סעיף טז: כלי המליחה ושימוש נוסף בו

באיזה כלי צריך למלוח את הבשר. האם מותר למלוח על לוח זכוכית אטום המונח באופן מאוזן.

כלי המליחה

לוח שאינו משופע

כלי שאינו מנוקב שנמלח בו בשר מה דינו לגבי שימוש נוסף בו ברותח או בצונן. ומה הדין בכלי חרס בצונן.

• רשב"א, טור: קערה לכו"ע מותרת בצונן בקינוח בעלמא כיון שאין כאן את דוחק הסכין אינה בולעת להצריך הדחה. והסביר הרשב"א (תורת הבית ד ד) שאמנם סכין בבית השחיטה מבליעה למרות שהוא צונן, כאן מבליע דווקא ברותח כיון ש: א. בית השחיטה הוא חם מעט. ב. הצירוף של שמנונית של טריפה שעל הסכין ודוחק הסכין מבליעים ובכלי אין שמנונית ואין דוחק.
• רמב"ן וראב"ד⁸⁵: דין קערה כדין סכין וכיון שקימ"ל שסכין צרכה הדחה לצונן הוא הדין לקערה. וכתב הרשב"א בשם הראב"ד לחלק בין דם לשאר איסורים כיון שדם משרק שריק (נראה שכוונתו שלכן אין צורך בהגעלה)
• ויש אומרים: שמליחה חמורה מסכין של שחיטה כיון שכל עוד הכלי בלוע ממלח דינו כרותח ולכן גם אין מועיל לו הדחה (אלא נראה שצריך הגעלה).

קערה שמלחו בה בשר ונאסרה לרותח, מה יהיה דין מאכל רותח שהונח בה בכל זאת. האם דברי הרמ"א בדין זה נאמרו בקערה חמה או צוננת.

• לסברת התוס' שדין הקערה כצונן:
• ביבש רותח המאכל נאסר בכדי קליפה (כיון שתתאה גבר כדלעיל וה"ה בלח קצת כצלי).
• וברוטב רותח יש לשער בשישים כנגד קליפת הכלי.
• לסברת הראב"ד שדינה כרותח יהיה הדין תלוי במידת הלחות שיש במאכל, ולכן:
• ביבש לגמרי נאסר כדי קליפה.
• בלח נאסר כדי נטילה (כדין הצלי לעיל).
• וברוטב ממש צריך לשער בשישים כנגד כל הקערה⁸⁷.

• מידת החום: האם רותחים או צונננים. ועיקר החשיבות היא החום של החתיכה התחתונה כי קיימא לן 'תתאה גבר' כלומר אם התחתונה חמה, העליונה תחחמם ממנה ותהיה בליעה. ואם התחתונה קרה העליונה תצטנן ממנה ולא תהיה בליעה ממשית למעט מעט כדי קליפה שתתרחש בפרק הזמן שהעליונה לא הספיקה עדיין להצטנן.
• מידת הלחות:
• יבש: כמו ביסקויט – בליעה מועטת.
• לח: כמו צלי בשר שיש עליו בד"כ לחלולחית – בליעה בינונית.
• רוטב: נוזל ממש – בליעה מרובה.
• רמת השומן
• כחוש – ללא שומן בליעה מועטת.
• שמן – עם שומן מאפשר פעפוע של האיסור בליעה מרובה (ופעמים שדנים גם ברמת שומן בינוני)

• אם התחתון רותח נאסר כולו וצריך לשער בשישים.
• אם רק העליון רותח נאסר רק כדי קליפה. (שו"ע קה ג.)

• אם האיסור הבלוע כחוש אינו אוסר כללביבשאפילו היו יחד בצלי(ובבלוע אין הרמ"א מחמיר. ש"ך יז)
• ואם הוא שמן אוסר בשישים כשהתחתון חם (שו"ע קה ז. ש"ך כ.) ⁹⁰.

• בכל אופן אינו אוסר אלא כדי קליפה כשהעליון רותח.

• כשההיתר יבש: נאסר כדי קליפה⁹¹.
• כההיתר לח: למחבר נאסר בכחוש כדי נטילה ולרמ"א בשישים.
• כשיש רוטב: לכו"ע בשישים.

• מכך שבתורת חטאת לא חילק בסיפא (בקערה חמה) בין יבש ללח משמע שהיבש שדן בו הוא לח קצת (שלרמ"א נאסר בשישים כמו רוטב) ואם נעמיד ברותח צריך לרמ"א במקרה זה לאסור בכולו (כדין שמן) ולא כפי שכתב בהג"ה כדי קליפה.
• בתורת חטאת כתב לגבי קערה רותחת שמשערים בשישים כנגד קליפת כל הקערה וכאן שינה בלשונו שמשערים כנגד קליפה 'מן הקערה' כלומר במקום נגיעת הכלי בלבד.
• דוחק לומר כאן שהכלי רותח וכן לא משמע כן בת"ח.

האם כלי שאינו מנוקב ומלחו בו מותר לשימוש למליחה שוב לקדרה או לדרך. ומה דינה בכבישה. או כדפוס למלוח גבינות.

שימוש למליחה בכלי הבלוע מדם

מליחה לכלים בשיעור רתיחה

כבישה מעל"ע בכלי איסור

מליחת גבינות בכלי איסור