הלכות חלה - סימן שכד - סעיף יא

אפשר שהסברא בזה ששאור טעמו שונה מהעיסה וממילא יש דין 'טעם כעיקר' לחייב כולה משא"כ בעיסה שטעמה זהה וממילא אינה מחייבת מהתורה בשיעור מועט אלא מתקנת חז"ל שטבל לא בטל בכלשהו ובשביל להתחייב מהתורה צריך להיות בה שיעור חלה. והש"ך י"ח כתב שה"ה בעיסה כיון שהעיקרון שטבל אוסר בכלשהו שייך גם בעיסה והסביר בערוה"ש ל' שכוונתו רק לעניין הפרשה מניה וביה אבל בהפרשה מעיסה אחרת החיבת יש לחשוש להפרשה מחיוב על הפטור כיון שהעיסה לא מתחייבה מהתורה שאין בחלק החיוב טעם שונה.

בפת"ש ג' הביא בשם שער המים שהקשה על הש"ך שהרי כך מפריש מהחיוב על הפטור שכן טעם העיסות זהה ותירץ שדברי הש"ך כשרוב העיסה טבולה ואילו הלבושי שרד תירץ שדברי הש"ך רק להפרשה מיניה וביה ולא לפתרון של צירוף עיסת חיוב. וכ' עוד שם שמעשה בא לפניו כמה פעמים שחימצו בשאור שהוא טבל המשקה הנקרא בארשט והשאור נימוח בתוכו ואינו ניכר והורה דאם אין ס' בבארשט נגד השאור העיסה חייבת בחלה מהתורה ולכן מפריש חלה מעיסה החייבת בחלה עליה ועל הבארשט. אבל אם יש ס' נגד השאור א"א להפריש ממקום אחר דהוי מהחיוב על הפטור דמחמץ אינו אלא מדרבנן ומיניה וביה ודאי א"א להפריש יתכן כי אינה עיסה אלא משקה ולכן הבארשט אסור וגם הכלי צריך הגעלה ואפילו אם היא כ"ח מועיל הגעלה ג"פ. אכן אם נזדמן עיסה שהורמה חלתה שנתחמצה בשאור של חיוב ויש ס' בעיסה נגד השאור אזי מפריש מעיסה זו עליה ועל הבארשט וניתר הבארשט וגם הכלי. אבל אסור לעשות בידים עיסה כזאת כי הוא מבטל איסור לכתחילה.

אמנם הפרישה העיר 'ונ"ל דהוא קולא דהא ברישא ודאי יפריש מן החיוב'

וכן כתב הרא"ש בהלכות חלה סימן ו' בעניין עיסה המשותפת לישראל ונכרי והסביר: 'דיש בילה בדבר לח לכ"ע. ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא בו משל ישראל וחלה אין לה שיעור מה"ת': אמנם לענין שאור כתב הש"ך יח' בשם ת"ה שאין לרא"ש בילה ואמנם הוא עדיין מתיר להפריש מינה וביה מצד שאינה בטילה ונעשית כולה טבל.