התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - עיסה המיועדת לחלוקה
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - עיסה המיועדת לחלוקה
נשים המקיימות ערב הפרשת חלה, כיצד ינהגו במקרים שלהלן :
אחת הנשים קנתה בצק גדול ממאפיה סמוכה, ומחלקת לכל משתתפת בצק בכמות החייבת בחלה?
במשנה חלה א' ז': 'נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה'. הסביר הרמב"ם שבנחתום יש חשש שלא ימצא לקוחות למכור בצק ואז יאפה לחם מכל העסה וכיון שלא בדעתו הדבר תלוי מתחייב בחלה. והר"ש הסביר שלמרות שכוונתו לחלק בצק, אם ימצא קונה לכל הבצק ימכור אותו בשלמותו ולכן מתחייב מראש להפריש על כל העסה. וכן פסק השו"ע שכ"ו סעיף ב והביא טעם הרמב"ם 'שאם לא תמכר יעשנה פת'.
הב"ח כתב על המנהג שנחתום לש עיסה גדולה ומחלקה לנשים כשיעור לכל אחת ומפרישות בברכה שהוא איסור גמור כיון שאין להשהות את חיוב ההפרשה של הנחתום וגם כיון שיש כאן ברכה שאינה צריכה שהרי די היה בברכה אחת של הנחתום. אמנם המשאת בנימין הצדיק המנהג. והסביר בדעתו ערוה"ש שמדובר כאשר העסה שייכת להם קודם הגלגול כגון שדרכם לקחת ממנו או ששלמו מראש ממילא אז לא רשאי הנחתום להפריש בלי רשותם ורשאיות להפריש. אך הוסיף שמה שנהגו להביא לחתונות חלה גדולה וממנה נוטלות הנשים ומפרישות יש למחות שלא יטלו ממנה רק חלה אחת.
העולה בנידון דידן שחיוב הפרשת החלה היה אצל הנחתום. אמנם אם הזמינו את הבצק מראש אצל ההמאפיה ועשו במיוחד עבורם או שדרכם בכך, וידוע שלא הפריש הנחתום בגלל זה, לדעת המשאת בנימין בהסבר ערוה"ש רשאיות לנהוג כך ולהפריש.
אחת הנשים לשה במקום בצק בכמות החייבת בחלה, ומחלקת לכל משתתפת בצק קטן פחות משיעור חלה, (האפייה של הבצק נעשית באותו מקום או בבית של כל משתתפת)
בגמ' ירושלמי חלה א' נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בדין אשה שעשתה בצק לחלק לדעת ר' יוחנן אינה מתחייבת בחלה וכן פסק הרמב"ם. ולדעת ריש לקיש חייבת בחלה כנחתום וכן פסק הראב"ד והסביר שיש חשש שהאשה תמלך ולא תחלק לכן דינה כנחתום שעשוי לא לחלק ומתחייב. והוא כעין מה שאביו של ר' מונא בירושלמי חייב בהפרשת חלה אשה שהתכוונה לעשות מבצקה סופגנין הפטורים שמא תמלך לעשותה עיסה ממש.
וכתב הרשב"א בתשובה שדין זה דווקא כשהחלוקה נעשית בצק אבל אם החלוקה נעשית לאחר אפיה העיסה חייבת בחלה. וכן כתב השו"ע בשכ"ו סעיף ב: 'אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה'.
והעולה בנידון דידן כיון שמחלקות ביניהם בשלב הבצק פטורות מן החלה.
אמנם דנו האחרונים בגדר הפטור מחלה במקרה זה.
לדעת הגר"א יסוד הפטור הוא בעצם החלוקה בבצק ולכן כשמחלקות לעולם פטורות. אמנם לדעת החזו"א יסוד הפטור הוא כיון שסתם שתי נשים מקפידות על בצקיהם שלא יתערב. נמצא שלדעת החזו"א כל שאין הקפדה בין הנשים על בצקיהם ויהיו מוכנות לקחת גם עיסה אחרת לביתם, לא נפטר הבצק בחלוקה זו ורשאיות להפריש מן העיסה קודם החלוקה.
בספר לחם חמודות רצה לחלק בין מציאות שהוחלקו בצק ואין עתידים להצטרף, שאז נפטרים בחלה. לבין מציאות שאח"כ נאפים יחד שמצטרפים לחלה. וכתב שאמנם אין תנור מצרף לחלה כדברי הרמב"ם אמנם אין הפטור בעיסה לחלוקה חל אלא כשאין עתידים להאפות יחד. וממילא בנידון דידן אם נאפים יחד בתנור אחד לסברא זו יוכלו להפריש חלה, ועוד שיש לצרף דעת הראב"ד שדין אשה כדין נחתום שחייבת בחלה גם כשמחלקת בבצק.
מריבוי הספקות ההוראה המקובלת במקרה זה היא להפריש ללא ברכה כדי לחשוש לדעת המחמירים ומשום סב"ל.
אחת מהמשתתפות לשה לעצמה בצק גדול בכמות החייבת בחלה, אבל בכוונתה לחלק את הבצק לחתיכות קטנות, בכדי להקפיא אותם בביתה, ולאפות מהם בכל פעם לפי הצורך.
כמובא בשאלה הקודמת פסק השו"ע העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה. ונחלקו האחרונים בגדר פטור זה.
לדעת הגר"א, הלבוש, הב"ח והפרישה הפטור הוא רק כשמחלקה לאחרים אבל כל ששומר לשימוש עצמי חייבת בחלה. וכן לחזו"א כל שלא מקפידים על עירוב חייבת, וממילא אם זו אותה עיסה אין הקפדה ונשארת בחיובה. וכן ניתן לצרף את הדעת הראב"ד שפסק כר"ל שגם אשה שמחלקת לאחרים מתחייבת בחלה כנחתום.
אמנם לדעת המעדני מלך אפילו אם מותיר לשימוש מסעודת שחרית לסעודת ערבית פטורה מחלה. ולדעת הבית אפרים כל שלא עתידים להצטרף בסל אחד נפטרים מחלה.
נמצא באשה שמחלקת לעצמה למנות קטנות הפחותות משיעור חלה לשימוש עתידי לרוה"פ תהיה חייבת בחלה ולמעדני מלך ולבית אפרים תהיה פטורה מחלה.
בשש"כ סימן מ"ב הערה מ"ה חשש לפוטרים והורה להפריש ללא ברכה. ואם רוצה להתחייב לכל הדעות תאפה כשיעור, ותקפיא חלק מהלחמניות האפויות לשימוש עתידי.
במהלך חופשת בין הזמנים תכננו המארגנים טקס הפרשת חלה בה ישתתפו כל ילדי השכונה, ובסיומה כל ילד יקבל בצק בצורת בייגל שאותה יאפה בביתו, האם הדבר אפשרי ומותר? ואיזה פתרון ניתן למצוא? פרט ונמק.
ראה שאלה קודמת סעיף ב' שאדם שאינו נחתום העושה עסה לחלקה בצק נפטר מחלה לרמב"ם ולשו"ע.
וראה שם שהראב"ד מחייב, ולחזו"א כיון שלא מקפידים מתחייב בחלה גם במקרה זה. ולמעשה מקובל להפריש ללא ברכה.
במקרה דידן אין היתר גם לשיטת הלחם חמודות כיון שכל אחד אופה בביתו ואינם מצטרפים.
הפתרון שיאפשר הפרשה בברכה לכו"ע הוא ליעד לאחד המשתתפים עיסה כשיעור חלה וממנה להפריש בברכה.
קבוצת נשים שהתאספה לערב הפרשת חלה וכל אחת הביאה 1 ק"ג קמח ללוש את עיסתה. ובסוף הערב כל אחת לוקחת את עיסתה לביתה, באר באיזה אופנים מתחייבות או פטורות מהפרשת חלה.
ראה לעיל שאדם שאינו נחתום העושה עסה לחלקה בצק נפטר מחלה לרמב"ם ולשו"ע ויש מחייבים. אמנם מקרה זה פשוט יותר שכן אם כל אחת לשה בצק מהקמח שלה, נמצא שמעולם לא היתה כאן עיסה אחת המחוייבת בשיעור חלה, ולכן יהיו פטורים לכל השיטות.
אמנם אם יחליטו להיות שותפים בקמח מספר נשים שיהיה בעיסתם יחד שיעור חלה וללוש יחד וכן לאפות יחד ויחלקו ביניהם את הלחמים לאחר אפיה הרי זו עיסת השותפים שחייבת בחלה לכו"ע שהרי בגמ' חולין קלה עמ' ב' מובא שעיסת השותפים חייבת בחלה ודין זה נלמד מתרומה שבה מרבים את השותפים מהמילה 'תרומותיכם' וחלה הוקשה לתרומה במילת 'ראשית'. וכ"פ השו"ע סימן ש"ל סעיף ב' 'עיסת השותפים חייבת'.
ואם רוצות לאפות בנפרד, אפשר לייעץ להם שאחת תביא קמח שיש בו שיעור חלה וילושו כולם יחד ויפרישו בברכה.
עמוד הקודםעמוד הבא