התחברות
סיכום הלכות מליחה מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה
הרב ירון אליה
סעיף ג: בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה
מתי נאסר בשר טהור שנמלח עם בשר טמא. מה החילוק בין שני בשרים טהורים שנמלחו יחד. ומהו שיעור ההאסרות.
מליחת שחוטה וטריפה
בגמ' (חולין קיב ב) 'רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: הטמאים - לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן'. והסביר רש"י 'כיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם'.
וכן על דברי הגמרא בחולין (קיג, א) 'טהור מליח וטמא תפל מותר טמא מליח וטהור תפל אסור'. כתב ראבי"ה 'ואם מלחן יחד וסילקן מיד קודם גמר פליטתן, זקיני (ראב"ןסי' ערה) כתב שמותר. ואין נ"ל דציר נבילה חזק ומבליע אפילו בכלי מנוקב ואפילו קודם גמר הפליטה, וכי מדייקת בהך דרב מרי בר רחל דאימלחה וכו' משמע כדברי כדפרישית לעיל'.
וכן הסבירו התוספות (ד"ה אמלח) ורשב"א (ארוך ד א הובא בב"י) שרק לגבי דם שהוא 'שריק' אומרים שכל זמן שהחתיכה טרודה בפליטה אינה בולעת אבל לגבי ציר דמסרך סרוחי, יכולה לבלוע גם בזמן שפולטת140.
ולכן בכל מקרה שהטמא מלוח הטהור נאסר. אפילו שגם הטהור היה מליח וק"ו אם היה תפל. כיון שתכונת הציר של איסור שהוא נבלע גם בזמן פליטת הדם מהבשר הטהור. וכן משמע דברי הטור שכתב 'אע"פ שאינו בולע מדם הטרפה בולע מצירה'
עומק האיסור
נחלקו הראשונים במציאות של טמא מליח וטהור טפל מה עומק האיסור, והאם שייך לדמותו לרותח שנופל לצונן שנאסר כדי קליפה, או לצלי שנאסר כדי נטילה או לבישול שאוסר כולו.
- רא"ש, הר"ן: אסרו כדי קליפה וכתב הר"ן שבכל איסור שע"י מליחה נאסר כדי קליפה.
- רא"ה: אוסר כדי נטילה כדין רותח דצלי שיש בו רוטב וכן כאן דין הציר הטמא כרוטב.
- רמב"ם, רמב"ן(חידושים כאן): אסרו כולו והסביר הרמב"ן 'שלא אמרו קולף אלא כגון חתיכה רותחת לתוך חלב צונן שהוא מתגבר עליו ומצננו, אבל הכא כוליה חאים מרוב טפות מלוחות שהן חמות בעצמן' כלומר שמליחות טיפות האיסור אינם מתקררות מהכניסה להיתר ואוסר כולו.
השו"ע פסק כרא"ש שנאסרים בכדי קליפה.
האם היתר טהור מליח וטמא תפל היא גם במקרה שהטהור נמלח במקום המגע שלו עם הטמא ונוגעים זב"ז או שיש לחשוש שבכך נעשה הטמא כרותח.
לרוב הראשונים אפילו נמלח שם ואפילו נוגעים אין הטמא נעשה רותח לאסור:
- רא"ש, מרדכי(סימן מב בתירוץ שני) : כיון שהטמא טפל אין מליחה זו במקום המגע מחשיבה הטמא לרותח להפליט מהטמא.
- רשב"א (קצר ב.): מפליטה מעט אך אין בו יכולת להבלע בטהור כיון שהוא עסוק בפליטה רבה. (וכן נראה דעת הגה"א שהצריך הדחה לטהור)
- אמנם הר"ן, ספר התרומה: העמידו את קולת הגמ' כשאינן נוגעים זה בזה אלא רק פליטתן נוגעים. ולשיטתם אם הבשר עצמו נוגע בטמא יאסר.
השו"ע פסק בטמא תפל בסתם שאפילו נוגעים מותרים וצריכים הדחה בלבד. והביא כי"א את דעת הר"ן האוסר בנוגע והתיר רק כשציריהן נוגעים. וכתב הש"ך (יט) שאז אפילו הדחה לא צריך.
אמנם בטמא מליח – אסור לכו"ע אפילו כשרק פליטתן נוגעת זה בזה. רמ"א. כן דעת המחבר (ש"ך יז).
- ↩
למעט כבד שפולט הרבה ואינו בולע אפילו בבישול. רשב"א שם ע"פ משנה תרומות. ולמעשה התיר השו"ע להלן עג א רק בדיעבד.