טבלת סיכום להלכות חלה

סימן שכב - הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ

סימן שכב - הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ

סימן שכב - הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ

סימן שכב - הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ

א

מצוות חלה

להפריש תרומה מהעיסה ולתנה לכהן שנאמר 'ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה'

שיעור חלה

מהתורה אין לה שיעור ומדרבנן אחד מכ"ד לבעה"ב ואחד ממ"ח לנחתום

סיבת ההיקל לנחתום

רמב"ם: כי יש בו כדי מתנה

עט"ז: מפני הפסד ממכרו

ערוה"ש: למעשה שיעורי דרבנן מביאים לשווה פרוטה כך שהם כעין של תורה ועיסת נחתום זולה משל בעה"ב

העושה כל עיסתו חלה

לא עשה כלום עד שישייר מקצת משנה א' ט'

שנאמר 'מראשית עריסותיכם' ספרי.

עיסה שנטמאה

נטמאה בשוגג - גם בעה"ב מפריש אחד ממ"ח

ערוה"ש: וחלה טמאה מותרת להסקה ע"י כהן

ב

גדר החיוב מהתורה

בארץ ישראל בלבד. שנאמר 'מלחם הארץ' וכן 'שמה' ובזמן שכל ישראל שם. שנאמר 'בבואכם' ולא 'כי תבואו' כמו בכל מקום. כתובות כה.

רמב"ם ביכורים ה' ו': החיוב הוא לפי מקום הלישה ולא לפי מקום גידול התבואה.

ג

הפרשה בחו"ל

מדברי סופרים

בכורות כז.: ולכן בטלה ברוב ולא במאה ושייך בה ברירה לאכול ולהפריש מהשיריים ונאכלת בטומאה שאינה מגופו ואינה נטמאת בנגיעה.

ד

חילוקי מקום לחלה בזמן שטהרה אפשרית

הארץ שהחזיקו בה עולי בבל: חלה אחת לכהנים.

הארץ שהחזיקו בה רק עולי מצרים: שתי חלות ראשונה כשיעור ונשרפת והשניה ללא שיעור ונאכלת

שאר מקומות: שתי חלות ראשונה כלשהו ונשרפת ושניה כשיעור ונאכלת

חילוקי מקום לחלה היום

כדין החלה בזמן טהרות. רמב"ם.

רמב"ם: כדין החלה בזמן טהרה – שו"ע.

י"א בטור, ריצב"א: חלה אחת בכל מקום – רמ"א. וכן המנהג לספרדים. רדב"ז.

תוס', רא"ש: שתי חלות בכל מקום.

דין החלה לטמאים מגופם בזמן שטהרה אפשרית.

ומותרת לטמאים אפילו לזבין וזבות. רמב"ם.

כס"מ ברמב"ם: אפילו חלה ראשונה לזב שהוא טבול יום.

גר"א וערוה"ש ברמב"ם: רק חלה שניה מותרת לזבים.

ר"ן: לאחר הערב שמש מותרות -

ראב"ד: לעולם אסורות לזבים.

ה

תרומת חו"ל לטמאים

אסורה למי שטומאה יוצאת מגופו

מתי חלת חו"ל מותרת לטמאי מת

רש"י: רק לאחר הערב שמש

תוס', גר"א: אפילו קודם טבילה.

כהן קטן בחלת חו"ל

אוכל חלה ראשונה בחו"ל ובסמוכים. רמב"ם.

אכילת קטן בחלה ראשונה בסמוכים לא"י

רמב"ם: נאכלת לקטן שלא ראה קרי או לקטנה שלא ראתה נידה. – שו"ע.

רא"ש: בסמוכים לא"י לא נאכלת לקטן

רש"ל: היום לא נותנים לקטן מחשש תקלה או איבוד החזקה. ש"ך, ט"ז: וכ"פ הרמ"א. ערוה"ש: הרמ"א מתיר.

כהן גדול (בוגר) שנטמא מגופו בחלת חו"ל

מותר לאחר טבילה ואפילו לא העריב שמשו ואפילו בסמוכים. רמב"ם

ולרא"ש בסמוכים אסור

ברכה על אכילה

רמ"א: מברך תחלה על המין שרוצה לאכול, ואח"כ מברך: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה. רמב"ם.

דרך איבוד החלה

רמ"א: י"א שצריכה היסק בפני עצמה. מהרי"ק. שלא יבלע טעם תרומה בשאר הפת. אך נוהגים להשליכה לתנור קודם שאופין את הפת. שלא חוששים לריחא בדרבנן.

מנחת יצחק: ובשעת צורך עוטפה וזורקה לאשפה ובפחות מכזית אפשר שאין כלל מצוה בשריפה.

סימן שכג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין

סימן שכג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין

סימן שכג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין

סימן שכג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת ודין תערובתה בחולין

א

גדר חלה דרבנן להקל

ב"י: דווקא שעיקרה מדרבנן דהיינו חלת חוצה לארץ אבל חלת ארץ ישראל בזמן הזה אפילו למאן דאמר (כתובות כה.) שאינה אלא מדרבנן אינה בכלל הזה דכיון דעיקרה דאורייתא אינה נאכלת כלל.

לתנה לכהן עם הארץ

מותר. כרמב"ם ורש"י.

ש"ך הסתפק להחמיר כתוס'

רמב"ם, רש"י: מותר בכל אופן למרות שאינו משמרה בטהרה.

תוס': אסור אלא אם אין כהן חבר או שאינו רוצה לקבל או שהע"ה עני שמצווים להחייתו.

איסור נתינה לכהן המסייע בבית הגרנות

מותר.

אך דווקא מצד בעה"ב אמנם לפועל אסור לעבוד ע"מ לקבל. ב"י לרש"י וטור.

שיעור ביטולה

רמב"ם בהלכות ביכורים: אינה מדמעת אפילו נתערבה בשוה

רמב"ם בהלכות תרומות: תרומת חו"ל מותר לבטלה ברוב.

ב"י ברמב"ם: לכתחילה ברוב בדיעבד שכבר נתערבה בשווה. וכן בגר"א.

ש"ך ברמב"ם: בחלת חו"ל הקלו בשוה אך בשאר תרומות חו"ל רק ברוב והכל דווקא בדיעבד שנתערבו.

דגמ"ר: כשכבר נתערבו וחסר בשיעור יכול להוסיף.

רשב"א: אם רצה מערבה בחולין ומבטלה ברוב

ביטול לכתחילה

רשב"א: ומשמע נמי דאפילו לכתחלה נוטל ומבטל.

ר"ן: אבל לבטל בעירוב לכתחלה לא.

אכילה על שולחן אחד וביטול לצורך זר

שו"ע: מותר. כרמב"ם.

רמ"א: אינה בטילה לזר אלא במינה במאה ואחת. כתוס'. ושאינו במינה בשישים. כדין שאר איסורים.

רמב"ם: מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו בשוה. כר' זעירא בירושלמי.

תוספות: דאינה עולה לאכול לזרים אלא באחד ומאה. ודברי הירושלמי הם בחלה שניה.

סה"ת: שלא יאכלם כהן בקערה במרק רותח שלא יאסור הזר מלאכול באותה קערה.

ט"ז: ואפילו הוציאו ממשו יש להחמיר בק"א.

ביטול לצורך כהן טמא

מותר לכתחילה כרבה בבכורת כ"ז.

ש"ך: ובזה מודים גם המצריכים ק"א בזר.

שאלה בהפרשת חלה

רמ"א: חזרה ונתערבה בעיסה קודם אכילה ואין ק"א כנגדה יִשָּׁאֵל לחכם ויתיר לו כנדר

ש"ך: שאם כבר אכל ימצא למפרע לאחר שאלה שאכל טבל. ולא נקרא דשיל"מ לחייב לְהִשָּׁאֵל גם כשיש שיעור ביטול כיון שאין נשאלין על ההקדשות אלא בשעת דחק.

שאלת יעבץ: בנפלה למקומה הראשון מחזירה את העיסה לטבלה ולא שייך ביטול.

חת"ס: בצירוף שאלה על הנדר ודאי חזרה לטבלה

רש"ש נדרים נ"ט, חזו"א דמאי טו י, יבי"א א יו"ד כא: בטילה גם כשנפלה לעיסתה ולא חוזרת לטבלה.

שאלה כתוצאה מתערובת

רמ"א: נשאלין להתיר העיסה כשאין שיעור ביטול.

ט"ז: לא נשאלין אלא כשהחרטה על עצם ההפרשה.

בית יעקב: נשאלין כשהנפילה גרמה לחרטה על ההפרשה עצמה.

חוות דעת: נשאלין בתערובת במקום הפסד קצת או לכבוד שבת.

הפרשה לאחר אכילה

מותר.

רמ"א: וצריך לשייר מעט יותר משיעור. כרא"ש ובלבד שההפרשה תעשה מעיסה שנתחייבה יחד עם הנאכלת.

שיעור השיור

רש"י: אוכל הטבל וישייר כדי תרומה.

רא"ש: צריך לשייר יותר מכדי חלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים.

חלת ארץ ישראל (שעיקרה מהתורה)

לא יאכל עד שיפריש ואינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה.

ברכ"י ד': אבל אם כבר אכל רוב הפת יפריש מהנותר על הנאכל כי בדיעבד מפרישים שלא מן המוקף.

ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא, לכתחלה ובדיעבד מועיל. גר"א י"ד.

וכל שבתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה, כך בחלה.

וכל שבתרומה לא יתרום מזה על זה, כך בחלה.

וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה. וכל האוכל תרומה אוכל חלה.

סימן שכ"ד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב

סימן שכ"ד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב

סימן שכ"ד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב

סימן שכ"ד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב

א

מינים החייבים בחלה

חמשת מיני תבואה

נלמד לחם לחם ממצה, ששניהם דברים הבאים לידי חימוץ

שיעור חלה

מ"ג ביצים וחומש קמח

ראשית ערסתכם - כדי עיסותיכם. וכמה עיסותיכם - כדי עיסת המדבר. ערובין פ"ג.

האם משערים בנפח הביצים או במשקלם

בנפח. כרמב"ם ובמשקל יוצא 520 דרהם

הגה: כלי המחזיק עשר אצבעות על עשר אצבעות, ברום שלש אצבעות ותשיעית אצבע בקרוב, הוא שיעור החלה. וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע (על ז' פחות ב' תשיעיות אצבע), ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע. רמב"ם.

השיעור בנפח או במשקל הביצים

רמב"ם – בנפח וכ"פ בשו"ע

גאונים – משקל וכ"פ בא"ח

שיעור קמח או תבואה

קמח במידה מחוקה

טור – משערים בתבואה ולכן בקמח צריך לגדוש

רא"ש - הסתפק

רמב"ם, רשב"א, הגה"א – משערים בקמח – וכ"פ בשו"ע

ב

כשנלושו יחד

חמשת המינים מצטרפים

כשנלושו בנפרד ללא שיעור ודובקו בנשיכה

חמשת המינים מצטרפים למעט:

חיטים אינם מצטרפים אלא לכוסמין.

שיבולת שועל ושיפון מצטרפים לרמב"ם ולא לרא"ש.

במשנה חלה ד' א': איזה הוא מין במינו החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה.

רא"ש: הלכה כחכמים. ואין שיבולת שועל ושיפון מצטרפים.

ולרמב"ם ריב"נ לא חולק על חכמים ומצטרפים.

ט"ז ג': וכן הדין אם יש באחד שיעור חלה ובשני לא, שמצטרפות. ערוה"ש יג: ויקפיד להפריש מזו שיש בה שיעור.

כשנילושו בנפרד ויש בהם שיעור

מצטרפין רק כשהם מין במינו לכלאים:

שעורים ושיבולת שועל.

כוסמין ושיפון

משנה כלאים א' א': השעורים ושבולת שועל הכוסמין והשיפון אינם כלאים זה בזה.

ערב בנשיכה קבים ממינים שונים וחלקו והוסיף על כל אחד ממינו

הגה: חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים. ירושלמי ב': דרך עיסה שנו.

צירוף מינים שונים אם לש העיסות יחד

פרישה: דינו כנשוך שלא מצטרפים לחיוב.

ב"י, ט"ז ב', ערוה"ש י"ד: דינו כערב קמח בקמח שמצטרף והפרישה תמוה מאד.

ילקו"י: יפריש ללא ברכה

לש על דעת לחלוק והוסיף עליהם

הגה: פטור. כי לעיקר העיסה היתה כבר שעת חיוב ונפטרה. ובתוספת אין שיעור חיוב.

ט"ז ד': יפריש בלי ברכה

ג

צירוף שאור, סובין ומורסן לשיעור

מצטרפים אם לשן בלא הרקדה. שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. שבת ע"ב:

הפריד את הסובין והמורסן וחזר וערבן לאחר הטחינה.

אינו מצטרף לשיעור.

חלה ב' ו': ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין.

ד

קב חיטים וקב שעורים בצדדים וקב כוסמין באמצע.

מצטרפין וצריך להפריש מכל מין.

לפי שהיה די לו בצירוף אחד מהן לפיכך אם היה תורם מן הכוסמין על השעורים הוי כתורם מן החטים על השעורים. ש"ך י"ב

האם צריך להפריש מהכוסמין?

דרישה: הסתפק.

ערוה"ש, ט"ז: אין צריך להפריש מהכוסמין.

ה

חצי קב חטים, וחצי קב שעורים, וחצי קב כוסמין באמצע.

מצטרפים, ותורם מן הכוסמין על שלשתן

ש"ך י"ג: ונמצא דכוסמין ששניהם מצטרפין עמה וחייב. וחטים ושעורים שאין מצטרפין זה עם זה פטורים.

ו

עיסה שאינה ראויה להתחייב בחלה באמצע.

קב של אורז, עכו"ם או חלה בין שני קבי חיטים אינה מצרפים.

הג"ה: עיסה שהורמה חלתה מצרפת. כיון שראויה להתחייב שוב אם יתן בה שאור מעיסה חייבת. רא"ש.

ז

עיסה שראויה להתחייב בחלה באמצע.

קב של מין אחר מחמשת המינים או של אשה אחרת מצרפים את שני קבי החיטים שבצידיהם. כיון שראויים להתחייב בחלה.

ח

תבואה חדשה וישנה

אין מצטרפין. מדרבנן. ולכן מפריש עליהם ממקום אחר ולא יפריש מהאמצע שלא יחשבו שמותר לתרום מזה על זה. ירושלמי.

האם בחלה של תורה יוכל להפריש מהאמצע?

ב"י, ש"ך, ט"ז: אסור שהוא בכלל הגזירה.

ערוה"ש: רק בחלה דרבנן אסרו ש'הם אמרו והם אמרו'.

קב חדש בין קבים ישנים

הישנים מצטרפים. חדש ראוי להתחייב ומצרף

הג"ה: וה"ה להפך.

ט

עיסת אורז ומיעוטה חיטים

אם יש בה טעם דגן חייבת

אורז בשאר דגן או חיטים עם מין אחר

רשב"א: רק אם רובה וטעמה דגן יתחייב שדוקא אורז נגרר אחר חיטים.

הגה"א, טור: בכל אופן הולכים אחר הטעם כי טעם כעיקר.

י

עיסת אורז ושאור חיטים

אם יש בה טעם דגן חייבת. אפילו שבשאור אין שיעור חיוב חלה.

האם צריך שיעור חלה בדגן

רמב"ם, רמב"ן – אין צריך שיעור. – וכ"פ בש"ע.

מגיד משנה: כיון שהוא מדין גרירה ודווקא בחיטים ואורז.

ראב"ד, רשב"א: צריך שיעור כרשב"ג בירושלמי.

יא

שאור חייב שנתן טעם בעיסה שנפטרה

אם יש לו קמח או עיסה חייבת מפריש מהם על השאור לפי חשבון.

ואם אין לו מפריש אחד ממ"ח מהעיסה כולה לפי שנעשית כולה טבל. כסמ"ק

ואין חשש של הפרשה מחיוב על פטור כיון שגם התערובת חייבת מהתורה שטעם כעיקר. ר"ש.

עיסה חייבת שניתן בה שאור פטור

כנ"ל. יכול להפריש מעיסה אחרת או מיניה וביה כיון שיש בילה בכל אופן.

הג"ה: לכתחילה לא יתן שאור פטור בעיסת חיוב חשש למהר"ם. ואם נתן יכול לכתחילה לתת ממנה לעיסה שלישית שיש ס"ס להקל. ש"ך.

חשש שיטול מהפטור בהפרשה מיניה וביה

סמ"ק: מהדין אין לחשוש והפרשה מעיסה אחרת היא חומרה יתירה.

ארחות חיים: יש לחשוש ולכן כשאפשר יפריש מעיסה אחרת.

מרדכי בשם מהר"ם: אין להפריש כה"ג מיניה וביה משום דקי"ל דאין בילה אלא ביין ושמן בלבד, ומצריך להפריש חלה גדולה יותר ממה שהיתה עיסה של נכרי שנתערבה.

יב

כיכרות שנתערבו

אם יש לו קמח יעשה עיסה מחמשת רבעים יצרף בכלי ויפריש ממנה. רש"ל: די בצרוף עיסה קטנה כיון שיש כבר חיוב וכדלעיל.

ואם רוצה להפריש מיניה וביה, צריך להפריש מעט מכל ככר וככר.

או יצרפם כולם בכלי אחד ויפריש מכל אחד על כולם דאל"כ דילמא מפריש מהפטור על החיוב.ש"ך כג עד שיפריש מכדי חשבון הככרות הפטורות ומאחד יותר.

האם ניתן להפריש מעיסה על כיכר אפויה

רעק"א: לא ניתן להפריש מעיסה על אפוי

ערוה"ש: לענ"ד דברי רעק"א צ"ע.

פשטיד"א מעיסה שלא הורמה חלתה, ובתוכו בשר

מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו, ונפטר ג"כ טעם העיסה הנכנס בבשר. והחידוש שיכול להפריש רק על הבשר למרות שהתחייב רק בטעם. ואינו כמפריש מהחייב על הפטור. גר"א, ש"ך.

להפריש מהבצק שבפשטידה עצמה

ט"ז: אסור שבלעה טעם בשר

ש"ך, דגמ"ר, גאון מליסא: אין בכך כלום ומותר.

הפרשה למפרע לאחר בישול

מהר"י וייל/ מהר"י ירוחם: מפרישים מעט כדי שיהיה ק"א כנגדו ויוכל לבטל למפרע, ט"ז: כי חוששים לטעם שכבר התפשט.

ב"ח, פת"ש בשם ר' משולם: יש ברירה בדרבנן ולכן אין צורך בביטול.

יג

נפח שגדל כתוצאה מתפיחה

פטור. רשב"א. דבתר שעת הגלגול אזלינן דאז עיקר החיוב. ט"ז

יד

חלוקת העיסה ע"מ להפטר מחלה

אסור. ירושלמי ג' א'

מתי התירו לעשות עיסה קטנה

כשאין לו מספיק קמח. ש"ך, פרישה, ט"ז.

בפסח שמא יחמיץ. שו"ע תנ"ו א'.

מי שלא יכול לעשות עיסתו בטהרה. משנה ב' ג'

סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור

סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור

סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור

סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור

א

צירוף בנשיכה

מועיל כשאין שיעור בכל אחת והם ממין הראוי להצטרף. שעיסותיהם דומות כדלעיל שכ"ד סעיף ב'. ודווקא כששיכות לאדם אחד. ש"ך.

צירוף בסל אחד

מועיל ואפילו לאחר שנאפתה הפת

ככר הגבוהה בחלקה מהשוליים

ב"י, ש"ך, ט"ז: מצטרפת.

ב"ח: יפריש ללא ברכה.

האם בסל צריך נגיעת הכיכרות זה בזה?

גר"א, ערוה"ש, משנ"ב: לכתחילה צריך נגיעה.

ט"ז, פר"ח, גרשז"א, גרמ"א: לא צריך נגיעה.

כיסוי הפת במפה

חשוב כמו כלי לצרפן

צריך שהפת תהיה גם מונחת על המפה?

פמ"ג: משמע מלשון מהרי"ל שכן.

ערוה"ש: לא מוכרח ואין בזה טעם.

כה"ח, ילקו"י: המנהג להקל ויש להחמיר כשאפשר.

צירוף בתנור ובארון המחובר לקרקע ובכלי גדול ממ' סאה.

רדב"ז: הופך ללחם רק ביציאה מהתנור> ארון מצרף תנור לא.

חלת לחם: רק כלי המטלטל מצרף.

הלכות הארץ: מפריש ללא ברכה.

ב

תרומה 'מן המוקף'

אם יש בכל עיסה כשיעור אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו

ובדיעבד מועיל להפריש מזה על זה אפילו הם בשני בתים. כה"ח, ד"א.

ככרות בכלים

אם פתוחים מקרבן ומועיל ואם סגורים לא.

ב' עיסות לפניו ושיעור רק באחת מהן

ש"ך, ערוה"ש: מפריש מזו שיש בה שיעור ומועיל לשניה.

דרך אמונה: רק צירוף כלי יועיל

סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו.

סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו.

סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו.

סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו.

א

עיסות של שניים שנשנכו ואין באף אחת מהן כשיעור

פטורים ואינם מצטרפים שסתם שניים מקפידים.

ואם ידוע שאינם מקפידים מצטרפים.

צירוף בנשיכה בשותפים

ערוה"ש: כשידוע שהם שותפים מועילה נשיכה. וכשלא ידוע לא מועילה נשיכה. (ובדעת הש"ך הבין ערוה"ש שמצטרפים בכל אופן)

תלמידים בפני רבם

רמ"א: אינם מקפידים

ערוה"ש: כלומר שכל תלמיד אוכל משלו ונותן לבעלת הבית מעות שתאפה בשבילו כך וכך ככרות והיא אפתה לכולם ביחד

אחד שלש שתי עיסות דומות

מצטרפים וחייבים בחלה. אלא אם מקפיד שלא יגעו. וראה שכ"ד ב' בגדר עיסות דומות.

לש שתי עיסות שונות

כגון פת קיבר ופת נאה מסתמא מקפיד ואינו מצטרף.

הג"ה: וכן שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין

לש שתי עיסות שונות שיש בהן שיעור

הג"ה: מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד. דהא ממין אחד הם. ש"ך.

עיסות שונות ממין אחד - האם צריך נשיכה?

ש"ך, לבוש: אפילו בלי נשיכה כדין 'מן המוקף'

ט"ז, גר"א, ערוה"ש: דוקא בנשיכה כיון שמקפיד על ערובן לא די שנמצאים לפניו.

ב

נחתום שעשה שאור לחלק

חייבת בחלה שאם לא תמכר יעשנה פת גדולה לעצמו. או שאם ימצא קונים ללא חלוקה ימכור כך.

ונפטרת כולה בהפרשה מחלק אחד. הבנת הפת"ש בש"ך וט"ז.

האם מועיל לכוון שלא לפטור שאר חלקי העיסה?

הגאון מליסא: מועיל ונשארים בחיובם.

ערוה"ש: אינו יכול ונפטרים בכל אופן.

העושה עיסה לחלקה בצק

פטורה. כרמב"ם.

משנה חלה א משנה ז: ...נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה:

רמב"ם: פטורה מו החלה כדין נשים שנתנו לנחתום.

ראב"ד: חייבת בחלה שמא תמלך ורק בנתינה לנחתום נפטרות.

שותפים שעשו עיסה לאפותה

מצטרפים. שדווקא לחלקה בצק נפטרים.

רשב"א: כל שאופין בשותפות מצטרף לחייב.

סמ"ג: נראה בדעתו שאם דעתן לחלק אפילו לאחר האפיה, אין מצטרפין. ב"י.

נחתום שעשה עיסה גדולה לחלקה בשיעור לכל אחת

האם הנשים יכולות להפריש מחלקן בברכה?

ב"ח: זהו איסור גמור מצד השהיית חיוב ההפרשה ומצד ברכות שאינן צריכות.

משאת בנימין: יכולות. (אך לא בלחם של חתונות שמניחים על השולחן). ערוה"ש: כיון שנעשית העיסה כשלהן קודם הגלגול.

ג

שנים שנתנו קמח לנחתום לעשות להם שאור

אם אין בשל אחד מהם כשעור פטורה. כיון שדעתם לחלק.

הג"ה: ודווקא שערבן שלא מדעתם. גר"א: זו שגגה גדולה ותלוי רק בדעתם לחלק.

מתי העיסות מצטרפות לשיעור?

ר"ש: אם הלישה המשותפת צורפו מדעתן

ר"י: אם צורפו מדעתם וגם אין כוונתם לחלק.

סמ"ג לר' יוחנן: כשאין דעתן לחלק.

ד

עיסה שנעשתה לחלק והוסיפו על חלקיה

פטורה

רמב"ם: היתה לה שעת חובה ונפטרה ואינה מצטרפת יותר. ש"ך: נעשתה כאילו הופרש ממנה חלה.

ראב"ד: אין דחוי אצל מצוות וחוזרת להתחייב.

ערוה"ש: נפטרת דווקא כשהתכוונו להשתתף וחזרו בהם לאחר נתינת מים וקודם לישה 'ונראה ונדחה אינו חוזר'.

לא עשאם ע"מ לחלק וחילק

הג"ה: לא מהני החלוקה אח"כ.

ש"ך: וכן בשניים.

ה

המפריש חלה מעיסה שלא היה בה שיעור ואח"כ השלימה

אינה חלה כחכמים במשנה ד, ה.

לפיכך שתי עיסות שאין בשום (אחת) מהן כשיעור, והפריש מכל אחת חלה ואח"כ עירב העיסות ועשאן עיסה אחת, חייבת בחלה.

סימן שכז - מתי חל על העיסה חיוב חלה

סימן שכז - מתי חל על העיסה חיוב חלה

סימן שכז - מתי חל על העיסה חיוב חלה

סימן שכז - מתי חל על העיסה חיוב חלה

א

המפריש חלתו קמח

אם אומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אינה חלה וגזל ביד הכהן.

ואם יש בהפרשה שיעור חייבת בחלה.

ט"ז: ואפילו ידעו שאין זו חלה חייב להחזיר שמא יבוא הכהן לערבה בעיסתו ויסבור שהיא פטורה.

המפריש קמח ואומר: כשתיעשה עיסה יחול עליה שם חלה

דבריו קיימים.

ערוה"ש: כשגם היא תעשה עיסה

טעם ההיתר להפריש קמח ולהתנות

סמ"ג, ב"י: כראב"י שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם

תוס', גר"א, ערוה"ש: כר' יוחנן כיון שכאן יש בידו ללוש.

הפרשה מראש ע"י משגיח במאפיות

מנחת יצחק: הטוב ביותר שימנה נאמן שיפריש כשאינו נמצא.

הרב אלישיב: הנהלת המאפיה תסמיך את המשגיח לקבוע סדרי הלישה.

דברי יציב: אבל להפריש מראש על קמח שעדיין לא במאפיה ודאי לא מועיל.

ילקוט יוסף: כמנחת יצחק והוסיף שיש שכתבו שיכול להפריש מראש כדברי השו"ע.

ב

זמן המוקדם להפרשת חלה

כשיתן המים ויערב הקמח במים ולא ישאר שיעור שלא נתערב

ר"ש חלה ג' א': תקנה דרבנן היא בעיסה טהורה שתמהר האשה להפריש חלתה בטהרה בתחלת הגלגול פן תארע טומאה בעיסה ותטמא חלתה

המפריש קודם שיתערב

יתנה אחד מהתנאים הבאים:

שתתקדש ההפרשה לחלה רק לאחר שתעשה העיסה כולה אחת

שתתקדש מעתה אך תחול גם על כל קמח שיתערב אח"כ.

ויזהר לא לשרוף את החלה עד לאחר כל העריכה.

ג

זמן הפרשת חלה כיום

לאחר גמר הלישה שתיעשה גוף אחד

כיון שכל העיסות טמאות ואין צורך למהר ולהפריש קודם שהעיסה תטמא. ר"ש שם. ש"ך ו'.

אכילת ארעי קודם הפרשה

בחיטים מותרת עד שתתגלגל. שנילושים יפה.

בשעורים עד שתטמטם. שידבקו קצתם בקצתם.

שלב החיוב בשאר מינים

ירושלמי ג' א': כולם לאחר הטמטום כשעורים.

רמב"ם: הכוסמין כחטים ושבולת שועל והשיפון כשעורים.

שלב החיוב בתערובת חיטים ודבר הפטור

רשב"א: ספק שלא נפשט בירושלמי והיום להקל בגלגול כחיטים.

ה

לא הפריש מהבצק ואפה

מפריש מהפת

שנאמר 'והיה באכלכם מלחם הארץ' מכל מקום. ספרי שלח קי.

סימן שכ"ח - דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה

סימן שכ"ח - דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה

סימן שכ"ח - דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה

סימן שכ"ח - דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה

א

ברכת הפרשת חלה

לחפריש תרומה כספר המנהיג.

רמ"א: או להפריש חלה כסמ"ק

כה"ח, בא"ח: להפריש חלה תרומה.

מנהג האשכנזים: להפריש חלה מן העיסה. ט"ז.

רמב"ם, ספר התרומה, כלבו: להפריש חלה - המנהג לערוה"ש.

המנהיג: להפריש תרומה - שו"ע, גר"א, ש"ך.

סמ"ק: אין להקפיד חלה או תרומה - רמ"א.

רש"ל: להפריש תרומה חלה

כה"ח, בא"ח: להפריש חלה תרומה

רשב"א, או"ז: להפריש חלה 'מן העיסה'

ברכה במקום שנוהגים להפריש שתי חלות

רמ"א: יברך רק על הראשונה. כלבו. שהשניה להיכרא בעלמא.

הפרשה מלחם מתולע

פרי תבואה: מן הדין פטורה מחלה כיון שאינה ראויה לאכילת ישראל אך יש לחייבו מדרבנן משום מראית עין

להפריש חלתו ערום

לאיש אסור מפני שאי אפשר לו לברך

לאשה מותר כשיושבת

מצווה ללא ברכה כשאנוס במקום הטינוף

החיד"א טוב עין יח לז: נראה שמותר אך עדיין צריך יישוב.

יבי"א ו' יו"ד כט א': יכול לקיים מצוות דרבנן בלי הרהור.

ברכת חלה בישיבה לכתחילה

מג"א: מותר כי חלה היא רק תיקון מאכל.

ישועות יעקב: אסור מכבוד המצווה.

ערוה"ש: המנהג לעמוד ואין לשנות.

ב

הפרשה על ידי סומא ושיכור

מותר לכתחילה

רמב"ם: ולא כתרומה שאין בעיסה רע ויפה כדי שיכוונו ויפרשו מן היפה.

הפרשה ע"י חרש שוטה וקטן

אין הפרשתם מועילה כבכל תרומה. ערוה"ש ד.

במופלא הסמוך לאיש

מועיל בדיעבר כשו"ע של"א ל"ג וראה שם בגר"א.

ג

התורם שלא ברשות

אין תרומתו תרומה

נתינת רשות מראש

רמ"א: ויכול לתת רשות גם בעוד העיסה קמח תוס': ואין זה כדבר שלא בא לעולם כיון שיכול להביא.

והאורח נותן לבעה"ב רשות להפריש מכל חלות שתעשה בעוד שיהיה בביתה. סה"ת סימן פ"ג.

תורם שלא ברשות להציל הבעלים מנזק

הג"ה: מותר שזכות הוא לבעל העיסה. כתרוה"ד.

תרומת הדשן: יראה דשפיר דמי דזכין לאדם שלא בפניו.

תרומה שלא ברשות במשרתת

הג"ה: מותר. כיון שלפעמים מקבלת רשות. כסמ"ק.

ב"י, ב"ח, ש"ך: לא מועיל התרומה.

ערוה"ש: מועיל בדיעבד.

פועלים שהפרישו ללא רשות

סמ"ק: מועיל שהם קצת שייכי ביה. – רמ"א, ט"ז.

חלת שותפים

הג"ה: אין צריכים ליטול רשות זמ"ז ואחר צריך ליטול רשות מכולם. רמב"ם.

סימן שכט - איזה פת חייב בחלה

סימן שכט - איזה פת חייב בחלה

סימן שכט - איזה פת חייב בחלה

סימן שכט - איזה פת חייב בחלה

א

סופגנין רכים העשויים כספוג

דובשנין איסקריטים

פטורים מן החלה טור. כתוב באכלכם מלחם הארץ והני לאו לחם נינהו. רש"י פסחים לז.

מדוע נפטרו הסופגנין וכו'?

ר"ח: כריש לקיש כיון שנעשים באלפס (ואפילו ללא מים)

ר"י, רא"ש שאלתות, רמב"ם לב"י: כר' יוחנן כיון שנעשים בחמה.

עיסה העשויה לפרפרת כעוגה:

ערוך השולחן: פטור ואפילו בבלילה עבה כיון שאינו עשוי לשביעה.

מנחת שלמה, שבט הלוי, ילקו"י: חייב כיון שניתן לקבוע עליו סעודה.

גרמ"א: עיסה מתוקה מאד יפריש ללא ברכה לחשוש לראשונים שזהו גדר דובשנין.

ב

בלילה רכה שאפאה בתנור או באילפס יבש

חייבת בחלה אפילו כשהדביק העיסה באלפס ואח"כ חימם. ר"י, רא"ש. כר' יוחנן.

בלילה רכה שאפאה באילפס במשקה

פטורה מן החלה. שבזה גם ר' יוחנן מודה. ר"י רא"ש.

ג

בלילה עבה שנעשתה לבישול או לעשות בחמה ועשה כן

פטורה מחלה. ר"ש. והולכים אחר דעתו. ש"ך.

בלילה עבה שנעשית בבישול

ר"ת: חייבת בחלה מתחייב בשעת גלגול

ר"ש, רמב"ן, רשב"א: פטורה ולא מתחייבת בגלגול כשנעשית לבישול.

ש"ך, בא"ח, ילקו"י: יש להחמיר להפריש ללא ברכה.

גלגל לעשות לחם ונמלך לבשל

חייבת משעת גלגול

לאקשין וקרעפלך - עיסה עבה ללא מראה פת לבישול

דרכ"מ: פטור לכו"ע שאינם דרך פת.

פנים מאירות: ירא שמים יפריש ללא ברכה.

ד

גלגל לבשל ואפה מעט

מתחייבת בחלה כולה ואפילו אין במעט שיעור חלה.

האם מתחייב כשדעתו לאפות מעט ולא אפה?

ב"ח: מתחייבת בגלגול שמא ימלך לאפות את כולו ומפריש קודם אפיה.

ב"י, שו"ע: לא מתחייבת אלא כשנאפית.

ט"ז: אם חשב בשעת גלגול מתחייב כבר אז ואם חשב לאחר גלגול מתחייב לאחר אפיה בפועל.

האם ההפרשה נעשית כאן בברכה?

מהרש"ל: ללא ברכה כי זהו רק הפרשה מחשש.

ב"ח, ט"ז: פשוט שמברכים ואפילו שהוא ספק של דבריהם כיו"ט שני של גלויות.

ה

טריתא - בלילה רכה ומתפשטת בכירה

(קרפ צרפתי, בלינצ'ס, לחוח)

פטורה

ילקו"י: הַפָּטוּר דק מ-8 מ"מ או מוכן במהירות של כחצי דקה.

שו"ע המקוצר: בין 3 מ"מ ל 8 מ"מ יפריש ללא ברכה.

טרוקנין - בלילה רכה בגומא או בתבנית

(עוגת טורט , לעקך)

חייבת

שבט הלוי: ומפריש לאחר האפיה

נהמא דהנדקא - בצק שאופין בשיפוד ומורחים אותו בשמן או במי פירות

פטור

ערוה"ש: וכל אלו הדברים אין ידוע לנו כי אינו מצוי במקומותינו.

ו

עשאה ליבוש בחמה

פטורה

ב"י, ש"ך: אם לאחר היבוש אפה או להפך חייב.

קלי שלשין בשמן או דבש ללא אפיה

פטור. ירושלמי א' ד'

קלי שלשין כדי לאפות

חייב. שם.

ז

לחם העשוי לכותח

ערכו בצורת לחם חייב. שמא ימלך לאפות ממנו שיעור חלה.ואם לאו פטור.

גדר הפטור בעשוי לכותח

רש"י: עשאה ליבוש בחמה.

שטמ"ק, מאירי, תוס' רי"ד, הבנת אוה"ח ברמב"ם: נעשה באפיה אך אינו עשוי לאכילת עיקר אלא לטפילת הכותח.

ט"ז: ופשוט שצריך לברך על ההפרשה.

ח

נילושה ברותחין ואח"כ אפאה

חייבת. בין שנתן רותחין על גבי קמח בין שנתן קמח ברותחין, בין שאפה בתנור או באלפס בלא משקין.

דאף על גב דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפיה בתנור בלא משקין לחם קרינן ביה. ש"ך ח'.

ט

עיסה שנילושה במי פירות

חייבת בחלה. רשב"א, הבנת הטור ברמב"ם. משנה ב' ב'.

רשב"א, רמב"ם לטור ולב"י: מי פירות ושאר משקים חייבת בחלה כמשנה.

רמב"ם לערוה"ש: חייבת בחלה. אין חילוק בסוג המשקה או בעובי העיסה. ורק חמה או בישול פוטרים מחלה.

רמב"ם לפני משה: פטורה מחלה. ודוקא נילושה בשמן ודבש שהם מז' משקים מתחייבת.

רא"ש: פטורה כירושלמי ואין הלכה כסתם משנה ויש להזהר שלא ללוש ללא מים כדי לצאת מהספק. ש"ך: ואם לש יפריש ללא ברכה. ערוה"ש: הכוונה שלא באחד מז' משקים.

י

הלש בביצים

יערב עמהם אחד מז' משקים. כדי שתקבל טומאה ויוכל לשרפה. סמ"ק.

ביטול במשקים: אם מערב המשקין זה בזה אזלינן בתר רובא ובמים בכלשהו. ואם מתחלה לש במי פירות ואח"כ הוסיף עוד אחת מז' משקין לא שייך ביטול ומכשיר בכלשהו בכולם. פת"ש ד'

סימן של - דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

סימן של - דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

סימן של - דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

סימן של - דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

א

עיסת גוי

פטורה אפילו לשה ישראל. דכתיב 'עריסותכם' ואין גלגול של ישראל מחייבה. רא"ש.

נשים שקונות בגוי ומפרישות

דרישה: נראה שאיסור גמור אלא אם משלמות מראש או שלוקחות בקביעות ולש על דעתן.

ערוה"ש: קנין נעשה רק במשיכה וטוב שבאלו יפרישו ללא ברכה.

משאת בנימין: יש לבטל המנהג.

רדב"ז: לא יפרישו אלא אם מתקנים שוב העיסה בתוספת קמח כשיעור.

עיסת ישראל

חייבת. אפילו לשה גוי.

נתנה לישראל במתנה

אם היתה ברשות ישראל בזמן גלגול חייבת

הלקט והשכחה והפיאה וההפקר ותבואה שלא הביאה שליש אף על פי שפטורין מן התרומה חייבין בחלה דתרומה הולך אחר מירוח וחלה אחר גלגול ובשעת גלגולה היא שלו ככל העיסות. ערוה"ש ד.

גוי שהפריש חלה

רמ"א: אינו כלום ותאכל לזר.

ב

עיסת שותפין ישראל

חייבת כתרומה שבה נאמר תרומותיכם.

ג

שותפות עם גוי

אם יש בחלק הישראל כשיעור, חייבת

קנה קמח עם נכרי ויש שיעור בישראל

ספר התרומה: פטור שבכל גרגיר יש חלק לגוי ורק כשקנו בנפרד וערבו חייב.

ב"ח: משמעות הפוסקים שחייב בכל אופן.

עיסת ארנונה ואין שיעור בחלק ישראל

תרומת הדשן: משמע שפוטר כיון שלא מחלק בין שותפות לארנונה.

ש"ך בשם הב"ח ע"פ רי"ף ורא"ש: חייבת כולה שמא לא יקח הגוי חלקו.

הגוי עומד עליו ומפורסם שידו באמצע

כלבו בשם יש מפרשים: פטור כירושלמי

ש"ך בהבנת השו"ע והב"ח: חייב בכל אופן והירושלמי פוטר כשאין שיעור בחלק ישראל.

הפרשה מיניה וביה

מותר. למרות שחלק הגוי פטור כיון שיש בילה בלח ולעולם יעלה כלשהו מחלק ישראל. רא"ש.

הפרשה מיניה וביה בחלה

רא"ש, רי"ו, ב"י, רמ"א: מותר שיש בילה בדבר לח לכו"ע.

גר"א: אסור שקמח אינו דבר לח לענין זה אלא לענין ביטול בתערובת.

ד

גוי שנתגייר

גלגלה אחר שנתגייר חייב

אם ספק מתי גולגלה

חייב. שהוא ספק איסור ושיש בו עון מיתה. רש"י.

ספק זמן הגלגול בחלת א"י וחו"ל

ש"ך: צ"ע שהיום כל החלות מדרבנן וספקן צריך להיות להיתר.

ט"ז בשם רש"ל: חלת חו"ל שעיקרה מדרבנן מותרת בספק.

ה

גוים שחלקו, נתגירו והוסיפו

חייבת. שמעולם לא היתה להם שעת חובה כיון שלא היה בכל חלק שיעור.

ו

שותפות ישראל וגוי ונמלכו לחלק נתגייר והוסיפו

של ישראל חייבת ושל הגר פטורה

רמב"ם: של ישראל חייבת ושל עכו"ם פטורה. שהכל תלוי בצד שכנגד ולכן של גוי פטורה שהיה לה שעת חיוב ונפטרה. ערוה"ש.

ראב"ד: גם של הגוי חייבת שכל חיוב הישראל מכח פטורו של העכו"ם בזמן השותפות.

שותפות ישראל וגוי בע"מ לחלק ונתגייר והוסיפו

גם של הגוי חייבת. כיון שלא היתה לה שעת חובה מעולם.

ז

עיסת הפקר

אם היתה מופקרת בזמן הגלגול פטורה. כדין גלגול בהקדש.

ודוקא כשלא היתה הערמה בהפקר ערוה"ש י"ב.

ח

העושה עיסה לבהמה וחיה

פטור

ט

עיסת הכלבים

בזמן שהרועים אוכלים ממנה או שעשויה כצורת לחם חייבת.

פטור עיסת כלבים

ריש לקיש: כשמערב בה הרבה מורסן וכ"פ הר"ש.

ר' יוחנן: כשאינה ערוכה בצורת לחם

שמואל ור' חייה: אפילו עשאה נקיה ואין דרך הרועים לאכול ממנה. וכ"כ הטור בשם הרמב"ן והבנת הב"י ברמב"ם.