התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכט - סעיף ג
הרב ירון אליה
הלכות חלה - סימן שכט - סעיף ג
עיסה שבלילתה עבה ונעשתה לבישול ובשלה פטורה* מן החלה
משנה חלה א משנה ה: עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבין בחלה:
תוס' שם: ואומר רבינו תם דדווקא בבלילתו רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו באילפס עושהו לחם וחייב בחלה ור"ל סבר אין עושהו לחם ופטור אבל בלילתו עבה כולי עלמא מודו דחייב בחלה אפי' על ידי משקה דהא חיוב חלה הוי משעת גלגול כדמוכח בכמה דוכתי.40
רא"ש: שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה כגון עיסה שבלילתה רכה ואח"כ מטגנים אותה בשמן או מבשלים אותה במים ההיא לא מקריא לחם ופטורה מן החלה ואין מברכין עליה המוציא אלא במ"מ ולאחריה מעין ג'. תחלתה עיסה וסופה סופגנים חייבין - כגון שבלילתה עבה ואח"כ מטגנים אותה בשמן או מבשלה במים. וכן כתב הטור שדעת הרא"ש כר"ת. אמנם הב"י כתב שלא נתבארה דעתו ובסיכום כתב שדעתו כדעת ר"ש וכן הלכה. וצ"ע.
ר"ש מסכת חלה פרק א משנה ה: תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבין - פעמים שאדם לש עיסה ונמלך ועושה אותה סופגנין.
...ומיהו נראה דעיסה גמורה נמי פטור כשסופה לעשות ע"י משקה כדמוכח בפ' כיצד מברכין (דף לז ב) דתני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור מחלה ופריך והתניא חייב ומשני התם כדתני טעמא רבי יהודה אומר מעשיה מוכיחין עליה עשאה כעבין חייבת כלמודין פטורה ופירש שם בקונטרס עשוי לכותח "שנאפה בחמה כעבין ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גלי אדעתי' דללחם עשויה כלימודין כנסרין בעלמא שלא הקפיד על עריכתו ודומה לו במ"ק (דף יב א) עושין לו למודין לוחות לבור של יין לכסותו" אלמא אף ע"ג דמשעת גלגול קאתי חיוב חלה כיון דגלגל אדעתא לאפות בחמה מפטרה דסופו לבטל מתורת לחם... והכי איתא בירושלמי (הל' ז) עיסת כותח חייבת בחלה שמא תימלך לעשותה חררה לִבְנָהּ ועל כורחך כדי שלא תיקשי ההיא דברכות צ"ל כדפרישית דשקלה פורתא ואופה באור דחיישי' שמא תימלך ליקח כשיעור ומתני' דתחלת' עיסה וסופה סופגנין היינו בנמלך כדפרשי' במתני' אבל תחלתה עיסה לעשות סופגנין פטורה.
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף יא עמוד א: אבל הרמב"ן ז"ל חולק עליו בהלכות בכורים ואמר דכי תנן התם תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה היינו שעשאה מתחלה על דעת לחם דבכי האי גונא היא דמחייבא בגלגול אף על פי שנמלך לעשותה סופגנין לא פקע חיובא מינה אבל כל שעשאה מתחלה על דעת סופגנין אף על פי שבלילתה קשה ואיכא גלגול לא מיחייב והיינו רישא דתנן עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין והיינו דקרי לה עיסה ואבלילתה רכה לא מקרי עיסה.
פסקי חלה לרשב"א שער א אות ו: הלש עיסתו לעשותה ספוגנין בחמה ונמלך ואפה בתנור או שעשאה לאפותה ונמלך ועשאה סופגנין חייבת בחלה דתנן (פ"א מ"ה) עיסה שתחלתה וסופה סופגני' פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה, שמעינן מהכא דאע"ג דגלגולה ובלילתה קשה כל שעשאה לדעת סוגפנין ועשאה סופגנין פטורה ואין אומרין בכי הא משעת גלגול נתחייבה בחלה וכן עיקר.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה יג: עיסה שלשה תחלה לעשותה מעשה חמה והשלימה לעשותה פת, או שהתחיל בה לאפות פת והשלימה לעשות מעשה חמה, וכן קלי שלשו לאפותו פת חייבין בחלה. ומשמע שדעתו כר"ש. ב"י.
סעיף ג: עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן, פטורה. כר"ש, רמב"ן ורשב"א. דכיון דגלגלה ע"ד לבשלה לא חל עליה חובת חלה דבתר דעתו אזלינן. ש"ך ד'. ולא כר"ת שס"ל כיון שבשעת גלגול היתה עבה חייבת.ט"ז ב'.
לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה או לאפות מעט ממנה שע"י כן תתחייב כולה בחלה. ש"ך ד'. בא"ח שנה א' במדבר כד. ילקו"י שכט ב.
גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, חייבת, שכבר נתחייבה משעת גלגול.
גלגלה על דעת סופגנין וכיוצא בהן, ונמלך לעשותה לחם, חייבת.
לגבי לאקשין וקרעפלך כתב בדרכ"מ ב' בשם ר' יונה שגם לדעת ר"ת פטורים כיון שלא עשו אותם דרך פת כלל ואין חשש מראית עין. אבל בתשובת פנים מאירות כתב שלא משמע הכי ולכן ירא שמים יפריש בלא ברכה כדי לצאת דעת ר"ת. פת"ש א'.
לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה או לאפות מעט ממנה שע"י כן תתחייב כולה בחלה. ש"ך ד'. בא"ח שנה א' במדבר כד. ילקו"י שכט ב.
גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, חייבת, שכבר נתחייבה משעת גלגול.
גלגלה על דעת סופגנין וכיוצא בהן, ונמלך לעשותה לחם, חייבת.
לגבי לאקשין וקרעפלך כתב בדרכ"מ ב' בשם ר' יונה שגם לדעת ר"ת פטורים כיון שלא עשו אותם דרך פת כלל ואין חשש מראית עין. אבל בתשובת פנים מאירות כתב שלא משמע הכי ולכן ירא שמים יפריש בלא ברכה כדי לצאת דעת ר"ת. פת"ש א'.
- ↩
ב"י: כתבו הרא"ש (סי' טז) והתוספות (לז: ד"ה דכ"ע) בפרק כל שעה ובהלכות חלה (סי' ב) דאפילו לר"ת דנתחייבה עיסתה בחלה אין מברכין עליהם המוציא משום דלית עלייהו תוריתא דנהמא. עכ"ל. ולפי האמור בהערה הקודמת מובן, כי חיוב חלה מקביל לשייכות בקביעת סעודה ולא לברכה ראשונה. אמנם בשו"ע באור"ח קס"ח יג חשש להבנת מהר"ם בר"ת שחולק גם לענין המוציא וכתב 'ירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחלה'.
