התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו, ובו ה' סעיפים.סימן שכו - אחד שֶׁלָּשׁ שתי עיסות, ואין בשום א' מהם כשיעור, ונתערבו, ובו ה' סעיפים.
עמוד הקודםעמוד הבא
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף א
שנים שלשו ונשכו לא מצטרפים שמסתמא מקפידים על עירוב
משנה חלה ד משנה א: שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים. ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד הלכה א: גמ' שתי נשים שעשו שני כו': א"ר יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת שתים מקפידות הן. אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים. שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת. אם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות? אמר ר' יונה בשאין לה מקום ללוש. מילתי' דרבי יונה אמר היה לה מקום היכן ללוש והיא עושה אותן בשני מקומות מקפדת היא. נקי וקיבר מקפדת היא. אמר רבי לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.
תלמידים בפני רבם אינם מקפידים ועיסותיהם מצטרפות
מרדכי מסכת חולין פרק כל הבשר רמז תרפט: פסק בספר התרומה עיסה של שני בני אדם כגון תלמידים שלומדים לפני רבנים אף על פי שאין כשיעור חלה בחלק הא' לבדו כיון שיש שיעור בין שניהם חייב בחלה ואף על פי שנתערב חלקם שלא מדעתם.
אחד שלש שתי עיסות ונשכו אם היו ממין הדומה מצטרפות
משנה חלה ד משנה א: שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים . ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור:
שתי עיסות ואחת מהן מתובלת אינם מצטרפות
תרומת הדשן סימן קפט: ומהשתא בנ"ד דודאי מקפיד על תערובתן הוא, דאין הכרכום מספיק בחזותא וטעמא לשתי העיסות, ורוב הדיעות סברי דיש לחלק ובדבר המקפיד אפי' אשה אחת לא מהני אפי' נשיכה כדברירנא לעיל, אין לצרפן אפילו לחומרא ואפילו בנשיכה כדי לחייבם דהוי ברכה לבטלה... אמנם אם נילושה כבר כל העיסה שיעור חלה ביחד ואח"כ נתחלק או נאפת ושכחו כבר ליטול ממנה חלה, כה"ג ודאי מהני צירוף סל לכ"ע בחלת ח"ל.
סעיף א: שתי עיסות שיש בשתיהן יחד שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו או אפילו נילושו יחד. ש"ך ב., אם היו של שנים אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. אבל בשותפים חייבים אפילו אם מתכוונים לחלק לאחר אפיה. ש"ך א'29 ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות.
(ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים כלומר שכל תלמיד אוכל משלו ונותן לבעלת הבית מעות שתאפה בשבילו כך וכך ככרות והיא אפתה לכולם ביחד מצטרף. ערוה"ש ה'.) (מרדכי פרק כל הבשר),
היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד או עיסותיהם דומות כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד סעיף ב, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד.
ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי' היו מין אחד אין מצטרפות, וכל שסופן לחלקן קודם אפיה אינן מצטרפות אפי' אין מקפידות. גר"א ד'. וכן הביא ב"י בשם הרשב"א להלן.
ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. וכן כל כיוצא בזה כשבאיזה פרט משונות העיסות זו מזו. ערוה"ש ו'.
הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה.
וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד. ואפילו בלי נשיכה ונגיעה כדלעיל שכ"ה ב'. ש"ך ג'. לבוש. אבל ט"ז א' כתב: ודווקא בנשיכה ולא די שהם לפניו כיון שכאן מקפיד על ערובן. וכ"כ הגר"א וערוה"ש30. (ת"ה סימן קכ"ט /קפ"ט/).
ובספר אור ההלכה הביא בשם ספר קדושת הארץ שאפילו עיסות זהות המיועדות לשימוש שונה שמקפידים על ערובו כגון חלבי ובשרי אינן מצטרפות.
ועוד כתב שכשמקפיד אפילו על נגיעה כגון חמץ ומצה, אפילו יש בהם שיעור לא יפריש מזו על זו 'מן המוקף' לכתחילה. משא"כ בטעמים שונים שרק לא מצטרפות לשיעור כשאין בהם.
(ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים כלומר שכל תלמיד אוכל משלו ונותן לבעלת הבית מעות שתאפה בשבילו כך וכך ככרות והיא אפתה לכולם ביחד מצטרף. ערוה"ש ה'.) (מרדכי פרק כל הבשר),
היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד או עיסותיהם דומות כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד סעיף ב, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד.
ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי' היו מין אחד אין מצטרפות, וכל שסופן לחלקן קודם אפיה אינן מצטרפות אפי' אין מקפידות. גר"א ד'. וכן הביא ב"י בשם הרשב"א להלן.
ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. וכן כל כיוצא בזה כשבאיזה פרט משונות העיסות זו מזו. ערוה"ש ו'.
הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה.
וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד. ואפילו בלי נשיכה ונגיעה כדלעיל שכ"ה ב'. ש"ך ג'. לבוש. אבל ט"ז א' כתב: ודווקא בנשיכה ולא די שהם לפניו כיון שכאן מקפיד על ערובן. וכ"כ הגר"א וערוה"ש30. (ת"ה סימן קכ"ט /קפ"ט/).
ובספר אור ההלכה הביא בשם ספר קדושת הארץ שאפילו עיסות זהות המיועדות לשימוש שונה שמקפידים על ערובו כגון חלבי ובשרי אינן מצטרפות.
ועוד כתב שכשמקפיד אפילו על נגיעה כגון חמץ ומצה, אפילו יש בהם שיעור לא יפריש מזו על זו 'מן המוקף' לכתחילה. משא"כ בטעמים שונים שרק לא מצטרפות לשיעור כשאין בהם.
- ↩
האם בשותפים נשיכה מצרפת? ובערוה"ש ב' הבין בש"ך מההקשר שסובר שאפילו בנשיכה מצטרפים השותפים לשיעור ודעת ערוה"ש לחלק בין הוכחת שותפות שבה רק לישה משותפת מועילה לבין מציאות ידועה וקבועה של שותפות בה אפילו נשיכה תועיל לצרף. ולענ"ד אפשר שלא חולקים.
- ↩
הגר"א והט"ז כתבו שכן מוכח מת"ה שהוא מקור דין זה. אמנם שם דן בצירוף חלות שאין בהם שיעור וצ"ע.
