ויש לעיין שלכאורה אין במליחה ראיה שאינו בולע כי הרי אין מליחה לכלים להפליט ואפשר שבולע ואינו פולט במליחה. אלא מכאן ראיה לשדברי השפ"ד סז שיש פליטה קצת במליחה רק שאינה אוסרת ואין למלוח לכתחילה כלי הבלוע מאיסור אלא בנסיבות נוספות מקלות. וראה עוד להלן בדברי הרשב"א.

דעה זו הובאה בבית יוסף יורה דעה סימן צא אות ה 'וכתב הר"ן בשם הרב הנשיא אלברצילונ"י דכל ששהה במלחו שיעור שהייה לקדרה הוי רותח ומקמי הכי לא' ומלשון השו"ע משמע שסובר כך שכתב שם בגדר רותח 'ששהה שיעור מליחה לקדרה'. וכן הסביר הגר"א שם וכתב שדעת הרשב"א והרא"ש שאוסר מיד בגלל שאפילו הבשר עדיין נאכל מחמת מלחו הציר והדם אינו נאכל מחמת מלחם מיד.

נראה שסברא זו הפוכה מהסברא השניה של התוס' בהסבר מעשה דרש"י להלן סעיף כ' שלאחר שיעור המליחה כבר אין לו דין רותח.

ועוד הוסיף שם 'ומן הטעם הזה ג"כ מותר לחתוך בשר מליח בסכין ואין הסכין נאסר'

ויש להבין שלא הסבירו שהמליחה מותרת פשוט מצד שאין מליחה לכלים. וראה ש"ך סז שאמנם כלים מפליטים מעט במליחה אלא שפליטה זו יורדת בהדחה ולכן במקומות שאין דרך להדיח לא התירו שימוש במלוח לכתחילה. אמנם כאן שדרך להדיח היה מקום לסברא וצל"ע.

ואמנם משמע שם שניתנים להכשר בג' ימים אבל סוף סוף בולעים אפילו בצונן. (ולא מצאתי את מקור הדין בסמ"ק ובהגה"מ אלא באורחות חיים בשמו).