התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
הלכות חלה - סימן שכה - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור, ובו ב' סעיפים.סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור, ובו ב' סעיפים.
עמוד הקודםעמוד הבא
הלכות חלה - סימן שכה - סעיף א
עיסות מאותו מין מצטרפות בנשיכה או בצירוף כלי
משנה חלה ד משנה א: שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים ואין נשיכה וצירוף סל מצרפן, כיון שמקפידות. ואפילו לשו שני קבין כאחד, כיון דסופן ליחלק פטורות.
משנה חלה ד משנה ב: איזה הוא מין במינו החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה:
וראה לעיל שכ"ד ב' בצרופי המינים.
משנה חלה ב משנה ד: העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו שיתדבקו זה בזה כל כך שאם בא להפרידם נתלש מזו לזו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הרודה חלות מן התנור לאחר שנאפו ונותנם בסל הסל מצרפן לחלה ואף על פי שאין נושכות. והלכה כרבי אליעזר. והא דמצרכי רבנן נשיכה ור' אליעזר נגיעה, הני מילי לצרף שני עיסות יחד שאין בכל אחת כשיעור, אבל לענין לתרום [מן] המוקף אף נגיעה לא בעי, רק שיהיו סמוכים זה לזה. ובשלהי פרקין דאמר רבי אליעזר נותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, אלמא בעינן נגיעה לענין מוקף, טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף:
בבלי פסחים מח: דתנן רבי אליעזר אומר: הרודה ונותן לסל - הסל מצרפן לחלה. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר. - אמר ליה: והא איתמר עלה, אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא ככרות של בבל, שהן רחבות ועגולות, וכשמדביקין זו אצל זו בתנור שנושכות זו מזו, אבל כעכין ארוכין וקצרין ואין נושכין - לא! - הא איתמר עלה, אמר רבי חנינא: אפילו כעכין.
לוח ללא שוליים לא נחשב כלי לצירוף בחלה דרבנן
שם: בעי רבי ירמיה: טבלא שאין לה לבזבזין מהו? תוך כלי בעינן - והא ליכא, או דילמא; אויר כלי בעינן - והא איכא? - תיקו. תניא, רבי אליעזר אומר: הסל מצרפן, רבי יהושע אומר: תנור מצרפן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ככרות של בבל שנושכות זו מזו - מצטרפות.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה יז : היו הככרות נושכות זו בזו ונתקבץ מן הכל שיעור חלה חייבין בחלה אף על פי שאינן בסל, אפה מעט מעט וקבץ הכל על לוח שאין לו תוך הרי זה ספק, ואם חלה של דבריהם היא אינו חייב להפריש עד שיצרף אותו כלי שיש לו תוך.
צריך שהלחם יהיה לפחות בחלקו תוך הכלי ע"מ שיצטרף
טור יורה דעה הלכות חלה סימן שכה: כשמצרפין בכלי צריך שלא יצא ממנו שום דבר למעלה מדופני הכלי.
בית יוסף יורה דעה סימן שכה: כן משמע מהאי בעיא דסלקא בתיקו (טבלא שאין לה לבזבזין) ומשמע דהיינו לומר שלא יהא כל הככר או כל העיסה למעלה מדופני הכלי אבל אם קצתה תוך הכלי אף על פי שמקצתה למעלה מדופני הכלי מצטרפת.
ספר מצוות גדול עשין סימן קמא : אומר רבינו יצחק \בר אברהם\ דעד כאן לא מיבעיא ליה אלא בטבלא שאין לה לבזבז פירוש שפה סביב אבל יש לה לבזבז אפילו בגדושה מצרף אף על פי שבמדות הקדש אמרינן במסכת מנחות (ע"ש פז, ב) דגדושה לא מיקדשא, והטעם (שכאן מצטרף) משום דהוי כאויר בית שמצטרף כדגרסינן בירושלמי דפרק אלו עוברים (דף כב, א ע"ש) 'וישליכנה לאויר בית' אויר בית מצרף לחלה ואין קרקע בית מצרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף דבר שאין מקפיד על תערובתו הבית מצרף וכן בירושלמי דמסכת חלה (דף יד, א) גרסינן דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף, ורוב העולם מגיהים שם אין הכלי מצרף.
כיסוי הככרות במפה חשוב ככלי לצרפן
ספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ מצוה רמו: וסדין או מפה מצרף כמו סל ולכך נהגו הנשים לכסות במפה.
צירוף השיריים מועיל כשמפריש בחו"ל למפרע כאילו כולה לפניו
ערוך השולחן יורה דעה סימן שכה ז': ואם שכח ליטול חלה קודם הפסח אוכל בלא חלה כדין חלת ח"ל שאוכל והולך ואח"כ מפריש ומשייר מכל מצה חתיכה ובמוצאי יום טוב מניח כל החתיכות אצל כל המצות בצירוף סל או בפריסת סדין ונוטל חלה בברכה. ואף על גב דהא דאוכל ואח"כ מפריש זהו בעיסה הנלושה יחד ולא בשתי עיסות דבשתי עיסות וודאי צריך מוקף כמבואר בראשונים מ"מ בזה שמשייר מכל מצה הוה כאלו כל העיסה עדיין בשלימות כיון שיש ממקצת העיסה לפניו במוצאי יום טוב וזהו מוקף ומפריש אחת על כולן. ובסעיף ח' הסתפק אם צירוף סל מערב החג דינו כנילוש יחד וממילא די יהיה לשייר מפת אחת וכן דעת הפר"ח והעלה שאינו כן וצריך לשייר מכולם כדעת המקור חיים והראיה שצירוף סל מועיל רק במינו ואינו כנילוש שמצטרף בכל אופן.
ולגבי חלת א"י כתב בשש"כ א י"א ט"ז שכיון שיש חיוב אכילה מצה מהתורה וכן בערב חג ראשון של סוכות יפריש בחג ללא ברכה למרות שנאפו בערב החג. (אבל הפרשה מעיסה שנעשתה בחג מותרת לכתחילה. שו"ע תק"ו ג').
סעיף א: שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו וזוהי 'נשיכה'. ט"ז א'. וגם שייכים לאדם אחד. ש"ך א'. מצטרפים, אם הם ממין הראוי להצטרף, כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד. סעיף ב' כלומר כשעיסותיהם דומות.
ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן. כיון שהיה רגע שם, אף נטל מתוכה נתחייב. פמ"ג א"א תנ"ז א'. ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ומ"מ נגיעה בעי גם בסל. גר"א ג' וערוה"ש ג'. כדעת הסמ"ג והרא"ש. וכ"כ משנ"ב תנ"ז ז' לכתחילה. אמנם לרמב"ם לא צריך נגיעה וכ"פ הפר"ח, הרח"פ, הגרמ"א והגרשז"א וכן נראה דעת השו"ע שכתב רק שהם בסל אחד ולא הזכיר נגיעה.
ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים. זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן. ש"ך ב'.
הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי לגמרי., דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי. אבל אם חלקו בכלי מועיל לצרף שאינו כטבלא. בית יוסף. ש"ך ד'. כמו עיסות שנוגעים על ידי נשיכה ואינם מחוברים רק במקצת. ט"ז ב'. ולב"ח כשחלקו בין דופני הכלי יפריש ללא ברכה. (טור).
ויש מי שאומר סמ"ק. ואין חולק בדבר. ש"ך ה'. שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן. ודווקא כשהפת גם מונחת על המפה. פמ"ג. וערוה"ש חולק.28
ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן. כיון שהיה רגע שם, אף נטל מתוכה נתחייב. פמ"ג א"א תנ"ז א'. ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ומ"מ נגיעה בעי גם בסל. גר"א ג' וערוה"ש ג'. כדעת הסמ"ג והרא"ש. וכ"כ משנ"ב תנ"ז ז' לכתחילה. אמנם לרמב"ם לא צריך נגיעה וכ"פ הפר"ח, הרח"פ, הגרמ"א והגרשז"א וכן נראה דעת השו"ע שכתב רק שהם בסל אחד ולא הזכיר נגיעה.
ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים. זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן. ש"ך ב'.
הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי לגמרי., דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי. אבל אם חלקו בכלי מועיל לצרף שאינו כטבלא. בית יוסף. ש"ך ד'. כמו עיסות שנוגעים על ידי נשיכה ואינם מחוברים רק במקצת. ט"ז ב'. ולב"ח כשחלקו בין דופני הכלי יפריש ללא ברכה. (טור).
ויש מי שאומר סמ"ק. ואין חולק בדבר. ש"ך ה'. שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן. ודווקא כשהפת גם מונחת על המפה. פמ"ג. וערוה"ש חולק.28
צירוף בתנור או בארון המחובר לקרקע
הערות על ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת סימן שכה-ו - דין ב' עיסות שאין בהם שיעור סעיף ז
הרמב"ם (פרק ו' מהלכות ביכורים הלכה טז) כתב, שאין התנור מצרף לחיוב חלה. ויש לחקור בטעם דין זה... כי הרדב"ז בפירושו שם כתב, דטעמא, דאי משום נשיכה ליכא, שהרי בתנור נוגעות ולא נושכות, ואי משום דכתיב באכלכם מלחם הארץ, לא נקרא לחם עד שיוציאנו מהתנור ויהיה ראוי לאכילה. ע"כ. ולדבריו אם הפת או העוגה כבר נאפו, ואחר כך הכניסו אותם לתנור למשמרת, או הכניסו למקרר או לארון, הכל מצטרף לשיעור חלה. ואפילו אם הארון או התנור קבועים בקיר.
אולם בספר חלת לחם (סימן ד' ס"ו) כתב, שהטעם שאין התנור מצרף הוא משום שהוא קבוע בקיר, ולא מצינו רק סל המיטלטל שהוא מצרף, ולכן כתב שם שתיבות וחלונות הקבועים בקיר אינם מצרפים. ע"ש. וממילא גם בכלים גדולים הקבועים במקומם שנחשבים כמחוברים, וכן כל כלי גדול המכיל ארבעים סאה בתוכו. וראה בשו"ת מנחת יצחק חלק ז' (סימן קט), שכתב, דרוב הפוסקים סבירא להו דתנור אינו מצרף לשיעור חלה, וכן דעת הגר"א (סימן שכה סק"ג), דהעיקר בזה כדעת הרמב"ם.
- ↩
כתב הש"ך ה' בשם מהרי"ל 'דאם אין לו הכלי שמחזיק את כולה יניחנה במפה ויכסה המפה גם כן עליהם ונקרא צירוף הגון' ומשמע שלא מועיל הכיסוי לבדו אלא דווקא כשהפת גם מונחת במפה וממילא היא כנתונה בכלי וכן כתב הפמ"ג משב"ז תנ"ז א' וכן כתבו ב'הלכות הארץ' עמ' 102. אמנם בערוה"ש ה' כתב שאין ראיה מלשון הש"ך ומפה מצרפת בכיסוי בלבד. ובכף החיים תנ"ז כ"ה כתב שמנהג העולם להקל בזה לפי פשט לשון הסמ"ק והשו"ע אבל היכא דאפשר יש להחמיר. וכן דעת הילקוטיוסף 'דינים לאשה ולבת' שכ"ה ה'.
