התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: חליטה
הרב ירון אליה
סעיף ב: חליטה
לאזה ענין נהגו בחליטה, מהי סיבת הגזירה בזה. האם יש לחלק בין כבד לבשר. ומה הדין בדיעבד.
לגבי חליטה: בגמ' (חולין שם קיא א)'דרב הונא - חלטי ליה בחלאצומתו בחומץ שהחומץ צומתו, ושוב אינו פולט עולמית והדר מבשלי ליה עם בשר אחר, ורב נחמן - חלטי ליה ברותחין'. ומשמע שמועילה חליטה לכבד. וסבר רב פפא קמיה דרבא למימר: חלא אסיר, אמר ליה: אי חלא אסיר - איהו נמי אסיר, כי היכי דפליט הדר בלע.
חליטה ארוכה ומתובלת: בבית רב נחמן הגישו לרב בר שבא ולא אכל והכריחו רב נחמן לאכול, וכתב הר"ן (על הרי"ף חולין לט ב) שנחלקו בחליטה ארוכה והדין כרב נחמן שמקל (וכר' אליעזר שחולק על ר' ישמעאל בזה) . אמנם במתובלת לכו"ע אסור שבזה מודה ר' אליעזר לר' ישמעאל.
בגדר היתר חליטה כתב הטור שהוא דווקא שנקרו את מזרקי הדם.
בב"י (ד"ה ואם חלטו) כתב שהיתר חליטההוא גם לענין להתירו לבשלו עם אחרים. וכן משמע מרש"י לעיל.
בקיאות בחליטה: כתב הרי"ף (חולין לט ב) דהאידנא לא בקיאינן בחליטה וספק איסורא לחומרא ולא שרי למיכל כבדא שליקא (מבושל) אלא היכא דטוי (צלו) ליה מעיקרא. 179
חליטה לשאר בשר: בב"י העיר שאפשר שבבשר תועיל עדיין חליטה בחומץ כיון שחוסר הבקיאות הוא בחליטה ברותחין ואגבו נאסר גם הבשר אבל בבשר שנזכר רק חומץ אפשר שיהיה מותר. אמנם סיים שרי"ו בשם רב עמרם אסר180.
השו"ע התיר חליטה בדיעבד אם ניקר 'אם חלטו בחומץ או ברותחין ונקב והוציא מזרקי הדם שבתוכו, מן הדין מותר לבשלו, אלא שהגאונים אסרו לעשות כן, ובדיעבד מותר'
ובש"ך (י)כתבשההיתר בדיעבד כאן הוא גם לשיטת הרמב"ם (שאסר כבד בבישול אפילו לבדו) וגם לבשר שבושל עמו.
הרמ"א כתב בתורת חטאת לאסור הכבד גם בדיעבד כמו בבישול. ולגבי בשר בסימן סז (סעיף ו) התיר בדיעבד בשר שנחלט. ואפילו אם בשלו כך (שם ש"ך יב).
והסביר הש"ך (י) בחילוק בין בשר לכבד:
- כבד חמור כיון שדמו מרובה ולכן חוששים שבלע בחליטה כי לא בקיאים.
- מה שהתיר בבשר הוא רק ע"י מליחה. ובכבד מליחה אסורה.
נפק"מ בתרוצי הש"ך כתב בשפ"ד שלתירוץ השני כבד יהיה מותר בצלי לאחר חליטה משא"כ לראשון שחוששים שהוא נאסר.
וברעק"א דחה הקושיה מדברי הב"י:
- שבשר קל כיון שלא נאמר בו חליטת רותחין שבה עיקר חוסר הבקיאות (דלפעמים לא יהיה רותח כל כך). ממילא בדיעבד מותר בחומץ.
ובערוה"ש כתב שלהלכה הרמ"א מקל בדיעבד בחליטה כשו"ע:
- אף שרבינו הרמ"א בספרו תורת חטאת כתב לאסור גם בדיעבד מ"מ אין לנו אלא דבריו שבש"ע.
מה דינו של כבד שנכבש במים מעל"ע או במלח כדי רתיחה.
בשפ"ד (י) הביא בזה מחלוקת הפוסקים:
במנחת יעקב(כד ב) הסתפק בזה וצד ההיתר הוא שכיון שכל האיסור במבושל הוא מצד שלא בקיאים בשלוק אולי אין לחשוש בכבוש שאינו כמבושל לגמרי וממילא גם פחות משלוק. אמנם למעשה הביא בשם תשובות צמח צדק לאסור. וכן הסתפק בשהה במליח כדי רתיחה וסיים לא מצאתי מי שמתיר.
אמנם הפר"ח (ט) כתב עליו 'וחומרא יתירה היא, שהעיקר להתיר אף שלוקה כל שכן כבוש דגרע מסתם מבושל, ואף לדידהו אין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה':
וכתב במשב"ז (ד) שיסוד המחלוקת בדין זה הוא הוא טעם חומרת הרמ"א באיסור הכבד עצמה, שאם היא מטעם חשש לשיטת הרמב"ם שהכבד נאסרת מהדין בבישול (כפי שכתב הט"ז ד) ממילא כבוש כמבושל ויאסר. ואם היא רק מחשש לשלוקה (כלומר בישול יתר כדברי הש"ך ח) זו חומרא יתירה כדברי הפר"ח.
ולשו"ע שהתיר בדיעבד אפילו במבושל, פשוט שמותר בכבוש.
- ↩
וראה בתוס' פסחים עד א 'אסמיק חלא' בדעת ר"י שחליטה בחומץ מועילה כשהיא קצרה ואוסרת כשהיא ארוכה. ממילא שייך בקיאות.
- ↩
ובשו"ע ס"ז ה' נחלקו הש"ך והט"ז בדעת השו"ע אם לכתחילה צריך מליחה לצורך בישול בשר שנחלט כבר בחומץ.
ובפת"ש סט יח הביא בשם החיד"א להתיר בדיעבד בערב שבת בשר שלא נמלח והונח במים שברור שהיו רותחים מאד.