סיכום הלכות חלה

שיתוף

תגיות: חלה מצוות התלויות בארץ

הקדשת ספר

סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות

הלכות חלה - סימן שכב - סעיף ד

הרב ירון אליה

הלכות חלה - סימן שכב - סעיף ד

Name: סיכום הלכות חלה
Author: הרב ירון אליה

שלש ארצות לחלה

משנה חלה ד משנה ח: רבן גמליאל אומר שלש ארצות חלוקות בדין לחלה. מארץ ישראל ועד כזיב כלומר כל א"י עד כזיב, שהיא רצועה היוצאה מעכו לצד צפון, וכבשוה עולי בבל וקדשה קדושה שניה חלה אחת וניתנת לכהן ואוכלה בטהרה מכזיב ועד הנהר לצד מזרח ועד אמנה ומכזיב ועד אמנה לצד מערב. ואינה א"י ממש לפי שכבשוה עולי מצרים ולא כבשוה עולי בבל וקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא. שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן הראשונה נשרפת לפי שהיא טמאה בטומאת ארץ העמים כיון שלא כבשוה עולי בבל והשניה נאכלת לפי שאין טומאת החלה הראשונה מפורסמת שהרי אינה ארץ העמים גמורה ואם לא היו מפרישין חלה שניה הנאכלת יאמרו תרומה טהורה נשרפת אבל כשמפרישין חלה שניה ונאכלת הרואה נותן על לבו להבין טעם הדבר, או שואל לחכמים ואומרים לו: של אור יש לה שיעור מפני שזאת הארץ היתה קדושה כבר, נראית חלתה כשל תורה, הלכך יפריש כשיעור שמפרישים מעיסה טמאה, א' מכ"ד או ממ"ח: ושל כהן אין לה שיעור לפי שהיא מדברי סופרים מן הנהר ועד אמנה ולפנים כלומר מתחלת הנהר ולפנים ממנה, וכן מתחלת אמנה ולפנים ממנו, חוצה, לארץ ממש, ומפרישין שתי חלות ושתיהן מדברי סופרים שתי חלות אחת לאור שהיא טמאה בטומאת ארץ העמים ממש ואחת לכהן כדי שלא תשתכח תורת חלה שנתנת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור הואיל ושתיהן מדברי סופרים, מוטב להרבות באותה שנותנין לכהן שנאכלת ולא בנשרפת וטבול יום אוכלה לחלת האור של חו"ל. וטבול יום דקאמר הכא הוא כהן שטבל לקריו, שאין חלת האור של חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, אבל טמא בשאר טומאות מותר בה. הלכך בחו"ל היכא דאיכא כהן קטן שלא ראה קרי מימיו או כהן גדול בשנים שטבל לקריו, מפריש חלה אחת בלבד ונותנה לכהן. ואי ליכא כהן קטן או כהן שטבל לקריו ואיכא כהן בעל קרי מפריש שתי חלות אחת לאור ואין לה שיעור ואחת לכהן ויש לה שיעור, אחד מארבעים ושמנה, כדין כל עיסה שנטמאה באונס דטומאת ארץ העמים טומאת אונס היא, ואוכלה הכהן בקריו כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל: רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה ובעל קרי מותר בחלת חו"ל. ואין הלכה כרבי יוסי ואסורה לזבים ולזבות רבנן קאמרי לה, דאילו לר' יוסי שריא לזבים ולזבות כי היכי דשריא לבעל קרי: לנדה וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן דלא גזרינן העלאה אטו אכילה ונתנת לכל כהן: בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ כך פי' רמב"ם. ואין שיטת הגמרא מוכחת כן, אלא בין לכהן שאוכל חוליו בטהרה, בין לכהן שאינו אוכל חוליו בטהרה. אבל לעם הארץ אין נותנין שום מתנה ממתנות כהונה דכתיב (דה"ב לא) לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' אין נותנין מנה אלא לכהנים המחזיקים בתורת ה'. וכן הא דתנן לקמן אילו נתנין לכל כהן, לאו לכהן עם הארץ, אלא לכל כהן אף על פי שאינו אוכל חוליו בטהרה:

ההפרשה היום כתקנה ראשונה*

תוספות מסכת בכורות דף כז עמוד ב: ועוד כתוב בהלכות גדולות דחלה בא"י אין מפרישין אלא חלה אחת ושורפין אותה ונראה דעכשיו כיון ששורפין אותה לפי שאין להם הזאה בכל א"י צריך להפריש שניה כמו מכזיב עד הנהר ועד אמנום שמפריש חלה שניה שלא תשתכח תורת חלה.

רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה הלכה ט: בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל א"י אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם מן התורה, ומכזיב עד אמנה מפרישין שנייה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם.

מקום	מאפיין	דין המשנה כשניתן היה לאכול בטהרה	הפרשה בזמן הזה שאין אפשרות לאכילה בטהרה	הפרשה בזמן הזה שאין אפשרות לאכילה בטהרה	הפרשה בזמן הזה שאין אפשרות לאכילה בטהרה
מקום	מאפיין	דין המשנה כשניתן היה לאכול בטהרה	רמב"ם ובה"ג	י"א בטור וריצב"א	תוס', רא"ש ור"ש
מארץ ישראל ועד כזיב	כבשוה עולי בבל וקדשה קדושה שניה	חלה אחת וניתנת לכהן ואוכלה	חלה אחת כשיעור ונשרפת	חלה אחת וכן כתב או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ריצב"א. כיון שאין חלה נאכלת בא"י גם בשאר המקומות אין צריך להפריש אלא אחת ולשורפה⁵	שתי חלות תוס' בכורות כז: רא"ש חולין פרק ח סימן ד וכתב בלשון 'טוב'. או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ר"ש. כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום כל שכן תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה בית המקדש ויהיו סבורים שאינו דין שתאכל שום חלה.
מכזיב ועד הנהר ועד אמנה	אינה א"י ממש לפי שכבשוה עולי מצרים ולא כבשוה עולי בבל וקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא. ואינם יכולים לשמור חלתם בטהרה כיון שסמוכים לארץ העמים. רא"ש.	שתי חלות אחת לאוּר ויש לה שיעור שהיא מהתורה ואחת לכהן ואין לה שיעור שהיא מדברי סופרים. כדי שלא תשתכח תורת חלה.	כדין המשנה	חלה אחת וכן כתב או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ריצב"א. כיון שאין חלה נאכלת בא"י גם בשאר המקומות אין צריך להפריש אלא אחת ולשורפה⁶	שתי חלות תוס' בכורות כז: רא"ש חולין פרק ח סימן ד וכתב בלשון 'טוב'. או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ר"ש. כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום כל שכן תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה בית המקדש ויהיו סבורים שאינו דין שתאכל שום חלה.
מן הנהר ועד אמנה ולפנים	חוצה לארץ ממש	שתי חלות מדברי סופרים אחת לאור ללא שיעור שהיא טמאה בטומאת ארץ העמים ואחת לכהן בשיעור כדי שלא תשתכח תורת חלה ושיעורה.	כדין המשנה ד"א שם ס"ק ע"ה	חלה אחת וכן כתב או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ריצב"א. כיון שאין חלה נאכלת בא"י גם בשאר המקומות אין צריך להפריש אלא אחת ולשורפה⁷	שתי חלות תוס' בכורות כז: רא"ש חולין פרק ח סימן ד וכתב בלשון 'טוב'. או"ז חלק א הלכות חלה סימן רנא בשם ר"ש. כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום כל שכן תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה בית המקדש ויהיו סבורים שאינו דין שתאכל שום חלה.

חלת חו"ל מותרת לזבים ונחלקו בראשונה ובטבול יום

רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה: ושל אכילה אחד ממ"ח, ומותרת לזבים ולזבות ואין צריך לומר לשאר טמאים.

רמב"ם על משנה מסכת חלה פרק ד משנה ח : ואסורה לזבים ולזבות ולנדות וליולדות, מחמת חומר טומאתם, מפני שטומאה יוצאה עליהן מגופן. ומה שאמרו בתלמוד אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו זהו דין נכון, שדמו אותה לזו הראשונה הנשרפת שמותר להאכילה לכהן קטן, אבל כהן גדול בשנים שטמא טומאת גוף אסור לו לאכלה אלא נשרפת.

השגת הראב"ד: ומותרת לזבים ולזבות. א"א נ"א אסורה לזבים ולזבות ואין צ"ל לשאר טמאים.

רמב"ם הלכות תרומות פרק ז הלכה ח: תרומת ח"ל הואיל ועיקרה מדבריהן אינה אסורה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והן בעלי קריין וזבין וזבות ונדות ויולדות, וכולן שטבלו מותרין לאכילה אף על פי שלא העריב שמשן,

כסף משנה הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח : כתב הראב"ד ומתרת לזבים ולזבות א"א נ"א אסורה לזבים ולזבות וכו'. לטעמיה אזיל שכתב בפ"ז מהלכות תרומות שזבים וזבות אפי' טבלו אסורים לאכול בתרומה אפילו של ח"ל וכבר כתבתי שם שהפוסקים הסכימו שכשאמרו בתרומת ח"ל שאסורה לזבים לא אמרו אלא בשלא טבלו אבל אם טבלו מותרים הם וא"כ מה ששנינו בסוף חלה (משנה ח) גבי חלת ח"ל שאסורה לזבים היינו דוקא בשלא טבלו אבל אם טבלו מותרים הם:

ביאור הגר"א יורה דעה סימן שכב ס"ק ד : דמש"ש ואסורה לזבים כו' אחלה ראשונה קאי כמו שכתב שם בפירושו.⁸

חידושי הר"ן מסכת פסחים דף מח עמוד א : אבל מי שהוא טמא טומאת הגוף שאפשר לטהרו לגמרי בהערב שמש למה נקל עליו לטהרו בטביל' בלבד, ואף על גב דטמא שרץ נמי אפשר לטהרו לגמרי ואפ"ה לא הצריכוהו כלום, התם הכי טעמו לפי שאינו בדין להחמיר בטמא שרץ מבטמא מת, כיון שבשניהם לא יצאה מגופו הטומאה, אבל כל שיצאה הטומאה מגופו כיון שאפשר לגמור טהרתו בהערב שמש אין ראוי להתיר בטבילה בלחוד.

סיכום שיטות אכילת חלת חו"ל לזבים

רמב"ם לכס"מ: אפילו חלה ראשונה מותרת בחו"ל לזבים לאחר שטבלו וקודם הערב שמש. ואין בזה הבדל בין ימינו לזמן טהרה.

ר"ן: חלה ראשונה מותרת בחו"ל לזבים ורק לאחר הערב שמש, כיון שאפשר לגמור טהרתו אין ראוי להתירו רק בטבילה.

רמב"ם לגר"א וערוה"ש: בזמן טהרה חלה ראשונה היתה אסורה לזבים וחלת חו"ל שניה מותרת, והיום מותרת חלה ראשונה בטבול יום.

ראב"ד: כל חלה אסורה לזבים ואפילו לאחר הערב שמש (חוששים שיטמא שוב ולאו אדעתיה).

סעיף ד: ג' דינים לחלה בשלש ארצות בדין המשנה ובזמן שהיתה אכילת חלה בטהרה אפשרית: כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב ולכן קדשה גם לעתיד לבוא לרמב"ם וסיעתו⁹, מפרישין בה חלה אחת, כשיעור, והיא נאכלת לכהנים;
ושאר ארץ ישראל, שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל ולא קדשה לעתיד לבוא¹⁰, שהוא מכזיב ועד אמנה, מפרישין בה שתי חלות, הראשונה אחד ממ"ח והיא נשרפת; והשניה אין לה שיעור, ונותנים אותה לכהן לאכלה.
וכל הארץ מאמנה ולחוץ, בין בסוריא בין בשאר ארצות, מפרישין שתי חלות, הראשונה אין לה שיעור, והיא נשרפת; והשניה, א' ממ"ח, ונאכלת כדי שלא תשתכח תורת חלה. בכורות כז., ומותרת לטמאים אפילו לזבים וזבות. ולגבי טבול יום בכס"מ בביכורים ה' ח' משמע שכוונת הרמב"ם להתיר אפילו בחלה ראשונה ולמרות שטומאה יצאה מגופם. ואילו לגר"א מדובר רק בחלה שניה וכן בד"א. לר"ן ראשונה מותרת לאחר הערב שמש ולראב"ד חלה אסורה לעולם למי שטומאה יצאה מגופו.
ובזמן הזה, שאין עיסה טהורה, מפני טומאת המת, מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל כדעת הרמב"ם ובה"ג וכתקנה ראשונה, א' ממ"ח וכתבו הפר"ח בשם המביט והברכ"י כאן שדי בכלשהו ושכן המנהג. ובעשי"ת טוב להפריש אחד ממ"ח. בא"ח שניה שמיני ג'.
ושורפין אותה, מפני שהיא טמאה.
ומכזיב ועד אמנה, מפרישין שנייה לכהן לאכילה, ואין לה שיעור, כשהיה הדבר מקודם וכן בחו"ל.
אבל בתרו"מ לא תקנו הפרשה שניה לאכילה. א. כיון שחששו שיתחייחסו אליהם כתרומה אמיתית ולא יפרישו מהם מעשרות. ירושלמי. ב. תקנו בחלה ששייכת בכל אדם ולא בתרו"מ ששייכת רק בבעלי קרקעות. תוס'. והכל בערוה"ש יג'.

זהו הסבר הטור והריצב"א הסביר בזה: דההיא דייק בירוש' ויפריש לָאוּר ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינותרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים תרומה טמאה נאכלת. ולפי טעם זה אין שייך עכשיו להפריש של כהן דאין שייך לומר עכשיו ראינו תרומה טהורה נשרפת שעכשיו אין שום תרומ' טהור' בכל מקום וליכא למטעי. או"ז שם. והתוס' הסבירו 'לפי שצריך לשומרה מזרים ומכותים וגם פעמים שנותנין אותה בקערה במרק רותח ואסור הזר לאכול בקערה' (שהרי בלעה טעם תרומה ונאסרה לזרים)
↩
זהו הסבר הטור והריצב"א הסביר בזה: דההיא דייק בירוש' ויפריש לָאוּר ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים תרומה טמאה נאכלת. ולפי טעם זה אין שייך עכשיו להפריש של כהן דאין שייך לומר עכשיו ראינו תרומה טהורה נשרפת שעכשיו אין שום תרומ' טהור' בכל מקום וליכא למטעי. או"ז שם. והתוס' הסבירו 'לפי שצריך לשומרה מזרים ומכותים וגם פעמים שנותנין אותה בקערה במרק רותח ואסור הזר לאכול בקערה' (שהרי בלעה טעם תרומה ונאסרה לזרים)
↩
זהו הסבר הטור והריצב"א הסביר בזה: דההיא דייק בירוש' ויפריש לָאוּר ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים תרומה טמאה נאכלת. ולפי טעם זה אין שייך עכשיו להפריש של כהן דאין שייך לומר עכשיו ראינו תרומה טהורה נשרפת שעכשיו אין שום תרומ' טהור' בכל מקום וליכא למטעי. או"ז שם. והתוס' הסבירו 'לפי שצריך לשומרה מזרים ומכותים וגם פעמים שנותנין אותה בקערה במרק רותח ואסור הזר לאכול בקערה' (שהרי בלעה טעם תרומה ונאסרה לזרים)
↩
קשה שבפירוש המשנה כתב הרמב"ם לענין אכילת זבים בשניה 'שֶדִּמּוּ אוֹתָה לְזוֹ הָרִאשׁוֹנָה' כלומר שאין הבדל לרמב"ם בין חלה ראשונה לשניה לענין זה, ולא הבנתי ראיית הגר"א משם. ועוד צריך הסבר למה לחלק בין דברי הרמב"ם בתרומה לכאן.
↩
נחלקו ראשונים אם קדושה שניה בטלה בגלות. יש פוסקים שקדושה שניה לא בטלה (רמב"ם בית הבחירה פ"ו הט"ז; הראב"ד תרומות פ"א הכ"ו; טור יו"ד סי' שלא; "יראים" עמוד זרעים סי' קפז; כפתור ופרח פ"ג) וכן פסק המחבר בשו"ע יו"ד סימן שלא (שהביא טעם לתרו"מ מדרבנן מצד שאין יושביה עליה ולא מצד ביטול הקדושה כי"א טור). ויש פוסקים, שאף קדושה שניה בטלה (ס' התרומה הלכות א"י; שלטי גבורים קדושין פ"א; אור זרוע ע"ז סי' רצט בשם רבנו שמחה; תשב"ץ ח"ג סי' קצט). מתןך מאמר של הרב זוין בתחומין י'.
↩
להלכה, פסקו כמעט כל הפוסקים, שקדושה ראשונה בטלה (רמב"ם בית הבחירה פ"ו הט"ז; ראב"ד תרומות פ"ג הי"ג; כפתור ופרח פ"ג; ס' התרומה, הלכות א"י; טור יו"ד ריש סימן שלא, ועוד). דעה יחידית ישנה, שקדושה ראשונה לא בטלה (בעל העיטור אות פ פרוזבול, בשם ר' קרובנו החסיד). שם.
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות

הלכות חלה - סימן שכב - סעיף ד

הרב ירון אליה

הלכות חלה - סימן שכב - סעיף ד

שלש ארצות לחלה

ההפרשה היום כתקנה ראשונה*

חלת חו"ל מותרת לזבים ונחלקו בראשונה ובטבול יום

אודותינו

כתבים נבחרים

סדרות נבחרות

שיעורים נבחרים

הקדשות