התחברות
סיכום הלכות חלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - עיסת שותפים
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - עיסת שותפים
האם עיסת השותפים חייבת בחלה, ומה הדין כשאחד מהם נוכרי? ומה הדין כשנתגייר אח"כ. פרט ונמק.
עיסת השותפים
בגמ' חולין קלה עמ' ב' מובא שעיסת השותפים חייבת בחלה ודין זה נלמד מתרומה שבה מרבים את השותפים מ'תרומותיכם' וחלה הוקשה לתרומה במילת 'ראשית'. וכ"פ השו"ע סימן ש"ל סעיף ב' 'עיסת השותפים חייבת'
וחיוב זה דוקא כשנשארים שותפים עד לאחר האפיה אך אם מחלקים בצק צריך שיעור לכל אחד כמובא ברשב"א ובשו"ע סימן שכ"ו.
בשותפות עם נכרי
במשנה חלה ג' ה' מובא: 'העושה עיסה עם העובד כוכבים אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה' וכ"פ השו"ע סימן ש"ל סעיף ג': 'אם יש בחלק הישראל כשיעור חייבת' והסביר הערוה"ש שאינו דומה לבכור בהמה שנפטר בשותפות גוי כיון שחלה ניתן לחלק.
אמנם כשקנו את הקמח יחד כתב בספר התרומה שגם חלת הישראל פטורה כיון שבכל גרגיר יש שותפות של נכרי. אבל הב"ח כתב שמשמעות הפוסקים שחייב בכל אופן וכן נראה בשו"ע.
ולגבי עיסת ארנונה בתרומת הדשן משמע שלא מתחייב אלא חלק הישראל ואמנם הש"ך והב"ח כתבו בשם הרי"ף והרא"ש שמתחייב כולו, כיון שיש אפשרות שלא יגיע הגוי לקחת חלקו וכן נראה דעת השו"ע.
הכלבו הבין בירושלמי שמה שמתחייב חלק הישראל הוא דווקא כשלא מפורסם השותפות עם הגוי אבל במקום שמפורסם 'שידו באמצע' יהיה פטור גם חלק הישראל. אך השו"ע לא חילק בזה אלא שמתחייב בכל אופן וכתב הש"ך שפטור הירושלמי הוא רק כשאין שיעור בחלקו של הישראל.
הדין כשהנכרי התגייר
לגבי גר, במשנה חלה ג' ו': 'גר שנתגייר והיתה לו עיסה, נעשת עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב ואם ספק חייב' כלומר הזמן הקובע הוא זמן הגלגול ואם היה ישראל בזמן הגלגול העיסה התחייבה וכן פסקו הראשונים והשו"ע ולא כר"ע במשנה שהזמן הקובע הוא קרימת הפנים.
בגמרא חולין קלד א' מובאת רשימת ספקות שדינם לחומרא בגר, אחד מהם הוא ספק בחלה. הסביר רש"י שם את החומרה שהוא 'ספק איסורא שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה' וכן פסק השו"ע סימן ש"ל סעיף ד': 'אם ספק חייב'.
עיסה שאין בה שיעור המחייב בחלה, האם ובאלו תנאים ניתן לצרפה לעיסה אחרת, ובאלו אופנים לא ניתן לצרפה ? פרט.
במשנה חלה ד' א' 'בזמן שהם של אשה אחת... סתם אשה אחת אינה מקפדת אם העיסות נוגעות זו בזו. מין במינו חייב ושלא במינו פטור'
ושם במשנה ד': העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל.
נמצא שיש מספר תנאים לצירוף קבים שונים:
- שיהיו שייכים לאיש אחד.
- שיהיו מאותו המין.
- שינשכו או שיהיו באותו סל.
לגבי התנאי שיהיו שייכים לאיש אחד – מסביר ר' יוחנן בירושלמי שצריך שלא יקפידו הבעלים על עירוב העיסות. ומה שכתוב במשנה 'אשה אחת' היות וסתם אישה אחת אינה מקפדת ושתי נשים מקפידות. ועוד מובא שם בגמ' חילוק בין פת קיבר לפת נאה שאפילו אשה אחת מקפידה ולא מצטרפים וכ"פ השו"ע בסימן שכ"ו סעיף א'.
ובספר התרומה כתב ששני תלמידים לפני רבם אינם מקפידים ולכן מצטרפים. ועוד כתב שם שכשיש תבלין באחת העיסות ובשניה אין מסתמא מקפידה אפילו אשה אחת ואין מצטרפין. וכ"כ הרמ"א שם.
לגבי התנאי שיהיו מאותו המין - מובא במשנה ב' שם: 'החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים. רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה'
שאר המינים הכוונה שיבולת שועל ושיפון שלדעת ר' יוחנן בן נורי מצטרפים. נחלקו הרמב"ם והרא"ש האם ריב"נ מסביר את דברי חכמים או חולק. לדעת הרא"ש הוא בא לחלוק ולכן אינם מצטרפים שהלכה כחכמים. ולדעת הרמב"ם הוא בא להסביר ולכן מצטרפים. השו"ע בשכ"ד סעיף ב' הביא את דברי הרא"ש בסתם ואחריו את דברי הרמב"ם.
בגדר נשיכה כתב השו"ע שכ"ו סעיף א' 'עד שנדבקים מעט זו בזו' ובשו"ת הרשב"א כתב 'שמודבקות זו בזו שאם בא להפרידן ונתלש מזו לזו'.
לגבי צירוף בסל – בגמ' פסחים דף מח ב, הקשה ר' ירמיה האם לוח ללא שוליים (טבלא שאין לה לבזבזין) מועיל לצרף לחלה וצדדי הספק האם צריך תוך כלי או אויר כלי וסיימה הגמ' בתיקו. וכיון שכל העיסות שלנו היום דרבנן פסק השו"ע שאינם מצרפים.
כתב הטור 'כשמצרפין בכלי צריך שלא יצא ממנו שום דבר למעלה מדופני הכלי' והסביר הב"י בדעתו שאין הכוונה שכולו יהיה בתוך הכלי אלא די שחלקו בתוכו וכ"כ הסמ"ג והסביר שהוא כאויר בית. הט"ז הסביר שהוא כעין נשיכה שבה לא צריך שכל העיסה תהיה מחוברת. אמנם דעת הב"ח שאם חלק מהכיכר מחוץ לאויר הכלי יפריש ללא ברכה. הרמ"א הביא את דברי הטור להלכה.
הסמ"ק כתב 'וסדין או מפה מצרף כמו סל ולכך נהגו הנשים לכסות במפה' השו"ע הביא את דברי הסמ"ק בסימן שכ"ה סעיף א' בלשון יש מי שאומר. וכתב הש"ך שאין מי שחולק בזה. נחלקו הפמ"ג וערוה"ש האם יש צורך גם שהמפה תעטוף את הככרות מלמטה, לדעת הפמ"ג צריך והבין זאת מלשון הש"ך שהביא את דברי מהרי"ל שכתב 'יניחנה במפה ויכסה המפה גם כן' אבל בערוה"ש כתב שאין ראיה מלשון הש"ך 'וגם אין שום טעם בזה'. בכה"ח כתב שמנהג העולם להקל בזה והיכא שאפשר יש להחמיר.
עוד כתבו הגר"א, ערוה"ש והמשנ"ב שגם בתוך הסל צריכים הככרות לגעת זב"ז. וכתב המשנ"ב שהט"ז לא מחייב בזה. וכן הקלו הפוסקים הספרדים הפר"ח, הרח"פ והגרמ"א. ובשו"ע לא הזכיר צורך בנגיעה.
עמוד הקודםעמוד הבא