך רוב וכדלהלן.
הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דאוסרת תערובתה לאכילת זר עד מאה ואחד אם הוא במינה ואפילו הוציאו את ממשו יש להחמיר במאה ואחד כרש"י ור"ש. ט"ז א'. וכתב סה"ת וצריך ליזהר בה שלא יאכלם כהן בקערה במרק רותח שלא יאסור הזר מלאכול באותה קערה ומביאו הטור. ש"ך ד'. ושלא במינה עד ס' (טור בשם ר"י וספר התרומה ורא"ש ורוקח סי' שנ"ט ומהרי"ו סמ"ח ור' שמשון).
ואם חזרה ונתערבה בעיסה13, ואין ק"א לבטל, אם לא אכל העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר. כי אם ישאל לאחר שאכל נמצא למפרע שאכל טבל. ש"ך ו' בשם דרכ"מ. ', דנשאלין על ההקדשות. ויחזור ויטול חלה אחרת (תשובת מיימוני סוף הלכות זרעים וב"ה בשם א"ח).
ולא נקרא דשיל"מ לחייב להשאל גם כשיש שיעור ביטול כיון שאין נשאלין על ההקדשות אלא בשעת דחק. ש"ך ז.
הט"ז ב' סובר ששאלה יכולה להעשות רק מחרטה על עצם ההפרשה ולא כתוצאה של תערובת. והוכיח מהמשנה 'תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין ירקבו' אמנם בתשובות בית יעקב כתב שאם כתוצאה מהתערובת מתחרט על עצם ההפרשה יכול להשאל וכן הביא בשם החוות דעת להקל להשאל במקום הפסד קצת או לצורך שבת.
ומותר לכתחילה לבטלה ברוב. ומה שהתיר הרמב"ם לבטל בשווה הוא כשנתערבו מאליהם. ב"י.
אבל הטור כתב לרמב"ם שיכול לערבו בשווה לכתחילה והש"ך י' כתב שכן הדין לכהן אבל לזרים אין לערב לכתחילה אפילו ברוב כדעת הר"ש. ובדגמ"ר הובא בפת"ש ד' הוסיף שאם נתערבה וחסר בשיעור ק"א יכול להוסיף.
ואוכלה כהן בימי טומאתו כרבה בבכורת כז. ובזה מודים גם החולקים שהחמירו בביטול ברוב לזר. ש"ך ט'.
ויכולין ליתנה לכהן עם הארץ. רמב"ם ורש"י כירושלמי ד ' ד'. והש"ך ג' הסתפק למעשה כיון שדעת התוס' ורע"ב שנותנים לע"ה רק כשאין כהן חבר או אינו מעוניין לקבל או כשהכהן ע"ה עני שמצווים להחייתו.
ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו, שהוא אסור. וב"י דקדק מדברי רש"י וטור דאע"ג דהבעל הבית יכול ליתנו לכהן המסייעו מ"מ אסור לכהן לסייע כדי שיתנו לו תרומת ח"ל. ש"ך י"א.
ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה, בח"ל מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם. אבל בערב פסח שחל בשבת אסור כיון שיצטרך לבער את החמץ ונמצא אוכל טבלים למפרע פת"ש בשם מג"א וכנסת יחזקאל. אמנם בשאלת יעבץ התיר במקום שאין לחם אחר מצד ענג שבת ויתן לכהן טהור או לכלבו ותרנגולתו של כהן.
הגה: וצריך לשייר מעט יותר משיעור חלה שמפריש, כדי שיהא שיריים בשעה שמפריש (ב"י בשם הרא"ש וסמ"ג ובהר"ן דביצה. ולא כמשמע מרש"י).
ודוקא לעיסה שנתחייב עם חלה זו יכול לפטור שלא מן המוקף, אבל עיסה שנילושה בפני עצמה, אין מפרישין חלה מעיסה אחרת שלא מן המוקף (ב"י בשם סמ"ק וכל בו).
אבל חלת ארץ ישראל לא יאכל עד שיפריש. ואינה ניטלת אלא מן המוקף (פי' ממה שהוא קרוב וסמוך), כתרומה. אבל אם כבר אכל רוב הפת יפריש מהנותר על הנאכל כי בדיעבד מפרישים גם שלא מן המוקף. ברכ"י ד'. ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא, לכתחלה. ובדיעבד מועיל כמשנה תרומות ב' א' 'אין תורמין מטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה'. גר"א י"ד.
וכל שבתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה, כך בחלה. וכל שבתרומה לא יתרום מזה על זה, כך בחלה. וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה. וכל האוכל תרומה אוכל חלה.
הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דאוסרת תערובתה לאכילת זר עד מאה ואחד אם הוא במינה ואפילו הוציאו את ממשו יש להחמיר במאה ואחד כרש"י ור"ש. ט"ז א'. וכתב סה"ת וצריך ליזהר בה שלא יאכלם כהן בקערה במרק רותח שלא יאסור הזר מלאכול באותה קערה ומביאו הטור. ש"ך ד'. ושלא במינה עד ס' (טור בשם ר"י וספר התרומה ורא"ש ורוקח סי' שנ"ט ומהרי"ו סמ"ח ור' שמשון).
ואם חזרה ונתערבה בעיסה13, ואין ק"א לבטל, אם לא אכל העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר. כי אם ישאל לאחר שאכל נמצא למפרע שאכל טבל. ש"ך ו' בשם דרכ"מ. ', דנשאלין על ההקדשות. ויחזור ויטול חלה אחרת (תשובת מיימוני סוף הלכות זרעים וב"ה בשם א"ח).
ולא נקרא דשיל"מ לחייב להשאל גם כשיש שיעור ביטול כיון שאין נשאלין על ההקדשות אלא בשעת דחק. ש"ך ז.
הט"ז ב' סובר ששאלה יכולה להעשות רק מחרטה על עצם ההפרשה ולא כתוצאה של תערובת. והוכיח מהמשנה 'תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין ירקבו' אמנם בתשובות בית יעקב כתב שאם כתוצאה מהתערובת מתחרט על עצם ההפרשה יכול להשאל וכן הביא בשם החוות דעת להקל להשאל במקום הפסד קצת או לצורך שבת.
ומותר לכתחילה לבטלה ברוב. ומה שהתיר הרמב"ם לבטל בשווה הוא כשנתערבו מאליהם. ב"י.
אבל הטור כתב לרמב"ם שיכול לערבו בשווה לכתחילה והש"ך י' כתב שכן הדין לכהן אבל לזרים אין לערב לכתחילה אפילו ברוב כדעת הר"ש. ובדגמ"ר הובא בפת"ש ד' הוסיף שאם נתערבה וחסר בשיעור ק"א יכול להוסיף.
ואוכלה כהן בימי טומאתו כרבה בבכורת כז. ובזה מודים גם החולקים שהחמירו בביטול ברוב לזר. ש"ך ט'.
ויכולין ליתנה לכהן עם הארץ. רמב"ם ורש"י כירושלמי ד ' ד'. והש"ך ג' הסתפק למעשה כיון שדעת התוס' ורע"ב שנותנים לע"ה רק כשאין כהן חבר או אינו מעוניין לקבל או כשהכהן ע"ה עני שמצווים להחייתו.
ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו, שהוא אסור. וב"י דקדק מדברי רש"י וטור דאע"ג דהבעל הבית יכול ליתנו לכהן המסייעו מ"מ אסור לכהן לסייע כדי שיתנו לו תרומת ח"ל. ש"ך י"א.
ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה, בח"ל מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם. אבל בערב פסח שחל בשבת אסור כיון שיצטרך לבער את החמץ ונמצא אוכל טבלים למפרע פת"ש בשם מג"א וכנסת יחזקאל. אמנם בשאלת יעבץ התיר במקום שאין לחם אחר מצד ענג שבת ויתן לכהן טהור או לכלבו ותרנגולתו של כהן.
הגה: וצריך לשייר מעט יותר משיעור חלה שמפריש, כדי שיהא שיריים בשעה שמפריש (ב"י בשם הרא"ש וסמ"ג ובהר"ן דביצה. ולא כמשמע מרש"י).
ודוקא לעיסה שנתחייב עם חלה זו יכול לפטור שלא מן המוקף, אבל עיסה שנילושה בפני עצמה, אין מפרישין חלה מעיסה אחרת שלא מן המוקף (ב"י בשם סמ"ק וכל בו).
אבל חלת ארץ ישראל לא יאכל עד שיפריש. ואינה ניטלת אלא מן המוקף (פי' ממה שהוא קרוב וסמוך), כתרומה. אבל אם כבר אכל רוב הפת יפריש מהנותר על הנאכל כי בדיעבד מפרישים גם שלא מן המוקף. ברכ"י ד'. ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא, לכתחלה. ובדיעבד מועיל כמשנה תרומות ב' א' 'אין תורמין מטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה'. גר"א י"ד.
וכל שבתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה, כך בחלה. וכל שבתרומה לא יתרום מזה על זה, כך בחלה. וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה. וכל האוכל תרומה אוכל חלה.
- ↩
בפת"ש ב' הביא בשם שאלת יעבץ לחלק בין נפלה למקום אחר שדינה שמתבטלת במאה לבין נפלה למקומה הראשון שעוקרת את ההפרשה ומחזירה את העיסה לטבל. וסיכם בדעת החת"ס שבצירוף שאלה על הנדר (של הפרשת החלה) ודאי חזרה לטבלה וניתן להפריש מאותה עיסה וכתב שללא נפילה לעיסתה יש להתיר שאלה על ההפרשה רק בצורך גדול. אמנם ברש"ש נדרים נט העלה שבטילה גם בעיסתה והוכיח כן בש"ך. וכן ביבי"א א יו"ד כט והוסיף והביא אחרונים נוספים שבטילה גם בעיסתה.
