התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף י: נאמנות נכרי בהדחה בתריתא
הרב ירון אליה
סעיף י: נאמנות נכרי בהדחה בתריתא
האם גוי נאמן במסיח לפי תומו לומר שהדיח הדחה בתריתא.
- סמ"ק - מסל"ת או מרתת: כתב שנאמנים במסיח לפי תומם וכ"ש אם יש דין מרתת. ומשמע לשיטתו שגם ללא מרתת יש להקל במסל"ת. והסביר הב"י שכיון שגם נכרי מקפיד על ניקיון הבשר, יש לנכרי חזקת הדחה. אי נמי כיון שזהו איסור דרבנן של דם שבושל.
- סמ"ג, הגהמ"י - מרתת: מותר רק אם יש ישראל יוצא ונכנס מדין מרתת, בצירוף העובדא שגם דרך הגויים להדיח משום נקיות.
- ריב"א – ניתן לברר: אסור בכל אופן אלא אם יש שישים או בטעימת נכרי את מליחות הקדירה. והסביר הב"י שלשיטתו אין סומכים על נאמנות במקום שניתן לברר.
האם שייך דין מסל"ת כשהנכרי יודע את ההשלכות ההלכתיות של דבריו.
מה הדין באשה שמסתפקת לאחר בישול אם מלחה את הבשר.
- כיון שדם שבשלו הוא דרבנן זהו ספק דרבנן (ובקובץ ישן נמצא שבספק אם הדיח הדחה אחרונה כשר כיון שמליח הוא דרבנן).
- אין לומר שנאסור כיון שנעמיד אותו על חזקתו הקודם שלא נמלח שהרי הרמ"א התיר כאן במסל"ת ולא העמיד על חזקתו שאינו מודח. והסיבה היא שיש רוב כנגד החזקה שרוב פעמים מולחין תחילה ורוב עדיף מחזקה.
- מסתמא האשה עשתה כדרכה כעין 'סרחא נקט ואתי' (שנאמר בקורא ק"ש ומסתפק במקומו).
- מדברי המחבר והרמ"א שתלו במסל"ת או מירתת מוכח שסתם ספק דרבנן לא מועיל כאן להקל כיון שהתחזק כאן איסור דם אין אומרים ספק דרבנן לקולא וכן כיון שדם זהו איסור שעיקרו מהתורה47.
- לא שייך כאן 'סרחא נקיט' כיון שענין המליחה הוא עסק גדול ואי אפשר ששכחה.
- לא שייך כאן 'רוב' נגד החזקה48
- ↩
ולש"ך דווקא כשאין חזקת איסור כ"כ בסימן קלז ס"ק יט בדין נאמנות נכרי בטבילת כלים. אמנם לט"ז ולהבנתו ברמ"א אין חזקה מעכבת. משב"ז כד.
- ↩
לט"ז מפה ראיה שמקלים בדרבנן אפילו בחזקת איסור ומה שנדרש גם מסל"ת ולא די בספק הוא מצד שאין הספק שקול שניחא לו שלא להדיח. ולש"ך שמחמיר בחזקה כתב שם שכאן הדבר קל כיון שיש לנכרי חזקת נקיות שמדיח הבשר והיא עומדת נגד חזקת האיסור נאמן בדרבנן במסל"ת. משב"ז שם.
- ↩
זוהי דעת הש"ך בקונטרס הספקות שלו בסימן קי אות יט וכ' אמנם דעת הפר"ח (שם ט"ו ואצלנו ס"ק מד) שאומרים ספק דרבנן לקולא גם במקום חזקת איסור ומה שכאן נדרש מרתת הוא כי מסתמא אין הגוי מטריח עצמו להדיחו ולא כש"ך.
- ↩
במשב"ז העיר על דברי הט"ז שהוא 'רוב התלוי במעשה' כמובא בבכורות כ. שאין הולכים בו אחר הרוב ונראה שזו כוונת הנקה"כ. (שם הסבירו בזה דעת ר' ישמעל שיש ספק בכורה גם בלידת בהמה לאחר שנה למרות שרוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן)
עוד אפשר שכוונתו שכיון שנתעורר לנו הספק בחתיכה עצמה דינה כקבוע שהוא מחצה על מחצה ואינו כרוב ששייך רק כשפירש מכלל החתיכות שרובן נמלחו. וכעין זה כתב בשו"ת תפילה למשה ג ב שדין רוב מולחין היה שייך אם האשה לא היתה לפנינו והיינו מסתפקים אם היא מלחה, אבל כשהיא לפנינו והיא עצמה מסתפקת בטל הרוב.