התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכד - סעיף ב
הרב ירון אליה
הלכות חלה - סימן שכד - סעיף ב
חמשת מיני תבואה מצטרפין כשנילושו יחד
משנה חלה א, א : חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה.
משנה חלה ד משנה א, ב: שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור: איזה הוא מין במינו החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין. והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים כלומר שיבולת שועל ושיפון מצטרפין זה עם זה.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות חלה פי' דברי ר' יוחנן בן נורי שאר המינין שלא הוזכרו במשנה הן שיבולת שועל ושיפון ולרבנן שיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין ואין מצטרפין:
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ז הלכה ג : וכיצד מצטרפות אם היו של אחד ממין אחד עיסת החטים שנגעה בעיסת הכוסמין מצטרפות נגעה בשאר המינין אין מצטרפות, וכן עיסת שעורין שנגעה בעיסת הכוסמין או שבולת שועל או שיפון וכן עיסת כוסמין ושל שבולת שועל ושל שיפון שנגעה כל אחת משלשתן בחבירתה הרי אלו מצטרפות. כר' יוחנן בן נורי כיון שסובר שלא בא לחלוק על חכמים. בית יוסף.
בבלי מנחות ע. : גמ'. תנא: כוסמין מין חיטים לענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה. שיבולת שועל ושיפון מין שעורין;
בית יוסף יורה דעה סימן שכד : צריך לומר דהכי קאמר כוסמין אף מין חטין ושיבולת שועל ושיפון מין שעורים דוקא.
חטים | חיטים | |||
כוסמין שהוא מין חטים ושעורין | כוסמין | |||
שעורים | שעורים | |||
שבולת שועל מין שעורים | √ | שבולת שועל | ||
שיפון מין כוסמין | √ | אינו מצטרף (רא"ש) ולרמב"ם כן |
. . – מצטרף לחלה רק כשנילושו יחד
. . – מצטרף לחלה כשנילושו בנפרד אם אין בהם שיעור שעיסותיהם דומות
√ –מצטרף לחלה כשינולושו בנפרד ואפילו יש בהם שיעור יכול להפריש מזה על זה. כדלהלן שהם מינו ואינם כלאים זב"ז.
כשנילושו בנפרד וללא שיעור מצטרפים בנשיכה כשעיסותיהם דומות
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק א הלכה א : במשנה לגבי חמשת מיני דגן נאמר שמצטרפים זע"ז וקשה ש תמן תנינן איזו מין במינו החיטים אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים?!. ר' יוסי אמר ליה סתם. ר' יונה בשם ר' יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול.
בית יוסף יורה דעה סימן שכד בשם התוס' ר"ש ורא"ש: וא"ת בנשוך היאך מפרישין חלה מזה על זה? והא תנן בפרק ב' דתרומות (מ"ו) כל שהוא כלאים זה בזה לא יתרום מזה על זה ובריש כלאים (מ"א) תנן דחטין וכוסמין כלאים זה בזה וכן שעורים וכוסמין וכן שעורים ושיפון וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם לפי שעיסותיהם דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי (פ"ד ה"ב).
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד הלכה ב: קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין. הא קב חטים וקב כוסמין מאמצע לא בדא. רבי בון בר חייא א"ר חנינ' חברון דרבנין בעי מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע. רבי כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא במינו אלא שהו' מדמה לו ידיד נפש: מה שראינו שהחיטים מצטרפים עם הכוסמין, אין זה מפני שהם מין אחד, שהרי ראינו שהם כלאים זה בזה, אלא מצטרפים כיון שעיסותיהם דומות זו לזו, אמרו חכמים שיצטרפו לענין חלה אבל מכיון שהוא רחוק ממנו כיון שהשעורים באמצע, רחוקים עיסת החיטים מעיסת השעורים אינו מדמ' לו.
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רכו : וכענין ששנינו בחלה בפרק שני העושה עסתו קבין ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו כלומ' שמודבקות זו בזו שאם בא להפרידן ונתלש מזו לזו. וכדגרסי' בתוספתא טהרות איזהו נושך התולש ממנו משחה. וזה נראה לי ברור יותר.
כשנילושו בנפרד וכשיעור מצטרף בנשיכה רק עם מינו לכלאים
בית יוסף שם: ועוד יש לפרש כשיש לכל אחד שיעור אין מפרישין ממין על שאינו מינו כדרך שאין תורמין ממין על שאינו מינו כן מוכח בתוספתא דמסכת חלה. פרישה: וחטין וכוסמין ושעורים וכוסמין חשובין כלאים זה בזה לענין זה אף על גב דמצטרפין לעיל יחד לשיעור חלה:
משנה כלאים א משנה א: החטים והזונין אינן כלאים זה בזה השעורים ושבולת שועל הכוסמין והשיפון ... אינם כלאים זה בזה כל השנוים במשנה זוג זוג אינם כלאים זה בזה, אחד מזוג זה וא' מזוג זה הם כלאים זה בזה. והא דאמרינן במנחות [דף ט א] הכוסמין מין חטים ושיפון מין שעורים, הני מילי לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:
אם לא היה לה שעת חיוב וחלק והוסיף עליהן ממינם - חייבים
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד: אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה. על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול. אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה כשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין בלולין פטורין:
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות חלה : פירוש קב חטין וקב שעורין שנשכו שלדעה זו מצטרפין לחיוב וחלקן והוסיף על קב חטין רובע חטין ועל קב שעורין רובע שעורין דאי נשוך הוי חבור לכל דבר הרי כבר נתחייבו ומה שהוסיף פטור שהתוספת היא עיסה חדשה ואין בה שיעור כדאיתא בירושלמי (פ"ג הלכה ה) שני ישראלים שעשו שתי קבין וחלקו והוסיף זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר היה לו שעת חובה ונפטרו ולענין זה יש חילוק בין בלול לנשוך דאע"ג דשניהם חבור להתחייב בחלה מיהו סבר האי תנא ברא דנשוך חבור לחומרא לחייב את הצירוף למרות שבנפרד אין בהם שיעוראבל לא להקל במקרה של חלוקה שאז יצא שהצירוף אין תכליתו לחייב בהפרשה אלא לפטור גם את התוספת אם הוסיף. הילכך נשוכין וחלקן והוסיף חייבים. בלולין וחלקן והוסיף פטורין. ולית הלכתא כהאי תנא ברא אלא נשוכים לא מצטרפו אפילו לחומרא אלא כסדר שפירשתי למעלה כשהם מאותו המין. וממילא עולה שקב החיטין וקב השעורין שנשכו לא היה להם שעת חובה עדיין ולכן לאחר החלוקה בהוספת הקב ממינו נוצר חיוב פעם ראשונה לכל חלקי העיסה וחייבים בחלה.
סעיף ב: חמשת מיני תבואה מצטרפין כיון דשם חיוב חלה על כולן שוה. ש"ך ו' , שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. בד"א, כשערבן קמח. ולש אותם יחד ונראית העיסה כמין אחד. ש"ך ז'. וכן אם עשה מכל אחת עיסה בפני עצמה ועירב העיסות עד שנעשו גוף אחד מצטרפין כשאין בכל אחד כשיעור. ט"ז ב'.ערוה"ש יא.
אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר שעיסותיהם דומות זו לזו. ב"י.: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, והכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד. השעורים מצטרפים עם הכל חוץ מעם החטים. שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין, ולא עם שבולת שועל כיון ששיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין. כרא"ש שפסק כחכמים במשנה ד' ב' וחטים. שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים, ולא עם חטים ושיפון. ולהרמב"ם, כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפים כר' יוחנן בן נורי שם והבנת הרמב"ם שמסביר את חכמים ולא חולק. ב"י.
ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. 'כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה'. משנה תרומות ב' ו'. והעמידו הראשונים כשיש לו שיעור לבדו. כיצד? אין מפרישין חטים על שום אחד מהם, ולא משום אחד מהם עליהם. וברישא כשאין בהם שיעור הצטרפו לחייב בחלה, אבל לפטור כשחייבים מצד עצמם לא, כתרומה שאין מפרישין ממין שלא על מינו. ש"ך ח'. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה, שיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין משנה כלאים א' א'. ולא כוסמין עם חיטה או שעורה כיון שהם כלאים.
הגה: עירב בנשיכה. פשט הרא"ש19 קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו מינו ובזה לא באו לשעת חיוב כיון שהם מינים שונים ואינם מצטרפים בנשיכה וחלקו, אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים וממילא כעת חיובם הראשון.
אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר וכיון שנילושו יחד היה לעיסה שעת חיוב אלא כיון שנעשה על דעת לחלקו (וחלקם) נפטרו מחלה מכח החלוקה. והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, פטור (טור) כי לעיקר העיסה היתה כבר שעת חיוב ונפטרה. וברובע הקב של התוספת אין שיעור חיוב. וכתב הט"ז ד' בשם רש"ל שיפריש בלי ברכה.
ונראה דאם יש בעיסה אחד כשיעור ובאחד אין שיעור ורוצה לצרפו לעיסה הגדולה הוה דינו כמו ברישא לצירוף לחלה ( כשנשוכות. ערוה"ש). ונפקא מיניה אם יוסיף אח"כ עיסת חיוב על אותו שעשה שאין בה שיעור אין לחייבו בחלה כי כבר נפטר מחמת צירוף. ט"ז ג'. ויקפיד להפריש מזו שיש בה שיעור. ערוה"ש י"ג.
אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר שעיסותיהם דומות זו לזו. ב"י.: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, והכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד. השעורים מצטרפים עם הכל חוץ מעם החטים. שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין, ולא עם שבולת שועל כיון ששיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין. כרא"ש שפסק כחכמים במשנה ד' ב' וחטים. שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים, ולא עם חטים ושיפון. ולהרמב"ם, כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפים כר' יוחנן בן נורי שם והבנת הרמב"ם שמסביר את חכמים ולא חולק. ב"י.
ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. 'כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה'. משנה תרומות ב' ו'. והעמידו הראשונים כשיש לו שיעור לבדו. כיצד? אין מפרישין חטים על שום אחד מהם, ולא משום אחד מהם עליהם. וברישא כשאין בהם שיעור הצטרפו לחייב בחלה, אבל לפטור כשחייבים מצד עצמם לא, כתרומה שאין מפרישין ממין שלא על מינו. ש"ך ח'. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה, שיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין משנה כלאים א' א'. ולא כוסמין עם חיטה או שעורה כיון שהם כלאים.
הגה: עירב בנשיכה. פשט הרא"ש19 קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו מינו ובזה לא באו לשעת חיוב כיון שהם מינים שונים ואינם מצטרפים בנשיכה וחלקו, אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים וממילא כעת חיובם הראשון.
אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר וכיון שנילושו יחד היה לעיסה שעת חיוב אלא כיון שנעשה על דעת לחלקו (וחלקם) נפטרו מחלה מכח החלוקה. והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, פטור (טור) כי לעיקר העיסה היתה כבר שעת חיוב ונפטרה. וברובע הקב של התוספת אין שיעור חיוב. וכתב הט"ז ד' בשם רש"ל שיפריש בלי ברכה.
ונראה דאם יש בעיסה אחד כשיעור ובאחד אין שיעור ורוצה לצרפו לעיסה הגדולה הוה דינו כמו ברישא לצירוף לחלה ( כשנשוכות. ערוה"ש). ונפקא מיניה אם יוסיף אח"כ עיסת חיוב על אותו שעשה שאין בה שיעור אין לחייבו בחלה כי כבר נפטר מחמת צירוף. ט"ז ג'. ויקפיד להפריש מזו שיש בה שיעור. ערוה"ש י"ג.
- ↩
פרישה יורה דעה סימן שכד אות (ד : אין מוכרחין לפרש כן אלא י"ל דעירב העיסות ממש ולא על ידי נשיכה לבד ואפילו הכי שייך לומר והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו כגון שעירב עיסה מחטין עם עיסה משעורין וחילקן והוסיף על כל חלק רובע קב מכוסמין דמצטרף עם שניהן או כגון שנתערב עיסה משיפון ושיבולת שועל וחילקן והוסיף על חלק זה שעורין ועל חלק זה כוסמין. ט"ז יורה דעה סימן שכד ס"ק ב: מה שכתב רמ"א בסמוך עירב קב מעיסה מיירי בדרך נשיכה בעלמא וכן כתב בב"י אבל אם עירב העיסות ממש הוה כמו עירב קמח בקמח. ובפרישה כתב דהאי עירב היינו אפי' בעירב העיסות וחלקן והוא תמוה מאד.(וכן הסביר בערוה"ש י"ד)
