הלכות חלה - סימן שכז - סעיף א
המפריש חלתו קמח אינה חלה
משנה חלה ב משנה ה: המפריש חלתו קמח אינה חלה דראשית עריסותיכם כתיב וגזל ביד כהן וצריך להחזירה לבעלים, שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח שבא ליד כהן בתורת חלה אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים כל הקמח שבא ליד כהן, וחומרא בעלמא הוא, לפי שראו שבא ליד כהן שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות דברי ר' יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר חטפה זקן זר ואכלה אמר להם אף הוא קלקל לעצמו דאכלה ואיענש ותיקן לאחרים שאחרים אוכלין ותולין בו, ומוצאים פתח להתיר, לפי שראוהו שאכל:
בית הבחירה (מאירי) מסכת חלה פרק ב : ר"ל קלקל לעצמו שחטא באכילתה ותיקן לאחרים הנשמעים לו שעון אכילתם תלוי בצוארו.
רמב"ם על משנה: ואותו הקמח שהופרש בראשונה אם יש בו חמשת רבעים שהוא שעור חלה כמו שיתבאר ולש אותו, חייב גם הוא בחלה. ואותה החלה שהופרשה מהקמח אסורה לזרים כדין כל חלה. ואין אומרים שעיסה זו פטורה מן החלה הואיל וקמחה לשם חלה הופרש ...והלכה כר' יהושע.
הפריש קמח ואמר שתהיה חלה כשתעשה עיסה, חלתו חלה
בבלי קידושין סב: תניא כותיה דרבי יוחנן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי: אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה, כיצד? אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת, פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין - לא אמר כלום, אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו - דבריו קיימין הואיל ובידו לתלוש ולהפריש; יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב אפילו מה שאין בידו דקסבר אדם מקדיש ומקנה דבר שלא בא לעולם: אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת, פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש שעדיין לא הביאו שליש ואין בידו לתלוש ולהפריש דתבואה שלא הביאה שליש לאו תבואה היא כדגמר בר"ה (דף יג) מועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש. ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.
ספר יראים סימן קמח: תנן בחלה פ"ב [מ"ה] המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל היא ביד כהן פי' שאמר בעודו קמח יחול עליו שם חלה אבל הפריש קמח ואמר כשתעשה עיסה יחיל עליו שם חלה חלתו חלה אעפ"י שהיא פטורה עתה. וכתב הסמ"ג שמקורו בדברי ר' אליעזר בן יעקב לעיל. ב"י.
ספר התרומה סימנים הלכות חלה סימן פג: דין עיסת שני בני אדם כגון תלמידים הלומדים לפני רבם אף על פי שאין כשעור בחלק אחד לבדו כיון שיש בשעור בין שניהם חייבת בחלה וגם אף על פי שנתערב חלקם שלא מדעת' והמפריש את החלה צריך ליקח רשות משניהם והתלמיד שהוא כמו אורח יכול לומר לבעלת הבית להפריש חלה מכל עיסות שיהא לו אפילו מאותן שיקנה אחר כן ואינו צריך ליטול רשות בכל פעם. וכן אשה יכולה לומר לחברתה קחי קמח ולושי עוגות אלי או פלדון וכיוצא בזה והפרישי חלה אף על פי כי בשעת הצווי היתה קמח ולא ראויה לחלק דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום ולאחר שנעשית עיסה לא אמר לה להפריש וכן מנהג... אבל ביד האשה לעשות עיסה מן הקמח או לומר לאחר לעשות והוי כמו פירות ערוגה זו מחוברין והביאו שליש אמר רבי יהודה לכשתלשן על פירות הללו דאמר רבי יוחנן פרק האומר דהוו תרומה דכל שבידו לא מחוסר מעשה.
סעיף א: המפריש חלתו קמח, אינה חלה, וגזל ביד כהן וצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו. ש"ך א'. אבל הט"ז א כתב שאפילו אם ידעו לא אמרינן שנתנו במתנה. שמא יבוא הכהן לערבה בעיסתו ויסבור שהיא פטורה. ע"פ קידושין מו: ושאר העיסה חייבת בחלה.
ואותו הקמח שהפריש לשם חלה, אם יש בו עומר ועשהו עיסה, ה"ז מפריש ממנה חלה. ודינה ככל חלה שאסורה לזר כר' יהושוע במשנה ב' ה'. רמב"ם פיהמ"ש. ר"ש.
ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח, אבל המפריש קמח ואומר: כשתיעשה עיסה יחול עליה שם חלה כשגם היא תעשה עיסה. ערוה"ש ב'. , דבריו קיימים. יראים קמ"ח.
וכתב בב"י הטעם כראב"י לעיל שמועיל לתרום על המחובר כי אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואפילו כשאין בידו לתלוש. אמנם בפת"ש ובגר"א כתבו שלהרבה ראשונים לא קי"ל כראב"י אלא כר' יוחנן וממילא סיבת ההיתר היא שכל שבידו ללוש לא מעכב. וכן הסביר ערוה"ש ב'. ויש בזה נפק"מ למשגיח שהרי אין בידו ללוש
ובסימן של"א סעיף סעיף נ"ה כתב השו"ע בעצמו כר' יוחנן שהפרשה על המחובר בתנאי מועילה רק כשהביאו שליש, כיון שיש בידו לתלוש.
עמוד הקודםעמוד הבא