התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: צליית כבד
הרב ירון אליה
סעיף ג: צליית כבד
לאיזה ענין נדרש חיתוך לכבד. מהי צורת החיתוך. והאם יש לחלק בין עוף לבהמה.
מתי צריך קריעה
- בה"ג, רש"י, ר"ן בהסבר שני: חתוכו למטה כשנתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם ויצא. וחוששים לדם הכנוס בסמפונות. (וכתב הרשב"א שראוי לחוש לדבריו)
- ר"יתוס' 'וחיתוכה', רא"ש, או"ה (הובא בדרכ"מ ב) : הרוצה לבשל בקדירה לאחר הכשר יחתוך קודם ההכשר בצליה או במליחה. אבל לאכילת צלי אין צריך חיתוך 'דמה שפולט שריק ונופל ומה שלא נפלט הוי דם האברים שלא פירש'. ולסמפונות לא צריך קריעה כמו בטחול181. וכתב הב"י (ג) שזהו כשיטת ר"ת.
- ר"ן בהסבר ראשון: רוב המפרשים סוברים דה"ק קרעו שתי וערב וחתוכיה לתחת בשעת מליחה דאגב חתיכה ומליחה נפיק מיניה דמא שפיר. והחשש הוא לדם הסמפונות שלא יצא במליחה.
- רמב"ם, ר"ן ג': חיתוך הוא לצורך חליטה בלבד.
- הגשע"ד (דרכ"מ ב): לא נהגו לחתוך אפילו כשרוצים לבשלה ואפשר שסמכו על חיתוך המרה שיוצא הדם דרך אותו חתך.
אופן החיתוך ובחילוק בין עוף לבהמה
- פשט הגמ' ורוב הראשונים: צריך לחתוך שתי וערב.
- וכן הביא הב"י בשם ר' יונה שכתב 'כבד דעוף שהוא חלוק לשנים צריך לחתוך כל חלק מהם שתי וערב' וכתב עליו הב"י 'וכן נכון לעשות לכתחלה'.
- בעל העיטור: נוהגים לנקוב כבד בהמה בשיפוד. וכבד עוף בלא שום חיתוך. והסביר ב"י שאין הכוונה לחלק בין עוף לבהמה אלא שעוף דרך לצלותו וסוברים שהחיתוך רק לקדרה. ואו"ה (הובא בדרכ"מ ה) כתב שאפילו בכבד של בהמה צלו אותו שלם (והוא כהסבר הב"י לבעל העיטור)
- 'ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב'
- נחלקו האחרונים האם לרמ"א ניקוב מועיל לכתחילה לבשלה:
- ש"ך (ג) שכשמתכוין לבשלו אינו מותר לכתחילה.
- פר"ח (ד) : מותר אפילו לכתחילה.
- 'וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד, דאפשר לדם לזוב משם' וזה מותר אפילו לכתחילה כיון שחתך הגידים והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו עם קצת בשר. (ש"ך ד).
חיתוך לאכילת צלי
- הט"ז(ה) הסביר שדבריו בסעיף א' להצריך ניקוב או נטילת מרה הם רק בדעת המצריכים חיתוך לצלי וראיה שרק בסוף דבריו כתב הרמ"א 'וכשבא לבשלה'. אבל לרמ"א עצמו החיוב לחתוך רק כשמבשלו אח"כ ואז צריך שתי וערב.
- במנחת יעקב(כד יז) דחה את הט"ז שהרי גם קודם לכן כתב הרמ"א 'ומבשלה' ולכן הסביר שבסעיף א' מדובר כשרוצה לבשלה אחר כך ודי בנקיבה או חיתוך מרה. וכאן מיירי שרוצה לאוכלה צלי ולא צריך דבר183. (וכ"כ כה"ח מ)
האם צריך מליחה לכבד קודם צליה והאם מותר להשהותו קודם צליה.
- ↩
וכך הסביר במהרש"א את התוס': 'צ"ל לדבריהם דלאו משום סמפונות דכבד בלחוד הוא דבעי חתוכה בכבד אלא משום דם דכולה כבד שלא פירש בצלייה או במליחה ויצא אחר כך בבישול. וסמפונא דבליעה דמא דנקט לאו דוקא אלא דהכי הוה עובדא דחזא דמא בסמפון כבד ודו"ק'. - ונמצא שיסוד החילוק בין רש"י לר"י הוא הוא שלרש"י נדרש קריעה לדם הסמפונות ולר"י הקריעה לדם הכבד עצמו שאינו יוצא באופן מלא בצלי ללא קריעה וכשמבשלים אותו עלול לצאת בתבשיל. ונפק"מ שלר"י אפשר שלא תועיל קריעת סמפונות לאחר צליה ולא כבה"ג שהתיר.
- ↩
ויש להבין שהרי זה יתכן רק כשהסמפונות מסודרים במעגלים, ועוד שאם כך מה מועילה נטילת הסמפונות לאחר צליה לצורך בישול הרי דמו בתוכו? ואפשר שלכתחילה חוששים גם לדם הכבד ובדיעבד רק לדם שבסמפונות
ומקורו בכס"מ פרק ו הלכה ז. ' דהוא הדין דסגי בשתי בלא ערב או בערב בלא שתי דבאי זה מהם יוצא כל דם שבסמפונות' ואמנם במקור זה נכתב לענין חליטה, ואפשר שלענין דם הסמפונות אין חילוק שהרי לא החליטה או הצליה מועילה להם אלא הקריעה.
- ↩
אמנם ראה רעק"א שהקשה שלשיטת הרמ"א החיתוך הוא לצורך בשר הכבד ולא דם הסמפונות. ואם כן מה מועילה נטילת הסמפונות לאחר צלייה?
ולהסבר הט"ז שדברי הרמ"א כאן הם בדעת השו"ע אתי שפיר.