התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף כ: בשר שנמלח ונשרה בציר קודם הדחה
הרב ירון אליה
סעיף כ: בשר שנמלח ונשרה בציר קודם הדחה
כיצד יש להתייחס לציר שפולטת החתיכה לאחר גמר מליחתה. ומה יהיה דינה של חתיכה ששהתה קודם הדחה בתריתא בצירה או שנפלה לתוך ציר.
שיטות הראשונים בציר
- רש"י להבנת התוס' והרא"ש כתבו שדין הציר לאחר המליחה כדין מים (ראה עוד להלן בדעת ריב"א ובהערה שם) . ולכן חתיכה זו ששרתה בציר שלה אינה נאסרת כמעשה דרש"י וגם המלח והדם הקיימים אינם מבליעים א. כיון שהדם שבתוך הבשר התייבש בתוכו ואין לו כח לצאת ולאסור ב. פסק כח המלח ואינו יכול להבליע את הדם. אמנם התוס' סיכם שלמעשה נהגו להחמיר ואין להקל.
- רש"י לריב"א (הובא בהגהות הסמ"ק ובב"י): דין הציר כדין בשר רותח(כמובא בב"י ובט"ז מז) ולא כדם רותח106. ונפק"מ שאם יגע בגבינה או חלב יאסור אותם. ועוד נפק"מ הוסיף בשע"ד שאם הכלי חלבי בן יומו יהיה צריך שישים כנגדו.
- שע"ד (שער ד סימן ז) הציר כרותח. 'דמה שהוא בתוך הציר חשוב כמו כבוש בחומץ, וכבוש הוא כמבושל' שהמנהג לאסור ומתירים בכדי קליפה107.
- רש"ל (יש"ש חולין ח עה) : הציר כרותח. ומה שבציר נאסר כולו כיון שחשוב כמבושל. ועוד כדי קליפה ממה שחוץ לציר. והעמידו האחרונים שזה דווקא כששהה שיעור כבישה (רעק"א ושפ"ד בשם מנח"י).
- רבנו אליעזר: הציר כדם (כך הבינו הש"ך פה והחוו"ד לב כדלהלן) והבשר אסור. וכתב 'דאין מועיל לו ניפוץ וצריך הדחה אחרונה שאם לא ינפץ נעשו המים שהדיח בהן רותחות'108.
דעת השו"ע בציר
- חתך בסכין קודם הדחה כמובא להלן שלטעם הש"ך יש כאן איסור שלא התבטל עם כח בליעה112 ולטעם הט"ז שתש כח המלח אינו יכול להבלע.
- אווז טריפה ששהה שיעור מליחה וניתן עם בשר כשר שאם פסק כח המלח אינו אוסר. וכן פסק תרוה"ד בהפסד מרובה (סימן קנט. הובא בט"ז מז).
- בשר ששהה שיעור מליחה ונגע בגבינה שאסר אותו הסמ"ג, והסביר הט"ז שמדובר במליחה שניה שלא פעלה להוציא דם. (ט"ז מז) אבל לש"ך אפילו לאחר מליחה ראשונה היה אוסר.
דעת הרמ"א בציר
- והסביר הש"ך(פב) שכוונתו בכדי קליפה (ש"ך פב), ואם נפל כמות גדולה של ציר (שלא שווה לו לקלוף113) יכשיר בהגעלה. וכלי חרס לא מועיל קליפה (ראה הרחבה להלן).
- ובט"ז (מט) משמע שבכל כלי נאסר כולו. ולא תועיל קליפה114
כלי חלבי או עם לכלוכי חלב
- הט"ז(נ) וכן בשע"ד כתבו לאסור.
- אמנם הרמ"א(ת"ח כלל יד בסופו) כתב בפירוש אינו נאסר וכ"כ הש"ך (פג. וכן בנקודות הכסף) כיון שאין מליחה לכלים להפליט ואינו נאסר אפילו כשהוא בן יומו.
- ובספר תפארת למשה (הובא בפת"ש לט) כתב שאם שהה בכלי בן יומו שיעור רתיחה גם הש"ך יחמיר בזה117.
ביטול בשישים של החתיכה כנגד הציר
- לרש"ל שאוסר כולו, אם יש שישים בחלק החתיכה שבתוך הציר כנגד כל הציר מותרת. (וכ"כ באו"ה118)
- לרמ"א שסובר שיש לאסור בכדי קליפה לא שייך בזה ביטול בשישים.
מה דין כלי חרס שבלע במליחה.
- במקום גבוה בכלי אם יגיע לשם הרוטב יהיה שישים כנגדו.
- דרכו להשתמש בעירוי ואין עירוי מבליע חוץ לכלי.
- לדעת רש"י הציר נחשב צונן.
- וכתב עוד בפמ"ג שחוץ לכלי דינו ככלי מנוקב (ולכן התיר בע"שלמרות שמחמיר בחרס)
מהו מעמד המלח שנשאר על החתיכה לאחר המליחה, במליחה לקדירה ובמליחה לצלי לענין אכילתה ולענין חיתוכה בסכין.
אכילת החתיכה לאחר מליחה קודם הדחה
- במליחה לצלי באופן שמיד מניחו על האש אין המלח נאסר ומותרת החתיכה להאכל לאחר צליה ללא הדחה (רשב"א הובא בב"י)
- בשיעור מליחה לקדרה
- ר' יונה ורשב"א להבנת ב"י: המלח נאסר ולא תועיל צליה (אלא לאחר הדחה)
- מ"מ (מאכ"א ו יב הובא בב"י): אפילו אם שהה במלחו האש שואבת ומתירה. כי אם היה אסור בשהיה לקדרה היו גוזרים כבר בשהה לצלי.
- ר"ן: (על הרי"ף חולין דף מב עמוד ב) המלח מותר כיון שהדם נשרף בתוכו וכבר אינו אוסר (הובא בדרכ"מ י).
ולענין חיתוך החתיכה בסכין לאחר מליחה:
- רבנו יונה כתב שאע"פ שהבשר שהה שיעור מליחה הסכין נאסרת וצריכה הגעלה. והסביר בדרישה (טו) בשם רבו שלמרות שאין מליחה למתכת120 כאן שבא עם דוחקא דסכינא נאסר.
- דעת רש"י להבנת הבית יוסף שאין הסכין נאסרת וזה ק"ו ממעשה דרש"י שאפילו חתיכת הבשר אינה נאסרת.ומה שמובא בטור גם מעשה דרש"י וגם דברי ר' יונה הוא תוספת של תלמיד שוגג.
- אבל הב"ח הסביר בשיטת רש"י שדעתו כר' יונה שבסכין נאסרת וטעם ההיתר בציר אינו מצד שאין כח בדם ובמלח להבליע אלא מצד שהציר שהוא כמים מבטל כח המלח.
- דעת הטור ע"פ הדרכ"מ (מב) שאם חתך קודם ששהתה שיעור מליחה אוסרת (כיון שעדיין לא בטל כח המלח) ואם חתך לאחר שיעור מליחה אינה נאסרת כיון שאז תש כל המלח ונתייבש הדם בתוכה.
- הרא"ה כתב (הובא בב"י באות יז) שמותר לחתוך בשר מליח בסכין מהסברא שעד שמגיע הבשר לדרגת 'מליח כרותח' כבר כלה כל הדם העתיד לצאת ע"י המלח121.
מהי דעת המחבר, היש אוסרים והרמ"א במהות הציר שפולט הבשר לאחר גמר המליחה.
האם מותר ליישן חתיכה במלחה ללא הדחה או שיש להדיח אחרי המליחה ולמלוח שוב.
סימן ע - דין מליחת בשר ביחד
- ↩
בדברי התוס' ניתן להבין שתי הבנות מדוע לרש"י אינו נאסר. הבנה ראשונה היא שהציר אינו רותח וממילא מבטל כח המלח 'מה לי מים מה לי מוחל' (וכ"כ ב"ח יח, ש"ך לא וכן הבנת הרמ"א שסומך על רש"י בהפס"מ 'לא מחשב צירו כרותח') והבנה שניה שהציר רותח מכח המלח ועדיין אין כאן בליעת איסור בגלל שכושר הדם להבלע הוא מוגבל כיון שנתייבש, אך יכולת הבשריות להבלע אינה מוגבלת. וכך הבנת הריב"א והגש"ד (הובאו בב"י וכן הבינו שפ"ד עט, פר"ח כ, כה"ח שפ"ה) שאומר שדברי הריב"א גם לרש"י.
- ↩
כך הבין מהרא"י בשע"ד וכך ציין המציין בדברי הרמ"א. אמנם מדברי השע"ד שער ד סימן ז משמע שכל מה שברוטב נאסר ובנוסף כדי קליפה מחוץ לרוטב וכן הבין הרש"ל יש"ש ח' ע"ה בשע"ד ופסק כמותו. ונראה שהיו בשע"ד חילופי גרסאות.
- ↩
כלומר את בעיית הרתיחה של המלח פותר כבר הניפוץ ומדוע צריך הדחה? אלא לסתום נקבי הפליטה של הדם. כך נראה שלמדו הש"ך והחוו"ד. וכן נראה מדברי המרדכי שלאחר שהביא את דברי הרא"מ כתב 'וקבלתי שהציר אינו אסור' כלומר שלא כדברי ר' אליעזר שסובר שהציר בעצמו אסור. ונראה ששיטה זו סוברת כרמב"ם והרא"ה שאין המליחה מוציאה את כל הדם אלא רק את זה הנתון במעטפת. והמוחל היוצא אסור.
- ↩
וזה כטעם השני בתוס' ובראש. אמנם ראה להלן בדין השהיית הבשר במלחו כתב הרא"ש להחמיר ומשמע שאינו סומך על טעם ביטול כח המלח לבדו.
- ↩
אמנם לפי מה שהחמיר השו"ע בצא ה שהבשר מקרי מלוח לאחר שיעור מליחה נראה שהדין כן אפילו לשיטתו.
- ↩
אמנם הש"ך בס"ק ל"א כתב בפירוש שדין הציר כמים לבטל כח המלח ונמצא לכאורה שדעת הש"ך כב"ח.
- ↩
נראה שהש"ך והב"ח מתייחסים רק לטעם הראשון בתוס' שיבש הדם שבמלח ואינו יכול להבלע בבשר ואילו הט"ז והב"י מתייחסים לטעם השני שבטל כח המלח.
- ↩
כן הסביר הש"ך את דברי הרמ"א להלן סימן צא ס"ק יח.
- ↩
שהסביר מדוע הכלי חמור מהבשר והבשר הרי נאסר כדי קליפה. וראה ת"ח כלל יג שהביא שכן דעת הג"ה שע"ד שכלי נאסר במליחה בכולו וסיים שלרוה"פ אינו נאסר במליחה אלא כדי קליפה וכ"פ בהג"ה סימן צח סעיף ד.
- ↩
שכן הביא הבית יוסף בשם שערי דורא שדין זה אפילו לרש"י. והסביר הפר"ח (עג) בשם התו"ח (יד, ה) ' דאף לרש"י דמחשיב לציר זה למוהל בעלמא מכל מקום כרותח מחשב אפילו לאחר שיעור מליחתו'. ונראה שלדעת הש"ך (לא) שכתב שלרש"י הציר מבטל כח המלח ממילא השו"י יתיר כאן.
- ↩
כלומר שאין בו גם חשש דם כגון שהודח ודנים רק בבשר בחלב. וראה בת"ח (יד, ה) לאחר שהביא דין זה כתב 'ואם שמו בשר לאחר מליחה לכלי בלא הדחה יתבאר לקמן' כלומר דבריו כאן הם כשהודח ואין בו דם.
- ↩
וצל"ע שהש"ך בס"ק ס"ח כתב בהדיה שלעולם אין מליחה לכלים להפליט ואפילו לאחר שיעור רתיחה, ומה הנפק"מ שהכלי בן יומו אם הבלוע לא נפלט?
- ↩
הרמ"א בת"ח הבין באו"ה שגם אם יש שישים בחלק שתוך הרוטב אינו בטל ותמה עליו אך נראה שאין זו כוונתו. ש"ך פא.
- ↩
ויש לחזק הבנת הפמ"ג בש"ך מדברי הש"ך בס"ק ע שפסק כר' פרץ שכלי חרס ששימש למליחה אסור בשימוש לרותחין אפילו בדיעבד כיון שבלע טפי ולא שייך בו משרק שריק.
עוד העיר שם בשפ"ד אין דין כדי רתיחה בכלים (אפילו שאינם חרס) להבליע יותר אלא לעולם מבליעים במליחה כדי קליפה כמובא בש"ך סח.
בשערי דורא סימן יג ובת"ח כלל יד כתבו שאם נפל ציר על כלי חרס צריך שבירה.
- ↩
וזה חידוש כיון שמה שאומרים אין מליחה לכלים זהו דווקא להפליט מתוכם אבל לבלוע בולעים במליחה כדי קליפה. וכאן מחדש שבמתכת אפילו לא בולעים אם לא ע"י דוחק הסכין. וראה מבוא שערים איסור והיתר שער ט סימן יט שכתב שכן דעת מהרא"י שהוא מקור הדין. ואין כך הלכה אלא בולע כדי קליפה כמובא ברמ"א צח ד.
- ↩
ומסברא זו התיר גם שימוש ברותח בכלי מליחה מנוקב. ויש להעיר שלרא"ה נשאר דם בחתיכה גם בסיום המליחה כמובא בבדק הבית ולכן התנסח שכלה דם 'העתיד לצאת' ויש להבין מדוע יתרת הדם לא תאסור.
- ↩
ואמנם הרמ"א כתב כיון שאין מליחה לכלים וזה אינו מובן כיון שמליחה מבליעה בכלים רק שאינה מפליטה מהם. והסביר במטה יהונתן שכוונת הרמ"א שאמנם מליחה מבליעה בכלים אבל כח ההבלעה מועט ולכן מועיל תכונת הדם שהוא משרק שריק משא"כ בחתיכה שגמרה לפלוט ונפלה על חתיכה שלא גמרה לפלוט לא תועיל הסברה של דם משרק שריק.
ואפשר שכוונת הרמ"א ב'אין מליחה' שאין כאן מלח שיבליע בכלים כיון שתש כח המלח וגם לציר אין לחשוש כיון שאינו סגור בכלי.
- ↩
אמנם בט"ז נב משמע שדעת היש אוסרים הוא שהציר רותח, אבל לא הצליח ליישב את פשט משמעות דברי המחבר שכתב שדווקא ליש אוסרים צריך הדחה.
- ↩
וקשה שהרי לסברא השניה בתוס' וברא"ש שתש כח המלח לאחר מליחה אינו אמור להבליע? ונראה שאין סברא זו עומדת בפני עצמה ומכאן ראיה לסברת הש"ך והב"ח במעשה דרש"י שצריך גם ביטול המלח בציר.