סעיף ד: בליעה בכלי הצליה

האם יש לחשוש לבליעת דם בכלי הצליה ומה הדין בדיעבד.

• נכון להזהר שפעמים שחותכין בסכין את הבשר או את הכבד בשעת צלייה לנסות אם הוא צלוי הרבה ופעמים שמקום החתך מלא דם לפי שעדיין לא נגמר מלצלות ופעמים שהוא עושה שם גומא והיא מליאה דם רותח ואוסרת הסכין כי שם אין יכול להיות שריק (ע"פ סה"ת סי' סט ע"ש), ואפילו בלא גומא ראוי לאסור הסכין מחמת הדם שהוא חם כמו בסכין ששחט בה (חולין קיא, ב), וצריך להתיישב בדבר וכן כתב מורי²⁰⁷:

• שפוד שצולין בה בשר שחוטה קודם מליחה בולע הוא מן הדם ונאסר. (וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן והרא"ה)והסביר הש"ך (כא) שלגבי שיפוד לא אומרים כבולעו כך פולטו. והוסיף בשפ"ד שחמור ממולייתא שהותרה גם כשהחיצון נמלח כיון שכאן אין האש שולטת בשיפוד. והסביר ערוך השולחן (סעיף יז) שבדין שיפוד הסמ"ג מקל שהוא קל מהסכין כיון שנמצא תדיר על האש ושייך בו כבולעו כך פולטו ואילו הסכין היא קרה ובולעת מהצלי ואינה פולטת.
• אסור להשהות הצלי על גבי השפוד לאחר שהוסר מעל גבי האששמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו אבל מותר לצלות בו ולהשהות בו כל זמן שהבשר זב שכל שהוא זב ופולט אינו בולע מדם השפוד. (וכתב הב"י שמקור דין זה הוא הראב"ד)

• ט"ז(ט) : השיפוד נאסר אך הבשר מותר למרות שאינו על האש, כיון שפולט אינו בולע ומה שבולע פולט. ולשו"ע שפסק כרא"ש, וכן הדין לרמ"א בדיעבד, גם השיפוד והסכין מותרים. וכ"כ בפר"ח (כג) והסביר שגם הרא"ש סובר את טעם הר"ן שבולעו כך פולטו ודין זה שייך גם מחוץ לאש כשהוא חם.
• משב"ז (י. בשם אורח מישור): כשהסיר מהאש קודם גמר צלייתו הסכין נאסרת ואוסרת בשימוש נוסף אפילו בדיעבד. (נראה שסברתו שבסכין שאינה חמה לא שייך כבולעו כך פולטו)
• ב"ח (ד): כשהסירו מהאש קודם גמר צלייתו גם לדעת הרא"ש נאסרים הסכין והשפוד מיד ואוסרים את הצלי. (ונראה שסובר שאין אומרים כבולעו כך פולטו מחוץ לאש אפילו בשיפוד)

• הלבוש כתב הטעם שכל זמן שטרוד לפלוט אינו בולע, ומשמע שכשמפסיק לפלוט נאסר אפילו שהוא על האש²¹³.
• והש"ך (כ"ב) כתב הטעם שכשהוא על האש שייך כבולעו כך פולטו ולכן בכל אופן מותר גם כשהפסיק לפלוט. ואפילו כבר פלט כל צירו (שפ"ד).²¹⁴

• שערי דורא (שער ט), מנחת יעקב (יח א): צריך ליבון.
• רמ"א בתורת חטאת, רש"ל: די בהגעלה.
• לבוש (תקט ז): די בליבון קל.