התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף ב
הרב ירון אליה
הלכות חלה - סימן שכו - סעיף ב
נחתום שמחלק מתחייב בחלה כיון שבדעתו גם לאפות ולמכור משא"כ בנשים
משנה חלה א משנה ז: נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה: פירוש המשנה לרמב"ם: נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור ויש בשל כל אחת ואחת שעור חלה חייב בחלה, ואם אין בשל אחת מהן כשעור פטורה מן החלה. ואמרנו שהנחתום אם לש עיסה ועשאה כולה שאור כדי לחלקה ולמכרה לבני אדם שהוא חייב, מפני שדעתו שאם לא ימצא מי שיקנה ממנו שאור זה יעשנו עיסה ויאפנה. וזה דומה למה שכבר אמר למכור בשוק חייב. ר"ש: כלומר לא יחלק אם ימצא קונין:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק א: מתיב ר"ש בן לקיש שסובר שגם אשה העושה לחלק חייבת לר' יוחנן שסובר שאשה פטורה כשעושה לחלק (ויש גורסים ר' יוחנן לר"ש בן לקיש)... א"ל ר' יוחנן שנייא היא שכן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה. א"ל והתנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. א"ל לא תתיביני נחתום. נחתום לא בדעתו הדבר תלוי. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה. פני משה: שכל שהוא למכור בשוק לא בדעתו הדבר תלוי אלא שמא ימצא לקוחות ואם לאו יניח אותן לאכול לעצמו וא"כ נטבלו מיד וחייבות בחלה:.
רמב"ם: הלכות ביכורים פרק ו הלכה יט: נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת, אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק א הלכה ד פני משה: גמ' [חדא] איתא שאלת לרבי מנא בגין דאנא בעייא למיעבד אצוותי בשביל שאני רוצה לעשות עיסתי אטרי והוא סופגנין כדמפורש בהלכה דלעיל סופגנין טריקטא ומהו שאקחנה לעשותה ותהא פטורה מן החלה ואמר לה למה לא: אטרי מהו דינסבנה ותהא פטורה מן החלה. אמר לה למה לא. אתא שאיל לאבוי. אמר ליה אסור שמא תימלך לעשותה עיסה ואח"כ בא ר' מנא ושאל לר' יונה אביו וא"ל אסור שמא תמלך לעשותה לבסוף עיסה גמורה ותנן במתני' דבכה"ג חייבת בחלה וא"כ אסור לסמוך על תחלת מעשיה עד שתגמור לעשותה סופגנין:
השגת הראב"ד: אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה. א"א נראה מן הגמרא שאף האשה שעשתה עיסתה לחלק חייבת בחלה שמא תמלך לעשותה עיסה מההיא איתתא דאתת ושאלת לרבי מונא בגין דאנא בעיא מעבד עיסתי אטרינא מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה א"ל ולמה לא אתא שאיל לאבוה אמר ליה אסור שמא תמלך לעשות עיסה וממתניתין גופא איכא למשמע נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בכל אחת כשיעור פטורה מן החלה דייקינן הא אשה אחת דומיא דחמש חייבת ואף על גב דרבי יוחנן הוא דאמר פטורה ר"ל פליג עליה דאמר דנחתום לאו דוקא וחמש נשים דוקא לענין חלוק הא אשה אחת חייבת בחלוק ומעשה דההיא אתתא מוכח דבכל אשה נמי חיישינן לאימלוכי.
שותפים שעשו עיסה לאפותה בשותפות מצטרפים
פסקי חלה לרשב"א שער ב: מכל מקום הפרש יש בין שותפות של ישראל לשותפות של גוי דבשותפות של ישראל אם עשו עיסה בשותפות ולאפותה בשותפות כל שיש בכל העיסה כשיעור חייבת אף על פי שאין לכל אחד ואחד אלא כזית וכדאיתא בתוספתא (פ"א הל' י') אבל של גוי אינה חייבת עד שיהא כשיעור בחלקו של ישראל.
בית יוסף: ונראה מדבריו שכל שאין דעתן לחלקה בצק אף על פי שדעתן לחלקה אחר שתאפה מצטרפין ולישנא דרבי יוחנן דאמר העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה פטור הכי דייק דכל שאינו חולקה בצק אף על פי שחולקה אחר אפייה חייב אבל מדברי סמ"ג שכתבתי בסמוך נראה דצריך שלא יהא בדעתן לחלקן כלל אפילו לאחר אפייה ואפשר דאורחא דמילתא נקט.
ערוך השולחן יורה דעה סימן שכו : טעמו נ"ל משום דבחלה העיקר בשעת חיובה בשעת לישה וכיון דאז המה שותפים חייבת בחלה.
סעיף ב: נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לְחַלְּקַה, חייבת בחלה, כיון שדעתו מתחילה - שאם לא תמכר יעשנה פת. ומשמע מהש"ך והט"ז שגם כשמפריש לאחר החלוקה מאחת נפטרות כולן. וכתב פת"ש א' בשם הגאון מליסא שיכול לכון שלא לפטור שאר העיסה. אך בערוה"ש כתב שבודאי אינו כן והוכיח מעיסת החתונות שלא מועילה כוונה אלא הכל נפטר.
אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק קודם האפיה. רשב"א., פטורה. כגון בעה"ב שעושה לב"ב כשכל אחד אוכל לעצמו. ערוה"ש ט'. כרמב"ם. ודעת הראב"ד שחייבת כיון שחוששים שתמלך ולא תחלק.
ש"ך ד', ט"ז ב': לגבי נחתום שלש עיסה גדולה ומחלקה לנשים כשיעור לכל אחת ומפרישות בברכה כתב הב"ח שהוא איסור גמור כיון שאין להשהות את חיוב ההפרשה של הנחתום וכיון שיש כאן ברכה שאינה צריכה. אבל המשאת בנימין דחה דבריו והצדיק המנהג שכן מכיון שבעל המאפיה יודע בעת הלישה שתבואנה נשים להפריש מכל שיעור חיוב בנפרד, הרי שכבר בשעת הלישה חל חיוב חלה על כל חלק בנפרד. והסבירו הט"ז וערוה"ש כיון שדרכם לקחת ממנו ע"מ לברך נעשית העיסה כשלהם קודם הגלגול ומותר. וכן פסק הגרמ"א.
אבל מה שיש עושים זאת בחתונות בלחם גדול (ערוה"ש: עיסה גדולה) שמכינים ומניחים על השולחן יש למחות שלא יטלו ממנו רק חלה אחת.
אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק קודם האפיה. רשב"א., פטורה. כגון בעה"ב שעושה לב"ב כשכל אחד אוכל לעצמו. ערוה"ש ט'. כרמב"ם. ודעת הראב"ד שחייבת כיון שחוששים שתמלך ולא תחלק.
ש"ך ד', ט"ז ב': לגבי נחתום שלש עיסה גדולה ומחלקה לנשים כשיעור לכל אחת ומפרישות בברכה כתב הב"ח שהוא איסור גמור כיון שאין להשהות את חיוב ההפרשה של הנחתום וכיון שיש כאן ברכה שאינה צריכה. אבל המשאת בנימין דחה דבריו והצדיק המנהג שכן מכיון שבעל המאפיה יודע בעת הלישה שתבואנה נשים להפריש מכל שיעור חיוב בנפרד, הרי שכבר בשעת הלישה חל חיוב חלה על כל חלק בנפרד. והסבירו הט"ז וערוה"ש כיון שדרכם לקחת ממנו ע"מ לברך נעשית העיסה כשלהם קודם הגלגול ומותר. וכן פסק הגרמ"א.
אבל מה שיש עושים זאת בחתונות בלחם גדול (ערוה"ש: עיסה גדולה) שמכינים ומניחים על השולחן יש למחות שלא יטלו ממנו רק חלה אחת.
אדם שמחלק את העיסה לשימוש עצמי עתידי
פתחי תשובה ס"ק ב'.
ר"י קורקוס: ראוי להחמיר שהעושה עיסה לחלקה לעצמו חייב כרוב הראשונים
ר"י קורקוס הלכות ביכורים פרק ו הלכה יט: ולכך יש מי שכתב דאפילו שלָש כשיעור אם בדעתו לחלקו לעצמו לאפות כל פחות מכשיעור לבדו פטורה מן החלה וקשה על זה דהא חיוב עיסה בשעת גלגול וכיון שדעתו לעשות כולה לחם אף אם דעתו לחלק למה יפטר ובשלמא אם נאמר דכשדעתו לעשות חציו סופגנין וחציו לחם שיפטר ניחא כיון שהוא גלגול הפטור דאין בדעתו ללחם וכפי הדרך שכתבתי דאפילו עיסה גמורה אם דעתו לסופגנין פטורה אבל כיון שדעתו ללחם לאכילת אדם אינו נראה שיועיל לו חלוק העיסה.... נמצא לפי מה שכתבתי דמה שכתב ר' העושה עיסה לחלקה בצק פטורה היינו לחלקה בינו לבין חבירו כל אחד חלקו אבל לעצמו חייבת שמא ימלך ואפשר דאפילו לחלקה בצק לעצמו פטר רבינו כרבי יוחנן דירושלמי דפשטא הכי משמע ועובדא דההיא אתתא (שאפתה חלק מהעיסה המיועדת לבישול וחויבה בחלה על כולה שמא תמלך לאפות כולה) אפשר מכיון דר' מונא אמר בפשיטות ולמה לא כלומר למה לא יהא מותר הכי נקיטינן כיון דרבי יוחנן הכי ס"ל ואעפ"י שקצת מן הראשונים כתבו כן ראוי להחמיר כפי' השיטה הראשונה וכן העלו רוב הראשונים.
חזו"א: אם לא מקפיד על נשיכתן אין זו חלוקה שפוטרת
חזון איש יו"ד קצח ג: ונראה דהא דעושה עיסה לחלקה בצק פטורה היינו לחלקה ולהקפיד על תערובתן אחר החלוקה דאם אחר החלוקה נמי אינו מקפיד על נשיכתן זו בזו, לא גרע מה שעשה בתחילה עיסה אחת מעשה שתי עיסות ונשכו זו בזו, אבל כשדעתן לחלקן ולעשותן בדפוסים מיוחדים, או למשוח פניהן של מקצתן בביצים ושמן וכיוצא בהן שיקפיד אחר חלוקתן על נשיכתן זו בזו זה מקרי ע"מ לחלק, ואם דעתן לחלקן רק משום שרוצה בפתין קטנות, ולא יקפיד על נשיכתן גם אחר החלוקה, זה לא מקרי ע"מ לחלק, ואין חילוק בין איש אחד לב' אנשים אלא בין מקפיד אחר חלוקה לאינו מקפיד, וממילא נשמע דלחלק לב' בנ"א פטורה, כיון דסתם שנים מקפידין, ולאדם אחד חייבת, דסתם אחד אינו מקפיד.
לבוש, פרישה: רק לחלקה לאחרים פטור
לבוש יורה דעה סימן שכו סעיף ב': אבל שאר אדם העושה עיסה על מנת לחלקה לאחרים, בעודה בצק פטורה.
פרישה יורה דעה סימן שכו (ג): לחלקה בצק. פירוש ליתן הבצק לאנשים הרבה לכל א' חלק שאין בו שיעור חלה פטור.
סיכום דעות האחרונים בלחלק לעצמו
לבוש, פרישה, גר"א ז', חזו"א31 יו"ד קצח ג: לעצמו חייב ונפטר רק בחלוקה לאחרים.
מעדני מלך: גם לעצמו נפטר אם הוא לאפיה בזמנים שונים כגון מסעודה לסעודה שחרית וערבית.
בית אפרים: גם לעצמו נפטר אם אין סופה להצטרף בסל אחד.
שש"כ מב י"א: יפריש ללא ברכה לחשוש למעדני מלך ובית אפרים.
- ↩
החזו"א הסביר שהכל תלוי בהקפדה על נשיכתם ואם מחלק רק כי רוצה פיתין קטנים מסתמא לא מקפיד אם ישוכו וכן ניתן להסביר בדעתו בחלוקה לשימוש עתידי.
